כחלק מהחזרה לשיגרה אני מנסה גם לכתוב פוסט למדור השרביט החם, אמנם באיחור, ועומד להתפרסם כבר נושא חד. בכל מקרה, במדור השבטע שאל טליק על הרגלי השינה שלנו.
הרגלי השינה שלי השתנו הרבה במהלך חיי.
כשהייתי ממש קטנה הייתי ילדה מפוחדת. מה זה מפוחדת? מבועתת. הכל הפחיד אותי. אנשים אחרים. מפלצות ושדים.
בלילות סבלתי מסיוטים ולכן פחדתי להירדם. הייתי מושכת ומושכת את שעות הערות ומסרבת ללכת לישון, והורי המתוסכלים לא ידעו איך לגרום לי ללכת לישון.
זוכרת שבתקופה ההיא שידורי הרדיו (זה כל מה שהיה אז, רדיו) היו מסתיימים באחת עשרה בלילה, ובתום השידורים היו משמיעים את "התקווה". אז הורי החליטו לומר לי שאני חייבת להיות במיטה לפני ששומעים את "התקווה" ברדיו, אז כמובן שהתחלתי לפחד מ"התקווה".
הורי היו נשכבים ליד מיטתי ומספרים לי סיפורים ושרים לי שירי ערש - בעברית ובספרדית - עד לבסוף הייתי נרדמת, וכמובן שבבקרים היה קשה מאד להעיר אותי והייתי מאחרת באופן קבוע לגן. וגם ככה הרבה פעמים הייתי מתעוררת מסיוט במהלך הלילה ועוברת לישון איתם במיטתם.
זוכרת שכאשר עליתי לגן חובה, הגננת האגדית שלי אמרה להורי שאני חייבת להתחיל להגיע בזמן, כדי להתרגל לקראת כיתה א' בשנה הבאה. זו היתה גם השנה שבה אחי נולד, ואיכשהו נוכחותו בחדרי כנראה הרגיעה אותי, והצלחתי לחזור להרגלי שינה נורמלים.
בכל שנות בית הספר היסודי אני זוכרת את עצמי קמה בזמן והולכת (לבד) לבית הספר, גם בארץ וגם בחו"ל - ולמרות שהמשיכו הסיוטים והפחדים, הצלחתי להיצמד לשעות שינה רגילות. בסביבות גיל 10 או 11 כאשר להורי נמאס שאני מגיעה אליהם באמצע הלילה, התחלתי לעבור למיטה של סבתא שלי (שגרה אצלנו מאז שסבי נפטר, כשנה לפני שאחי נולד), או למיטתו של אחי - שישן חזק מאד וכלל לא הרגיש שהצטרפתי אליו למיטה. אבל זה הרגיע אותי.
בשבתות נהגתי לישון עד מאוחר - עשר ואף אחת עשרה לפני הצהריים - אבל במהלך השבוע התחלתי להתעורר יותר ויותר מוקדם, והתרגלתי להגיע לבית הספר בין הראשונות. לא נהגתי לנוח בצהריים - ואף בפעמים הבודדות שבהן ניסיתי לישון בצהריים הייתי קמה עצבנית. אז בהתאמה לשעות היקיצה המוקדמות, גם הלכתי לישון מוקדם בערב.
ההרגל הזה ליווה אותי גם בתיכון וגם בצבא, ובעצם השינוי העיקרי בהרגלי השינה שלי בשנים שבהן אני עם T היה שלמדתי סוף סוף לישון בצהריים. בתקופה ההיא זה היה רק בשבתות, וכמובן אחרי שהילדים נולדו גם זה לא תמיד התאפשר.
ברוב השנים בהן עבדתי בתל אביב וגרתי ברעננה הייתי משכימה קום בעיקר בגלל החשש מהפקקים והצורך למצוא חניה, והייתי יוצאת מהבית קצת אחרי שש בבוקר - וכשהילדים היו קטנים T היה לוקח אותם לגן, אחר כך הם התחילו ללכת באופן עצמאי - וכשהם גדלו והתפקידים שלי בתחום המחשבים הפכו יותר ויותר לחוצים - היו תקופות שכבר בחמש וחצי הייתי יוצאת מהבית.
היו שנים שבהן ישנתי מעט מאד, כי קמתי מוקדם לעבודה אבל T היה חוזר מאוחר מעבודתו במסעדה או באירועים, וכדי לפגוש אותו הייתי נשארת ערה לפעמים גם עד אחרי חצות. למדתי לתפוס תנומת "בזק" של עשר או עשרים דקות לפעמים כשהייתי חוזרת מהעבודה, כדי להתרענן מעט וכדי שאוכל להמשיך לתפקד ולטפל בילדים ובבית ולמשוך עד הערב.
לפני אחת עשרה שנים פרשתי מעבודת המחשבים, ואז גם התחלתי לכתוב בבלוג הזה (בהתחלה בישראבלוג ובהמשך כאן בבלוגספוט), ולראשונה בחיי התחלתי להתעורר ביקיצה טבעית. שמתי אז לב שאני קמה באופן טבעי קצת אחרי שבע בבוקר, וזה נמשך כך בעצם עד שהתחלנו עם הפעילות הגופנית הקבועה מוקדם בבוקר בתקופה של מגיפת הקורונה והסגרים. מאז שאני לא נוסעת לשום משרד אני מקפידה לישון בצהריים כמעט בכל יום (לא תמיד זה מסתדר), ויוצא לי לישון בממוצע שש וחצי שעות בלילה.
אני לא זוכרת מתי התחלתי לקום באמצע הלילה לשירותים, אבל במשך שנים זו היתה פעם אחת ועם הזמן זה הפך ללפחות פעמיים. כנראה שזה משהו שמגיע עם הגיל בכל זאת. ואם אכלתי אבטיח בערב אז........זה יכול להיות גם כל שעה.
לפחות בדרך כלל אין לי בעייה להירדם, ובדרך כלל אני ישנה די טוב בלילה וגם בצהריים. בתקופה שהתחלתי לפתח חרדות בגלל מצבו הבריאותי של T הייתי מתעוררת בשלוש בבוקר עם התקף חרדה - ולכן התחלתי לקחת את טיפות ההיפריקום (שאני ממשיכה לקחת גם היום). זה ממש עזר.
ולסיום - כיון שאנחנו טסים הרבה לקצוות העולם וחווים הפרשי שעות לכל כיוון, התרגלנו לבקש מרופאת המשפחה שלנו כדורי סירקדין, מלטונין בשחרור מושהה, שאותם אנחנו לוקחים לפני השינה במשך כמה ימים כאשר אנחנו מגיעים לאזור הזמן החדש. הנוסחה שעובדת עבורנו מצוין היא - לקחת את הכדור במשך X ימים כאשר אנחנו סופרים את אזורי הזמן שאנחנו עוברים (לדוגמא - בוסטון = 7 שעות הפרש), לחלק לשניים (כלומר 3.5) ולעגל כלפי מעלה (כלומר 4) ואז להוסיף אחד - כלומר אנחנו לוקחים את המלטונין במשך 5 לילות בכל כיוון. זה עובד לנו מצוין ועוזר להתגבר על הג'ט לג. עוד משהו שעוזר מאד הוא להיחשף לשמש במהלך היום.
אז זו היתה סקירה של הרגלי השינה שלי לאורך השנים........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה