את הפוסט הקודם שחררתי בדיוק לפני מתקפת הטילים האיראנית השנייה, והפיגוע הנוראי ביפו.
עכשיו כבר התרחש עוד פיגוע קטלני בבאר שבע. הצפון ומעבר לו מופגזים ללא הרף. אנחנו מתקיפים בכל החזיתות ויש לנו נפגעים. לא עוזר לי כשמספרים שחיסלו את ההוא וכבשו את הזה....כל חייל שנפצע או נופל מעמיק את הפצע.
בזמן המתקפה האיראנית אנחנו היינו באזור בלי קליטה, טיפסנו לאיזה מפל במדינת ניו המפשייר.
היינו מנותקים מהעולם במשך כארבע שעות, ובזמן הזה בישראל היתה התופת.
וכאן חווינו רק את הקרירות של תחילת אוקטובר ואת הצבעוניות של השלכת. זו פשוט מחשבה מטורפת שדברים כאלה יכולים להתקיים בו זמנית בעולם.
הבנתי בדיעבד שבני בדיוק דיבר עם בתי בטלפון כשהחלה המתקפה, והם המשיכו לדבר בזמן שהיא והמשפחה ישבו בחדר המדרגות - כי אין להם ממ"ד.
חברה טובה של קרוב משפחה שלנו (הבן של בן דוד של T) נרצחה בפיגוע ביפו. איזה נורא. זה לא ייגמר לעולם, ההרג והשנאה. זה תופס בכל פעם צורה קצת אחרת אבל זה כל הזמן מזין את עצמו. כן, אני די מיואשת.
במשך כמה ימים תרגלנו אסקפיזם, מטיילים לנו בין ניו המפשייר לוורמונט, עושים טרקים קטנים (של שלוש ארבע שעות בכל פעם, אבל עם עליות קשות, מאתגרים את עצמנו) ומתיירים בעיירות חמודות.
בעיקר נושמים את אוויר הסתיו הקריר ושוטפים את העיניים בצבעי השלכת.
כשמגיעים למלון עייפים ומפורקים, טובלים בג'קוזי או מתחממים בסאונה, אם יש.
אבל הגעגוע גבר וחזרנו לבוסטון למתוקים שלנו. ובאיזו שמחה ואהבה התקבלנו בחזרה. פשוט קשה לתאר.
יצא שבסוף השבוע כלתי ובני עבדו שניהם בערבים, אז היינו הרבה זמן איכות לבד עם הנכדים, וזה עשה טוב לכולנו.
אבא שלי בסך הכל בסדר שם בשיקום, מקבל יחס טוב וטיפול טוב, אבל די מדוכא.
אני מקווה שהוא יגייס את הכוחות שלו ואת המוטיבציה וישתף פעולה עם הטיפולים, הפיסיותרפיה, קלינאית התקשורת והמומחה לבליעה...וירגיש שהוא חוזר לעצמו. אני יודעת שהוא מתגעגע אלינו וקשה לו שאנחנו לא שם. זה קורע לי את הלב אבל הבנתי שאין מה לעשות עם זה כרגע, ורק מקווה שהטיסה שלנו שמתוכננת לאמצע השבוע הבא תצא כמתוכנן. כיון שזו אל על, אם נתב"ג יתפקד הטיסה אמורה להתקיים.
עוד לא הגבנו לאיראן והם עוד לא הגיבו לתגובה אז אין לדעת...עד השבוע הבא הכל יכול לקרות.
מחר השבעה באוקטובר - התאריך המצמרר - ואין החזרת חטופים, ואין אופק לסיום המלחמה..ולסיום ממשלת הרשע והפשע שלנו.
אז בתוך הייאוש הגדול אני מתרגלת הודייה. תודה על מה שיש.
שאבא בידיים טובות.
שאמא מחזיקה מעמד.
שבתי התגייסה למאמץ המשפחתי ושמשפחתה בסדר ומחזיקה מעמד.
שבני וכלתי והנכדים המתוקים כאן בסדר וממתיקים את חיינו.
שיש יופי בעולם למרות הכל.
כמה תמונות מטיולי השלכת.
 |
| מאונט וושינגטון מעל העננים |
 |
| ה"קללה" הרגילה שלנו: פיסגת מאונט וושינגטון אפופה בערפל |
 |
| מסלול טיפוס למיטיבי לכת על סלעים חלקלקים - שלוש שעות הלוך ושוב |
 |
| Quechee Gorge, Vermont |
 |
| אייל קורא (moose) - היה זמין בחדר באחד המלונות כתרומה למלחמה בסרטן - התאהבתי ותרמתי |
 |
| Sterling Pond - אחרי טיפוס קשה במיוחד - אבל קצר - שעתיים הלוך ושוב |
 |
| הליכת בוקר נמרצת - מצאנו את Trapp Family Lodge - כן, המשפחה ההיא מ"צלילי המוסיקה" |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה