נכדים, חברות ופיסיותרפיה

יחסית יצא לנו לראות את הנכדים הרבה במהלך השבוע האחרון.

בשבוע שעבר בתי לקחה את נשמותק לביקורת אצל הנוירולוג - שגם נותן לו כדור לבעיית הקשב והריכוז שלו וגם כדור נגד הטיקים שהוא סובל מהם. הנוירולוג מקבל ביישוב בשרון מעט צפונית לשלנו, אז הרבה פעמים כשבתי נוסעת לשם עם נשמותק היא משאירה אצלנו את שרי בדרך. 

הביקור היה קצר אבל שרי ואני נהנינו ממנו מאד. הביקור כולו בעצם הוקדש למוזיקה. בהתחלה היא ואני ניגנו בתורות על הפסנתר, בעזרת האפליקציה שכולנו לומדים איתה (SIMPLY PIANO), ואז שרי ניגנה קצת על מערכת התופים של בני, שכבר השארנו אותה מורכבת באופן קבוע כי הנכדים - וגם בתי - מאד אוהבים לנגן עליה כשהם באים לביקור. ל"קינוח" שרי גם ניגנה קצת על הגיטרה  - כך שלא שמנו לב שהזמן עבר וכבר בתי חזרה עם נשמותק ואספה אותה הביתה. 

בששי הם באו לכאן לארוחה, והיה מאד נחמד. גם הפעם הורי החליטו לא להגיע, אמא אמרה שקשה לה מדי ההתניידות. אז קפצנו לבקר אצלם בששי בבוקר. בסך הכל הם נראו בסדר. ניסיתי לסדר להם את מצלמות האבטחה - לאחר שהתקינו להם רשת אינטרנט חדשה והיה צורך להחליף את שם הרשת ואת הסיסמא ולאתחל את המצלמות....מצלמה אחת הצלחתי לסדר ואת השנייה משום מה לא. אמא שלי ניסתה לשכנע אותי שאין צורך במצלמות.....אני מבינה שקשה לה עם המחשבה שאנחנו יכולים לראות אותם (למרות שאנחנו בעיקר התקנו אותם כדי שהמטפלת תדע שהיא תחת מעקב) אבל חשוב לי להיות מסוגלת לבדוק מה מצבם. ממילא המצלמות בסלון - כל אחת משקיפה מזווית אחרת - ולא בחדרי השינה שלהם או של המטפלת וגם לא בממ"ד. 

כשיצאנו מהם T חטף התקף כאב קשה מאד, בעצם הכי קשה שהיה לו מאז שהתחיל את הטיפול אצל הרופא הכירופרקט. מבאס מאד העניין הזה. 

גם שרי וגם נשמותק החליטו להישאר לישון אצלנו. נשמותק בחר לישון לבד "בפרטיות שלו" בחדר האורחים, בעוד ששרי הסכימה בפעם הראשונה לישון על הספסל בחדר שלנו - לא לפני שהעפנו מהחדר את כל הבובות שישבו שם בדרך קבע. 

כשחכמוד ונשמותק היו קטנים וישנו אצלנו, גם חכמוד פחד מהבובות האלה בחושך, אבל הפתרון אז היה להוריד את כולן מהספסל (ממילא היינו צריכים לפנות אותו כדי לערוך אותו למיטות כדי שהם יוכלו לישון שם) 

לערום אותן לערימה ולכסות אותן בכריות. עבור שרי הפתרון הזה לא הספיק וממש הייתי צריכה לפנות את כל הבובות מחדר השינה שלנו. העברתי אותן לחדר האורחים, שגם ככה מדפיו מלאים בעוד בובות פרווה, וכבר החלטתי להשאיר שם את כולן בשלב זה - ממילא הילדה תישאר לישון אצלנו עוד הרבה פעמים. 

שרי נרדמה מייד, אפילו לפני שהספקתי להקריא לה את הפרק הראשון בספר החדש (מספר 11...אולי?) של איזידורה מון, אבל מאותו רגע שבו היא נרדמה, הילדה התעוררה כמעט כל שעה. לפעמים היא קוראת לאמא ורוצה את אמא, לפעמים היא קוראת לי - כי היא לא מוצאת את אחת הבובות שלה (היא ישנה קבוע עם שלוש בובות, שעם שתיים מתוכן היא הולכת כמעט לכל מקום גם במהלך היום) או כי היא רוצה לשתות מים. או סתם כי הלכתי לשירותים והיא לא ראתה אותי במיטה. אה, כן - חשוב לציין - חייבים שיהיה אור בחדר. 

כשהיא מתעוררת היא ממש צועקת - אמא או סבתא - ונראית עירנית לגמרי, ואז היא נרדמת תוך חלקיק שנייה, ולי כמובן לוקח הרבה יותר זמן להירדם בחזרה. זה היה לילה קשוח - בו גם אני וגם T בעצם כמעט לא ישנו. 

בבוקר הילדה התעוררה שמחה וטובת לב, טענה שהיא ישנה מצוין ולא היו לה שום חלומות ושום סיוטים. טוב, לפחות היא 😂.

היו לנו הרבה תכניות לבוקר, כולל כמובן ארוחת בוקר (היא העדיפה דגני בוקר ונשמותק כמובן אכל פנקייקס), אבל מהר מאד היא התקשרה אל בתי ושאלה אם היא יכולה לבוא לקחת אותה עכשיו... ומצאנו את עצמנו לבד בבית בשעה הרבה יותר מוקדמת ממה שתכננו. 

שארית השבת עברה פשוט במנוחה והשלמנו שעות שינה גם בצהריים וגם בלילה. 

בתחילת השבוע אמא הסכימה שאתייעץ עם הפיסיותרפיסטית שלנו לגבי מצבה. הפיסיותרפיסטית שאלה הרבה שאלות והקשיבה לתשובות, אמרה שכרגע אין לה תורים בשבילנו אבל כן נתנה כמה הנחיות חשובות לבינתיים. היא גם ביקשה שאמא תקום ותתהלך בבית עם ההליכון לפחות פעם בשעה - מה שאמא ממילא עושה, בעיקר כי משגע אותה לא להיות בתנועה שהיא רגילה בה. בנוסף היא נתנה לה תרגילים לעשות בשכיבה, לכופף בכל פעם רגל אחרת למצב בו הברך מקופלת וכף הרגל על הארץ - עד כמה שהיא יכולה בלי שזה יכאב. גם את זה אמא עושה באדיקות. היום אמא גם דיווחה לי שהיא עשתה שני סיבובים מסביב לבית עם ההליכון בחוץ. אני שמחה שיש לה מוטיבציה. אני מקווה שיתפנה תור בשבוע הבא אצל הפיסיותרפיסטית כדי שהיא תוכל להעריך טוב יותר את מצבה ואולי אף לעזור לה. 

בשני אחר הצהריים קפצנו לביקור אצל בתי. שרי הגיעה מבית הספר במצב רוח נוראי - היה לה יום קשה והיא התקשתה לצאת מהבאסה שלה.  היא צפתה בטלוויזיה ופתאום ראתה שמכינים שם פיצה, ואמרה שבא לה פיצה. מי אם לא סבא T מייד התנדב להכין פיצה, ובבת אחת כל מצב הרוח השתנה. וכמובן שגם נשמותק שמח מאד, ועזר לסבא להכין את הפיצה. דווקא חכמוד, כשחזר מאימון ה-MMA שלו, הודיע שהוא לא רעב. 

היום יש לו יום הולדת 15. איכשהו הוא הצליח לשכנע את בתי להוציא אותו מוקדם מבית הספר ולעשות איתו "יום כיף" - שכמובן כולל בעיקר שופינג. הוא רוצה לקנות לעצמו גיטרה חשמלית חדשה (אנחנו לא לגמרי מבינים מה לא מספיק לו ב"גיבסון" וינטג' שהוא קיבל מאיתנו - מבני בעצם - ביום הולדתו הקודם (פלוס מגבר חדש). אבל בתי אמרה לו שהם לא יכולים להרשות לעצמם לקנות לו כרגע משהו כל כך יקר אבל שהם יתרמו את חלקם, ולטובת הפרוייקט שלו תרמנו גם אנחנו את חלקנו בכסף, שאמור לכסות כחמישית מעלות הגיטרה. ושיהיה לו, כמו שאומרים, בהצלחה. הוא מסרב לעבוד, כך שפרט לדמי הכיס שהוא מקבל מהוריו ומה שהוא ביקש וקיבל מאיתנו ומהסבתא השנייה - אין לי מושג מאיפה הוא ישיג את הכסף. 

בגילו טחנתי כל כך הרבה בייבי סיטינג שיכולתי לקנות ולעשות כל מה שרציתי בלי שאצטרך לבקש כסף מהורי (שלא נטו כל כך לתת ממילא). 

עוד השבוע נפגשתי עם ביוכימיה, שמצד אחד חשובה לי כחברה אבל מצד שני המפגשים שלנו לא באמת משמחים אותי. כשחשבתי על השיחה שלנו אחר כך התקשיתי לזכור משהו שהיא סיפרה על עצמה או על המשפחה. על מה לעזאזל דיברנו בכלל? זה היה מאד מוזר. למחרת נפגשתי עם מחברת וזה היה כיף כתמיד, ואז אתמול שוב נפגשתי איתה במקרה אצל הספר שלנו. היא באה להסתפר ולעשות צבע, ואני באופן ספונטני החלטתי לנסות לעשות לק ג'ל בצפרניים. בדרך כלל אני לא מגדלת צפרניים בכלל, אבל בתי עושה לק ג'ל וזה מאד יפה לה, וחשבתי לנסות גם אני. נראה כמה זמן זה יחזיק אצלי מעמד. 

לבסוף הבוקר זכיתי לשיחת קיטורים מבתי. פעם בכמה זמן כשהיא "עולה על גדותיה" עם מה שיש עליה, היא מתקשרת לשפוך קצת את הלב ולשחרר קיטור. האמת שיש עליה המון. גם עבודה וגם שאריות מהתואר האחרון שעשתה (פסיכותרפיה פסיכואנליטית) וגם כמעט כל מטלות הבית - קניות, בישולים, כביסה, ניקיון - חתני הרבה פחות נוכח והרבה פחות פעיל לאחרונה, בין העומס שיש לו בעבודה פלוס המטלות ללימודים שלו (תואר שני בהנדסת מכונות) והעומס הרגשי בעקבות מותו של אביו וכל מה שקרה אחריו. וכמובן שלושה ילדים בשלבים שונים של התפתחות שכל אחד מהם צריך ממנה הרבה וכל אחד מהם גם נוטה לשפוך עליה את כל מה שקשה לו/לה. מידי פעם היא מגיעה לרווייה שכזו....ומודה לי אחר כך על ההקשבה. במיוחד מאז שהיא היתה חולה, היא מרגישה שעדיין לא חזרה לעצמה לגמרי ועדיין לא עומדת בקצב.....זה לא שאני עוזרת במשהו, אני כבר לא במצב להשתתף באופן פעיל במטלות שלה - אבל כנראה שבכל זאת ההקשבה שלי עוזרת. 

אז עכשיו אני יוצאת לקנות את המצרכים הדרושים לי לעוגת התותים שלי - לכבוד יום הולדתו של חכמוד - אני מקווה שהם יגיעו בששי עם מצב רוח טוב, ואולי אולי גם הורי יצליחו להגיע...............

שנה אזרחית טובה לכולנו. 

למדור השרביט החם - איזה פירות וירקות אתם חייבים שיהיו לכם בבית?

 במדור השרביט החם השבוע שואל טליק אילו פירות וירקות אנחנו חייבים שיהיו לנו בבית. 

טליק מספר שהוא עצמו לא צרכן פירות בדרך כלל אלא רק אשתו. הוא עצמו יאכל אולי רק בננות. 

ירקות זה סיפור אחר וטליק מספר אילו ירקות הוא חייב שיהיו בבית, עם איזה הוא מבשל ואילו ירקות דווקא אשתו קונה, שהוא פחות מתחבר אליהם. 

אצלנו בבית ארוחת הערב תמיד תכלול סלט גדול, ולעיתים נאכל סלט גם יחד עם ארוחת הצהריים. 

לכן תמיד נדאג שיהיו לנו עגבניות, מלפפונים ופלפלים (בדרך כלל אדומים אבל לא רק). בנוסף אנחנו מוסיפים לסלט חסה כלשהי - לפעמים לבבות קיסר, לפעמים לאליק ולפעמים סלנובה. אני מאד אוהבת חסה ולפעמים בארוחות ששי T מכין סלט חסה בנפרד. בנוסף אנחנו אוהבים לשים בצל ירוק בסלט. אני אוהבת בצל אבל בגלל הרפלוקס הפסקתי לגמרי לאכול בצל טרי (אין לי בעייה עם בצל מבושל), כי אחרת זה עושה לי תופעות נוראיות כמו צרבת, שיהוקים ועוד. 

עוד מרכיב שייכנס הרבה פעמים לסלט שלנו יהיה אבוקדו. כולנו מאד אוהבים אבוקדו. חכמוד במיוחד התחיל לאחרונה לאכול הרבה אבוקדו. לפעמים בארוחות ששי נכין אבוקדו בנפרד, עם עגבניות וגבינת מוצרלה טרייה... אני פחות אוהבת גואקמולה (במיוחד את התיבול שלפעמים עושים לו) וכיון שאני פחות אוכלת לחם - זה גם פחות רלוונטי עבורי, כי הוא נועד למריחה. 

פעם היינו מוסיפים לסלט הירקות שלנו גרגירי רימון, שמאד שדרגו את הטעם בעינינו, אבל מאז ניתוח הויפל של T אסור לו לאכול רימון, וזה ירד מהתפריט. עוד ירדו הכרוב, הכרובית וכל משפחת המצליבים מאותה הסיבה. אני אוהבת כרובית, אז לפעמים T פשוט מבשל לי אותה במים עם מלח ורק אני אוכלת מזה, אבל כרוב מעולם לא אהבתי. אגב אצלי בבית הורי לא אכלו ממולאים, אז לא הכרתי כרוב ממולא וכדומה עד שלא פגשתי את T. אצל אמא שלו בבית הכרוב הממולא כיכב כמו גם הרבה מאדג מאכלים הונגריים (למרות שהם רומנים) נוספים עם כרוב. אני כאמור לא התחברתי לזה, ואם כבר ממולאים אז פלפל, לפחות מבחינתי. 

פעם T לא אהב לימון בסלט, אבל כבר כמה שנים שהוא התחיל לאהוב את זה, ויש לנו עץ לימון אז אנחנו סוחטים לימון לתוך הסלט, מוסיפים מלח (לא מספיק מלח, לטעמי, אז אחר כך אני מוסיפה לי עוד קצת למנה שלי - וזה קורה רק עם סלט, מאכלים אחרים אני לא אוכלת מלוח) וכמובן שמן זית. בביקור האחרון של T ושל שותפנו ביוון, T חזר עם פחית גדולה של שמן זית שהם קנו בבית בד בו הם ביקרו ביום הבודד שבו הם לא עבדו שם ויצאו לטייל. איזה שמן מעולה זה! 

אז בנוסף לסלט, בארוחות צהריים וארוחות ששי כמעט תמיד יש עוד ירק מבושל כתוספת למנה העיקרית. לפעמים זה שעועית ירוקה או צהובה, לפעמים אפונה, לפעמים ארטישוק ירושלמי או דלעת ולפעמים קישואים. קטניות אני פחות אוהבת, אז T מכין אותן לעיתים רחוקות וגם אז - רק כשאנחנו מארחים. 

הוא עצמו אוכל חומוס - ולפעמים גם מכין אותו בעצמו - אבל אני אוכלת חומוס לעיתים רחוקות ובדרך כלל רק במסעדות מזרחיות. 

תמיד יש לנו בבית בצל, שום ובדרך כלל גם תפוחי אדמה ובטטות. אני מעדיפה בטטות על פני תפוחי אדמה, אבל אוכלת גם תפוח אדמה בתנור או מחית (פירה). אני די נמנעת מצ'יפס, למרות ש-T מכין הרבה פעמים ב-AIR FRYER ואז אין בזה שמן בכלל אבל הטעם הוא כמו של צ'יפס מטוגן. 

בדרך כלל יש לנו במקרר פטרוזיליה, כוסברה, גזר ושמיר...עבור הבישולים השונים. אני פחות אוהבת כוסברה אבל למדתי לאכול מזה. אמא שלי אוהבת שומר אז פעם בהמון זמן T קונה ומכין לה משהו עם שומר כשהורי מגיעים לאכול. 

בנושא הפירות T ואני די בקונצנזוס. אנחנו אוכלים פרי בדרך כלל כקינוח של ארוחת צהריים ולפעמים גם כמנת ביניים אחר הצהריים. 

וכשאני אומרת פרי זה עונתי כמובן, אז בקיץ יהיה אבטיח, מלון, אפרסק ונקטרינה, ענבים ושזיפים. הפרי הכי אהוב עלי הוא משמש, שבדרך כלל עונתו קצרה. לעיתים מאד רחוקות אנחנו קונים דובדבנים. השנה לדעתי לא קנינו בכלל. 

בחורף אנחנו אוהבים אשכולית (בדרך כלל אדומה) - וזאת למרות שלכאורה אסור ל-T לאכול את זה כי זה מנטרל את הסטטינים שהוא לוקח לכולסטרול, אבל זה פעם ב... - וקלמנטינות. מידי פעם אנחנו אוכלים בננות, בדרך כלל תפוחים. כעת זו עונת התותים שאנחנו מאד אוהבים. T פחות אוהב אגסים אז אני לא קונה בדרך כלל, והוא לא אוהב ולא יכול לאכול אפרסמונים (מאותה סיבה שאסור לו הכרוב) - אז אם אני קונה אז בודדים, רק לעצמי (וגם שרי אוהבת) וגם אז מקפידה לקלף לפני שאני אוכלת. 

אני מאד אוהבת גואיבה (שגם עונתה קצרה) אבל הריח משגע את T וממילא אני נוטה לסבול מעצירות אז עדיף שלא אוכל. אז לא קונה. 

לבסוף רק אספר שכבר כמה שנים שאנחנו לא קונים את הירקות שלנו בסופר אלא אצל ירקן מעולה בטירה שיש לו גם סחורה מעולה וגם מחירים שפויים. 

@כל הזכויות שמורות לאתר https://www.gov.il/he/departments/topics/fruit_vegetable_quality_standards/govil-landing-page

שיחת ניקיון ו"שירות לקוחות"

מהי "שיחת ניקיון"? זהו מושג מהאימון (לפחות אימון בשיטת סאטיה שאותה אני למדתי ובה אני עצמי התאמנתי), שנועדה "לנקות" משהו במערכת יחסים. 

מה שמאפיין שיחת ניקיון, הוא שהמטרה העליונה של השיחה היא היחסים עצמה, עצם קיום השיחה, ולאו דווקא התוצאות של השיחה. 

כך כשאנחנו באים לשוחח עם מישהו על משהו שמפריע לנו ביחסים או משהו שאנחנו רוצים לבקש, אנחנו לא באים אל הצד השני בטענות, בהאשמות או בביקורת, אלא מדברים בראש ובראשונה על עצמנו. אנחנו מתארים מצב קיים, נושא ספציפי שאותו אנחנו מבקשים להעלות בשיחה - ומספרים מה זה גורם לנו להרגיש. אם אפשרי, אנחנו גם לוקחים אחריות על החלק שלנו במצב שנוצר.

בשלב הבא אנחנו מעלים את הבקשה שלנו או את מה שאנחנו רוצים לשנות. אנחנו מסיימים בכך שאנחנו שואלים את האדם השני מה דעתו על מה שסיפרנו, וכמובן האם הוא מסכים איתנו, מסכים להיענות לבקשתנו או לא. 

בשיחת ניקיון אנחנו מביאים בחשבון שלא תהיה הסכמה ושלא נקבל את מבוקשנו, אבל כאמור - אנחנו שמים את מערכת היחסים עצמה בראש סדר העדיפויות. זו שיחה שנועדה לוודא שאנחנו לא "שומרים בבטן" דברים, שיגרמו לנו אחר כך לנטור טינה או לפעול בעקיפין....וממילא להרוס כך את מערכת היחסים. ובדרך כלל אומרים שאם שיחה עצמה גרמה לקלקול או נתק במערכת היחסים, כנראה שמערכת היחסים מלכתחילה לא היה מספיק חזקה, או יציבה. 

אמנם השיחה על הדירה של בתי וחתני, אותה קיימנו אתמול בערב, לא נועדה להיות "שיחת ניקיון" - לא באנו לפתוח דברים שישבו בבטן או להעלות נושאים שביקשנו לשנות במערכת היחסים שלנו, אבל כן הכנתי את T לשיחה הזאת באותו אופן שבו אני מכינה אנשים לשיחת ניקיון. 

ביקשתי שישתדל לא להגיב בתוקפנות להתבטאויות של חתני, שתמיד מקפיצות אותו. ביקשתי שיבהיר לאורך כל הדרך שכל רצוננו הוא לעזור, ושהוא פשוט מבקש להבין מה המצב בדיוק, מה נדרש כדי לעזור להם כרגע בפלונטר שנוצר מכך שהם קנו דירה שאו טו טו הם צריכים להיכנס לגור בה, בלי שהצליחו עדיין למכור את דירתם הנוכחית. בנוסף כמובן סיכמנו שאנחנו נגביל את העזרה שלנו, שיהיה מועד תוקף ידוע מראש שבו נפסיק עם ה"מענקים" הגדולים החודשיים, ומקסימום נמשיך עם סכומים הרבה יותר קטנים. 

ייתכן מאד שבתי עשתה לחתני שיחת הכנה דומה לקראת הפגישה שלנו אתמול בערב, כי הוא גם הכין שיעורי בית מאד מסודרים - וידע להראות לנו בדיוק אילו הוצאות היו להם, יש להם ויהיו להם, ובאיזה מצב הם נמצאים כרגע בדיוק. 

בנוסף הוא היה רגוע ולא התלהם גם כשלא הסכים עם מה ש-T אמר, וגם T לא אמר הרבה ובעיקר הקשיב ושאל קצת שאלות הבהרה. 

כמובן ש-T צדק מראש כאשר שיער שההחזר החודשי שלהם כרגע הוא הרבה יותר מהסכום שבו חתני נקב. הוא גם צדק כשהוא ביקש מהם לפרסם את הדירה במחיר נמוך יותר, כי מרגע שבתי עשתה זאת - כבר התחילו טלפונים וכבר ביקרו אצלם שני קונים פוטנציאלים, ועוד אחת קבעה להגיע בשבוע הבא. זה כבר הוכיח להם שההערכה שלהם לגבי שווי הדירה מלכתחילה כבר לא רלוונטית. 

בכל מקרה כאשר T אמר כמה נוכל להעביר להם בחודש הבא, וכמה נוכל בחמשת החודשים שאחרי כן, חתני קיבל את זה ללא עוררין. בנוסף, כאשר T אמר שאחרי התקופה הזאת, כנראה שנוכל להמשיך לעזור להם בסכום הרבה יותר נמוך, הוא חייך, אמר שהוא נבוך, ושהוא מודה אבל שהוא מקווה שלא יהיה בכך צורך. אחר כך, כשהם חישבו מה יקרה אם באמת ימכרו את הדירה במחיר הנמוך יותר, הוא הבין שכן יהיה בכך צורך. כי כמובן ככל שמוכרים את הדירה במכיר נמוך יותר, כך החזר המשכנתא החודשית (שתהיה בהכרח גבוהה יותר ממה שתכנן) יהיו גבוהים יותר. 

בכל מקרה הכל היה רגוע וידידותי והם היו שניהם מכבדים ומלאי תודה, והיום הם יגיעו לארוחת ששי כרגיל.

אני מאד שמחה שקיימנו את השיחה הזאת וגם הם שניהם אמרו - כל אחד בתורו - כמה הם שמחים שדיברנו ושאנחנו מעורבים יותר. 

על הדרך חתני גם סיפר לנו שהוא ביקש מאחותו הקטנה את הרכב של אבא שלו (הוא אמר שזה לשנה), כדי שיוכל להחזיר את רכב החברה, להפסיק לשלם "שווי רכב" במשכורת, ובכך להגדיל את הנטו. שמחנו לשמוע שהיא הסכימה, וגם שהוא יזם משהו כזה כדי להגדיל קצת את ההכנסות שלהם. שמחתי באותה הזדמנות לשמוע שקוימו הרבה שיחות בין שלושת האחים - חתני, אחותו הגדולה ואחותו הקטנה, ליישור ההדורים ביניהם, ושחלה התקדמות, לפחות לפי הרגשתם. האחות הקטנה עדיין לא מתכוונת למכור את דירת האב, אבל כרגע היא הצהירה שברגע שיתקבל צו הירושה, היא מתכוונת לחלק את הכספים שקיימים בחשבון (שלא ידוע כמה הם) בין שלושתם באופן שווה. גם זו התקדמות ברוכה. 

בנושאים אחרים שקרו השבוע: 

התקשרו אלינו מ-HOT כדי לבשר שסוף סוף התקינו אצלנו ברחוב סיבים אופטיים ושהם מציעים לנו לעבור לרשת המתקדמת ועוד במחיר מופחת ממה שאנחנו משלמים היום. כמובן שהסכמנו מייד, תיאמנו מועד לטכנאי - ואז כמובן התברר שהתשתית לא ערוכה על מנת להגיע עד לבית שלנו עם הסיבים. 

בהתחלה הם חשבו שמספיק להחזיר את הנושא למחלקת התשתיות שיסדרו את זה ויחזרו לתאם איתנו מועד התקנה חדש, אבל בהמשך התברר שהם "מתלבשים" בעצם על התשתית של בזק, שאותה אנחנו כבר מכירים ביישוב שלנו. מדובר ב"טלאי על טלאי" כאשר על מנת להגיע עד לבית שלנו, יש צורך לעבור דרך בית של שכנים שלא מוכנים לשתף פעולה. 

עצם העובדה שתשתית האינטרנט שלנו תלויה בבית של מישהו כבר לא מצאה חן בעינינו - היה לנו את הסיפור הזה כאשר ניסינו להתחבר לסיבים של בזק ושל סלקום (שרוכבים על התשתית של בזק) - גם לו היה השכן מסכים לכך. אבל הוא ממילא לא מסכים לכך, אז כל העניין לא רלוונטי. אז כן, ירדנו מסיפור אינטרנט הסיבים. 

סיפור אחר שקרה השבוע, הוא שהחלטנו להזמין את כרטיסי הטיסה שלנו לבוסטון לביקור אצל בני במאי הקרוב. 

בדקנו אפשרויות וגילינו להפתעתנו שכרטיס טיסה באל על דרך lastminute.co.il יוצא זול יותר מאשר כאשר קונים אותו באל על עצמה. אז עשינו הזמנה, קיבלנו אישור וגם הודעה מחברת האשראי שהכסף נגבה - אבל כשעה אחרי כן קבלנו מייל נפרד, שבו היה כתוב "הזמנתך נכשלה כיוון שאזלו המקומות במח' המחיר בטיסה שהוזמנה. ניתן לאשר את ההזמנה בתוספת: 128$ לנוסע".

ההודעה נראתה לנו תמוהה, מה זאת "מחלקת מחיר"? ואיך ייתכן שאחרי שאישרתם את הרכישה וגם לקחתם את הכסף פתאום הכרטיסים במחיר הזה אזלו? 

בהמשך ההודעה היה כתוב שאם נבחר לא לשלם את תוספת המחיר עד השעה שמונה בערב, הכרטיסים יבוטלו. 

זה היה מאד מוזר, ו-T ענה להם במייל שאנחנו לא מבינים מה זאת "מחלקת מחיר" ובוודאי שאנחנו לא מוכנים לשלם את תוספת המחיר הזאת, ובבקשה לבטל מייד את הרכישה. 

קבלנו תשובה מהירה מאד, ש"מחלקת מחיר זה שלכל חברת תעופה יש חלוקה פנימית למחלקות מחיר מעבר למחלקות במטוס. זה לא אומר איפה תשב זאת הדרך שלהם למצע את המחיר לפי הזמן בו אנשים מזמינים. לדוגמא אם מחלקה U היא הזולה ביותר במחלקת תיירים ועולה נגיד 10$ יש עליה 9 מקומות. כשהיא תיגמר נעבור למחלקת מחיר O שעולה 20$ ועליה יש עוד 9 מקומות וכן הלאה. במקרה זה אזלה מחלקת המחיר ההוזמנה במקור ועברנו למחלקת המחיר הפנימית הבאה.". 

ייתכן שזה נכון אבל לא נשמע לנו הגיוני שאחרי שאישרתם את הרכישה ולקחתם את הכסף פתאום נזכרתם שאזלו הכרטיסים במחיר הזה ויש צורך להוסיף. 

מה שעיצבן אותנו עוד יותר, היה המשפט הבא: "לבקשתך ההזמנה בוטלה ללא חיוב, מסגרת האשראי תשוחרר עד 48 שעות בהתאם לנהלי חברת האשראי.". למה 48 שעות? 

בכל מקרה עברו כבר כמעט 48 ואני עדיין רואה את החיוב בכרטיס האשראי שלי. מה שאומר שאני לא יכולה להזמין כרטיסים אצל מישהו אחר עד שהם לא משחררים את מסגרת האשראי הזאת..............מעצבנים. 

אז כן, זה מה שקורה במדינה שלנו לאחרונה..........ואני רק יכולה לחזור ולהודות על צרות שכאלה - תשתית אינטרנט וכרטיסי טיסה. ולא דברים גרועים יותר. 

ושוב ושוב להודות על המשפחה שלנו ועל החברים שלנו...ועל כל מה שטוב, בתוך כל מה שלא טוב במסביב. 

עדכוני בריאות, חרדות והדירה של בתי

אחרי ש'קלי' הזהירה אותי ברוב טובה ששבר בצוואר הירך לא כואב במנוחה אלא רק בהליכה, הלחצתי את אמא ולשמחתי היא שמעה בקולי ועל הבוקר השאירה הודעה במרפאה שהיא נפלה ולא יכולה ללכת ובבקשה שיגיע מישהו לבדוק. 

הגיע האח (האח והאחות במרפאה של ה'אחוזה' פשוט מעולים!), בדק אותה היטב, והתלבט אם לשלוח אותה למיון או למוקד אורתופדי בקופת חולים וצילום. אמא לא רצתה מיון בשום אופן (היא גם הצהירה מראש שגם אם מוצאים שבר היא לא מוכנה לעבור שום ניתוח) - הודעתי לה שזו לא אופציה אבל דחיתי את הויכוח למתי שזה יהיה רלוונטי, אם בכלל. 

נסעתי איתה למוקד האורתופדי במכבי, תוך שאני מכריחה אותה לשבת על ההליכון של אבא ואני מסיעה אותה, דבר שהיא בהתחלה התנגדה לו אבל הבינה שמאד מאד קשה לה ללכת. 

האורתופד בדק אותה - ורק אז גיליתי שגם בעמידה לא כואב לה, אלא רק בזמן הליכה. אבל כואב מאד בזמן הליכה. עשו לה צילום ולשמחתנו הגדולה לא מצאו שום שבר. אז אכן מדובר במכה יבשה, שכואבת אמנם נורא אבל זה משקפת סכנה כלשהי. ולא, לא צריך ניתוח. האורתופד הסביר שלו היה שבר כלשהו גם לעמוד היא לא היתה מסוגלת. 

היא אמנם מאד סובלת - כי היא לא יכולה ללכת מרוב כאבים, והיא לא בנויה לשבת במנוחה. ושוב משכך כאבים לא משפיע עליה. ואין שום שיפור בכאב בינתיים. נראה כמה זמן זה ייקח עד שיתחיל להשתפר. 

האמת שבלילה שלפני שלקחתי אותה למוקד התעוררתי לפנות בוקר עם התקף חרדה, מהסוג שהיה תוקף אותי בתקופת בעיות הבריאות והניתוח של T. בעצם חלמתי על T, שנייה לפני שהתעוררתי בחרדה. חלמתי שהוא מדבר בטלפון עם בתי ותוך כדי שיחה הוא חוטף איזה התקף - יותר חמור מהתקפי הכאב "הרגילים" שלו, והוא התמוטט לרצפה עם הטלפון ביד. אגב זה היה טלפון חוגה, מהסוג שהיה פעם. צעקתי לכיוון הטלפון אל בתי שאבא לא מרגיש טוב ושאני מזמינה אמבולנס, ואז שמעתי שמצלצלים באינטרקום (ואז הבנתי בחלום שאנחנו גרים בדירה כלשהי, לא בבית הנוכחי). וכשהאינטרקום צלצל חשבתי לעצמי שזו בטח בתי שהגיעה בגלל מה שקורה ל-T, והתבאסתי שאין לה מפתח או קוד כניסה כי היא צריכה לצלצל באינטרקום. זה היה הרגע שבו התעוררתי. 

והחרדה התפשטה לי בכל הגוף, אבל הבנתי שאני דואגת כרגע לאמא שלי, ולאו דווקא ל-T. וזה לא עבר. לא הצלחתי להירדם עד הבוקר, וגם תוך כדי התעמלות בחדר כושר היא המשיכה ללחוץ לי על החזה ולהעביר זרמים בכל הגוף. זה היה נורא. 

כל החרדה חלפה כאשר התברר שאמא שלי בסדר ואין לה שבר כלשהו. 

אבל כשסיפרתי לבתי על החלום היא החליטה שזה בגלל שאנחנו דואגים להם עם הדירה חדשה שלהם. וייתכן שהיא צודקת, כי בארוחה שעשינו במוצאי שבת - עם הדלקת נרות, ובלי הורי - חתני נכנס לשיחה עם T אודות מצב הדירה, ו-T בעצם הבין שהם כרגע עם משכנתא של 4 מיליון ש"ח ובלי שום כוונה לפרסם את הדירה למכירה במחיר נמוך יותר כדי להגדיל את הסיכוי למכור. ניתן היה לראות שכל אחד מהם רואה את המציאות בצורה לגמרי שונה, וכל אחד מהם גם מתרגז מהשני - כאילו השני לא מתייחס אליו בכבוד, כאילו "הוא לא מבין כלום". גם T הרגיש כך וגם חתני הרגיש כך. הם לא רבו ולא היה פיצוץ אבל ניתן היה לראות איך שניהם מאד מתוסכלים. 

T משוכנע שההחזר החודשי שלהם על המשכנתא הרבה יותר גדול ממה שחתני חושב (וזה הסכום שהם ביקשו מאיתנו שנעזור להם כל חודש). הוא גם פתאום הבין שאם חתני מתעקש לא להוריד את המחיר שהוא מבקש על הדירה, אין סיכוי שגם תוך שנה הם ימכרו אותה. אולי גם עם מחיר מופחת הם לא יצליחו. המחירים ירדו ועוד יורדים ואנשים מחכים, לא ממהרים לקנות - בטח לא בלי ממ"ד או מרפסת. ולמרות שהדירה שלהם יפהפיה, יש רטיבות בקירות - כי הבניין לא מצליח להתארגן לעשות שיפוץ וטיפול איטום לקירות - והלובי מכוער, וכמובן שגם זה מרתיע קונים פוטנציאלים, וגם זה כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה של הבניין. בקיצור ברור שאנחנו מודאגים. 

בסוף חתני כן הסכים לדבר אחד - לנסות לפרסם את הדירה במחיר מופחת, ולראות אם מגיעים בכלל אנשים. זה לא מחייב אותו למכור במחיר הזה, אבל לפחות אז הוא יידע אם המחיר הוא הסיבה שאף אחד לא מגיע לראות את הדירה. 

בשבת T שוחח על כך ארוכות עם 'שותפנו', שהציע ש-T ישים תאריך תוקף על הסיוע שאנחנו נותנים להם. שיגיד שזה לחצי שנה, או משהו כזה. אחרת, הוא הזהיר, הם לא יהיו לחוצים למכור בכלל. אני מאד מקווה לא לעכר את היחסים עם בתי וחתני בגלל הסיפור הזה. 

בכל מקרה ארוחת מוצ"ש והדלקת הנרות היתה מאד נחמדה וכולם נהנו ושרנו המון שירים והילדים היו מתוקים. 

לבסוף, השבוע אמורים להגיע להתקין לנו אינטרנט סיבים - סוף סוף הניחו תשתית של סיבים ברחוב הקטנטן שלנו. אני מקווה שהמעבר יעבור חלק ושנהנה מהאיכות והמהירות של התשתית החדשה.