לקח כמה ימים אבל בסוף נראה לי שחזרנו לשיגרה שלנו.
בשלישי נפגשתי עם 'מחברת' - היא לא בתקופה טובה, לא רגשית ולא כלכלית - ושמחתי שיכולתי פשוט לבלות איתה שעה ולהקשיב וגם לספר על החופשה ולהסיח מעט את דעתה מצרות היום יום.
מיד אחרי כן כשחזרתי הביתה הגיעו 'שותפנו' ו'שריתה'. לא התראינו מאז לפני פסח והיה כיף להיפגש. הם גם החזירו לי את הרכב, מאחר וקיבלו סוף סוף את האוטו החדש שהזמינו (לאחר ששלהם נגנב אי אז בדצמבר, נדמה לי). T מיד העמיד אותו למכירה, לאחר שבחודשים האחרונים הבנו שנכון להרגע אנחנו יכולים להסתדר באמת עם מכונית אחת.
T סובל מאד מאלרגיות האביב, יותר מהרגיל, לוקח את המקסימום המותר של כדורי האנטי היסטמינים ועדיין נוזל בטירוף והכל מעקצץ ומגרד - אף, עיניים, אוזניים. סיוט. אתמול אפילו הכרחתי אותו לעשות בדיקת אנטיגן לקורונה למקרה שזו לא אלרגיה....אבל יצא בינתיים שלילי והוא גם לא מרגיש שום תופעה חוץ מהצינון הזה. בינתיים מאתמול הוא עבר בכלל לקחת "דקסמול קולד לילה" שהוא טוען שמשפיע יותר. מקווה שזה יירגע בקרוב, ממש לא חסרה לו אלרגיה בנוסף לשאר הצרות שלו.
הורי ומשפחתה של בתי הגיעו לארוחת שניצל בקר והמבורגר, והיה טעים ונעים. לא היה לי זמן לשחק עם שרי - כי בכל זאת הייתי עסוקה עם המטבח - ואני מנסה לחשוב איך בכל זאת אמצא לי זמן איכות איתה במהלך השבוע בלי קשר לארוחות ששי.
כשכולם הלכו הגדולים נשארו לישון, והתחלנו לצפות ביחד בסידרה "המנדלוריאן" לבקשתו של חכמוד - שהתחיל להתעניין בכל נושא "מלחמת הכוכבים" (אחרי שסיים לקרוא את כל ספרי הארי פוטר וגם לצפות בכל הסרטים).
לא הייתי בטוחה אם גם נשמותק יתחבר ל"מנדלוריאן" אבל בינתיים נראה שגם הוא נהנה. הבוקר, תוך כדי שהם זוללים את הקרפים הטעימים ש-T הכין להם, צפינו בעוד שני פרקים. ללא ספק ה"בייבי יודה" (המכונה "גרוגו") גונב שם את ההצגה. T ואני כבר ראינו את כל העונה הראשונה של הסידרה כמו גם את העונה הראשונה של "הספר של בובה פט" - שבטח נראה איתם כשנסיים עם ה"מנדלוריאן", אבל אין לנו שום בעייה לצפות בזה איתם שוב. כיף שיש לנו תחומי עניין משותפים.
אחרי כן התחלנו לשחק במשחק הקופסא-GRAVITRAX - ש-T קנה להם בפעם האחרונה שלקחנו אותם ל"פיראט האדום" - היתה התחלה קצת קשה אבל לקראת הסוף כבר הבנו את העקרון ובפעם הבאה כבר נוכל מייד להקים מבנים מורכבים ולגלגל ביניהם את הגולות. נשמותק היה ממש בעניין ועתיר סבלנות - חכמוד פחות. הוא פרש לשחק בטלפון באיזה שהוא שלב.
במקור התכנית היתה לנסוע לקולנוע לפני הצהריים ולצפות איתם ב"סוניק 2" אבל אז בתי התקשרה שהיא (וגם חכמוד) שכחה לגמרי שיש לחכמוד יום הולדת לחבר, אז היא ושרי באו מהר ואספו את הנכדים הביתה ובזאת תם הביקור.
אולי נצא לסרט בשבוע הבא. העיקר שכיף לנו ביחד, ועל זמן האיכות הזה עם הנכדים שלנו אני לא מוותרת.
הייתי שמחה לבלות יותר זמן איכות גם עם שרי אבל איתה יותר קשה לי. היא מתוקה ומקסימה וחכמה ואוהבת אבל חסרת גבולות בכלל והכל בסדר עד שמנסים לומר לה לעשות משהו (ובעיקר לא לעשות משהו) ואני לא ממש בנויה לזה. לא יודעת מה קרה לבתי עם הילדה הזאת, אין שום קשר בין החינוך שהיא נתנה לגדולים לבין איך שהיא מגדלת את שרי. ואני אפילו לא רוצה להיכנס לעובדה שהילדה ישנה איתם במיטה עד היום - כל לילה כל הלילה. המיטה שלה זרוקה בצד בחדר הילדים ללא שימוש. בתי וחתני פשוט ויתרו. אין להם כוח למאבקים איתה. וכתוצאה מכך יותר קשה איתה, היא לא רגילה שאומרים לה לא, היא עושה מה שהיא רוצה, ולפעמים זה יותר מדי בשבילי. רוצה למצוא דרך לבלות איתה בכיף בלי שזה יתיש אותי יותר מדי ובלי להתעצבן. נראה, אחשוב על משהו.
בינתיים אני קוראת את ספרו החדש של אופיר טושה גפלה "הרי געש רדומים" (ותודה לתיאו כתמיד על ההמלצה). ברגיל אני פחות מתחברת לקבצי סיפורים קצרים, מעדיפה רומנים באורך מלא (ואם הם טובים - אז שלא ייגמרו לעולם 😉) אבל הכתיבה של אופיר טושה גפלה כל כך ייחודית וכל כך שונה ורעננה תמיד, שהוא מצליח גם כאשר זה סיפור קצר. אני בערך באמצע או קצת אחרי האמצע, ובינתיים הסיפור שאהבתי ביותר מתוך הספר הוא "המלכה השקטה" אבל בכל סיפור מצאתי משהו שאהבתי, גם אם לעיתים הקריאה לא היתה קלה. מי שלא מכיר עדיין את הספרים שלו, ממליצה להתחיל עם "עולם הסוף" המצוין או "ביום שהמוסיקה מתה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה