במדור השרביט החם ביקש השבוע מוטי שנספר על עבודות זמניות שהיו לנו.
ואם אבחר לספר על עבודותיי, אתחיל דווקא בסדר כרונולוגי הפוך. כי, כפי שמוטי עצמו ציין, לפעמים הזמני הוא הקבוע.
עבדתי בתחום המחשבים (אז עוד לא קראו לזה היי טק) מאז שירותי הצבאי בממר"מ (כפי שקראו לזה אז) ופחות או יותר ברצף (למעט שתי חופשות לידה והפסקה של כחצי שנה בין עבודות כאשר פשוט קרסתי נפשית ומנטלית מהעומס והלחץ) עד גיל 53, בו פרשתי סופית מהמקצוע וממקום עבודתי האחרון.
בניגוד לנהוג היום בתחום, ברוב החברות בהן עבדתי, נשארתי למעלה מחמש שנים ובאחת מהן נשארתי 13 שנים. ועדיין, אפשר היה לומר שעבורי זו היתה עבודה זמנית - כי בראש ובלב לא באמת רציתי לעשות את מה שאני עושה. הטרגדיה של המקצוע שלי היתה, שלמרות שהייתי כנראה מאד טובה במה שעשיתי ובפירוש היו מרוצים ממני ומעבודתי, הסיבות שהביאו אותי לבחור בתחום ולהישאר בו שנים רבות כל כך לא היו קשורות למקצוע הזה בכלל.
הראש שלי והנשמה שלי תמיד נטו לעסוק במה שאני בעצם עושה היום - תחום הטיפול, ההקשבה, ההתפתחות האישית, התמיכה הנפשית, עבודה עם אנשים. לתחום המחשבים הגעתי כאשר קיבלתי זימון מצה"ל לקורס התכנות של ממר"מ, לקראת סוף כיתה י"ב, ובחישוב מהיר הבנתי שאם אלך לכיוון הזה, תוך שנתיים אכנס לקבע ואהיה עצמאית ואוכל לעזוב את בית הורי. אלה היו סדרי העדיפויות שלי באותה התקופה, לעזוב כמה שיותר מוקדם ולא להיות תלויה בהם משום בחינה, כלכלית או אחרת.
נשארתי בתחום מסיבות דומות - זו היתה פרנסה טובה, והעבודה היציבה שלי וההכנסה הקבועה שהיא הניבה, איפשרה ל-T להתפתח במקצוע שלו, להתנסות בעסקים שונים, להתחיל ולהיכשל ולנסות שוב כמה וכמה פעמים ובמשך כמה שנים טובות עד שלבסוף מצא את דרכו והביא אותנו למצב שבו יכולתי לקום ולעזוב את עבודתי כמה שנים טובות לפני גיל הפרישה. בעצם הביא אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום.
אז למרות שלא אהבתי את המקצוע, אני לא נורא מצטערת על הבחירות שלי. ובכל זאת אפשר לקרוא לכל התקופה הזאת עבודה זמנית.
תוך כדי עבודתי בתחום המחשבים התנסיתי בכמה עבודות נוספות. למשל מילצרתי במשך תקופת מה באחת המסעדות ש-T פתח. המסעדה היתה חדשה ועדיין לא היו לו מספיק עובדים, וגיס-טי ואני התנדבנו למלצר בערבים. מוכרחה להודות שלא הייתי טובה כמלצרית. השיא היה כאשר שפכתי בטעות מגש שלם של קוקטיילים על גבו של אחד הסועדים. למזלי הוא היה נחמד מאד ולא התרגז, ולמזלו היתה ל-T חולצה נקייה עבורו וחולצתו נשלחה לניקוי יבש. זו היתה הפעם האחרונה בה התייצבתי למלצר במסעדה.
בנוסף אי אז בשנות התשעים החלטתי ללמוד עיסוי שבדי ועסקתי בזה כמה שנים כמקצוע נוסף, מחוץ לשעות העבודה, ולאחר כמה שנים הוספתי לכך גם רפלקסולוגיה. את הטיפולים הפסקתי כמה שנים לאחר מכן כאשר התחילו להתפתח אצלי דלקות קשות בכתפיים ונאלצתי לפרוש מהתחום.
לפני כן באמת עבדתי בכמה עבודות זמניות.
עשיתי הרבה מאד עבודות שמרטפות. חלקן היו "רגילות" - כלומר לשמור על ילדים בשעות הערב כאשר הוריהם יצאו לבלות.
גרתי בהרצליה פיתוח מול בית מלון, אז הרבה פעמים נקראתי על ידי המלון לשמור על ילדים של תיירים - עבודה שהניבה הכנסה גבוהה הרבה יותר מאשר שמרטפות רגילה אצל משפחות ישראליות.
בנוסף בתקופת התיכון היתה לי עבודת שמרטפות קבועה פעם בשבוע בשמירה על פעוט של אם יחידנית, עולה חדשה מצרפת, עליו הייתי שומרת בשעות אחר הצהריים, משחקת איתו, מקלחת ומאכילה אותו ומשכיבה אותו לישון - ועוד מספיקה ללמוד לבחינות ולהכין שיעורי בית לאחר שנרדם עד שאמו היתה חוזרת הביתה.
ולבסוף, באותו המלון בו שמרתי על ילדי תיירים גם עבדתי כפקידת קבלה זמנית בחופשים. במלון התארחו בדרך כלל תיירים דוברי אנגלית וצרפתית, שתי שפות שדי שלטתי בהן (האנגלית בזכות ילדותי בארה"ב והצרפתית בזכות בית הספר בו למדתי) ובזכותן התקבלתי לעבודה בקלות.
אגב בכסף שהרווחתי בעבודות הזמניות האלה השתמשתי כדי לקנות לעצמי ספרים ותקליטים אבל גם בגדים - כי הורי הפסיקו לקנות לי בגדים באיזשהו שלב (כי הפסקתי לגדול....??), וגם כדי ללכת למספרה (הורי לא רצו שאסתפר אז סירבו לממן זאת) וגם כדי לנסוע לטיולים עם חברים ברחבי הארץ. כנראה שבשנות נעוריי הבנתי שעדיף שאהיה עצמאית כלכלית כמה שיותר מוקדם......ובכך אני בעצם סוגרת מעגל עם תחילת הפוסט.
מועדים לשמחה והלוואי שיהיה שקט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה