מוסמכת

המסלול של פסיכולוגים קליניים בארץ ארוך יותר, לדעתי, מהמסלול ללימודי רפואה. 

בתי עברה את זה לפני שנים, ועכשיו סוף סוף גם אחיינית1 השלימה אותו, ואכן עברה בהצלחה את בחינת ההסמכה שהיתה לה בשני בבוקר. בסוף היא לא ישנה אצלי - מחשש לטילים וביטול כל העניין - אבל נסעה לשם על הבוקר, ולמרות שלא עשו לה חיים קלים - היא היתה מוכנה כראוי ועברה את זה בהצלחה. אושר גדול. אז יש לנו שתי פסיכולוגיות מוסמכות במשפחה...

בדרך חזרה מהבחינה אחיינית1 עברה אצלנו - היו אצלה מצעים ופיג'מות 100% כותנה שגיסתי קנתה לאבא שלי - וכך יצא לנו לשבת לפטפט קצת ולשתות יחד קפה, מה שבחיים הרגילים לא קורה בדרך כלל. בירכנו אותה על הבחינה ואיחלנו לה הצלחה בתחילת דרכה החדשה כפסיכולוגית קלינית מוסמכת. 

בתי גם עברה בהצלחה את הראיון השלישי בניסיונה להתקבל ללימודי הפסיכואנליזה - הפעם הראיון עבר ממש טוב, כמו הראיון הראשון שהיה לה, ולא נותר אלא לקוות שוועדת הקבלה תחליט שהיא ראויה להתקבל ללימודים. בינתיים פשוט מחכים. היא מבחינתה עשתה הכל ועשתה את זה באמת כמו גדולה. המראיינת שאלה אותה למה יש בכלל ראיון שלישי ובתי סיפרה לה את השתלשלות העניינים והיא די הביעה זעזוע, שלא לומר שאט נפש ממה שקרה. בתי התנהגה כמו בוגרת ואמרה לה שלפחות היא מרגישה שהיא למדה משהו מכל החוויה, והמראיינת די נתנה לה להבין שאולי אכן, אבל שזה נשמע לה מיותר לעבור דבר כזה. 

נפגשתי עם 'מחברת' והיה נחמד מאד, למרות שהיא כל הזמן התנצלה בפני שלא כיף להיות איתה בימים אלה ושהיא כל הזמן מתלוננת על משהו. היא באמת עוברת דברים לא קלים - בעיקר עם הבת שלה שנלחמת במחלה שלה - וגם העדר זוגיות ועוד כל מיני ....ואני ממש לא מצפה ממנה שתהיה בטוב בתקופה כזאת. בשביל זה יש חברות, לא? 

היתה לי גם פגישה עם 'היידי' אחרי חודשים שלא הצלחנו להיפגש מסיבות אובייקטיביות לגמרי, וגם זה היה כיף ממש. וכמו בכל פעם אני מקווה שהפעם הבאה לא תהיה בעוד חודשים רבים. 

אחר הצהריים ביקרנו אצל בתי, ובזמן שאני העסקתי את שרי, T עזר לבתי לארוז קצת את המטבח. מדהים איזה דברים מוצאים כאשר אורזים - כאלה ששכחת שיש לך ואת שמחה לגלות מחדש, וכאלה ששכחת שיש לך ואת מבינה שאם לא השתמשת בהם שנים, כנראה שלא תשמשי בהם לעולם ואפשר להיפרד מהם. 

ראינו בקצרה גם את חכמוד - שאמר שלום אבל חזר להסתגר בחדרו - ואת נשמותק שהיה אצל חברים במשחק המבוכים והדרקונים השבועים שלהם, וחזר קצת לפני שהלכנו. 

חתני גם חזר הביתה לפני שהלכנו, עם כאב רוח ומצב רוח מוזר ("למה אתם אורזים? למה ככה? למה לא אחרת?") שעיצבן את T שמייד רצה כבר ללכת. נו, מילא. 

בינתיים תהליך פיטורי המטפלת של הורי הולך בסדר - היא קיבלה יפה מאד את העובדה שהוא החליט לחפש מטפל גבר, ועכשיו רק בודקת אם "גמר החשבון" שחישבנו עבורה תקין מבחינתה. אני מאד מקווה שעד סוף השבוע, שבו היא אמורה לעזוב סופית, היא תעבור להיות זיכרון רחוק. 

אני גם מקווה שהמטפל שאמור להגיע לניסיון ביום ראשון לא יבריז או לא יתגלה כלא מתאים........אבל גם אם כן, הפעם נחפש בנחת. נראה לי שהם במצב שיכולים להסתדר בלי כמה זמן. לפחות כך הם מצהירים וכך אני מקווה............