מאוריציוס - החלק הדרומי - המשך

אני מרגישה שהמשך תיעוד הטיול שלנו מהווה סוג של תרפיה בשבילי.
עוברת על התמונות ונזכרת בחוויות, ומשתדלת להיזכר גם בקוריוזים - אם היו - וזה עושה לי טוב.

את הימים הבאים במאוריציוס חילקנו בין חופים נוספים וחדשים לבין טיולים בסביבה.

החול הזה כל נעים לכפות הרגליים.........

כמה מדהים זה לקבל כזה ירוק עז ממש על שפת הים

כאן עלינו לתצפית על גבעה שנמצאת בדיוק בקצה הכי דרום מערבי של האי....

כאן אפשר בערך לראות היכן הגלים מתנפצים על השוניות שמהוות שובר גלים טבעי מסביב לכל האי

זה היה סוף שבוע ארוך (שכלל את יום שני) בגלל חג טמילי בשם Thaipoosam Cavadee שנתקלנו בו במקרה, לשמחתנו הרבה

מצא חן בעינינו שכל היבטי האוכלוסיה השונים מקבלים ביטוי ברמה הלאומית.
מצד שני חלק ניכר מהמסעדות היו סגורות באותו היום וגם בערב שלפני........המקום היחיד שהיה פתוח הגיש פסטה עם הרבה חול (מה שקראנו: החול כלול). מילא.

למחרת סוף סוף הצלחנו לאכול במסעדת הקרפים, שלא היה בה מקום בערב הראשון, MAM GOUZ - מסעדה שמגישה רק קרפים, מלוחים ומתוקים, בטעמים שונים ובשילובי מזון שונים. היה נחמד, לא יותר מזה.

באחד הימים ביקרנו ביער עצי ההובנה EBONY, שזו שמורת טבע שעוסקת בשימור ושחזור העצים האלה שכמעט הוכחדו על ידי ההולנדים.

היה שם סיור מודרך עם הסברים, גם לגבי עצי האבוני עצמם וגם לגבי שאר הצמחים ביער - חלקם "ילידים" של האי וחלקם "פולשים" או מה שהם קראו "אקזוטיים" (וכך למדנו ש"אקזוטי" זה בעצם "חיצוני" או "שלא מכאן"), וכן קיבלנו הדגמה איך הם לאט לאט מבארים את היער מצמחים אקזוטיים ומטפחים את צמחי המקור. בנוסף היה גם נוף נהדר מהפיסגה.

בסיור המודרך פגשנו משפחה מקומית שההורים הגיעו מצרפת - איך לא? לפני 12 שנה - למאוריציוס והילדים כבר נולדו באי. די התרשמנו שהאמא (הצרפתיה) מרגישה קצת חנוקה.... האמת, שתיים עשרה שנה על אי שלא לוקח יותר משעתיים לחצות אותו מקצה לקצה, אולי גם אנחנו היינו מרגישים חנוקים.

ממש (אבל ממש!) מסקרן אותי להבין מה קרה לפני 12 שנה על האי שגרם לכל כך הרבה אנשים להגר אליו, שגרם לתנופת פיתוח התיירות הגדולה, למבצעי שימור ושחזור גדולים.......אולי התחלפה ממשלה, אולי שונו חוקים...אולי מה שקרה לא התרחש שם אלא דווקא במדינות המקור (בעיקר צרפת)...........אין לי מושג.

באחד הימים טיילנו לאזור שמורת טבע בשם "שאמארל" Chamarelle.

שם בין היתר מצאנו אזור בשם "האדמה בת 7 הצבעים" (seven colored earth)

כששלחתי את התמונה הזאת ל'שלהבת' (שטיפלה בחתולים) היא שאלה "זה על כדור הארץ?"

היה שם גם אזור שאיכלס צבי ענק, מהסוג שפעם מילאו את כל האי

וגם מפל מים נחמד

כמובן שבין הטיולים גם שחינו בים ו-T יצא לצלילה.

פרט לא קשור והזוי לחלוטין: באחד החופים מישהו הקשיב לאיזו תחנת רדיו בצרפתית בקולי קולות, ובמהדורת החדשות דיווחו על אפי נווה. זה היה כל כך מוזר לשמוע חדשות מישראל על פרשת שוחד מיני בסוף העולם של מאוריציוס......

אגב, בעלת הדירה לא אכזבה ומצאה לנו בית ליומיים האחרונים, וגם שם היתה לנו בריכה.....

וגם "חיות מחמד"....

ואז, יום לפני שחזרנו לדרום אפריקה, T מצא מועדון טרקטורונים, ועשינו סיור בשמורת טבע בשם Black River Gorges National Park

אז ככה נראה שדה אננס...............

בערב האחרון אכלנו במסעדה שפעם היתה סניף דואר ועכשיו היא מסעדה צרפתית ממש מוצלחת, בשם Bistro de la Poste.
אהבנו את עגלת הסופר המיניאטורית, שבה הגישו לנו את החשבון........

ביום העזיבה, על הבוקר נסענו לשדה התעופה. בשעת בוקר מוקדמת לא היתה תנועה כלל והגענו תוך שעה וקצת לשדה.  שם, למרות התיאום מראש (כמה פעמים) כמובן שלא חיכה לנו נציג חברת השכרת הרכב.......
זה לא הפתיע, לאור ההתנהלות שלהם.
החנינו את הרכב בחניון (היחיד שקיים) שבו קיבלנו אותו, וחיכינו לנציג בתוך הטרמינל, ליד השער שבו הורו לנו להמתין לו. הוא לא הגיע.

T התקשר כמה פעמים, ואיים שהוא ישאיר להם פשוט את המפתחות בבית קפה בשדה, כי אנחנו צריכים לעלות על טיסה, ואין שום סיכוי שנפספס אותה רק כי הם מאחרים להגיע.
בסוף מישהו הגיע, וטען שהוא חיכה לרכב שלנו, מחוץ לבניין הנוסעים היוצאים. נו, מילא. נתנו לו את פתק החניה, אמרנו לו היכן חנינו, ואיחלנו לו בהצלחה.

הטיסה בחזרה ליוהנסבורג ב"אייר מאוריציוס" שוב היתה מצויינת............
ועל היומיים שבילינו ביוהנסבורג כבר אכתוב בנפרד..............

לסיכום - מאוריציוס היתה באמת חלום של מנוחה והנאה, ים מדהים ונופים יפהפיים.

אגב, קצת אחרי שעזבנו פקדה את האי סופה הרסנית.....כך שהיה לנו מזל גדול. אולי עדיף לטוס לשם דווקא בחורף שלהם, קיץ שלנו. עדיין נעים אבל פחות צפוף, פחות חם ולח, ובדרך כלל אין סופות.
בכל מקרה, מומלץ בחום (הרבה חום 😉).