חזרה לכושר ושעורה בעין

לא בדיוק השילוב האידיאלי - שוב שעורה בעין, הפעם בעין שמאל, ובצורה קשה יותר ממה שהיה בעין ימין לפני שבועיים.
אני מנקה ועושה קומפרסים ומורחת משחה אנטיביוטית אבל זה לא משתפר. היום הצלחתי להוציא מהרוקחת טיפות אנטיביוטיות - מקווה שהן תשדרגנה את הטיפול. זה כואב, לפעמים זה מגרד בטירוף, יש קצת נפיחות מתחת לעין ואפילו הצבע מעט שונה. לא נראה שזו שעורה "מן המניין". ליתר בטחון אקבע לי תור לרופאה בהקדם.

שנים לא סבלתי משעורה בעין - אבל זה קורה לי בדרך כלל כאשר יש רוח בחוץ.
לא יודעת איך ולמה זה קשור.
לא יודעת אם הזכרתי את זה כאן אי פעם - אני שונאת רוח.
רוח עושה לי רע.
כן, אפילו בריזה.
אולי בגלל שזה גורם לי לשעורה בעין.
אולי זה לא באמת קשור.
כשהייתי קטנה תמיד הייתי רבה עם אחי באוטו, הוא רצה חלון פתוח (אין לי אוויר) ואני לא יכולתי לנשום כשהיתה לי רוח על הפנים.
טוב, אז לא היו מזגנים.

בלי קשר - השבוע פתחו -חלקית, מאד חלקית - את חדר הכושר והבריכה.
כיון שמועדון הספורט שלנו הוא בעצם חלק מהדיור המוגן של הורי, בנוסף על המגבלות שחלות על שאר חדרי הכושר והבריכות, כאן יש גם צורך בהפרדה בין הדיירים הקשישים לבין המנויים שמגיעים מבחוץ.
המועדון הצליח לעשות מזה סלט שלם - כל שנייה משנה את השעות של אלה ושל אלה, צריך להרשם מראש ואף אחד לא עונה לטלפון, אין אפשרות לשלוח הודעה טקסט כלשהי.
כשאנחנו במועדון לקוח חצי שעה לפקידה להקליד למחשב את מועדי ההגעה שלנו לאימון - ואם היו עוד אנשים לפנינו בתור אצלה זה פשוט אינסופי. בסוף T התחיל להתעצבן ומנהל מועדון הספורט הגיע ופשוט רשם על הנייר את המועדים שביקשנו, להקלידם במחשב מאוחר יותר. ובא לציון גואל.

בכניסה מודדים חום וחותמים על טופס, בתוך חדר הכושר צריך לשטוף את הידיים באלכוג'ל בין מכשיר למכשיר, והמכשירים האירוביים מופרדים - מכשיר כן , מכשיר לא - כדי לשמור על מרחק בין המתעמלים. זה אומר שמספיק שיש עוד אדם או שניים חוץ מאיתנו בחדר הכושר, מספר המכשירים הניתנים לשימוש מוגבל מאד.
אתמול זה היה די מעצבן, היום (אולי כי ערב חג) היינו לבד והיה לנו את כל חדר הכושר (ואת המדריך) לעצמנו.
נראה איך זה ימשיך, ולפי זה נחליט אם ממשיכים שם או חותכים.
בכל מקרה טוב מאד להפעיל את השרירים שמזמן לא הופעלו. אין דין הליכות ומתיחות בבית כדין אליפטיקל/אופניים בחדר כושר פלוס מכשירים שונים.

בינתיים בגלל שפתחו את המועדון למנויים, צמצמו עוד יותר את השעות לדיירים, כך שזה בא על חשבון זמן האימון של הורי. די מעצבן.

קפצנו "לגדר" לבקר אצל הורי אחרי האימון היום, ישבנו איזו שעה משני עברי הסורגים ופטפטנו.

היום שוחחתי סוף סוף עם גיסתי. הסתכלתי ביומן השיחות שלנו בטלפון וראיתי שיוצא לנו לדבר בערך פעם בחודש. שאר הזמן אנחנו מתקשרות בוואטסאפ. היא סופר עסוקה. וטרודה. והשבוע גם חטפה איזה וירוס מעיים.
יש עניינים עם אמא שלה (סוף סוף מצאו לה מטפלת אבל היא מתנגדת ועושה לה ולאחותה את המוות על זה) ואחיינית2 עדיין לא מרגישה לגמרי בסדר (מאז מחלת הנשיקה) - ובגלל החולשה והבחילות עדיין אסור לה לקחת את הרטלין, וזה מאד מקשה עליה בלימודים. ואצל אחי התקופה הזאת של הקורונה החמירה משמעותית את ה-OCD (אצלו זה בעיקר מיזופוביה/ג'רמופוביה) והיא ממש מודאגת. והוא מסרב (כל השנים) ללכת לטיפול.
לא פשוט.

בגזרת הדברים שמתקלקלים בבית היום נקרעו רצועות התריס הגדול של הסלון (היציאה לגינה) והזעקתי בדחילו ורחימו את איש התריסים שהגיע כמו גדול ותיקן וטיפל כבר בעוד שני תריסים משניים יותר שהיו תקולים מזה זמן מה ודחינו את הטיפול בהם. וגם לא לקח הרבה כסף. צדיק.

הילדים באים מחר לארוחת ששי אז היום ערב חג אנחנו פטורים. חשבנו לשבריר שנייה להזמין חברים לארוחה, ואז החלטתי שלא. עדיין לא.
אני מאלה שמצפים או טו טו לגל קורונה שני, זוכרים?

אה, וכמעט שכחתי. ישראבלוג חזר - מקרטע אמנם אבל חזר.
כתבתי פוסט ניסיון .....