שלישי בבוקר: T שואל מתי אני כבר טסה לבוסטון. אומר שמבחינתו הגיע הזמן והוא יכול להישאר לבד. אומר שאני זקוקה לזה כמו גם בני וכלתי.
שלישי בצהריים: הוזמן כרטיס טיסה לבוסטון.
שלישי בערב: מודיעים לבני וכלתי שאני באה בששי הקרוב. הם גם שמחים וגם קצת בהלם.
שלישי בלילה: לא ממש מצליחה לישון מלחץ והתרגשות.
רביעי בבוקר: מבררת את הדרישות של ארצות הברית לכניסת זרים. ממלאה הצהרת בריאות מטומטמת: 7 עמודים שלמים שבעצם אני צריכה לסמן V על שני סעיפים: שאני מחוסנת לגמרי ושעשיתי בדיקת קורונה ב-24 שעות שלפני הטיסה. ולהדפיס את זה. אין שם עדיין טפסים און ליין כמובן.
מחליטה ברוב טמטומי שאם ארה"ב רוצה בדיקה עדכנית של 24 שעות אז מספיקה לי בדיקת אנטיגן (שמקובלת עליהם). שוכחת לגמרי שבישראל עדיין לא מעלים לטיסה ללא בדיקת PCR. קובעת לעשות בדיקת אנטיגן בסופרפארם ביום חמישי.
בינתיים שומעת קולות בעבוע מוזרים מכיוון שירותי האורחים. T בדיוק יוצא לרופאהחדשה ואני לבד בבית וכמו בסרטי האימה, המים מתחילים לבעבע מהשירותים ולהציף את הריצפה. מתקשרת לשרברב עליו המליצו פעם השכנים, הוא עונה שיגיע לקראת הצהריים.
אני מזדעקת: מה אני עושה בינתיים???? עד שתגיע הבית יוצף! הוא טוען שאם לא אשתמש במים זה ההצפה תיעצר, ואז אני נזכרת שמכונת הכביסה שלי עובדת.....אני עוצרת את המכונה וזה באמת מפסיק. אני עומלת לגרוף את כל המים ולנקות....ואז T חוזר ולא מבין בכלל מה בעצם קרה.
בצהריים השרברבים מגיעים - צוות של שניים - ועובדים קשה במשך שלוש שעות עד שמוצאים את הסתימה בעמל רב ומצליחים לפתוח אותה. תזכורת לעצמי (ולכל המעוניין): גם כשכתוב על מגבונים לחים שהם מהסוג שנשטף באסלה - זה לא נכון.
רביעי בערב: בתי מתקשרת ששרי חולה עם חום והאם אנחנו יכולים לבוא לשמור עליה בחמישי. נכנסת קצת להלם אבל מבינה שהילדה בייאוש מזה ששוב היא תצטרך לבטל למטופלים שלה פגישות (שגם ככה בתקופה האחרונה כל הזמן היו בבידודים ולשרי לא היה גן כמה ימים בגלל בידודי הגננות והיא גם כל שני וחמישי חולה....) ולכן מבקשת משהו שהוא לא הגיוני בעליל - ומסבירה בעדינות אך בהחלטיות שלא מתאים. אני יום לפני טיסה, T לא במצב להיחשף לילדה חולה עם חום. ממש לא מתאים. בתי מתעשתת ומתנצלת.
חמישי בבוקר: מבינה את מה שלא הבנתי יום קודם. מחפשת באטרף בדיקת PCR מהירה. לא מוצאת בדיקות עם קבלת תוצאה תוך 4 שעות למרות שבטוחה שפעם היה דבר כזה. אולי מרוב לחץ לא רואה בעיניים. קובעת בדיקה מהירה עם תוצאה תוך 14 שעות ומקווה לטוב.
עושה קניות בסופר עם T.
אני נפגשת לקפה זריז עם הורי בבית קפה שליד 'האחוזה' שלהם, בשמש החורפית הנעימה. תוך כדי הפגישה אני פתאום מבינה שפספסתי משהו, ושמדינת ישראל דורשת בדיקת PCR שלילית כדי לעלות על טיסה ליציאה מהארץ. בלי קשר למה שדורשת ארה"ב. אני תופסת את הראש. זוכרת שיש חברות שמגיעות (בתשלום גבוה) הביתה ונותנות תוצאה תוך 4 שעות. אני לא מוצאת אותן. אני כן מוצאת את check2fly שמבטיחה תוצאה תוך 14 שעות בעלות של 75 ש"ח. אני קובעת תור לסניף ברחוב הברזל ברמת החייל בתל אביב.
T נוסע איתי לבדיקה מחשש שלא אמצא שם חניה, אבל האומיקרון נותן אותותיו גם ברמת החייל - יש חניה בשפע בכל מקום. אנשים לא הגיעו שם לעבודה בכלל, עבדו מהבית.
אני נכנסת לעשות את הבדיקה ומוצאת שאני לבד. בדיקה פרטית. אין אנשים.
תוך שנייה אני בחוץ ו-T ואני נוסעים לאסוף את המוצר שלי שסיפרתי בפוסט קודם שהיתה בו תקלה - והפעם הכל מצוין. אני מרוצה מהפרויקט שלי (שאני לא יכולה לספר עליו בבלוג כי זה יפגע באנונימיות שלי).
חמישי אחר הצהריים: מקבלת את תוצאת בדיקת ה-PCR השלילית (תוך 5 שעות, שיחקו אותה!). ממלאת הצהרה למשרד הבריאות. עושה צ'ק אין און ליין. מדפיסה תעודת חיסון של משרד הבריאות. אורזת.
חמישי בלילה: מצליחה לישון לא רע עד שלוש בבוקר. ההתרגשות רבה מדי.
ששי בבוקר: ארוזה. עוד רבע שעה יוצאת לשדה התעופה. ושיהיה לי בהצלחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה