השבוע התחיל מצוין עבור הורי, התושבים החוזרים.
במשרד הקליטה הם פגשו פקידה חמימה ונעימה וגם מאד יעילה. זו היתה חוויה מתקנת.
הם קיבלו את תעודות ה"תושב החוזר" שלהם מיידית, והיא גם שלחה בעצמה את האישורים הנדרשים למכס, כדי להקל עליהם בשחרור המכולה, לכשתגיע.
אבא ניסה, ללא הצלחה, להיכנס במחשב לחשבון הבנק החדש שלו, וכשהתקשרנו לתמיכה הטכנית, התברר שהחשבון עדיין לא פעיל.
פניה בדוא"ל לפקידה שלהם (בנקאות פרטית, יש להם פקידה משלהם) הניבה הודעה לקונית שהנושא בטיפול.
לא התחלה טובה במיוחד.
בשני היה יום הדרכה בדיור המוגן. הממונה על קשרי הדיירים ביקשה שאצטרף, כי הם יופגזו בהרבה מידע, ורצוי שגם אני אשמע. שמחתי להצטרף.
זה היה יום די ארוך (מעשר עד ארבע כמעט) שכלל מפגשים עם כל בעלי התפקידים באחוזה: פרט לממונה על קשרי הדיירים נפגשנו גם עם האחראית על המשק והניקיון, הנהלת חשבונות, האחזקה, התקשורת ואפילו הספורט.
באמצע נלקחנו לארוחת צהריים, כך הספקנו לטעום את האוכל שמספקים שם (בעלות של 50 ש"ח) כל יום בצהריים (בימי ששי בערב) למי שלא בא לו לבשל בבית. האמת - האוכל היה ממש בסדר. וחדר האוכל היה יפה ונעים.
הם מאד התלהבו (כמו שאנחנו התלהבנו כאשר בדקנו את המקום, ולכן בחרנו בו), וזה היה יום מאד מוצלח.
כאשר ביום שלישי בבוקר עדיין לא ניתן היה להיכנס לחשבון הבנק, החלטנו לנסוע לסניף ולשבת לפקידה על הראש עד שתסדר הכל.
התברר שלא ניתן היה להשלים את הקמת החשבון כי מי שהיה אמור לקבל עבורם אישור ממס ההכנסה האמריקאי (IRS) - כי הם אזרחים אמריקאים ויש חובת דיווח.....הפרטים לא משנים - שכח לבקש אותו עבור אמא שלי, וכל הפעלת החשבון נתקעה בגלל זה.
כמה טלפונים הסדירו את העניין.
אבא כבר עלה לטונים צווחניים - לא קשה לעצבן אותו, הוא על הסף כל הזמן ממילא - אבל אני הרגעתי אותו והסברתי לפקידה ש:
א. העובדה שמישהו אחר לא ביצע את משימותיו לא פוטר אותה מהצורך לעקוב אחרי זה וגם ליידע אותנו שהדברים מתעכבים. לשם כך פתחנו כאן חשבון, ואם היא לא מסוגלת לעשות את המינימום הזה אז ניאלץ לחפש בנק אחר.
ב. אנחנו לא זזים משם עד שהכל מסתדר.
בזמן שהיא עשתה את מה שעשתה, הפעילה את מי שהפעילה ודיברה עם מי שהיתה צריכה לדבר, הורדתי את האפליקציה של הבנק לטלפון של אבא, וכשהיא אמרה שהכל תקין נכנסתי עם המשתמש והסיסמא שלו וראינו שאכן זה תקין.
אנחת רווחה.
המשימה הבאה היתה להעביר לחשבון הזה כסף מהחשבון שלהם בחו"ל, ואבא ניסה לעשות זאת דרך האתר של הבנק והסתבך עם זה והתעצבן עוד ועוד ושלח מיילים לפקידי בנק שהוא מכיר שם בארה"ב, שהם בכלל בתחום של השקעות.
הם מכירים אותו, הוא אמר, יש לו מערכת יחסים ארוכת שנים איתם, והם עושים עבורו פעולות כאלה מתי שהוא מבקש.
כששאלתי למה הוא לא מתקשר לשירות הלקוחות הרגיל של הבנק (שהרי זו עבודתם וזה תפקידם), הוא אמר שזה מעצבן אותו, יש המתנה ארוכה על הקו, הוא צריך לאיית להם את כל הפרטים (שמות, מספרי חשבון, מספרי SWIFT וכדומה) ואין לו סבלנות בשביל זה. אוקיי.....
אחרי מספר התכתבויות הלוך ושוב (והרבה אחרי שעת השינה הרגילה שלו), התקשרה אליו הפקידה לטלפון הישראלי (דבר שלא הצלחנו מעולם לגרום לאף פקיד בנק אמריקאי לעשות!), הפנתה את בקשתו למי שזה תפקידו, ואחר כך עוד התקשרה לבשר שהפעולה בוצעה. האמת - צל"ש מגיעה לה.
רק אז יכול היה אבא שלי להרגע וללכת לישון, ורק אז יכלה כמובן גם אמא להרדם, כי הוא עשה את כל זה בחדר השינה שלהם.........כי למה להתחשב וללכת לחדר אחר?
מה עוד?
בהמלצת הממונה על התקשורת באחוזה, פנינו לבזק כדי להזמין להם קו אינטרנט. האחוזה מספקת קו טלפון למי שרוצה (והורי רוצים, למרות שיש להם ניידים, הם רגילים לקו נייח), אבל אינטרנט צריך להזמין בנפרד.
כיון שהם צרכנים כבדים של אינטרנט (גם streaming וגם שיחות סקייפ עם בני, האחרון שנותר מחוץ לישראל ולא רק דוא"ל וגלישה), החלטנו על חבילה של מאה מגה.
בבזק כמובן הציעו להם חבילה שמחירה נראה אטרקטיבי, אבל בדיעבד התברר שהיא כוללת דברים שהם בכלל לא רוצים (כמו אנטיוירוס עבור שני מחשבים).
גילינו את זה רק כאשר כבר בצענו את ההזמנה והוא קיבל הודעת דוא"ל עם פירוט החבילה.
שוב נלחץ כפתור הפאניקה, והוא נהיה עצבני והתחיל לצעוק על אמא ולעשות פרצופים מפחידים ומאיימים - היא שק האגרוף שלו, עוד אכתוב על זה בהמשך בפירוט.
אמרתי לו להתקשר לבזק ולבקש שיסירו את האנטיוירוס מהחבילה.
ואז ראיתי שהוא מתקשר ולא מבין (או לא מצליח לשמוע) מילה ממה שנציג השירות שואל אותו.....ומתעצבן עוד יותר. המצב קשה.
ביקשתי (בעדינות) לקחת ממנו את הטלפון וטיפלתי בעניין העצמי.
ואז כבר וידאתי שכל הפרטים שמופיעים אצלם נכונים - וכמובן שהכתובת לא היתה נכונה.
ברוב המקומות בהם היינו צריכים להכניס את הכתובת שלהם, לא היתה בעייה להכניס את שם הדיור המוגן במקום שם הרחוב, ואת מספר יחידת הדיור שלהם בתור מספר בית. ואת שם היישוב בו נמצאת האחוזה, בתור עיר.
ודווקא בבזק זה לא הצליח.
למה? לאלוהים הפתרונים.
בסוף הם הכניסו את שם הדיור המוגן ואת מספר הבית בהערות לטכנאי.
ממילא את החשבונית הם כבר שולחים רק בדוא"ל.......
וידאתי שמחיר החבילה יירד בעקבות הסרת האנטיוירוס, ובא לציון גואל.
כל זה התבצע תוך כדי שהיינו כולנו (T ואני ואבא ואמא) ברכב בדרך לקנות מתנות לנכדים/נינים - אנחנו עורכים כאן ארוחת יום הולדת בששי הקרוב גם לנשמותק (שמלאו לו 6 שנים ביום ראשון, אבל רק מחר הם חוזרים מהיער השחור) ולאחי שביום ששי יחגוג את יום הולדתו ה-54.
ואז T פנה אל אבא ואמר לו שהוא חייב להירגע, ושזה לא בריא להתרגז ככה כל הזמן ושהוא דואג לבריאותו.
רק זה היה חסר לאבא כדי להתפוצץ לגמרי.
"אני לא אוהב שאומרים לי להירגע!" הוא צעק. "ככה אני וצריכים לקבל אותי כפי שאני!".
ופתאום נזכרתי בכל מה שהיה עם כלתי............
והערתי אחר כך בשקט ל-T שאין טעם לומר לו דברים כאלה.
כמו שלא היה טעם לצפות זאת מכלתי.
ושאנשים רק נפגעים ומתעצבנים מזה עוד יותר ...........
עוד חוויה מאירת עיניים היתה, כאשר התברר שניתן לתת ייפוי כוח לחברת ההובלה כדי שתשחרר את המכולה שלהם מהמכס, ללא צורך בנסיעה עד לאשדוד. כל שהיינו זקוקים לו היה עורך דין.
חיפשתי ומצאתי עורך דין כאן ביישוב, הסברתי מה אנחנו צריכים, והתברר שהם נותנים את השירות הזה (שלוקח דקות ספורות לביצוע) בחינם.
שמחתי בעיקר בשביל הורי, שכל חוויה חיובית כאן בארץ מתקנת קצת את התחושות הקשות שמותירות החוויות השליליות.....
אז מה נשאר לנו, כלומר להם?
המכולה הגיע לנמל אבל טרם שוחררה מהמכס, אז עוד אין לנו תאריך הובלה - מה שאומר שעדיין אין תאריך כניסה סופי לדיור המוגן.
בינתיים נצא איתם היום כנראה לקניות השלמה - מיקרוגל, פח אשפה למטבח ועוד אביזרים שלא הביאו איתם במכולה...
המשך יבוא.
