יום חמישי, 28 ביוני 2018

עדכונים שוטפים

כמו שעדכנתי בתגובות של הפוסט הקודם, גם אחרי שסיפקתי לאבא שלי את כל התשובות לגבי תהליך הקליטה בארץ וההפעלה של ביטוח הבריאות הממלכתי, זה לא סיפק אותו.
זה לא סיפק אותו כי לא הצלחתי כמובן לתת לו מועד מדויק שבו ייכנס הביטוח הרפואי בארץ לתוקף.
וכיון שבביטוח האמריקאי הודיעו לו שהוא חייב להודיע להם על הפסקת הביטוח 60 יום לפני מועד ההפסקה, הידיעה שהוא עלול לשלם חודשיים של ביטוח רפואי במקביל מוציאה אותו מדעתו.

לכן הוא התקשר גם לחבר שלו, שבנו סוכן ביטוח, וביקש ממנו לברר כמה עולה בארץ ביטוח רפואי פרטי, לתקופה שמהגעתם ארצה ועד שייכנס הביטוח הממלכתי לתוקף. אגב, אין מניעה שהוא ימשיך לשלם ביטוח פרטי בנוסף לקופת החולים, אם זה יתברר ככדאי. החבר טוען שזה מאד השתלם לו.
לנו כמובן היה ניסיון רע מאד עם ביטוח רפואי פרטי, אבל זה היה מול חברת "כלל" ואני יודעת שיש חברות אחרות שמתנהלות קצת אחרת.

עד כאן הכל בסדר, אלא שלחבר הזה של אבא שלי יש נטייה להתקשר אלי בכל פעם שאבא שלי פונה אליו עם משהו.
לא היה לי כל כך ברור למה זה, עד שהבנתי שהוא חושב שאבא שלי מנסה להפעיל אותו, והוא כמובן לא מוכן לעבוד בשביל אבא שלי, אז הוא מנסה להעביר את הכדור אלי בכל פעם, רק כדי לגלות שאני ממילא מופעלת במקביל אליו.

בשיחה הנוכחית הוא אפילו אמר, "אולי תגידי לאבא שלך שרק בן אדם אחד יטפל בדברים האלה?" ואני גיחכתי בשקט. כי אין עם מי לדבר.
כמו שאבא שלי פנה לאחי בנושא השחיקה של הפקדון בדיור המוגן, כשהתשובות שלנו לא מצאו חן בעיניו, כך הוא פונה מדי פעם לחבר הזה.

סיפרתי בסבלנות רבה לחבר את כל ממצאיי, והוא אישר שאכן זה הכל נכון, אבל הציע את שירותיו של בנו ואני כמובן אמרתי שבוודאי, אין שום בעייה. אלא שהחבר כמובן רוצה שאני אתנהל מול הבן שלו. או אחי (אין לו מושג שאחי לא פעיל בעניינים בכלל).
ואני שואלת את עצמי, בעידן התקשורתי האלקטרוני של היום, למה שאבא שלי לא יתקשר עם הבן הזה ישירות במייל? למה זה חייב להיות איתי או עם אחי? נו, מילא.

וכמובן שנכנסתי גם בעצמי לכמה אתרים ברשת לחפש באילו תנאים הם יוכלו לקבל ביטוח רפואי פרטי בארץ. לא היה מידע עבור בני 75 ומעלה, כך שהשארתי את הטלפון שלי בכמה אתרים ואני ממתינה שיחזרו אלי...........

בינתיים המונדיאל ממשיך לו ואני מחסלת ספרים בזה אחר זה, בזמן ש-T נהנה מאד מהמשחקים המרתקים והתוצאות הבלתי צפויות.
עכשיו סיימתי (תוך שלושה ימים) ספר בשם "החיים שנועדו לי" מאת סופרת שאינני מכירה בשם קריסטין הרמל. קצת מפריע לי לקרוא בעברית ספר שנכתב במקור באנגלית, אבל חייבת לציין שהתרגום היה די טוב. היה רק קטע אחד שחזר על עצמו והטריד אותי, שאני רוצה בהזדמנות לבדוק איך הוא כתוב במקור - בכל פעם שהגיבורה מסיימת שיחה או מסיימת התכתבות של טקסטים בטלפון הנייד שלה היא "מכבה את המכשיר", מה שלא נשמע הגיוני כי היא ממשיכה אחר כך לקבל שיחות והודעות. סתם סקרנות.

זה ספר "חופשה" קלאסי, לא איזו ספרות יפה, ועדיין בלעתי אותו בשלוק אחד, כמו שאומרים, היה מעניין וכתוב יפה ולמרות שבשלב די מוקדם כבר הבנתי לאן זה הולך, בכל זאת היא הצליחה להפתיע אותי קצת בסוף - ואני הרי נודניקית ידועה בעניין של סופים של ספרים. אז ממליצה בכיף.

היום "יום נכדים" והשיעור האחרון של חוג הכדורגל של חכמוד. בתי לא ידעה לומר לי אם הוא ירצה להשתתף בשיעור האחרון או לא, אז ליתר ביטחון אגיע לאסוף אותו (כבר עם נשמותק) לפני תחילת החוג, ואם הוא ירצה אז נישאר, ואם לא אז נלך הביתה.

מסרנו את המזרונים שעליהם הם ישנים אצלנו לריפוד מחדש, והם עדיין לא חזרו, מה שאומר שאו שהם לא יוכלו לישון אצלנו מחר בלילה אחרי ארוחת ששי, או שהם יתפשרו ויישנו בחדר האורחים. או שבאורח פלא המזרונים יהיו מוכנים היום או מחר..........אבל לא נראה לי שיש סיכוי שזה יקרה.

חם ואנחנו עם מזגן רוב שעות היום, אבל בינתיים בערב מצליחים לשבת עם כל החלונות פתוחים ואוויר לא רע......מעריכה שגם זה עומד להיגמר.............

יום רביעי, 27 ביוני 2018

לא עובדת בשביל אף אחד.....??

הבוקר קיבלנו (T ואני) מייל מאבא שלי.
אמא שלי לא מכותבת, וגם לא אחי או גיסתי.
במייל רשימת דרישות (סליחה, בקשות):
להתקשר למשרד הפנים, הקליטה, ביטוח לאומי, קופת חולים מכבי......
וכל זה לשם מה?
כדי לדעת תוך כמה זמן יהיה להם ביטוח רפואי (ביטוח לאומי, קופת חולים) כדי שיוכלו להפסיק לשלם לביטוח הרפואי שלהם בארה"ב.

אני לא יודעת כמה הם משלמים כל חודש לביטוח הרפואי שלהם, אבל.....מה כל כך בוער?

מה יקרה אם תשלמו עוד כמה חודשים ליתר ביטחון, עד שתראו שאכן אתם מכוסים כאן בארץ?
אתה אומר שהביטוח הרפואי האמריקאי מכסה רק "מקרי חירום" מחוץ לארה"ב.
אוקיי. אז?
אתם לא ילדים, אנשים בגילכם עלולים להזדקק לרפואה מעכשיו לעכשיו, "מקרי חירום" זה בהחלט משהו שעלול לקרות.

אבא שלי אפילו לא בדק את האפשרות לעשות ביטוח נסיעות. לפחות.
נכון, זה יהיה יקר. כי הם בני שמונים פלוס.
אז מה? לא שווה? אם לא תהיו מכוסים וחלילה יקרה משהו, זה יעלה הרבה הרבה יותר. לא?

אני מודה ומתוודה - האינסטינקט הראשוני שלי היה לא לענות בכלל. להתעלם מהבקשה.
שיחות מחו"ל לא כל כך יקרות, וזמן פנוי יש לאבא שלי בשפע. יואיל בטובו להתקשר בעצמו לכל המשרדים האלה.
מה יש?

אבל אז T אמר שהוא יטפל בזה.
ול-T יש מספיק עבודה, עבודה אמיתית - עם לקוחות אמיתיים, שמשלמים.
אז נכנעתי ובצעתי את כל הטלפונים בעצמי.

ומדהים כמה מהתשובות שקיבלתי היו עמומות. במשרד הפנים לא ידעו לומר לי אם הורי יקבלו תעודת זהות באופן מיידי או שיצטרכו לחכות שבוע. או שבועיים.
בביטוח לאומי לא ידעו לומר לי אם מילוי טופס מקוון על בקשת לתושבות חוזרת יחסוך מהורי את הצורך להגיע פיסית למשרדי ביטוח לאומי לאחר הגעתם ארצה או לא. או יחסוך את הצורך במילוי עוד טפסים ושליחת עוד חומר. הם ידעו לומר לי שמרגע הגעת החומר לביטוח לאומי התהליך אורך "כשבועיים" והיה ברור שזה לא בדיוק שבועיים.

במשרד הקליטה בכל מקרה מחייבים להגיע פיסית לפגישה, אבל לא ניתן היה לקבוע פגישה כי מספרי הזהות של הורי עדיין לא "חוקיים". מניחה שרק עם קבלת תעודות הזהות (שנלקחו מהם אחרי שהייה של X שנים בחו"ל) "יופשרו" מספרי הזהות ויהיו נגישים למשרדים השונים, לקופות החולים......

יש סדר ביצוע לדברים ואת רובם ניתן לעשות רק לאחר הגעתם ארצה בפועל.
אין קיצורי דרך.

קבעתי להם תור במשרד הפנים יום אחרי הגעתם ארצה.
זה כל מה שהצלחתי בינתיים לעשות.

והפקידה הנחמדה בקופת חולים מכבי רשמה לעצמה להתקשר אלי בתחילת ספטמבר לראות איפה הדברים עומדים.

ואת כל הדיווח הזה כתבתי לאבא שלי, אבל כן כיתבתי את אמא שלי, שתהיה בעניינים. אני די בטוחה שאבא שלי לא רצה שהיא תדע שהוא "מטרטר" אותנו עוד מעבר למה שאנחנו ממילא עושים עבורם.

ועל הדרך כיתבתי גם את אחי וגיסתי.
שיידעו שבזמן שהם עסוקים בענייניהם, אנחנו כאן נותנים עבודה.
נשמע קצת פולני, לא?

יום שני, 25 ביוני 2018

ג'יין שהיא בעצם דורון ועניינים שוטפים

בששי היינו בהופעה של הלהקה "ג'יין בורדו" שאנחנו מאד אוהבים, באמפי שוני - בו לא היינו מעולם עד לערב זה.
'שותפנו' ו'שריתה' קנו את הכרטיסים, מתנה לימי ההולדת שלי (ינואר) ושל T....באיחור מה אבל שווה לגמרי!

הרבה אנשים קוראים לסולנית ג'יין בטעות, בגלל שם הלהקה, שבכלל מורכב משמות מהסוסים שלה.

אהבתי את השירים, אהבתי את הביצועים, אהבתי שפתאום בלי הכנה מוקדמת הכריזה דורון טלמון (הסולנית ומי שכותבת את רוב השירים של הלהקה) שהיא ומתי גלעד (נגן הקונטרבס) מתחתנים.
אהבתי שחלק מהשירים הם מקוריים וחלק הם מחווה לאמנים אחרים, כמו הביטלס או הדודאים ("ערב של שושנים" שבוצע ללא ישראל גוריון הפעם) או להקת "אמריקה" - ואהבתי שאת השיר של "אמריקה" נתנו למתופף לשיר כסולו "כי הוא הכי אוהב אותו".

יש איזו תמימות בחבר'ה האלה, למרות שהם בשטח כבר שש שנים וכבר הוציאו שני אלבומים, שמאד התחברתי אליה.
הם ארחו לכמה שירים את אלון עדר שפחות הכרתי, ואז גם את רונה קינן - שיש לה קול מאד מיוחד (ועכשיו גיליתי שהיא גם נראית מצוין, לפחות לטעמי....) ושירים עם אמירה אבל משום מה אני פחות נהנית לשמוע אותה בדרך כלל. בששי על הבמה עם הלהקה היא דווקא השתלבה נהדר.

אפילו עם הישיבה על כסאות פלסטיק צרים שמשום מה חוברו ביניהם עם אזיקונים (מה שיצר צפיפות בלתי נסבלת), אבל שהעדפתי אותם על פני מושבי האבן (הגב, הגב....) היתה סבבה. רק לא הבנתי למה הסאונד לא היה כל כך טוב, ומבחינתי קלקל קצת את החוויה.

חוץ מזה אנחנו ממשיכים עם סידורים עבור יחידת הדיור המוגן של הורי, קנינו להם מאווררי תקרה (עם תאורה) לסלון ולחדר השינה, וגם כמה מנורות (אחרי שקיבלנו מהם אישור שהטעם שלנו מספיק טוב עבורם והם סומכים עלינו שנבחר עבורם).....לאזור המטבח, סלון, פינת אוכל ואפילו גינה.

הזמנו להם את המקלחון לחדר האמבטיה שלהם....
וזהו, נראה לי. את השאר הם כבר ישלימו לבד.

הם מגיעים עוד פחות מחודשיים, וזה כבר באמת מרגש.

בזמן ש-T רואה כמה שיותר כדורגל אני כבר באמצע ספר נוסף, מתורגם מאיטלקית, בשם "לחפים מפשע אין אליבי" מאת ג'ורג´ו פאלטי.
ספר מצוין לקריאה כאשר יש כדורגל ברקע.

'מחברת' בחופשה בלונדון עם אחת מבנותיה ואני ממש שמחה בשבילה. מקווה שהן ממש נהנות, גם מלונדון וגם זו מזו.
בקרוב גם אנחנו נהיה שם........עם בני וכלתי. אבל תחילה נהיה איתם 3 ימים בפאריס.

תכננתי להיפגש עם עוד חברה (שלא מופיעה בפוסט הכינויים שלי, כי מזמן היא לא הופיעה כאן בבלוג, אם בכלל....לא זוכרת) - שלפני שנים הייתי הולכת אליה למסאז' ורפלקסולוגיה ואז התידדנו. מזמן היא כבר לא עוסקת בזה אבל נשארנו חברות, ופשוט לא יוצא לנו להיפגש. אפילו לדבר לא יוצא.

היה לה יום הולדת בשבוע שעבר ואיחלתי לה מזל טוב, ועל הדרך קבענו סוף סוף להיפגש. קבענו יום ומקום ואז....אחותה (שהיתה מבוגרת ממנה בכעשרים שנה) נפטרה, וכמובן הכל בוטל.

גם אמה של חברתי 'שני' נפטרה, והיא הודיעה לי ול'קלי' על כך אחרי שהשבעה כבר עברה.
באמת כל השבוע שעבר חשבתי על 'שני' והתמלאתי עצבות, והבנתי שמותה של אמה (שכבר חולה הרבה זמן ומצבה הלך והתדרדר בחודשים האחרונים) קרוב מאד......ממש חיכיתי שששני תודיע....אבל חשבתי שנלך ללוויה.....ואילו שני החליטה לחסוך זאת מאיתנו.......והודיעה אחרי שהכל נגמר. אז קבענו שכאשר היא תתאושש מעט אז ניפגש.

קלי מחתנת את בנה בקרוב, ואני מניחה שההתרגשות והלחץ שם ממילא בשיאם, ולא היינו נפגשות שלושתנו בכל מקרה עד אחרי החתונה...
אולי זה יצא רק אחרי שאחזור מפאריס ולונדון......

עד כאן עדכונים שוטפים.........שבוע טוב

יום שבת, 23 ביוני 2018

ועוד קצת על חמלה

בהמשך לנושא החמלה שאני בוחנת בתקופה האחרונה - אתמול ביליתי את אחר הצהריים עם נשמותק.
T וחתני היו עם חכמוד במשחק כדורגל הורים/ילדים, ונשמותק ואני בילינו לנו בנעימים בבית - עם משחק קלפים, קרבות ביי בלייד, וכמובן טלוויזיה.

באיזשהו שלב נשמותק התיישב בשירותים, ופתאום נזכר לבקש שאספר לו את הסיפור שהמצאתי לפני כמה שנים על סנאי קטן בשם קובי, שחי באושר על עץ אגוז נהדר ויום אחד מגלה קן של ציפור ובו כמה ביצים.

המצאתי את הסיפור הזה עוד כשחכמוד היה קטנצ'יק, כשהוא ביקש ממני לשבת איתו בשירותים, וזה הפך ל"סיפור הקקי" הקבוע של הנכדים שלי, שרק אני יודעת לספר.
הסיפור גם הפך קצת אינטראקטיבי במהלך השנים, כאשר הנכדים שלי לפעמים משנים פרטים כמו מספר הביצים שבקן, סוג הסיפור וכן הלאה, ויש בו קטעים שהם מתעקשים לספר בעצמם.

T כל הזמן מנסה לשכנע אותי לפרסם אותו, אגב, אבל דווקא בגלל שבכל פעם משתנים כמה פרטים, וגם כי בכל מקרה אצטרך מישהו שייאייר לי אותו, מעולם לא פעלתי בכיוון.

בכל מקרה, בסיפור באיזה שהוא שלב מציל קובי הסנאי הקטן את הביצים מנחש שזומם לטרוף אותן בזמן שאמא ציפור נעדרת מהעץ, והוא עושה זאת על ידי כך שהוא מנפח את כל גופו, את זנבו, חושף את שיניו ואת טפריו ומבהיל את הנחש - שכמובן לא מצפה למלחמה שערה מסנאי קטן וחמוד, נבהל מאד ונופל מהעץ ובורח.

החלק הזה בסיפור משמח את נכדיי תמיד, גם מעצם ההצלה של הגוזלים הקטנים בתוך הביצים, אבל בעיקר כי המעשה ההרואי הזה גורם סוף סוף לאמא ציפור להבין שקובי הסנאי הוא חבר אמיתי ולא מהווה סכנה לגוזליה (בתחילת הסיפור היא מגרשת את קובי מהעץ האהוב שהוא בעצם ביתו, מרוב שהיא חוששת שהוא יפגע בביצים).

הפעם ראיתי שנשמותק התעצב פתאום בחלק הזה של הסיפור, פניו נפלו והוא לחש "מסכן הנחש".....
וכך ראיתי במו עיני איך נראית חמלה טבעית ואמיתית.
נשמותק ידע, שהסנאי היה חייב להבהיל את הנחש ולגרש אותו על מנת להציל את הגוזלים התמימים אשר בתוך הביצים, אבל הוא עדיין הבין גם את הבהלה של הנחש, ואת האכזבה הגדולה שלו מכך שפספס את הארוחה הטעימה שחמד לו....