ה'בוסטונים' שלי נסעו להוריה של כלתי לכמה ימים, ואיכשהו למרות שהם לא כאן, עצם הידיעה שהם בארץ, באותו אזור זמן, מרחק שעתיים נסיעה, גורם לגעגוע לִפְחוֹת.
היה להם יום נהדר ברביעי שעבר אצל בתי, כל הילדים יחד, אח ואחות (בני ובתי) יחד ובני זוגם - הנאה צרופה.
בחמישי הם נסעו צפונה ולי היתה "תורנות סבתא" - לאסוף את נוקת מהגן ולקבל את נשמותק וחכמוד כשחוזרים מבית הספר.
לתת להם ארוחת צהריים, לשחק איתם, לטפל בפצפונת עד שחתני חוזר הביתה.
הגננת סימסה לי שנוקת ערה ומוכנה ללכת הביתה בסביבות אחת וחצי. יצאתי לכיוון הגן כאשר חכמוד התקשר שהם יצאו מבית הספר, ומפתח הדירה לא עליהם כי היה לו טיול כיתתי והמפתח שלו נשאר בבית בילקוט.
עשיתי סיבוב פרסה ואספתי אותם בדרך לגן, וכך הגענו יחד לגן שלושתנו, לשמחתה הרבה של נוקת.
הושבתי אותה בכיסא התינוק לידי מקדימה (אחרי שניטרלתי את כרית האוויר בצד של הנוסע), והם ישבו כרגיל בבוסטרים מאחור.
כולם היו במצב רוח טוב, אבל אחרי זמן קצר נוקת לא הסכימה בשום אופן לרדת לי מהידיים.
היה לי מאד קשה ככה להגיש להם צהריים ובעצם לעשות כל דבר - וככל שהזמן עבר כך היא פחות ופחות שיתפה פעולה עם ישיבה בטרמפולינה או שכיבה על משטח המשחקים שלה.
היא לא ממש הסכימה לאכול כאשר הגשתי לה בקבוק ולא צלחו מאמציי להרדים אותה.
הילדים גילו הרבה אורך רוח כלפיה, ואפילו דאגו להרגיע אותי ש"גם לאמא היא צורחת לפעמים" - היא צרחה כשהחלפתי לה בגדים - ואז החלטתי פשוט לצאת עם כולם לטיול קטן.
הילדים שמחו מאד (היה ברור שנעצור בדרך ונקנה להם משהו קטן 😉) וגם נוקת שיתפה פעולה חלק מהזמן, התבוננה סביב ובשמים.........עד שנמאס לה גם מזה, וביקשה על הידיים, וחכמוד עזר לי לדחוף את העגלה הריקה כאשר הקטנה (שש ומשהו קילו) נאחזת בי ולא מרפה.
חתני נתקע בפקקים בדרך הביתה ותוך כדי המתנה נוקת פשוט נרדמה עלי על הספה.
זה היה יום קשוח.
היא התעוררה בחיוכים ובמצב רוח טוב, ובהתחלה כשחתני הגיע ורצה להרים אותה היא סירבה לעזוב אותי.......זה היה מחמיא מאד כמובן אבל הוא מאד התגעגע אליה כבר ואני הייתי חייבת קצת מנוחה.
לקחתי את נשמותק לשיעור פסנתר, וחכמוד התלווה אלינו.
בסך הכל היה יום טוב אבל לא קל.
בתי אמרה שהיא תנסה להרגיל אותה להישאר בגן עד ארבע בימים שהסבתות מגיעות, כדי שלא נצטרך להיות איתה כל כך הרבה שעות.
בינתיים היא מקוררת ונשארה בבית עם בתי, כך שאי אפשר לדעת מה יהיה עד לתורנות הסבתא הבאה שלי.
כולם הגיעו מוקדם לארוחת ששי, וכך זכינו לשחק "החבילה הגיעה" עם הגדולים, והרבה חיוכים ופינוקים עם נוקת, לפני שחתני קילח אותה (אצלנו) והם השכיבו אותה לישון. הגדולים נשארו לישון אצלנו, ובתי וחתני לקחו את הורי בחזרה ל'אחוזה' כשנסעו עם נוקת הביתה.
בבוקר השלמנו את המשחק (שהופסק באמצע בגלל שישבנו לאכול), T הכין להם את ארוחת הבוקר המסורתית (קרפים - חציים עם גבינת שמנת וחציים עם נוטלה), ואז לקחנו אותם אל הורי (שם הם שיחקו בעיקר בגן השעשועים של 'האחוזה') בזמן שהלכנו לחדר הכושר.
חתני אסף אותם משם עוד לפני שסיימנו להתעמל, והם נסעו כל המשפחה ליום כיף בנמל תל אביב.
אנחנו לעומת זאת רבצנו לנו במשך שארית השבת אחרי סוף השבוע העמוס והמעייף.
בינתיים גם אמא שלי מקוררת.
האמת שמאז שהורי חזרו ארצה וסוף סוף מתראים עם אנשים אחרים, הם נדבקים יותר מהוירוסים שמסתובבים.
בארה"ב הם היו כל כך מבודדים, שלא היה להם ממי להידבק.
מקווה שזה יעבור לה מהר.
בני וכלתי ותינוקי יחזרו אלינו לקראת סוף השבוע (בחמישי או אולי רביעי בערב) ויישארו אצלנו כבר עד לטיסה שלהם חזרה בשבוע הבא.
בששי כל המשפחה המורחבת תהיה כאן (כולל משפחתו של אחי והוריה של כלתי) כך ש-T מתכנן ארוחת ערב מפוארת.
בינתיים ממשיכים בשיגרה שלנו, ונהנים ממזג האוויר הסתווי........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה