כל אחד שסיפרנו לו שאנחנו נוסעים ללאס ווגאס אמר לנו שטוב אנחנו עושים שאיננו נוסעים בקיץ.
גיהנום שם, אומרים כולם, חום אימים, אי אפשר להסתובב בחוץ.
מה שאף אחד לא הביא בחשבון זה שדווקא כשאנחנו נסענו, בחצי השני של חודש מרץ, שטף גל קור את כל ארצות הברית, וגם באמצע המדבר נקלענו למזג אוויר חד-מעלתי. שבע-שמונה מעלות גג באמצע היום, וקרוב לאפס בלילה.
עדיין, זה כנראה עדיף על הקיץ.
הדבר הראשון שהבנו כשהגענו עם הרכב השכור שלנו לסטריפ (Strip) המפורסם (הרחוב שבו שוכנים המלונות המפורסמים ביותר) הוא שבלאס ווגאס כמו בשאר אמריקה - הכל גדול. ענק.
המלונות ענקיים, הלימוזינות שאנשים שכרו הן ארוכות כאורך הגלות, אפילו המרגריטות שאנשים הסתובבו איתן ברחוב היו בגודל של נרגילה.
הדבר השני שהבנו, הוא שבתוך מתחם המלון, לא משנה לאן אתה רוצה להגיע - אם לקבלה, לספא, ליציאה לרחוב, לבר או למסעדות או למתחם הקניות הענק והיוקרתי שקיים בכל מלון - אתה חייב לעבור דרך הקזינו. כאן בתמונה זה מלון קיסר - CAESAR - שבתוכו שוכן המלון ששהינו בו: נובו Nobu, מלון "בוטיק" בתוך מלון - אבל בעצם זה נכון לכל המלונות.
כל הדרכים מובילות לקזינו וכל הדרכים מובילות מהקזינו.
אנחנו לא מהמרים, ואפילו לא בא לנו לנסות - אבל התרגלנו במהלך השהייה שלנו שם שאנחנו עוברים דרך קבע בין מכונות המזל הרועשות, שולחנות הבלק ג'ק והפוקר והרולטה......
במהלך הבוקר זה עוד היה סביר, לא היו הרבה אנשים, אבל בשעות אחר הצהריים והערב היה כל האזור אפוף עשן - כי אין מצב שימנעו מהמעשנים להמר!
כל מלון על ה"סטריפ" הוא עיר - ולקח לנו בין 10-15 דקות כדי להגיע מהמלון שלנו (כאמור Nobu בתוך מלון Caesar) למלון הצמוד - הבלאז'יו Bellagio - כי היו לנו כרטיסים למופע של Cirque de Soleil - O בתיאטרון שם - וגם כדי לצפות במופע המזרקות המרהיב שלהם.
במופע של סירק דה סוליי אסור היה לצלם, אבל הוא היה מרשים ביותר. שעה וחצי של הנאה צרופה.
מתחם הקניות של המלון לא ממש עניין אותנו, אבל כיון שנאלצנו לעבור דרכו כמה פעמים, זכינו לראות כמה חנויות ממש יפות - למשל זו שמכרה בין היתר קריסטלים (שאהובים עלי כל כך)
ברור שלא נכנסנו אפילו, אבל נשאר לנו החשק - ומאוחר יותר כשכבר היינו בטיול במדינת יוטה (Utah) נכנסנו לחנות כזאת של אינדיאנים (סליחה - ילידים אמריקאים) וקנינו כמה קריסטלים ממש בזול, להעשיר את האוסף שלנו, וגם קצת מתנות לנכדים.
אלה הגונדולות במלון הונישן (Venetian) - בו שהינו בסוף הטיול, כשחזרנו מהגרנד קניון ופארק ציון.
זה כמובן מלון פאריס....
ואלה המפלים של מלון מיראז' (Mirage).....
שדרת Las Vegas Boulevard מלאה באנשים בכל שעות היום והלילה.
חלקם עם המשקאות הענקיים שתיארתי קודם, חלקם מעשנים גראס שהוא עכשיו חוקי גם בנבאדה וגם בקליפורניה.
בכל פינה עומדים להם שחקנים - לבושים כמו בטמן, סופרמן, ספיידרמן, דארט ויידר וגם שפנפנות פלייבוי (מסכנות, בטח קפאו למוות עם הטוסיק והציצי בחוץ 😱....) שתמורת כמה דולרים מוכנים להצטלם עם כל מי שרוצה.
בערב השני שלנו בווגאס הלכנו למופע של Blue Man Group שהומלץ על ידי חברים של בני.
מדובר בחבר'ה מאד מוכשרים - גם בתיפוף וגם בפעלולים, אבל נראה שהיה מיועד יותר לילדים (ולמבוגרים שהם ילדים בנפשם, בעצם - אמריקאים) ופחות הרשים אותנו מאשר הסירק דה סוליי ערב קודם.
בסך הכל החוויה בלאס ווגאס היתה טובה מאד, גם אם קפאנו (לבשתי 4 שכבות - חולצה קצרה, גופיה תרמית עם שרוולים, פליס, מעיל חורף, כובע צמר, "חם צוואר" ומגפיים......והפנים שלי היו קפואות לגמרי). היתה שמש והיה יפה מאד והמלון היה מאד נוח.
בינתיים בבית הורי התברר שגם אמא התקררה והרגישה על הפנים, וכפי הנראה טוב עשו שלא הצטרפו אלינו.
בסופו של דבר גם אנחנו התקררנו נורא - זה די התבקש גם בגלל הקור בחוץ וגם הרי נחשפנו לוירוסים שלהם....אבל בשלב ההוא עוד לא ידענו את זה.
ביום השלישי השכמנו ויצאנו לדרכנו - ממדינת נבדה לכיוון מדינת אריזונה....אבל זה כבר בפוסט הבא.
גיהנום שם, אומרים כולם, חום אימים, אי אפשר להסתובב בחוץ.
מה שאף אחד לא הביא בחשבון זה שדווקא כשאנחנו נסענו, בחצי השני של חודש מרץ, שטף גל קור את כל ארצות הברית, וגם באמצע המדבר נקלענו למזג אוויר חד-מעלתי. שבע-שמונה מעלות גג באמצע היום, וקרוב לאפס בלילה.
עדיין, זה כנראה עדיף על הקיץ.
הדבר הראשון שהבנו כשהגענו עם הרכב השכור שלנו לסטריפ (Strip) המפורסם (הרחוב שבו שוכנים המלונות המפורסמים ביותר) הוא שבלאס ווגאס כמו בשאר אמריקה - הכל גדול. ענק.
המלונות ענקיים, הלימוזינות שאנשים שכרו הן ארוכות כאורך הגלות, אפילו המרגריטות שאנשים הסתובבו איתן ברחוב היו בגודל של נרגילה.
הדבר השני שהבנו, הוא שבתוך מתחם המלון, לא משנה לאן אתה רוצה להגיע - אם לקבלה, לספא, ליציאה לרחוב, לבר או למסעדות או למתחם הקניות הענק והיוקרתי שקיים בכל מלון - אתה חייב לעבור דרך הקזינו. כאן בתמונה זה מלון קיסר - CAESAR - שבתוכו שוכן המלון ששהינו בו: נובו Nobu, מלון "בוטיק" בתוך מלון - אבל בעצם זה נכון לכל המלונות.
כל הדרכים מובילות לקזינו וכל הדרכים מובילות מהקזינו.
אנחנו לא מהמרים, ואפילו לא בא לנו לנסות - אבל התרגלנו במהלך השהייה שלנו שם שאנחנו עוברים דרך קבע בין מכונות המזל הרועשות, שולחנות הבלק ג'ק והפוקר והרולטה......
במהלך הבוקר זה עוד היה סביר, לא היו הרבה אנשים, אבל בשעות אחר הצהריים והערב היה כל האזור אפוף עשן - כי אין מצב שימנעו מהמעשנים להמר!
כל מלון על ה"סטריפ" הוא עיר - ולקח לנו בין 10-15 דקות כדי להגיע מהמלון שלנו (כאמור Nobu בתוך מלון Caesar) למלון הצמוד - הבלאז'יו Bellagio - כי היו לנו כרטיסים למופע של Cirque de Soleil - O בתיאטרון שם - וגם כדי לצפות במופע המזרקות המרהיב שלהם.
במופע של סירק דה סוליי אסור היה לצלם, אבל הוא היה מרשים ביותר. שעה וחצי של הנאה צרופה.
מתחם הקניות של המלון לא ממש עניין אותנו, אבל כיון שנאלצנו לעבור דרכו כמה פעמים, זכינו לראות כמה חנויות ממש יפות - למשל זו שמכרה בין היתר קריסטלים (שאהובים עלי כל כך)
ברור שלא נכנסנו אפילו, אבל נשאר לנו החשק - ומאוחר יותר כשכבר היינו בטיול במדינת יוטה (Utah) נכנסנו לחנות כזאת של אינדיאנים (סליחה - ילידים אמריקאים) וקנינו כמה קריסטלים ממש בזול, להעשיר את האוסף שלנו, וגם קצת מתנות לנכדים.
אלה הגונדולות במלון הונישן (Venetian) - בו שהינו בסוף הטיול, כשחזרנו מהגרנד קניון ופארק ציון.
זה כמובן מלון פאריס....
ואלה המפלים של מלון מיראז' (Mirage).....
שדרת Las Vegas Boulevard מלאה באנשים בכל שעות היום והלילה.
חלקם עם המשקאות הענקיים שתיארתי קודם, חלקם מעשנים גראס שהוא עכשיו חוקי גם בנבאדה וגם בקליפורניה.
בכל פינה עומדים להם שחקנים - לבושים כמו בטמן, סופרמן, ספיידרמן, דארט ויידר וגם שפנפנות פלייבוי (מסכנות, בטח קפאו למוות עם הטוסיק והציצי בחוץ 😱....) שתמורת כמה דולרים מוכנים להצטלם עם כל מי שרוצה.
בערב השני שלנו בווגאס הלכנו למופע של Blue Man Group שהומלץ על ידי חברים של בני.
מדובר בחבר'ה מאד מוכשרים - גם בתיפוף וגם בפעלולים, אבל נראה שהיה מיועד יותר לילדים (ולמבוגרים שהם ילדים בנפשם, בעצם - אמריקאים) ופחות הרשים אותנו מאשר הסירק דה סוליי ערב קודם.
בסך הכל החוויה בלאס ווגאס היתה טובה מאד, גם אם קפאנו (לבשתי 4 שכבות - חולצה קצרה, גופיה תרמית עם שרוולים, פליס, מעיל חורף, כובע צמר, "חם צוואר" ומגפיים......והפנים שלי היו קפואות לגמרי). היתה שמש והיה יפה מאד והמלון היה מאד נוח.
בינתיים בבית הורי התברר שגם אמא התקררה והרגישה על הפנים, וכפי הנראה טוב עשו שלא הצטרפו אלינו.
בסופו של דבר גם אנחנו התקררנו נורא - זה די התבקש גם בגלל הקור בחוץ וגם הרי נחשפנו לוירוסים שלהם....אבל בשלב ההוא עוד לא ידענו את זה.
ביום השלישי השכמנו ויצאנו לדרכנו - ממדינת נבדה לכיוון מדינת אריזונה....אבל זה כבר בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה