כששוחחתי בשבוע שעבר עם 'היידי' (זה הכינוי שהחלטתי לתת לחברה החדשה/ישנה) בוואטספ, היא שאלה בין היתר אם ההכנות בעיצומן. אז לא, בשלב ההוא הנסיעה לבוסטון עדיין לא השתלבה במטלות היום יום שלי.
אבל היום התחלתי. יש לי רשימת מטלות (א.ק.א. צ'קליסט) קבועה לנסיעות ואני מעתיקה ומעדכנת אותה לקראת כל נסיעה מחדש. אתמול עשיתי "חבילת חו"ל" בטלפון. ביטוח נסיעות עשיתי מזמן. היום התחלתי עם התרופות - שלו ושלי - לוודא שיש כל מה שצריך (ועוד טיפה ליתר בטחון), חלק בתיק היד שלי, חלק יילך למזוודה. בתקווה שהיא לא תאבד.
קבעתי עם הבת של השכנים שתבוא לטפל בחתולים ובעציצים, והערב כאשר שותפנו ושריתה יגיעו לביקור, אוודא שאפליציות האזעקה והמצלמות שלנו מעודכנות בטלפון של שותפנו. הוא ה"אפוטרופוס" של העניינים שלנו כאן כשאנחנו נוסעים.
השבוע הגיע סוף סוף התור החדש של T לשיננית של מכבי, לאחר שבפעם הקודמת סירבו לטפל בו, חששו מהתרופות שהוא לוקח ומהניתוח שהוא עבר. הפעם הוא הגיע מצויד באישור מ'רופאהחדשה', וגם עבר תחילה אצל רופאת השיניים - לא ממש ברור לשם מה זה היה נחוץ - אבל סוף סוף עבר ניקוי שיניים. השיננית דווקא אמרה לו שמצבו לגמרי לא רע, למרות שחלפו יותר משלושה חודשים מאז הניקוי הקודם. אז את הפעם הבאה הוא כבר קבע לעוד ארבעה חודשים.
כמו שקיוויתי, הצלחתי להיפגש עם 'מחברת' השבוע. המפגשים השבועיים איתה ממש חשובים לי, ובין לבין אנחנו גם בדרך כלל מצליחות לדבר בטלפון.
עם עם 'היידי' הצלחתי להיפגש שוב השבוע, לשמחתי הרבה. הפעם ישבנו בבית קפה נחמד לא רחוק מביתה, ושוב כאשר הגיע הזמן ללכת, הרגשתי שאני מסוגלת להמשיך לשוחח איתה עוד ועוד.
עוד תכננו לקפוץ לבתי ולנכדים לביקור פרידה לקראת סוף השבוע, אבל אחרי ששמענו את לו"ז החוגים ופעילויות אחר הצהריים שלהם (והימים בהם היא עובדת בקליניקה בערב) הבנו שהסיכוי היחיד לראות אותם לפני הטיסה היה אתמול. קפצנו לאחר צהריים נעים ורגוע אצלם, שתינו קפה, פטפטנו עם בתי וחכמוד, צפיתי בשרי עושה אמבטיה ו-T שיחק שש בש עם נשמותק. חתני נסע לאימון מיד אחרי העבודה אז אותו לא יצא לנו לפגוש.
בתי הזכירה תוך כדי שיחה שהיתה רוצה לנסוע לחופשה בסוכות עם הילדים, אבל כמובן שהתקציב שלהם מאד מצומצם, עקב קניית הדירה. היא חשבה אולי לרדת איתם לסיני....אני לא בטוחה מה אני מרגישה לגבי זה. אמנם רצינו ותכננו לנסוע איתם לשארם בפסח שעבר, אבל זו היתה טיסה, לא מעבר גבול בטאבה..... טוב, נראה.
דווקא הייתי מאד גאה בה כשהחליטה לצאת לקמפינג (רגיל! לא גלמפינג!) בחורשת טל באוגוסט האחרון, כדי לחסוך בכסף ועדיין לא לוותר על בילוי קיץ עם הילדים. כשאנחנו היינו הורים צעירים אלה היו החופשות שלנו איתם. אוהל על הכינרת או סוג של סוכה או בקתה באכזיב...מקלחות משותפות, הכי פשוט שיש. זה מה שיכולנו להרשות לעצמנו, והאמת שכך הילדים נהנו הכי הרבה - להסתובב חצי ערומים בטבע, לאכול כריכים ו"על האש" וירקות חתוכים...לטייל בסביבה ברגל (אז עוד היינו נוסעים גם עם הכלבה). הרבה יותר מאוחר התחלנו עם בתי מלון (בעיקר מאז שהתחלתי לקבל 'דיל'ים ממקום העבודה) וכמובן - חו"ל.
בימים האחרונים לא יוצא לי כמעט לקרוא. התחלתי עמודים בודדים של "סודו של המרקיז" של דולורס רדונדו (באנגלית) אבל פשוט לא יצא לי להתיישב בנחת ולקרוא. כל הזמן יש לי דברים אחרים לעשות.
כן יצא ל-T ולי לצאת יחד להליכות ערב כמה וכמה פעמים השבוע. לא תמיד זה מסתדר, אם יש לנו פעילות אחר הצהריים או בערב, אבל כאשר אנחנו פנויים אנחנו אוהבים את ההליכה השנייה הזאת יחד (בבקרים אנחנו יוצאים כל אחד במסלול שלו, או שהולכים לחדר כושר).
ואולי אפילו נספיק לצאת היום, עוד לפני ששריתה ושותפנו יגיעו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה