כנראה שלא נקע, או לפחות לא כזה נורא. מרגישה את הקרסול, בזוויות מסוימות זה כואב ממש, אבל אני נזהרת ובסך הכל מצליחה להמשיך פעילות כמעט כרגיל למרות הנפילה.
הפצע השטחי בברך עדיין קצת מציק, אבל מניסיוני פצעים כאלה מחלימים תוך שבוע בערך.
בבית עדיין עם קרוקס אבל יוצאת עם נעלי ספורט (ומדרסים מותאמים אישית). לא מסתכנת.
בחדר הכושר הצלחתי להתעמל חצי שעה על האליפטיקל, מה שבעצם רמז לי שבמכשיר הזה אני לא מפעילה כמעט (ולכן לא מחזקת) שרירים שקשורים לקרסול הפגוע. רק כשאני מדוושת לאחור אני מרגישה חלק משרירי הקרסול...
מה שאומר לי שעלי להקפיד על ההליכה, על האופניים.....אם אני רוצה לחזק ולשמן את המפרק הבעייתי הזה בשתי הרגליים.
הנכדים ישנו אצלנו בששי ולשם שינוי הלכו לישון מוקדם (יחסית, בעשר) ולכן קמו (בעיקר נשמותק) מוקדם ובמצב רוח טוב בשבת בבוקר.
T הכין (כרגיל) קְרֵפִּים עם ממרח נוטלה (ואבקת שוקו למעלה), ושוקו לשתייה, ואני הקראתי סיפור בלשי חדש שנראה לי שפחות מוצלח מהספר הקודם שהקראתי להם, ובהזדמנות אחפש את הספרים הבאים בסידרה ההיא.
T הגדיל לעשות ורוקן את המדיח, ושטף את התבנית שהושארה להשרייה....משימות שהן בדרך כלל שלי בשבת בבוקר.
בסך הכל אני בסדר, מקווה להחלמה מהירה הפעם.
נכון לעכשיו אין לנו התחייבויות משפחתיות בחג הזה, ורק 'שותפנו' ו'שריתה' אמרו שיגיעו אחר הצהריים (שזה בדרך כלל הופך להיות ערב....לא יודעת למה תמיד הם מתעקשים לומר "אחר הצהריים"). מזמן לא ראינו אותם.
בחג הראשון הם היו שוב בחו"ל כלשהו, הפעם עם כל משפחתה של 'שריתה' - לחגוג את יום הולדתו השמונים של אביה.
בתם הבכורה (זו שחלתה בסרטן העצמות בגיל 12 והחלימה) סיימה את לימודיה בהצטיינות, וכעת התחילה מכינה קדם צבאית (כאשר לא ברור בכלל אם בשנה הבאה הצבא בכלל יקבל אותה, אפילו כמתנדבת).
בבית נותר הבן הצעיר (בן 13), ונראה שקשה להם עם זה. עכשיו הם מצטערים שלא עשו עוד ילדים. אבל כשהיה רלוונטי לעשות עוד ילד, הם היו עמוק במאבק על בריאותה של הבת. לא פשוט.
משפחות מגיבות באופן שונה כאשר הילדים מתחילים לצאת מהבית. מקווה שימצאו את הדרך ויבנו לעצמם שיגרה חדשה - עם הילדה שמגיעה לחופשות סופ"ש פעם ב... עם הילד שעדיין בבית, וגם עם עצמם.......
הורי מתאקלמים יפה בדיור המוגן, ושלשום גם היו בהצגה בקאמרי (היתה הסעה מאורגנת) "אותלו", מאד נהנו.
ייקח עוד זמן עד שירגישו "בבית" (אם זה יקרה בכלל) אבל נראה שטוב. מקווה מאד שטוב.
הפצע השטחי בברך עדיין קצת מציק, אבל מניסיוני פצעים כאלה מחלימים תוך שבוע בערך.
בבית עדיין עם קרוקס אבל יוצאת עם נעלי ספורט (ומדרסים מותאמים אישית). לא מסתכנת.
בחדר הכושר הצלחתי להתעמל חצי שעה על האליפטיקל, מה שבעצם רמז לי שבמכשיר הזה אני לא מפעילה כמעט (ולכן לא מחזקת) שרירים שקשורים לקרסול הפגוע. רק כשאני מדוושת לאחור אני מרגישה חלק משרירי הקרסול...
מה שאומר לי שעלי להקפיד על ההליכה, על האופניים.....אם אני רוצה לחזק ולשמן את המפרק הבעייתי הזה בשתי הרגליים.
הנכדים ישנו אצלנו בששי ולשם שינוי הלכו לישון מוקדם (יחסית, בעשר) ולכן קמו (בעיקר נשמותק) מוקדם ובמצב רוח טוב בשבת בבוקר.
T הכין (כרגיל) קְרֵפִּים עם ממרח נוטלה (ואבקת שוקו למעלה), ושוקו לשתייה, ואני הקראתי סיפור בלשי חדש שנראה לי שפחות מוצלח מהספר הקודם שהקראתי להם, ובהזדמנות אחפש את הספרים הבאים בסידרה ההיא.
T הגדיל לעשות ורוקן את המדיח, ושטף את התבנית שהושארה להשרייה....משימות שהן בדרך כלל שלי בשבת בבוקר.
בסך הכל אני בסדר, מקווה להחלמה מהירה הפעם.
נכון לעכשיו אין לנו התחייבויות משפחתיות בחג הזה, ורק 'שותפנו' ו'שריתה' אמרו שיגיעו אחר הצהריים (שזה בדרך כלל הופך להיות ערב....לא יודעת למה תמיד הם מתעקשים לומר "אחר הצהריים"). מזמן לא ראינו אותם.
בחג הראשון הם היו שוב בחו"ל כלשהו, הפעם עם כל משפחתה של 'שריתה' - לחגוג את יום הולדתו השמונים של אביה.
בתם הבכורה (זו שחלתה בסרטן העצמות בגיל 12 והחלימה) סיימה את לימודיה בהצטיינות, וכעת התחילה מכינה קדם צבאית (כאשר לא ברור בכלל אם בשנה הבאה הצבא בכלל יקבל אותה, אפילו כמתנדבת).
בבית נותר הבן הצעיר (בן 13), ונראה שקשה להם עם זה. עכשיו הם מצטערים שלא עשו עוד ילדים. אבל כשהיה רלוונטי לעשות עוד ילד, הם היו עמוק במאבק על בריאותה של הבת. לא פשוט.
משפחות מגיבות באופן שונה כאשר הילדים מתחילים לצאת מהבית. מקווה שימצאו את הדרך ויבנו לעצמם שיגרה חדשה - עם הילדה שמגיעה לחופשות סופ"ש פעם ב... עם הילד שעדיין בבית, וגם עם עצמם.......
הורי מתאקלמים יפה בדיור המוגן, ושלשום גם היו בהצגה בקאמרי (היתה הסעה מאורגנת) "אותלו", מאד נהנו.
ייקח עוד זמן עד שירגישו "בבית" (אם זה יקרה בכלל) אבל נראה שטוב. מקווה מאד שטוב.
