הבוקר קיבלנו (T ואני) מייל מאבא שלי.
אמא שלי לא מכותבת, וגם לא אחי או גיסתי.
במייל רשימת דרישות (סליחה, בקשות):
להתקשר למשרד הפנים, הקליטה, ביטוח לאומי, קופת חולים מכבי......
וכל זה לשם מה?
כדי לדעת תוך כמה זמן יהיה להם ביטוח רפואי (ביטוח לאומי, קופת חולים) כדי שיוכלו להפסיק לשלם לביטוח הרפואי שלהם בארה"ב.
אני לא יודעת כמה הם משלמים כל חודש לביטוח הרפואי שלהם, אבל.....מה כל כך בוער?
מה יקרה אם תשלמו עוד כמה חודשים ליתר ביטחון, עד שתראו שאכן אתם מכוסים כאן בארץ?
אתה אומר שהביטוח הרפואי האמריקאי מכסה רק "מקרי חירום" מחוץ לארה"ב.
אוקיי. אז?
אתם לא ילדים, אנשים בגילכם עלולים להזדקק לרפואה מעכשיו לעכשיו, "מקרי חירום" זה בהחלט משהו שעלול לקרות.
אבא שלי אפילו לא בדק את האפשרות לעשות ביטוח נסיעות. לפחות.
נכון, זה יהיה יקר. כי הם בני שמונים פלוס.
אז מה? לא שווה? אם לא תהיו מכוסים וחלילה יקרה משהו, זה יעלה הרבה הרבה יותר. לא?
אני מודה ומתוודה - האינסטינקט הראשוני שלי היה לא לענות בכלל. להתעלם מהבקשה.
שיחות מחו"ל לא כל כך יקרות, וזמן פנוי יש לאבא שלי בשפע. יואיל בטובו להתקשר בעצמו לכל המשרדים האלה.
מה יש?
אבל אז T אמר שהוא יטפל בזה.
ול-T יש מספיק עבודה, עבודה אמיתית - עם לקוחות אמיתיים, שמשלמים.
אז נכנעתי ובצעתי את כל הטלפונים בעצמי.
ומדהים כמה מהתשובות שקיבלתי היו עמומות. במשרד הפנים לא ידעו לומר לי אם הורי יקבלו תעודת זהות באופן מיידי או שיצטרכו לחכות שבוע. או שבועיים.
בביטוח לאומי לא ידעו לומר לי אם מילוי טופס מקוון על בקשת לתושבות חוזרת יחסוך מהורי את הצורך להגיע פיסית למשרדי ביטוח לאומי לאחר הגעתם ארצה או לא. או יחסוך את הצורך במילוי עוד טפסים ושליחת עוד חומר. הם ידעו לומר לי שמרגע הגעת החומר לביטוח לאומי התהליך אורך "כשבועיים" והיה ברור שזה לא בדיוק שבועיים.
במשרד הקליטה בכל מקרה מחייבים להגיע פיסית לפגישה, אבל לא ניתן היה לקבוע פגישה כי מספרי הזהות של הורי עדיין לא "חוקיים". מניחה שרק עם קבלת תעודות הזהות (שנלקחו מהם אחרי שהייה של X שנים בחו"ל) "יופשרו" מספרי הזהות ויהיו נגישים למשרדים השונים, לקופות החולים......
יש סדר ביצוע לדברים ואת רובם ניתן לעשות רק לאחר הגעתם ארצה בפועל.
אין קיצורי דרך.
קבעתי להם תור במשרד הפנים יום אחרי הגעתם ארצה.
זה כל מה שהצלחתי בינתיים לעשות.
והפקידה הנחמדה בקופת חולים מכבי רשמה לעצמה להתקשר אלי בתחילת ספטמבר לראות איפה הדברים עומדים.
ואת כל הדיווח הזה כתבתי לאבא שלי, אבל כן כיתבתי את אמא שלי, שתהיה בעניינים. אני די בטוחה שאבא שלי לא רצה שהיא תדע שהוא "מטרטר" אותנו עוד מעבר למה שאנחנו ממילא עושים עבורם.
ועל הדרך כיתבתי גם את אחי וגיסתי.
שיידעו שבזמן שהם עסוקים בענייניהם, אנחנו כאן נותנים עבודה.
נשמע קצת פולני, לא?
אמא שלי לא מכותבת, וגם לא אחי או גיסתי.
במייל רשימת דרישות (סליחה, בקשות):
להתקשר למשרד הפנים, הקליטה, ביטוח לאומי, קופת חולים מכבי......
וכל זה לשם מה?
כדי לדעת תוך כמה זמן יהיה להם ביטוח רפואי (ביטוח לאומי, קופת חולים) כדי שיוכלו להפסיק לשלם לביטוח הרפואי שלהם בארה"ב.
אני לא יודעת כמה הם משלמים כל חודש לביטוח הרפואי שלהם, אבל.....מה כל כך בוער?
מה יקרה אם תשלמו עוד כמה חודשים ליתר ביטחון, עד שתראו שאכן אתם מכוסים כאן בארץ?
אתה אומר שהביטוח הרפואי האמריקאי מכסה רק "מקרי חירום" מחוץ לארה"ב.
אוקיי. אז?
אתם לא ילדים, אנשים בגילכם עלולים להזדקק לרפואה מעכשיו לעכשיו, "מקרי חירום" זה בהחלט משהו שעלול לקרות.
אבא שלי אפילו לא בדק את האפשרות לעשות ביטוח נסיעות. לפחות.
נכון, זה יהיה יקר. כי הם בני שמונים פלוס.
אז מה? לא שווה? אם לא תהיו מכוסים וחלילה יקרה משהו, זה יעלה הרבה הרבה יותר. לא?
אני מודה ומתוודה - האינסטינקט הראשוני שלי היה לא לענות בכלל. להתעלם מהבקשה.
שיחות מחו"ל לא כל כך יקרות, וזמן פנוי יש לאבא שלי בשפע. יואיל בטובו להתקשר בעצמו לכל המשרדים האלה.
מה יש?
אבל אז T אמר שהוא יטפל בזה.
ול-T יש מספיק עבודה, עבודה אמיתית - עם לקוחות אמיתיים, שמשלמים.
אז נכנעתי ובצעתי את כל הטלפונים בעצמי.
ומדהים כמה מהתשובות שקיבלתי היו עמומות. במשרד הפנים לא ידעו לומר לי אם הורי יקבלו תעודת זהות באופן מיידי או שיצטרכו לחכות שבוע. או שבועיים.
בביטוח לאומי לא ידעו לומר לי אם מילוי טופס מקוון על בקשת לתושבות חוזרת יחסוך מהורי את הצורך להגיע פיסית למשרדי ביטוח לאומי לאחר הגעתם ארצה או לא. או יחסוך את הצורך במילוי עוד טפסים ושליחת עוד חומר. הם ידעו לומר לי שמרגע הגעת החומר לביטוח לאומי התהליך אורך "כשבועיים" והיה ברור שזה לא בדיוק שבועיים.
במשרד הקליטה בכל מקרה מחייבים להגיע פיסית לפגישה, אבל לא ניתן היה לקבוע פגישה כי מספרי הזהות של הורי עדיין לא "חוקיים". מניחה שרק עם קבלת תעודות הזהות (שנלקחו מהם אחרי שהייה של X שנים בחו"ל) "יופשרו" מספרי הזהות ויהיו נגישים למשרדים השונים, לקופות החולים......
יש סדר ביצוע לדברים ואת רובם ניתן לעשות רק לאחר הגעתם ארצה בפועל.
אין קיצורי דרך.
קבעתי להם תור במשרד הפנים יום אחרי הגעתם ארצה.
זה כל מה שהצלחתי בינתיים לעשות.
והפקידה הנחמדה בקופת חולים מכבי רשמה לעצמה להתקשר אלי בתחילת ספטמבר לראות איפה הדברים עומדים.
ואת כל הדיווח הזה כתבתי לאבא שלי, אבל כן כיתבתי את אמא שלי, שתהיה בעניינים. אני די בטוחה שאבא שלי לא רצה שהיא תדע שהוא "מטרטר" אותנו עוד מעבר למה שאנחנו ממילא עושים עבורם.
ועל הדרך כיתבתי גם את אחי וגיסתי.
שיידעו שבזמן שהם עסוקים בענייניהם, אנחנו כאן נותנים עבודה.
נשמע קצת פולני, לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה