כמו שאמר חכמוד בחוכמתו המתוקה, "סבתא, עכשיו את לא מתגעגעת לאף אחד".
שלשום בערב סוף סוף הגיעו בני, כלתי ותינוקי לביקור בארץ.
בניגוד לכל החששות הטיסה עברה באופן חלק לגמרי, תינוקי נרדם בעריסה שהם שכרו מבעוד מועד (בעיקרון אפשר להמר שתהיה עריסה פנויה ללא תשלום, אבל הם החליטו לא להסתכן ושילמו מראש וזו היתה החלטה נבונה מאד), ישן שמונה מתוך 11 או 12 שעות הטיסה, התעורר במצב רוח מצוין - מלא עניין וסקרנות לכל מה שראה סביבו, והיה רגוע.
גם בהמתנה בטיסת ההמשך באיסטנבול הוא היה מרוצה על כלתי בתוך המנשא שלו, באמת הקלה עצומה.
התקלה היחידה קרתה דווקא כאן בשדה התעופה, כשלא הגיע הכיסא לרכב שהם הביאו איתם במיוחד.
זוג אחר שטס איתם לא קיבלו את העגלה שלהם, וב"איתור כבודה" נראו בהתחלה די חסרי אונים.
אנחנו כמובן חיכינו בחוץ כל הזמן הזה, כאשר הם מעדכנים אותנו בסטאטוס כל כמה דקות.
ההתלבטות היתה כמובן איך להגיע הביתה ללא כיסא לתינוק ברכב.
ידענו שהם מביאים איתם את שלהם ולכן לא הבאנו (כדי לא לתפוס מקום) את כיסא התינוק שיש אצלנו.
בכל מצב אחר היינו ממליצים להם למלא טופס אבידה, לנסוע הביתה ולחכות שיביאו לנו את האבידה ברגע שתנחת בארץ
התחלתי לחשוב על פתרונות כמו לבדוק אם למי מבין המוניות הממתינות בחוץ יש כיסא לתינוק, או אם אפשר לשכור רק כיסא מאחת מחברות השכרת הרכב............
אבל אז ביקשו מהם להמתין כמה דקות כי תיכף מגיעה עוד נאגלה של מזוודות, ואולי הכיסא האבוד נמצא ביניהם, ובאמת - הוא היה שם. לא ברור למה ואיך זה התעכב (הזוג עם העגלה כבר מזמן מילא טופס ונסע הביתה) אבל הכל הסתדר והם יצאו אלינו לזרועותינו הפתוחות והמחבקות - אחרי המתנה של שעתיים.
כל הזמן הזה תינוקי שמר על מצב רוחו הטוב, פיזר חיוכים, מילא את סביבתו במתיקות.
הוא שונא נסיעות ברכב אבל גם בנסיעה הביתה הוא היה יחסית רגוע, ומרגע שהגענו אלינו הביתה הוא הסכים לבוא אלי ועזרתי להם עם האמבטיה וההשכבה במיטה........בתקווה שיצליח לישון למרות הג'ט לג.
אז לא ממש, בלילה ההוא וגם בלילה הבא הוא התעורר כל שעה בערך, וחלק מהזמן גם רצה לשחק - כי מה פתאום חושך עכשיו....כך שלמרות שהם עושים ביניהם תורנות, אף אחד מהוריו לא ממש הצליח לישון כמו שצריך (עם ג'ט לג בעצמם) מאז שהגיעו. בסביבות שלוש בבוקר הוא נרדם "סופית" כאילו לשנת לילה. אבל מצב הרוח הוא נהדר.
אתמול התחיל מוקדם בבוקר, כאשר אני עשיתי בייבי סיטר לתינוקי משש בבוקר והם נסעו לשגרירות ארה"ב כדי למסור את הדרכונים שלהם לחידוש הויזות.
מילאתי באדיקות את ההנחיות לפתוח את התריסים בחדר שלו בשמונה בבוקר כדי שיראה שאור יום, וזה כמובן לא השפיע עליו בכלל. המשכתי בצייתנות להעיר אותו בעדינות בשמונה וחצי ולהאכיל אותו, ולמרות שהוא לא ממש הבין מה הסבתא הזאת רוצה ממנו "באמצע הלילה", הוא בסך הכל שיתף פעולה והיה מאד (אבל מאד!) חמוד.
החלפתי לו חיתול ושיחקתי איתו קצת והוא היה מתוק ברמות, ואז (שוב על פי הנחיות ההורים) אחרי שעה וחצי טיילתי איתו קצת בחוץ, הרגעתי אותו והשכבתי אותו לישון. והוא נרדם די מהר. בכל זאת אצלו בגוף עדיין לילה.
כשהם חזרו מהשגרירות הם אספו את הורי בדרך מ'האחוזה', ויחד בילינו בכיף ואז גם בתי הגיעה עם שלושת הילדים.
לזה חיכינו.
למפגש הזה בין האחים ובני הדודים. איזו התרגשות!
בילינו כך ביחד כל היום, הם נשארו כאן גם לצהריים (שאז הורי החליטו שמספיק להם ונסעו הביתה) וגם לארוחת ערב (בשלב זה גם חתני הצטרף אלינו).
היה יום קסום.
במשך יום שלם כל הילדים שלי וכל הנכדים שלי (ובחלקו גם הורי) היו כאן ביחד, ולא הייתי צריכה להתגעגע לאף אחד.
אושר צרוף.
כולם היו עייפים אך סירבו להיפרד.
התינוקות נרדמו פה ושם על פי הצורך, הנכדים הגדולים היו פשוט מקסימים איתם, ואיתנו, וזה עם זה, אמנם T ואני קצת קרענו את התחת עם הבישולים והשטיפות וכולי אבל היה כיף גדול.
היום היה כבר רגוע יותר, היינו בבית רק עם בני וכלתי ותינוקי ואחרי הצהריים הם יצאו לבקר אצל בת דודתה בראש העין ואנחנו נסענו לחדר כושר - עם הרבה מוטיבציה אבל לא הרבה אנרגיה.
הכיף הגדול, מעבר לכך שתינוקי פשוט מתוק ברמות על, הוא שגם הנוכחות של בני וכלתי נעימה וטבעית וקלה לגמרי. אין מתחים ואין עניינים. מלאת תודה גם על כך.
נראה לי שמחר הם יבלו את רוב היום אצל בתי, לנו יש עניינים וסידורים, בין היתר חתונה שאי אפשר שלא ללכת אליה (אנחנו לא ממש אוהבים ללכת לחתונות).
אבל עדיין יש את הבוקר יחד איתם, עם תינוקי המתוקי.........בהחלט אושר צרוף.
שלשום בערב סוף סוף הגיעו בני, כלתי ותינוקי לביקור בארץ.
בניגוד לכל החששות הטיסה עברה באופן חלק לגמרי, תינוקי נרדם בעריסה שהם שכרו מבעוד מועד (בעיקרון אפשר להמר שתהיה עריסה פנויה ללא תשלום, אבל הם החליטו לא להסתכן ושילמו מראש וזו היתה החלטה נבונה מאד), ישן שמונה מתוך 11 או 12 שעות הטיסה, התעורר במצב רוח מצוין - מלא עניין וסקרנות לכל מה שראה סביבו, והיה רגוע.
גם בהמתנה בטיסת ההמשך באיסטנבול הוא היה מרוצה על כלתי בתוך המנשא שלו, באמת הקלה עצומה.
התקלה היחידה קרתה דווקא כאן בשדה התעופה, כשלא הגיע הכיסא לרכב שהם הביאו איתם במיוחד.
זוג אחר שטס איתם לא קיבלו את העגלה שלהם, וב"איתור כבודה" נראו בהתחלה די חסרי אונים.
אנחנו כמובן חיכינו בחוץ כל הזמן הזה, כאשר הם מעדכנים אותנו בסטאטוס כל כמה דקות.
ההתלבטות היתה כמובן איך להגיע הביתה ללא כיסא לתינוק ברכב.
ידענו שהם מביאים איתם את שלהם ולכן לא הבאנו (כדי לא לתפוס מקום) את כיסא התינוק שיש אצלנו.
בכל מצב אחר היינו ממליצים להם למלא טופס אבידה, לנסוע הביתה ולחכות שיביאו לנו את האבידה ברגע שתנחת בארץ
התחלתי לחשוב על פתרונות כמו לבדוק אם למי מבין המוניות הממתינות בחוץ יש כיסא לתינוק, או אם אפשר לשכור רק כיסא מאחת מחברות השכרת הרכב............
אבל אז ביקשו מהם להמתין כמה דקות כי תיכף מגיעה עוד נאגלה של מזוודות, ואולי הכיסא האבוד נמצא ביניהם, ובאמת - הוא היה שם. לא ברור למה ואיך זה התעכב (הזוג עם העגלה כבר מזמן מילא טופס ונסע הביתה) אבל הכל הסתדר והם יצאו אלינו לזרועותינו הפתוחות והמחבקות - אחרי המתנה של שעתיים.
כל הזמן הזה תינוקי שמר על מצב רוחו הטוב, פיזר חיוכים, מילא את סביבתו במתיקות.
הוא שונא נסיעות ברכב אבל גם בנסיעה הביתה הוא היה יחסית רגוע, ומרגע שהגענו אלינו הביתה הוא הסכים לבוא אלי ועזרתי להם עם האמבטיה וההשכבה במיטה........בתקווה שיצליח לישון למרות הג'ט לג.
אז לא ממש, בלילה ההוא וגם בלילה הבא הוא התעורר כל שעה בערך, וחלק מהזמן גם רצה לשחק - כי מה פתאום חושך עכשיו....כך שלמרות שהם עושים ביניהם תורנות, אף אחד מהוריו לא ממש הצליח לישון כמו שצריך (עם ג'ט לג בעצמם) מאז שהגיעו. בסביבות שלוש בבוקר הוא נרדם "סופית" כאילו לשנת לילה. אבל מצב הרוח הוא נהדר.
אתמול התחיל מוקדם בבוקר, כאשר אני עשיתי בייבי סיטר לתינוקי משש בבוקר והם נסעו לשגרירות ארה"ב כדי למסור את הדרכונים שלהם לחידוש הויזות.
מילאתי באדיקות את ההנחיות לפתוח את התריסים בחדר שלו בשמונה בבוקר כדי שיראה שאור יום, וזה כמובן לא השפיע עליו בכלל. המשכתי בצייתנות להעיר אותו בעדינות בשמונה וחצי ולהאכיל אותו, ולמרות שהוא לא ממש הבין מה הסבתא הזאת רוצה ממנו "באמצע הלילה", הוא בסך הכל שיתף פעולה והיה מאד (אבל מאד!) חמוד.
החלפתי לו חיתול ושיחקתי איתו קצת והוא היה מתוק ברמות, ואז (שוב על פי הנחיות ההורים) אחרי שעה וחצי טיילתי איתו קצת בחוץ, הרגעתי אותו והשכבתי אותו לישון. והוא נרדם די מהר. בכל זאת אצלו בגוף עדיין לילה.
כשהם חזרו מהשגרירות הם אספו את הורי בדרך מ'האחוזה', ויחד בילינו בכיף ואז גם בתי הגיעה עם שלושת הילדים.
לזה חיכינו.
למפגש הזה בין האחים ובני הדודים. איזו התרגשות!
בילינו כך ביחד כל היום, הם נשארו כאן גם לצהריים (שאז הורי החליטו שמספיק להם ונסעו הביתה) וגם לארוחת ערב (בשלב זה גם חתני הצטרף אלינו).
היה יום קסום.
במשך יום שלם כל הילדים שלי וכל הנכדים שלי (ובחלקו גם הורי) היו כאן ביחד, ולא הייתי צריכה להתגעגע לאף אחד.
אושר צרוף.
כולם היו עייפים אך סירבו להיפרד.
התינוקות נרדמו פה ושם על פי הצורך, הנכדים הגדולים היו פשוט מקסימים איתם, ואיתנו, וזה עם זה, אמנם T ואני קצת קרענו את התחת עם הבישולים והשטיפות וכולי אבל היה כיף גדול.
היום היה כבר רגוע יותר, היינו בבית רק עם בני וכלתי ותינוקי ואחרי הצהריים הם יצאו לבקר אצל בת דודתה בראש העין ואנחנו נסענו לחדר כושר - עם הרבה מוטיבציה אבל לא הרבה אנרגיה.
הכיף הגדול, מעבר לכך שתינוקי פשוט מתוק ברמות על, הוא שגם הנוכחות של בני וכלתי נעימה וטבעית וקלה לגמרי. אין מתחים ואין עניינים. מלאת תודה גם על כך.
נראה לי שמחר הם יבלו את רוב היום אצל בתי, לנו יש עניינים וסידורים, בין היתר חתונה שאי אפשר שלא ללכת אליה (אנחנו לא ממש אוהבים ללכת לחתונות).
אבל עדיין יש את הבוקר יחד איתם, עם תינוקי המתוקי.........בהחלט אושר צרוף.
