כנראה סוף השבוע היווה איזו נקודת מפנה, אני גם מרגישה טוב יותר פיסית (למרות שהכתפיים זה לא משהו שעומד להיעלם) וגם מצב הרוח השתפר.
היומיים הראשונים של השבוע הוקדשו מבחינתי בעיקר לטיפול בעצמי - החל מפלסטיקאי שהסיר לי ול-T נגעים מעצבנים (אך לא חשודים) מהפנים ומעוד מקומות בגוף, כולל טיפול רפלקסולוגי ודיקור (לי) ושיעור פלדנקרייז ראשון במועדון הספורט של ה'אחוזה' (ולמרבית השמחה השיעור התרכז בכתפיים) וגם קצת חדר כושר (רק אליפטיקל...).
בין לבין ממשיכה לקרוא את "בריט מארי" ולצפות בסדרות....
היום כולו הוקדש לבתי ולנכדים, התייצבתי אצלה על הבוקר והייתי איתם עד שעות הצהריים המאוחרות - שיחקנו יחד ועשינו יחד סידורים (שמאד קשה לעשות עם שני ילדים ותינוקת, כך שמאד עזר לה שהתלוויתי אליה).
חזרתי מותשת והלכתי מיד לישון כשעה, וקמתי כמו חדשה.
בשיחה של 'שותפנו' ו'שריתה' עם האונקולוג של בתם, עלה שאכן זו היתה גרורה שהוצאה - בשלמותה ועם שוליים נקיים לגמרי - מהריאה, אבל שסוג הסרטן הזה (אוסתיאו סארקומה) נוצר (לדבריו) רק בעצמות או בריאות - הוא לא עובר במחזור הדם או הלימפה ולא יוצר גרורות במקומות אחרים בגוף. מה שחשוב לא פחות, הוא שהגידול היה ברובו במצב של נמק, כלומר הגוף עצמו נלחם בו והרס חלק ניכר ממנו.
ייתכן שזה תודות לתרופה הביולוגית שהילדה קיבלה במקביל לטיפול הכימותרפי כשהיתה בת 12.
בכל מקרה לא עושים כרגע טיפולים נוספים, אין צורך בבדיקות נוספות פרט למעקב כל שלושה חודשים על הריאות, לוודא שלא נוצרות גרורות נוספות.
הוא הורה להמשיך בחיים הרגילים, ולכן כנראה שהיא בכל זאת תתגייס כמתנדבת לצה"ל. הלוואי.
ליתר בטחון הוא הציע לשלוח את הגידול למעבדה בארה"ב (על חשבונם, כמובן) כדי לקבל אינדיקציה איזו תרופה ביולוגית כדאי להחזיק "בהיכון" למקרה שגידולים נוספים יתחילו להיווצר. רב חוסר הידע על הידע בתחום הזה, הם מבינים שנדיר שנוצרת גרורה אפילו 5 שנים אחרי המחלה המקורית, לא כל שכן שבע שנים אחרי - כך שכל מה שנאמר להם הוא בכל זאת בערבון מוגבל.
כרגע הם מנסים לחזור לשיגרת חייהם (פרט למעקב כל 3 חודשים כמובן), אבל כמובן לא שקטים בכלל לגבי ההמשך.
נקווה לטוב.
בכל פעם מחדש אנחנו מבינים עוד יותר כמה הבריאות חשובה מעל לכל.
כמה חשוב לחיות את החיים ולמצות אותם יום ביומו.
לא בקטע של "אכל ושתה כי מחר...." אבל כן בהחלט להבין שהחיים הם כאן ועכשיו, ואין לדעת מה יילד יום.
היומיים הראשונים של השבוע הוקדשו מבחינתי בעיקר לטיפול בעצמי - החל מפלסטיקאי שהסיר לי ול-T נגעים מעצבנים (אך לא חשודים) מהפנים ומעוד מקומות בגוף, כולל טיפול רפלקסולוגי ודיקור (לי) ושיעור פלדנקרייז ראשון במועדון הספורט של ה'אחוזה' (ולמרבית השמחה השיעור התרכז בכתפיים) וגם קצת חדר כושר (רק אליפטיקל...).
בין לבין ממשיכה לקרוא את "בריט מארי" ולצפות בסדרות....
היום כולו הוקדש לבתי ולנכדים, התייצבתי אצלה על הבוקר והייתי איתם עד שעות הצהריים המאוחרות - שיחקנו יחד ועשינו יחד סידורים (שמאד קשה לעשות עם שני ילדים ותינוקת, כך שמאד עזר לה שהתלוויתי אליה).
חזרתי מותשת והלכתי מיד לישון כשעה, וקמתי כמו חדשה.
בשיחה של 'שותפנו' ו'שריתה' עם האונקולוג של בתם, עלה שאכן זו היתה גרורה שהוצאה - בשלמותה ועם שוליים נקיים לגמרי - מהריאה, אבל שסוג הסרטן הזה (אוסתיאו סארקומה) נוצר (לדבריו) רק בעצמות או בריאות - הוא לא עובר במחזור הדם או הלימפה ולא יוצר גרורות במקומות אחרים בגוף. מה שחשוב לא פחות, הוא שהגידול היה ברובו במצב של נמק, כלומר הגוף עצמו נלחם בו והרס חלק ניכר ממנו.
ייתכן שזה תודות לתרופה הביולוגית שהילדה קיבלה במקביל לטיפול הכימותרפי כשהיתה בת 12.
בכל מקרה לא עושים כרגע טיפולים נוספים, אין צורך בבדיקות נוספות פרט למעקב כל שלושה חודשים על הריאות, לוודא שלא נוצרות גרורות נוספות.
הוא הורה להמשיך בחיים הרגילים, ולכן כנראה שהיא בכל זאת תתגייס כמתנדבת לצה"ל. הלוואי.
ליתר בטחון הוא הציע לשלוח את הגידול למעבדה בארה"ב (על חשבונם, כמובן) כדי לקבל אינדיקציה איזו תרופה ביולוגית כדאי להחזיק "בהיכון" למקרה שגידולים נוספים יתחילו להיווצר. רב חוסר הידע על הידע בתחום הזה, הם מבינים שנדיר שנוצרת גרורה אפילו 5 שנים אחרי המחלה המקורית, לא כל שכן שבע שנים אחרי - כך שכל מה שנאמר להם הוא בכל זאת בערבון מוגבל.
כרגע הם מנסים לחזור לשיגרת חייהם (פרט למעקב כל 3 חודשים כמובן), אבל כמובן לא שקטים בכלל לגבי ההמשך.
נקווה לטוב.
בכל פעם מחדש אנחנו מבינים עוד יותר כמה הבריאות חשובה מעל לכל.
כמה חשוב לחיות את החיים ולמצות אותם יום ביומו.
לא בקטע של "אכל ושתה כי מחר...." אבל כן בהחלט להבין שהחיים הם כאן ועכשיו, ואין לדעת מה יילד יום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה