הטיסה היתה מצויינת ובני אסף אותנו מהשדה. מזג האוויר התחיל חם אבל אחרי יומיים התקרר ולעיתים היה גשום. היו ימים שזה אפילו היה מעט קר מדי עבורי. אבל בכל מקרה עדיף על החום של הארץ.
הנכדים מתוקים יותר מביקור לביקור וממפגש למפגש. סביבוני בן הארבע פשוט פורח, נפתח אלינו ומתקשר ומשתף ופשוט תענוג לבלות איתו. זה לא ייאמן איזו קפיצה הילד הזה עשה בשנה האחרונה ובעצם בכל שבוע רואים עוד ועוד התפתחויות ותמורות. ברור שהאוטיזם לא נעלם, אבל אין מה להשוות בין איך שהוא היה קודם לאיך שהוא עכשיו. כל הכבוד לבני ולכלתי על כל ההשקעה והעבודה ותשומת הלב ובעיקר האהבה , לו ולקיקה. וכל הכבוד גם לכיתה הטיפולית בגן ולמטפלים הנוספים בשעות אחר הצהריים.
קיקה בת השנה וחצי מתוקה ובעלת אופי, מנהלת מיני דיקטטורה בבית ומחלקת הוראות לכולנו. היא קורעת, הילדה הזאת.
אנחנו מבשלים, שוטפים כלים, מכבסים ומקפלים, הולכים לסופר ועושים לילדים אמבטיה, משחקים איתם ומקריאים להם וגם מסיעים לפעמים לגן ובחזרה. אושר צרוף.
בתום שבוע איתם אנחנו בדרך לטיול בקנדה, בהרי הרוקי'ס, ואז נשוב אליהם לעוד שבוע.
כשיהיה לי זמן אערוך כמה תמונות אבל זה העדכון לבינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה