כשיוצאים לספארי באפריקה מקננת בלב כל אחד משאלה אחת: לראות את ה-BIG FIVE. חמשת החיות הגדולות, הנחשבות: האריה,הנמר, הפיל, הבופלו האפריקני והקרנף.
אני לא יודעת איך זה באתרי ספארי אחרים, אבל בקרוגר פארק אפשר לנסוע שעות (ברכב הפרטי או ברכב/משאית של הסיור המאורגן) כאשר הצוואר פונה ללא הרף כמו מטוטלת (כמו במשחק טניס) ימינה ושמאלה, ימינה ושמאלה בחיפוש בלתי פוסק. ובדרך לראות אנטילופות מסוגים שונים ואימפאלות, וקופים, ציפורים למיניהן ואפילו צבים....אבל נדרש, כנראה מזל כדי לראות חיות "יותר שוות".
לנו היה די מזל - למרות שכבר עכשיו אני אומרת: לא ראינו נמרים ולא ראינו קרנפים. אבל את כל השאר....וואו. ובשפע.
אתחיל מפרט אחד שבעצם מסביר המון: קרוגר פארק הוא בגודל של מדינת ישראל.
זה פרט חשוב כאשר מתכננים את השהות שם ואת הסיורים.
בהתחשב בחום הגדול (לנו היה "מזל" של 30-35 מעלות, אבל יום לפני שהגענו הטמפרטורות הגיעו ל-48 מעלות), במרחקים העצומים, ובעובדה שאני צריכה לשירותים כל שעתיים (במקרה הטוב, כל שעה או אפילו חצי שעה בבוקר אחרי ששתיתי את הקפה, מיץ, מים...) - הסיורים בעצם מוגבלים לאזור של ה-CAMP שלנו, או לפחות בקרבת מקום ל-CAMP-ים אחרים.
כשתכננו את הטיול לפני כמה חודשים, ובאנו להזמין מקום לינה בפארק, רוב ה"קמפ"ים המפורסמים היו מלאים עד אפס מקום. אנשים מזמינים שם כנראה הרבה זמן מראש, מה גם שזה נפל בדיוק על הימים של ראש השנה האזרחית, וחופשת הקיץ של הילדים (דצמבר-ינואר, בחצי הכדור הדרומי).
אז למרות שכולם אמרו (מכירים את זה שכולם אומרים?) שהכי שווה זה בדרום הפארק, מצאנו מקום באיזה קמפ קטן ולא ידוע בצפון מרכז הפארק, בשם SHINGWEDZI, וקיווינו לטוב.
אז הטוב היה, כאמור, שדווקא בסביבה של הקמפ שלנו הצלחנו לראות המון חיות, כולל שלושה מתוך ה"ביג פייב".
כל השאר היה.....פחות טוב.
לא שציפינו לתנאים של מלון, בכל זאת "מחנה".
אבל החדר נראה בערך כמו החדר שלי בטירונות, רק עם שלוש מיטות יחיד במקום עשרים. גם המקלחת הזכירה את המקלחת בבסיס, רק שבמזל גדול היא היתה בחדר ופרטית.
מחוץ לחדר היה סוג של מטבחון אבל חיצוני, משהו מוזר. אה, כן, והכי מוזר: שקע חשמלי היה רק שם, מחוץ לחדר, במטבחון.
לא ניכנס לזה שבדרום אפריקה השקעים לא דומים לשום שקע בשום מדינה אחרת בעולם, ורק שם יש להשיג "מעביר" עבור תקעים של מכשירים חשמליים נורמליים. הצטיידנו ב"מעביר" כזה ביומנו הראשון, והשכלתי להביא מהבית שלשה של שקעים (AKA אמבטיה) כדי שנוכל לטעון כמה מכשירים בו זמנית (את הסוללה של המצלמה הנהדרת של T, את הטלפונים שלנו, את המחשב הנייד שלי - שהבאתי איתי כי בכל זאת, למרות שאנחנו בחופשה, אנחנו גם קצת עובדים על הדרך).
אבל את אף אחד מהמכשירים האלה לא ממש בא לי להטעין בחוץ במדינה שכל הזמן רק מספרים על הפשע שבה. וב"מחנות" של קרוגר פארק מזהירים גם מפושעים מסוג אחר: קופים. הקופים הם מטרד לא קטן, מתברר. כל פחי האשפה בפארק נעולים בצורה מתוחכמת מפני הקופים הגנבים הפוחזים האלה (למרות שלדעתי כל קוף ממוצע יכול להתבונן דקה וללמוד מיד כיצד לפתוח אותם).
גם לא בא לי לייבש שיער אחרי חפיפה בחוץ לעין כל. מילא. אני מקטרת כאן אבל בפועל לא קיטרנו. זה מה יש. אה, כן, הכי חשוב: אין WIFI בכל הפארק. היתה מעט קליטה סלולרית ליד המחנות, אבל בשטח גם זה לא.
אז מצד אחד זו התנתקות אמיתית מהציויליציה, סוג של התנתקות מבורכת. מצד שני לא ידענו על כך מראש ולא הודענו למשפחות, ובאיזשהו שלב אמא שלי נכנסה קצת ללחץ שהם לא שומעים מאיתנו (וזאת אחרי שאמרה לי לפני הטיסה שנשכח מהם ולא נדאג ולא נחשוב שיש צורך להתקשר כל הזמן.........).
בנוסף, בית הקפה/מסעדה של המחנה שלנו הזכירה לנו את הודו. אתה מזמין, לוקח המון זמן עד שהאוכל מגיע, בדרך כלל זה לא מה שהזמנת, וזה קר. ולא ממש טעים.
פרט לפאי בשר בופלו שאכלתי בצהריים ביום הראשון (עוד אחזור אליו), שום דבר שהזמנו שם לא היה טעים.
אז נכנסנו לחנות של המחנה, שעטנעז של חנות מתנות לתיירים ומכולת, וחשבנו שאולי נוכל להצטייד בחומרי גלם ולבשל לעצמנו. אז.....לא. מה שהיה שם (ובעיקר מה שלא היה שם) בישר לנו שנצטרך להסתדר בדרכים אחרות.
את הדרכים האחרות מצאנו במקרה כשהייתי (כמובן) זקוקה לשירותים במהלך אחד הסיורים שלנו, ונכנסנו לקמפ בשם MOPANI, שמכל זווית אפשרית נראה טוב יותר מ-SHINGWEDZI. נקי יותר, מטופח יותר, בעל מסעדה שווה ממש. לא בדקנו את החדרים אבל יש לי הרגשה שהם הם שווים יותר. נכון שכולם נחשבים שני כוכבים, ואין הרבה מה לצפות, אבל גם במסגרת של שני כוכבים אפשר להתנהל בצורה ממש טובה. מומלץ!
אז מאותו הרגע התחלנו לאכול את הארוחות שלנו ב-MOPANI, מרחק שעה וחצי נסיעה, בהתחשב בזה שאסור לעבור את החמישים קמ"ש בכל כבישי הפארק.
כשהזמנו את החדר, הזמנו גם סיורים מודרכים. השתוללנו ממש: הזמנו סיור שקיעה וסיור לילה ביום הראשון, סיור זריחה (שיצא בארבע בבוקר), ושוב סיור שקיעה וסיור לילה ביום השני, וסיור זריחה ביום האחרון.
כן, זה היה מאד אמביציוזי מצידנו. ובדיעבד מטופש.
דבר ראשון, למרות שראינו סיורים של קמפים אחרים מסתובבים ברכבי שטח שווים, אנחנו קיבלנו משאית מהסוג שבצה"ל הפסיקו להשתמש בשנות החמישים. הנהג טען שהרעש הנוראי של המנוע ושל ההילוכים לא מפריע כלל לבעלי החיים, הם לא מכירים רכבים וממה שהם לא מכירים הם לא מפחדים. אוקיייייייי.
אז השתתפנו בשני הסיורים של היום הראשון, והצלחנו להתעורר בשלוש וחצי בבוקר כדי להשתתף בסיור הזריחה של היום השני (היינו לבד במשאית הגדולה והרועשת, אנחנו והנהג). מה אומר ומה אגיד? חלק קטן מהתמונות שלהן צולמו במהלך הסיורים המודרכים האלה. את כל שאר החיות השוות מצאנו דווקא כשהסתובבנו לבד עם הרכב השכור.
אז נגשתי לקבלה של הקמפ בתום סיור הזריחה, והודעתי שאנחנו מבטלים את שאר הסיורים שהזמנו. כן, ברור לי שלא נקבל את כספנו בחזרה. תודה רבה.
מה שכן, יצא לנו לשוחח קצת עם הנהגים המדריכים, וכך שמענו לראשונה (ורק אחר כך ראינו במו עינינו) על ה-shanty towns של דרום אפריקה. אותן שכונות פחונים, חלקן עצומות בגודלן, חלקן כלל לא מחוברות לחשמל ובוודאי לא למים זורמים או ביוב....שאליהן נשלחו השחורים כשנכנס לתוקפו חוק האפרטהייד הרשמי בשנת 1948, כשגורשו מן הערים והעיירות בהן חיו, שהפכו ל"מגורים ללבנים בלבד".
מחוץ לכל עיר שראינו עד כה בדרום אפריקה קיימת שכונה כזו. חלקן במצב מחפיר יותר, חלקן פחות. בחלקן נבנו כבר אזורים של צריפים מעץ וחלקם אף מלבנים, במקום הפחונים, ולרובן כבר חובר חשמל בצורה כזו או אחרת.
הנהג/מדריך ששוחחנו איתו סיפר שהוא חי בשכונה כזו. אין להם כמובן מזגנים, אבל יש מאווררים, הוא סיפר. הוא תיאר לנו את החום בתוך הפחונים ביום של ה-48 מעלות.
זה היה המפגש הראשון שלנו עם המושג הזה...shanty town או כפי שקראו לזה הלבנים townships.
אבל בשלב ההוא של קרוגר פארק עדיין היינו די בורים לגבי מה מתרחש בדרום אפריקה. כל מה שעניין אותנו היו החיות.
בכל מקרה, במקום סיור מאורגן נסענו מרחק כמה שעות לאזור קמפ אוליפנט המפורסם (מפורסם כי הוא כנראה הכי גדול, אבל מוזנח ולא הייתי רוצה לישון שם), והסתובבנו שעות בחום הגדול בחיפוש אחר אריות או נמרים או קרנפים או משהו שלא ראינו באזור שלנו.
NADA. כלום. חזרנו כלעומת שבאנו.
דווקא את החיות הנדירות יותר ראינו בסיור אחרון שעשינו כשכבר היינו בדרך החוצה מהפארק......
אז הנה כמה תמונות........
אז ראינו המון (אבל המון!) פילים.....
והכי כיף שאצל כל בעלי החיים היו תינוקות.....
ראינו הרבה בופלו אפריקנים, וזה כאן בתמונה נראה קצת כועס.........
אולי כי הוא שמע שבצהריים אכלתי את הבן דוד שלו בתוך הפאי הזה.....
ראינו כל מיני בעלי חיים נהדרים אחרים כמו ג'ירפות (זה/זאת בדיוק היתה צריכה פיפי)
וזאת ממש עכשיו סיימה להתאפר...
ראינו המון קופים...
לזה קוראים VERVET MONKEY, לא יודעת איך קוראים לו בעברית
זה באבון כמובן
אלה החליטו לממש את תאוותיהם (או הצורך שלהם להתרבות....) ממש מול המצלמה שלנו
וכאן הגורים משתובבים להם...
עדר של גנו חוצים את הכביש....אחד הגורים נולד ממש באותו הבוקר.....ובקושי ידע ללכת
אני לא יודעת איך זה באתרי ספארי אחרים, אבל בקרוגר פארק אפשר לנסוע שעות (ברכב הפרטי או ברכב/משאית של הסיור המאורגן) כאשר הצוואר פונה ללא הרף כמו מטוטלת (כמו במשחק טניס) ימינה ושמאלה, ימינה ושמאלה בחיפוש בלתי פוסק. ובדרך לראות אנטילופות מסוגים שונים ואימפאלות, וקופים, ציפורים למיניהן ואפילו צבים....אבל נדרש, כנראה מזל כדי לראות חיות "יותר שוות".
לנו היה די מזל - למרות שכבר עכשיו אני אומרת: לא ראינו נמרים ולא ראינו קרנפים. אבל את כל השאר....וואו. ובשפע.
אתחיל מפרט אחד שבעצם מסביר המון: קרוגר פארק הוא בגודל של מדינת ישראל.
זה פרט חשוב כאשר מתכננים את השהות שם ואת הסיורים.
בהתחשב בחום הגדול (לנו היה "מזל" של 30-35 מעלות, אבל יום לפני שהגענו הטמפרטורות הגיעו ל-48 מעלות), במרחקים העצומים, ובעובדה שאני צריכה לשירותים כל שעתיים (במקרה הטוב, כל שעה או אפילו חצי שעה בבוקר אחרי ששתיתי את הקפה, מיץ, מים...) - הסיורים בעצם מוגבלים לאזור של ה-CAMP שלנו, או לפחות בקרבת מקום ל-CAMP-ים אחרים.
כשתכננו את הטיול לפני כמה חודשים, ובאנו להזמין מקום לינה בפארק, רוב ה"קמפ"ים המפורסמים היו מלאים עד אפס מקום. אנשים מזמינים שם כנראה הרבה זמן מראש, מה גם שזה נפל בדיוק על הימים של ראש השנה האזרחית, וחופשת הקיץ של הילדים (דצמבר-ינואר, בחצי הכדור הדרומי).
אז למרות שכולם אמרו (מכירים את זה שכולם אומרים?) שהכי שווה זה בדרום הפארק, מצאנו מקום באיזה קמפ קטן ולא ידוע בצפון מרכז הפארק, בשם SHINGWEDZI, וקיווינו לטוב.
אז הטוב היה, כאמור, שדווקא בסביבה של הקמפ שלנו הצלחנו לראות המון חיות, כולל שלושה מתוך ה"ביג פייב".
כל השאר היה.....פחות טוב.
לא שציפינו לתנאים של מלון, בכל זאת "מחנה".
אבל החדר נראה בערך כמו החדר שלי בטירונות, רק עם שלוש מיטות יחיד במקום עשרים. גם המקלחת הזכירה את המקלחת בבסיס, רק שבמזל גדול היא היתה בחדר ופרטית.
מחוץ לחדר היה סוג של מטבחון אבל חיצוני, משהו מוזר. אה, כן, והכי מוזר: שקע חשמלי היה רק שם, מחוץ לחדר, במטבחון.
לא ניכנס לזה שבדרום אפריקה השקעים לא דומים לשום שקע בשום מדינה אחרת בעולם, ורק שם יש להשיג "מעביר" עבור תקעים של מכשירים חשמליים נורמליים. הצטיידנו ב"מעביר" כזה ביומנו הראשון, והשכלתי להביא מהבית שלשה של שקעים (AKA אמבטיה) כדי שנוכל לטעון כמה מכשירים בו זמנית (את הסוללה של המצלמה הנהדרת של T, את הטלפונים שלנו, את המחשב הנייד שלי - שהבאתי איתי כי בכל זאת, למרות שאנחנו בחופשה, אנחנו גם קצת עובדים על הדרך).
אבל את אף אחד מהמכשירים האלה לא ממש בא לי להטעין בחוץ במדינה שכל הזמן רק מספרים על הפשע שבה. וב"מחנות" של קרוגר פארק מזהירים גם מפושעים מסוג אחר: קופים. הקופים הם מטרד לא קטן, מתברר. כל פחי האשפה בפארק נעולים בצורה מתוחכמת מפני הקופים הגנבים הפוחזים האלה (למרות שלדעתי כל קוף ממוצע יכול להתבונן דקה וללמוד מיד כיצד לפתוח אותם).
גם לא בא לי לייבש שיער אחרי חפיפה בחוץ לעין כל. מילא. אני מקטרת כאן אבל בפועל לא קיטרנו. זה מה יש. אה, כן, הכי חשוב: אין WIFI בכל הפארק. היתה מעט קליטה סלולרית ליד המחנות, אבל בשטח גם זה לא.
אז מצד אחד זו התנתקות אמיתית מהציויליציה, סוג של התנתקות מבורכת. מצד שני לא ידענו על כך מראש ולא הודענו למשפחות, ובאיזשהו שלב אמא שלי נכנסה קצת ללחץ שהם לא שומעים מאיתנו (וזאת אחרי שאמרה לי לפני הטיסה שנשכח מהם ולא נדאג ולא נחשוב שיש צורך להתקשר כל הזמן.........).
בנוסף, בית הקפה/מסעדה של המחנה שלנו הזכירה לנו את הודו. אתה מזמין, לוקח המון זמן עד שהאוכל מגיע, בדרך כלל זה לא מה שהזמנת, וזה קר. ולא ממש טעים.
פרט לפאי בשר בופלו שאכלתי בצהריים ביום הראשון (עוד אחזור אליו), שום דבר שהזמנו שם לא היה טעים.
אז נכנסנו לחנות של המחנה, שעטנעז של חנות מתנות לתיירים ומכולת, וחשבנו שאולי נוכל להצטייד בחומרי גלם ולבשל לעצמנו. אז.....לא. מה שהיה שם (ובעיקר מה שלא היה שם) בישר לנו שנצטרך להסתדר בדרכים אחרות.
את הדרכים האחרות מצאנו במקרה כשהייתי (כמובן) זקוקה לשירותים במהלך אחד הסיורים שלנו, ונכנסנו לקמפ בשם MOPANI, שמכל זווית אפשרית נראה טוב יותר מ-SHINGWEDZI. נקי יותר, מטופח יותר, בעל מסעדה שווה ממש. לא בדקנו את החדרים אבל יש לי הרגשה שהם הם שווים יותר. נכון שכולם נחשבים שני כוכבים, ואין הרבה מה לצפות, אבל גם במסגרת של שני כוכבים אפשר להתנהל בצורה ממש טובה. מומלץ!
אז מאותו הרגע התחלנו לאכול את הארוחות שלנו ב-MOPANI, מרחק שעה וחצי נסיעה, בהתחשב בזה שאסור לעבור את החמישים קמ"ש בכל כבישי הפארק.
כשהזמנו את החדר, הזמנו גם סיורים מודרכים. השתוללנו ממש: הזמנו סיור שקיעה וסיור לילה ביום הראשון, סיור זריחה (שיצא בארבע בבוקר), ושוב סיור שקיעה וסיור לילה ביום השני, וסיור זריחה ביום האחרון.
כן, זה היה מאד אמביציוזי מצידנו. ובדיעבד מטופש.
דבר ראשון, למרות שראינו סיורים של קמפים אחרים מסתובבים ברכבי שטח שווים, אנחנו קיבלנו משאית מהסוג שבצה"ל הפסיקו להשתמש בשנות החמישים. הנהג טען שהרעש הנוראי של המנוע ושל ההילוכים לא מפריע כלל לבעלי החיים, הם לא מכירים רכבים וממה שהם לא מכירים הם לא מפחדים. אוקיייייייי.
אז השתתפנו בשני הסיורים של היום הראשון, והצלחנו להתעורר בשלוש וחצי בבוקר כדי להשתתף בסיור הזריחה של היום השני (היינו לבד במשאית הגדולה והרועשת, אנחנו והנהג). מה אומר ומה אגיד? חלק קטן מהתמונות שלהן צולמו במהלך הסיורים המודרכים האלה. את כל שאר החיות השוות מצאנו דווקא כשהסתובבנו לבד עם הרכב השכור.
אז נגשתי לקבלה של הקמפ בתום סיור הזריחה, והודעתי שאנחנו מבטלים את שאר הסיורים שהזמנו. כן, ברור לי שלא נקבל את כספנו בחזרה. תודה רבה.
מה שכן, יצא לנו לשוחח קצת עם הנהגים המדריכים, וכך שמענו לראשונה (ורק אחר כך ראינו במו עינינו) על ה-shanty towns של דרום אפריקה. אותן שכונות פחונים, חלקן עצומות בגודלן, חלקן כלל לא מחוברות לחשמל ובוודאי לא למים זורמים או ביוב....שאליהן נשלחו השחורים כשנכנס לתוקפו חוק האפרטהייד הרשמי בשנת 1948, כשגורשו מן הערים והעיירות בהן חיו, שהפכו ל"מגורים ללבנים בלבד".
מחוץ לכל עיר שראינו עד כה בדרום אפריקה קיימת שכונה כזו. חלקן במצב מחפיר יותר, חלקן פחות. בחלקן נבנו כבר אזורים של צריפים מעץ וחלקם אף מלבנים, במקום הפחונים, ולרובן כבר חובר חשמל בצורה כזו או אחרת.
הנהג/מדריך ששוחחנו איתו סיפר שהוא חי בשכונה כזו. אין להם כמובן מזגנים, אבל יש מאווררים, הוא סיפר. הוא תיאר לנו את החום בתוך הפחונים ביום של ה-48 מעלות.
זה היה המפגש הראשון שלנו עם המושג הזה...shanty town או כפי שקראו לזה הלבנים townships.
אבל בשלב ההוא של קרוגר פארק עדיין היינו די בורים לגבי מה מתרחש בדרום אפריקה. כל מה שעניין אותנו היו החיות.
בכל מקרה, במקום סיור מאורגן נסענו מרחק כמה שעות לאזור קמפ אוליפנט המפורסם (מפורסם כי הוא כנראה הכי גדול, אבל מוזנח ולא הייתי רוצה לישון שם), והסתובבנו שעות בחום הגדול בחיפוש אחר אריות או נמרים או קרנפים או משהו שלא ראינו באזור שלנו.
NADA. כלום. חזרנו כלעומת שבאנו.
דווקא את החיות הנדירות יותר ראינו בסיור אחרון שעשינו כשכבר היינו בדרך החוצה מהפארק......
אז הנה כמה תמונות........
אז ראינו המון (אבל המון!) פילים.....
והכי כיף שאצל כל בעלי החיים היו תינוקות.....
ראינו הרבה בופלו אפריקנים, וזה כאן בתמונה נראה קצת כועס.........
אולי כי הוא שמע שבצהריים אכלתי את הבן דוד שלו בתוך הפאי הזה.....
ראינו כל מיני בעלי חיים נהדרים אחרים כמו ג'ירפות (זה/זאת בדיוק היתה צריכה פיפי)
וזאת ממש עכשיו סיימה להתאפר...
ראינו המון קופים...
לזה קוראים VERVET MONKEY, לא יודעת איך קוראים לו בעברית
זה באבון כמובן
אלה החליטו לממש את תאוותיהם (או הצורך שלהם להתרבות....) ממש מול המצלמה שלנו
וכאן הגורים משתובבים להם...
עדר של גנו חוצים את הכביש....אחד הגורים נולד ממש באותו הבוקר.....ובקושי ידע ללכת
אימפלות ואנטילופות מסוגים שונים ומגוונים נמצאים בכל מקום כמעט בפארק, ואחרי כמה מפגשים כבר מפסיקים להתרגש מהם.
ובכל זאת אי אפשר שלא להתרגש מצמד זכרים שנלחמים זה בזה ממש מול עינינו
המון המון זברות יפהפיות
לא מעט היפופוטמים...
ובסיור הלילה נתקלנו בלהקה גדולה מאד של צבועים.
מדהים כמה הצבוע, שתמיד נראיתה לי כחיה מגעילה, הופכת להיות חמודה כשאם מלקקת את הגור שלה.....
על גדת הנהר הצלחנו לזהות תנין
וממש ממש בסוף, כשכבר עשינו צ'ק אאוט מהקאמפ והיינו בדרך החוצה מהפארק, מצאנו אריות. לביאות, בעצם.
מנמנמות להן מתחת לשיחים בחום הכבד, מהעבר הרחוק של הנהר.....
רק עם העדשה המשובחת של T ניתן היה לצלם אותן ממרחק כזה. בקושי ניתן היה לראות אותן בעין, ומצלמת הסלולרי כשלה לגמרי.
למזלנו הופיע פתאום פיל ענק שעשה הרבה רעש
וכך הרים אותן קצת מרבצן, וזכינו לראות אותן קצת מתרוצצות.....ו-T אפילו הצליח לתפוס אחת מהן מאחור
כאילו שלא העליתי כאן מספיק תמונות......מי שעדיין לא שבע, הנה קישור לאלבום התמונות המלא של השהות שלנו בקרוגר פארק.
המשך בפוסט הבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה