שמתי לב שלא כתבתי שבוע שלם, וכשניסיתי להיזכר מה בעצם קרה השבוע - הבנתי שהוא היה די רגוע ושגרתי.
היה אמנם ל-T התקף כאב נוסף בתחילתו - כלומר חמישה ימים אחרי ההתקף החזק של השבוע שעבר - אבל הוא הוגדר על ידו כ"בינוני".
לא זוכרת אם סיפרתי כאן, שמאז שהורי עשו מנוי לעיתון "ידיעות אחרונות" הם התחילו לקבל ספר במתנה כל חודש. בדרך כלל אלה "ספרי מטוסים" אבל מידי פעם אמא שלי דווקא אוהבת, ומעבירה לי לאחר שסיימה - ובאמת יצא לי כבר לקרוא ספר או שניים שהעבירה לי שהיו לא רעים. מסוג הספרים שבשנתיים האחרונות יש לי סבלנות אליהם. לאחרונה התחלתי לקרוא אחד מהם, ספר בשם "בליינד דייט" מאת קתרין סנטר, שהתברר שלפני כמה שנים כבר קראתי ודי אהבתי ספר אחד שלה - "צעדים קטנים של אהבה" (או HOW TO WALK AWAY, קראתי אותו אז באנגלית במקור).
התחלתי לקרוא והספר דווקא תפס אותי מייד, אלא ששני דברים היקשו עלי: ראשית, מדהים עד כמה התרגלתי לקרוא בטלפון ספרים דיגיטלים. לא נוח לי להחזיק את הספר המודפס. אני חייבת להדליק אור במיוחד כדי לקרוא כי הוא לא מואר מבפנים. אפילו להפוך את הדפים כבר לא נוח לי. זה מרגיש ממש מוזר. והדבר הבא שמפריע לי, שתמיד הפריע לי, הוא שתוך כדי קריאת התרגום העברי, כל הזמן אני "שומעת" איך המשפטים האלה היו כנראה נשמעים במקור באנגלית. מסתבר שקצת איבדתי את הסבלנות של קריאת ספר מתורגם - אלא אם אין ברירה כי המקור נכתב בשפה שאינני מבינה. בסופו של דבר, באמצע הספר, נשברתי והורדתי את המקור באנגלית לטלפון..........
נפגשתי פעמיים עם 'מחברת', שעוברת תקופה לא פשוטה עם בעיות בריאות של הבת שלה, וגם נפגשתי עם שכנתי 'שלהבת' - שלאחרונה אנחנו קובעות ביומן ומצליחות להיפגש פעם בחודש/חודשיים וכיף לנו עם זה ממש. לפני כן תמיד רצינו להיפגש אבל איכשהו הזמן היה בורח לנו - בעיקר היא זו שעסוקה מאד - ועכשיו שאנחנו קובעות מראש ביומן זה מצליח לנו וזה משמח מאד.
את הארוחה המשפחתית ערכנו השבוע בשבת כי בתי ומשפחתה היו מוזמנים לאמא של חתני בששי בערב. בסוף זה בוטל בגלל אחותו הקטנה שברגע האחרון הודיעה שיש לה תכניות אחרות, אז הם נשארו בששי בבית. חמותה של בתי אמרה שזה יידחה לשבוע הבא, אבל כשבתי שאלה אותה אם בטוח האחות הקטנה זמינה - לא התקבלה תשובה. זה נראה לבתי מעט מוזר....אבל אני מקווה שלקראת יום רביעי הם כן יידעו אם הם הולכים אליהם או באים אלינו.
בכל מקרה הם באו בשבת בצהריים וגם הורי הגיעו, והיה מאד נחמד - פרט לעובדה שכאשר באים בשבת בצהריים הביקור איכשהו תמיד הרבה יותר קצר. כנראה ממהרים לשנ"צ של שבת.......אבל האיכות פיצתה על הכמות (כלומר על משך זמן הביקור) וכולנו נהנינו מאד.
בראשון על הבוקר פגשנו את בתי, חתני וגם אחיינית-T2 (בתו האמצעית של אחיו של T שהיא מעצבת פנים) בדירה החדשה שלהם למעבר ראשוני עם הקבלן, לוודא שהכל בוצע לפי רצונם ודרישותיהם. הם שכרו את שירותיה של אחיינית-T2 ומאד מרוצים מהעבודה איתה. זו היתה הפעם הראשונה שמי מאיתנו ראה את הדירה. זהו בניין שעבר "פינוי בינוי" - כלומר בניין ישן שנהרס לגמרי ונבנה מחדש - בעצם בניין חדש. הבניין יפה מאד וגם המיקום שלו מצוין (רק ברור שתהיה לנו שם בעיית חניה, כמו בחלקים רבים של הרצליה), הגימור מעולה וגם הדירה יפה מאד, מוארת ומאווררת, עם נוף מרהיב שמשקיף על כל העיר ומגיע (ביום של ראות טובה) עד הים.
היינו נהנים יותר כמובן לו היו כבר מצליחים למכור את דירתם הנוכחית - באמת שאין לי מושג מה יהיה עם זה, לדעתי הם כבר צריכים לרדת עוד במחיר, לפרסם "חייבת להימכר" וכדומה......כי הזמן אוזל. אבל כרגע זה מה שיש.
אתמול אחר הצהריים בתי עברת את בדיקת ה-MRI שרופאת האף אוזן גרון ביקשה. נדמה לי שלא סיפרתי כאן על הסוגייה החדשה הזאת של בתי - על הירידה המשמעותית בשמיעה שלה ושהיא בנוסף סובלת מטנטון רציני.
בבדיקת השמיעה בישרו לה שאכן יש ירידה משמעותית, בעיקר באוזן ימין, בשמיעה, וטענו שהטנטון נוצר על ידי המוח כסוג של "פיצוי" על אובדן ההשמיעה של הצלילים הגבוהים, או משהו כזה. הם טענו שהיא חייבת להתחיל להשתמש באופן קבוע במכשיר שמיעה מאד ספציפי, שגם מטפל בטנטון, וכמובן שזה מכשיר שרק הם מוכרים, ושלא מסובסד על ידי קופת החולים.
לאחר בירור בתי גילתה שכל אחד במדינה יכול לקבל כ- 3000 ש"ח עבור כל אוזן מקופת החולים, אלא שזה רק כאשר רוכשים את המכשיר במכון עם הסדר עם הקופה. למכשיר הספציפי הזה אין לקופת החולים הכללית (בה בתי מבוטחת) שום הסדר (ולדעתה אין להם הסדר עם אף קופה), ועד כמה שהיא הצליחה להבין - אין להם מסלול החזר עבור מכשירים שנקנו באופן פרטי. בנוסף, גם אם היא תקבל החזר, עדיין מחיר המכשיר שהם טוענים שהיא זקוקה לו גבוה כל כך שהיא בכל זאת תצטרך להוסיף עוד כ-9000 ש"ח. וכל זה בנוסף על עוגמת הנפש שהיא חווה מעצם הקביעה שהיא תצטרך להתחיל להשתמש במכשיר שמיעה.
בכל מקרה היא קודם כל פנתה לרופאת אף אוזן גרון פרטית (שגיסתי המליצה לה) וההיא שלחה אותה לעוד בדיקת שמיעה וגם ל-MRI כאמור. ואז נראה מה הלאה.
בזמן שחתני הסיע אותה לבדיקה, אנחנו נשארנו עם הילדים - כלומר עם שרי בעיקר - שיחקנו וציירנו ו-T גם הכין ארוחת ערב מקורית: בייגלס אמריקאים עם סלמון מעושן וגבינת שמנת. ככה סתם הוא החליט שבא לו לנסות להכין בייגלס - בפעם הראשונה בחייו. וזה יצא מושלם. טעים ונימוח ו.....לא נשאר לבתי וחתני אפילו פירור עד שהם חזרו הביתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה