לא יכולתי להפסיק לבכות.
גם T פשוט לא הצליח לעצור את דמעותיו.
כבר בוכה פחות אבל שנינו עצובים.
כל דבר קטן מזכיר לנו אותו.
החתול ד' איננו.
הוא הגיע אלינו גור בן שלושה חודשים.
מההתחלה היה סקרן, עדין, מתוק ושובב.
אהב לטפס על הסולם
תמיד עזר לי לקפל כביסה
אהב לשתות מים ישר מהברז המטפטף ולימד גם את החתולה ל' לאהוב את זה.
הסתדר יפה עם אחותו המאומצת, ל'. עכשיו היא נשארה לבד.
אהב לשבת על משענת הכורסא ככה בתנוחה האופיינית שלו, רגל ימין מקופלת, רגל שמאל שמוטה.
בשנים האחרונות קנה לו הרגל לשבת בערבים מול הטלוויזיה על הספה יחד עם T, מחובקי זרוע וזנב.
באולטרסאונד התברר שהוא מאד מאד מאד חולה. היה לו סרטן בקיבה שגרם לנזק רב כל כך באיברים האחרים, שאפילו הווטרינר הסכים איתנו שאין טעם לנסות טיפולים בסטרואידים או כימותרפיה, שאולי היו מאריכים את חייו בשבועות ספורים בלבד. העדפנו לקצר את סיבלו, ומזל שעם חיות מחמד אפשר לעשות זאת.
הצער ושברון הלב פשוט גדולים מלתאר.
אנחנו ממשיכים בחיי היום יום שלנו, נהנים מנוכחותם של בני וכלתי וסביבוני המתוק - שבגלל שחברת התעופה האמריקאית ביטלה את טיסתם עקב המצב, זוכים להישאר כאן לפחות עוד שבוע.
מרעיפים פי שניים פינוקים על החתולה ל', שלא ממש מראה סימנים שהיא מבינה מה קורה.
ביי ד', היית אהוב כמו שחיית מחמד ראויה להיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה