בלוגולדת 5

מחר לפני חמש שנים פתחתי את הבלוג בישראבלוג.
ניסיתי כמה פעמים לפני כן, אבל זו היתה הפעם הראשונה שהצלחתי גם להתמיד, וזה הפך ליומן חיים שמלווה אותי מאז ועד היום בנאמנות.

הבלוג חשף אותי לאנשים מקסימים ומעניינים, שכותבים בעצמם ו/או שמגיבים אצלי, והפכו לסוג של חברים וירטואליים - שאני מרגישה שגם העשירו את חיי, ועל כך אני מלאת תודה.

עברתי לא מעט תהליכים בתקופה הזאת, החל מעזיבת מקום עבודתי, לימודים שונים, העבודה כמאמנת, הפרישה של בעלי מהעסק והקמת עסקים חדשים, הסבתאות, האימונים שאני עצמי עברתי, ועוד ועוד חיים שלמים.

הכתיבה תמיד היתה בדמי, ועם הבלוג זה קיבל  ביטוי מיוחד ותנופה ומשמעות.

אז תודה לכל מי שקורא ומגיב ולכל מי שכותב - שולחת לכם חיבוקים ונשיקות.

עדכונים בקצרה - איך שחזרתי ארצה התקררתי נורא, אני מקווה שעכשיו אני כבר בסוף של זה.
בכל מקרה המזגנים בבית לא יורדים מ-25/26 מעלות, נעים אבל לא מקפיא.

הורי נוחתים כאן מחרתיים בלילה, מקווה שיהיה כיף איתם ושהביקור יעבור להם בשלום (גם הם תמיד חולים כשהם מגיעים ארצה, זה מבאס).

בגזרת החתולים נראה שהשקט חזר על כנו - אבל לא לפני שהצטיידתי בעוד ארגז חול חצי אוטומטי - שבינתיים נראה שהם ממש מתלהבים ממנו. מקווה שימשיך ככה.
עכשיו אני מבינה שהחתולה (כן, זו היא!) נכנסת לטראומה רצינית בכל פעם שמשהו משתבש עם השירותים, כך שגם כאשר מסדרים את העניין, לוקח לה כמה ימים להתגבר על זה.
בימים הראשונים כשחזרנו (והכל הסתדר לכאורה) היא עדיין המשיכה להשאיר לי "מזכרות" על השיש של המטבח או על כרית שאני משתמשת בה בסלון....יצאתי מדעתי.

אבל מרגע שהגיע הארגז החדש - השתררה רגיעה. כאמור, מקווה שזה ימשיך כך.


עבור הנסיעה הבאה שלנו (בספטמבר טסים ליפן) כבר ארגנתי בייבי סיטר חדשה (בתשלום) לחתולים ולבית - בת של השכנים שתיכנס פעם ביום, תאכיל אותם, תשקה אותם, תוודא שהכל בסדר.
במקרה של תקלה עדיין השותף ואשתו יהיו "כוננים" אבל כבר ממש לא נעים לי לטרטר אותם לכאן על בסיס קבוע. יש גבול!

למרות הצינון וההרגשה הכללית הלא טובה, הצלחתי לבלות זמן איכות עם הנכדים גם בחמישי וגם בששי שבת (הם ישנו כאן) - כך שההנאה וההתמוגגות מהם הפיגה את התחושה הלא נעימה של ההתקררות.

אז הורי מגיעים וכרגיל צפויים מפגשים משפחתיים וארוחות משותפות.....מצפה לתקופה פעילה ונעימה
המשך שבוע טוב

וגם כאן

DAY TWO - התוצאות

עוד כשהייתי בשווייץ קיבלתי יום אחד למייל שלי את תוצאות בדיקת ניתוח ה-DNA של אוכלוסיית חיידקי המעיים שלי.

מטבע הדברים אין לי שום מושג בחלק המדעי, שמסביר את ה-microbiome שלי, מי הם החיידקים ומה מאפיין אותם, ומה זה אומר למשל, שיש לי 16.37% מחיידק ששמו Bacteroides massiliensis כאשר הממוצע באוכלוסיית שאר העולם עומדת על 2.13 %
ולעומת זאת יש לי 0.37% מחיידק ששמו Dorea longicatena, לעומת הממוצע באוכלוסיה שיש להם 1.59%
וכן הלאה וכן הלאה................

יש הסברים שמתארים כיצד, במחקר כלשהו שנעשה בעולם, מסייעים חלק מהחיידקים האלה בעיכול פחמימות, לעומת חיידקים אחרים שדווקא אינם מסוגלים לעשות זאת.
עם החלק הזה של התוצאות אין לי כרגע הרבה מה לעשות, וממילא זה כבר נעשה עבורי:  אז אני מתרכזת בהמלצות התזונה.

המלצות התזונה מגיעות בכמה פרקים שונים.
בראשו העמוד מתנוסס מספר הקלוריות המקסימלי היומי שעלי לצרוך אם ברצוני לשמור על משקלי הקיים.
על מנת לרדת במשקל הם ממליצים לצרוך כ-500 קלוריות פחות.
מספר הקלוריות המקסימלי ליום מחושב על סמך השאלון שמילאתי, בו אני מתארת בפרוטרוט את אורח חיי, גובה ומשקל, תוצאות בדיקות דם שעשיתי, כמות וסוג הפעילות הגופנית שאני נוהגת לעשות, שעות השינה שלי ועוד פרמטרים שונים.

הנחייתם היא לעדכן את השאלון בכל פעם שמשהו מערכים אלה משתנה. אם השתנו ערכי בדיקות הדם, אם ירדתי או עליתי במשקל, אם שיניתי את הרגלי הפעילות הגופנית שלי או התחלתי לקחת תרופות חדשות.....והמלצות התזונה יתעדכנו בהתאם.

אחד הפרקים מביא דוגמאות של מאכלים, מחולקים לסוגי מזון שונים (פירות, ירקות, דגנים וכו) כאשר כל מאכל קיבל "ציון".
מאכלים שהציון שלהם A, A+ או A- הם בעצם המאכלים המומלצים לי לאכילה.
ומשם זה מופיע בסדר יורד של מאכלים שמקבלים ציוני B, B+, B- שפחות מומלצים לי ועד מאכלים שקיבלו ציוני C, C+ ו-C- אותם ממש אבל ממש לא כדאי לי לאכול.

כמה דוגמאות: בפירות, למשל, מותר לי קוקוס, תותים, קרמבולה (מי לעזאזל אוכל קרמבולה?) - שקיבלו A+, ופטל שחור טרי שקיבל A-.
זהו כל שאר הפירות שמופיעים ברשימה קיבלו ציוני B ומטה. לא כל הפירות מופיעים בכלל ברשימה, אבל בהמשך ראיתי שאפשר לבדוק עבור כל פרי ופרי מה הציון שלו.
עבור כל פריט מאכל כתוב במפורש גם על איזו כמות (גרמים) מדובר, כמה קלוריות וכן ערכים נוספים כמו מינרלים, שומנים, פחמימות וכדומה.

במחלקת הירקות מופיעים בצל (לא יכולה לאכול בגלל הרפלוקס), כרוב לבן ואדום (לא מתה על זה), שומר (לא נוגעת), ושעועית ירוקה (מזל, את זה לפחות אני אוהבת).
דלעת, למשל, שאני מאד אוהבת ונחשבת לבריאה (ועבורי היוותה תמיד תחליף לתפוחי אדמה או בטטה כתוספת) קיבלה אצלי ציון C-. כלומר - לא!

במחלקת הדגנים יש לי רק פריט אחד עם ציון A וגם הוא עם הסתייגות: אם אוכל פרוסה מסכנה של 32 גרם של לחם ללבן ללא גלוטן  עם מים (מה זאת אומרת לעזאזל עם מים???) בתנאי שאמרח עליה 5 גרם של חמאה מלוחה, תקבל המנה הזאת ציון A-.

וכאן כבר התחיל להתגלות לי מה שיתברר כהמשך כפואנטה של התפריט שלי: הסוד טמון בשילובים!

דווקא במאכלי החלב ותחליפי החלב למיניהם יש לי מבחן גדול של מאכלים שקיבלו את הציון הנכסף A ואפילו A+, כך שאני יכולה ללא חשש להמשיך לצרוך את הקפה שלי בבוקר ואת הגבינה הלבנה שאני כל כך אוהבת, ועוד כמה סוגי גבינות שלא חלמתי לאכול, כמו גבינות צהובות שונות ....... ומצד שני יוגורט - שהוא לכאורה סופר בריא - אסור לי. סליחה, מזיק לי. שוב, אלא אם אני צורכת אותו בתוספת משהו שמנטרל את הנזק.

ביצים ובשרים לא מהווים בעייה בדרך כלל, רובם מקבלים אצלי ציון A כלשהו, רובה אגוזים והשקדים והבטנים הם סבבה, אבל רוב הקטניות ממש לא.

וכאן מגיע השוס הגדול: קינוחים וממתקים. בכמויות מסוימות (לא מזעריות יותר מדי) מותר לי לאכול גלידה, שוקולד, במבה.....ועוד כמה דברים שאני ממש ממש אוהבת ובאופן קבוע נמנעת מהם "כי זה משמין ולא בריא". אז וואלה, מתברר, שאם אני מאמינה למחקר הזה של מכון וייצמן ולתוצאותיו, וסומכת על הניתוח של המיקרוביום של חיידקי המעיים הפרטיים שלי, לאכול בסוף הארוחה רבע חפיסת שוקולד חלב כן מומלץ עבורי (בתנאי שאני עדיין עומדת במספר הקלוריות המקסימלי היומי שהומלץ לי)

לעומת תפוח שמאד מאד לא מומלץ עבורי.

פרק נוסף בתוצאות הבדיקה שלי נועד לבניית ארוחות בעצמי - שם אני יכולה לבנות לי ארוחה ממרכיבי המזון השונים ולקבל את הציון של שילוב המזונות, פלוס הערכים התזונתיים

וכאן גיליתי שאם אני מורחת על התפוח "האסור" חמאת בטנים למשל, הציון שלו עולה פלאים. 

בקיצור - השילובים הם כנראה אינסופיים, ומצאתי את עצמי בחו"ל יושבת במסעדה מול התפריט ובודקת באפליקציה של DAY TWO מה מתוך כל מה שמוצע לי, בעצם עושה לי טוב. 

בבית זה יותר פשוט - גם כי אני בונה לעצמי את הארוחות וגם כי בסך הכל כמה אני כבר מגוונת? אבל בינתיים האפליקציה צמודה אלי, וזה לא פשוט אבל אני מקווה מאד שבסופו של דבר זה יוכיח את עצמו. 

בנוסף יש גם הצעות של ארוחות שלמות עם שילובים מומלצים, חטיפים ונשנושים....זה בסך הכל בנוי ממש יפה.

ויש להם תמיכה גם בטלפון וגם בדוא"ל. 

אני שמחה שאת רוב הדברים שמומלצים לי אני ממילא אוכלת, ושחלק ממה שלא מומלץ ניתן בכל זאת לצרוך בתוספת של מאכל אחר. 

מהתשובות לשאלות ששאלתי עד כה הבנתי פחות או יותר שהם מנסים למתן את קצב ספיגת הסוכר - ולכן כאשר אני רוצה לצרוך פרי, למשל, עלי להוסיף עליו חלבון/שומן שעוזר להאט את הקצב. 

שוקולד או גלידה כבר מכילים שומן כך שזה מסביר כנראה מדוע זה בכל זאת מותר לי (בכמויות מדודות). 

אז פצחתי בדרך חדשה בתחום התזונה....מאחלת לי המון הצלחה!

וגם כאן

החזרה הביתה

נחתנו ביום ראשון בשעות אחר הצהריים המוקדמות. יולי. כל עם ישראל יוצא לחופשה וחוזר מחופשה.
חיכינו יותר משעה למזוודות.
דווקא הנסיעה הביתה עברה מהר יחסית, למרות הפקקים הרגילים בדרך....
בבית חיכו לנו שני חתולים מתוסכלים.

אמנם השותף של T ואשתו ביקרו כאן בקביעות כל יומיים ווידאו שהכול כאן בסדר, אבל דווקא ביומיים האחרונים לפני חזרתנו קרתה תקלה.

היתה כנראה הפסקת מים ברחוב (או ביישוב כולו - זה קורה לא מעט), ומכשיר השירותים האוטומטיים לא הסתדר עם זה, מן הסתם, והוא הפסיק את עבודת הניקוי באמצע, והשאיר את הקערה מלאה במים חומים עכורים.
לא היתה לקטנים המתוקים ברירה, ושוב הם חיפשו לעצמם שירותים חלופיים.

הפעם, כיון שכל החדרים היו סגורים מפניהם, הם בחרו את הספה של הסלון.....😱
האמת - לא נורא. זו ספת עור ולכן שום דבר לא ממש נספג. ניקינו אותה באופן ממש יסודי, ואז...ניקינו שוב.
אבל את הלקח שלנו כבר למדנו.
כשניסע בפעמים הבאות נשאיר להם גיבוי מראש ארגז חול פשוט, וזהו. שניים אפילו.

ואני גם מרגישה צורך לפטור קצת את השותף ואשתו מהמטלה הזאת, ולחפש עזרה חלופית לטיפול בחתולים בהעדרנו.
כבר ממש לא נעים.
הבאנו להם שני בקבוקי יין נהדרים מתנה, כפיצוי, אבל בכל זאת - נראה לי שיש גבול לכמה שאפשר להעזר ברצונם הטוב.

הדבר השני שחיכה לנו בשובנו היתה הודעה מהמועצה על עדכון תעריף הארנונה שלנו, פלוס תשלום הפרשים מתחילת השנה.
לא סיפרתי על זה עד עכשיו, אבל בדצמבר האחרון קבלו כל תושבי היישוב הודעה שבקרוב יגיעו לבתיהם מודדים מטעם המועצה ותתבצע הערכה מחודשת של הגודל של כל בית.
המודד הגיע, מדד, ובמהלך ינואר הגיעה הודעה מן המועצה שהבית שלנו שהיה במקור 231 מטר מרובע, גדל ל-299 מטר מרובע בן לילה.

כשקראנו בעיון את השרטוטים ואת הפירוט שנתן המודד, התברר שהמרתף שלנו - שהוא כולו מחסן, בלי חלון ובלי כל יכולת לעשות בו שימוש למגורים, שכולל בתוכו גם את המקלט - ממ"ד תקני - שגם בו לא ניתן לעשות שימוש למגורים - חושב כחדר מגורים לכל דבר.
בנוסף חושבה גם המעלית לאזור מגורים.

ולנו עוד היה מזל, כי לבתים אחרים החשיבו גם את המרפסות הפתוחות כחדר מגורים.
המועצה השתוללה על תושביה, וקמה צעקה גדולה בפייסבוק של היישוב - בדרישה למדידה חוזרת ועצירה מיידית של כל התחשיב החדש הזה.
הגשנו "השגה" על תוצאות המדידה, צירפנו תמונות, הבענו תמיהה ופליאה על חישוב המרתף והמעלית כעל שטחי מגורים, וחיכינו בסבלנות.
ובינתיים כמובן שילמנו את מלוא הארנונה, כדי לא לצבור קנסות וריביות.

ביוני הגיעה תשובה מהמועצה: אכן אין להחשיב את המרתף/מחסן שלנו כשטח מגורים, ועל המעלית הם משום מה החליטו לגבות רק כ"חצי שטח מגורים" - לא ברור למה.
גודל הבית "התכווץ" בחזרה ל-252 מטר מרובע - לא אידיאלי אבל אפשר לחיות עם זה.

כעת, משחזרנו מחו"ל, חיכה לנו מכתב חדש, שקובע שביתנו הוא בגודל 285 מטר מרובע (מאיפה הם מביאים את המספרים האלה?), ולכן עלינו לשלם גם ארנונה מוגדלת, וגם הפרשים מינואר.

ובנוסף לכל הצרות, T לא יודע היכן שם את המכתב האחרון, בו כתוב שאושר לנו מטראז' של 252 מ"ר.
צלצלתי למועצה.
ענתה לי פקידה חביבה (שבידיה האמונות הפקדתי בינואר את ההשגה על תוצאות המדידה), חיפשה במחשב את הנתונים, והתחילה להסתבך.
"הכי טוב שתבואי, אני כאן עד 13:00" אמרה.
עזבתי את הכביסות, את הגיהוצים, את תשלומי החשבונות, את כל הדברים שאדם עושה כשחוזר מחופשה בת שבועיים.....
והלכתי למועצה.

היא קיבלה אותי באמת בחביבות. היא בדקה במחשב ומשהו לא הסתדר לה.
ואז היא בדקה בקלסרים.....
ואז היא גילתה משהו מאד מעניין.
במחשב עדכנו את גובה הארנונה המוגדל.
עדכנו גם את העובדה שהגשתי השגה.
מה שלא עדכנו כלל (לא לי ולא לאף אחד מהתושבים שהגישו השגה) היתה התשובה להשגה.

למזלי המסמך היה בקלסר.
למזלי במחשב היו מעודכנים גם כל התשלומים ששילמתי מאז ינואר.
"מסכנה" היא אמרה לי בחביבות, "כמה כסף שילמת למועצה...."
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

לקח לה שעה לעדכן את המספרים הנכונים במחשב, לעשות את כל ההפרשים (כולל ההפרשים בהיטל השמירה, שמחושב אף הוא לפי גודל הנכס)......
בסופו של דבר היא חישבה כמה כסף אני חייבת בארנונה עד לסוף 2017, כמה כסף המועצה חייבת לי - והציעה לי לסגור את החשבון אצלה באותו הרגע, ולא לקבל יותר תשלומי ארנונה עד לסוף השנה.

הסכמתי.
וליתר בטחון בקשתי עותק של מכתב התשובה של המועצה, בו מצוין במפורש שהבית שלי הוא בגודל 252 מ"ר........
היא יוצאת לגמלאות בסוף אוגוסט...מי יודע אם המחליפה שלה תהיה חביבה או סבלנית כמוה..........

וגם כאן

חופשה ביער השחור - (חלק שני) וגם שטרסבורג

למחרת עזבנו את המלון ב-FELDBERG ונסענו לעיר מקסימה בשם TRIBERG. 

היעד העיקרי שלנו שם היתה שמורת טבע ענקית שיוצאת ממש ממרכז העיר. 

מזג האוויר היה קריר ונעים ואפילו טפטף קצת גשם מידי פעם. 

טיפסנו בשבילי היער וראינו המון סנאיים (שלא הצלחתי לצלם אף אחד מהם כמו שצריך), וגולת הכותרת של הטיול היה כמובן המפל המרהיב של TRIBERG

מה שמאד אהבתי בשמורה הזאת, היה שבכל שלב היתה לנו האופציה לבחור בשבילים ל"מיטיבי לכת" או מתונים יותר

בהתחלה נזהרנו וטיפסנו במתונים, עד שבאיזשהו שלב תפסנו אומץ ועלינו בתלולים יותר, והיינו מאד גאים בעצמנו שהצלחנו.

הגשם התגבר קצת אז כשירדנו מההר, נכנסנו לחנות מקסימה (שהיא בעצם קצת מוזיאון) בשם
HOUSE DER 1000 UHREN, כלומר הבית של 1000 השעונים

לא ספרתי אבל היו שם שעונים מכל הסוגים ובכל הגדלים. כמובן שעוני קוקיה ושעוני "סבא" ענקיים, חלקם מרכבים מאד ויקרים מאד. היו גם שעונים סופר מודרניים....הסתובבנו שם המון זמן ונהנינו מכל רגע.

מ-TRIBERGתכננו לנסוע לעיר בשם ALPIRSBACH, אבל תחילה נסענו למלון שלנו בכפר קטן בשם Schenkenzell ששכן במעלה גבעה מיוערת והשקיף על כל העמק.

המלון הזה התברר כאחד המוצלחים בטיול. בנוסף לנוף המהמם גם החדר היה נעים ונוח, וגם האוכל בו היה טוב.
דווקא מ-ALPIRSBACH מאד התאכזבנו, כשהגענו אליה באותו אחר הצהריים.
אולי מפאת השעה המאוחרת - הגענו אחרי ארבע - כבר היה מאוחר מדי לסיורים במפעל הבירה, העיר היתה די ריקה ומנומנמת.....בסוף סיירנו במוזיאון המנזר שצמוד למפעל הבירה, שהמוצגים בו היו די משעממים. בכנסיית המנזר התאמנה מישהי בנגינה בעוגב מרשים וענקי לקראת איזה קונצרט שעמד להתקיים למחרת, אז רק כדי לראות ולשמוע את החזרות שלה היה שווה הביקור.

למחרת היה היום העמוס ביותר שלנו בטיול הזה: בבוקר נסענו ל-Hohenzollern, טירה נהדרת בבעלות משפחת המלוכה הפרוסית (שושלת שקיימת עד היום).

גם לטירה הזו טיפסנו כ-300 מטר בעלייה תלולה בתוך יער.... (בדרך חזרה כבר עלינו על אוטובוס השַאטֵֵל כדי לחזור לחנית הרכבים).

הטירה כאמור בבעלות פרטית, מתוחזקת וממומנת על ידי כרטיסי הכניסה של המבקרים. יש אפשרות לבקר באתר החיצוני, להסתובב בגנים וליהנות מהארכיטקטורה המרשימה של המבנה, ויש גם אופציה לסיור מודרך בתוך הטירה.

אנחנו בחרנו בסיור המודרך, ולמרות שהאולמות בתוך הטירה היו יפים ומעניינים, סיפורי הרכילות על משפחת הקייזרים הפרוסית היו מעניינים פחות, וסופרו באנגלית מאד מאד לא ברורה על ידי מדריכה שעצמה את עיניה בכל פעם שאמרה משהו....זה היה קצת מוזר.
הטירה עצמה, כאמור, היתה מרשימה ויפה, והמיקום שלה....מושלם.
אמנם זה האריך את הנסיעה שלנו בשעתיים (כי זה היה בכיוון ההפוך ליעד הסופי שלנו לאותו היום - שטרסבורג, צרפת) אבל זה היה שווה.

עוד האריכו את הנסיעה שלנו עבודות אינסופיות בכבישים, סגירות של כבישים ראשיים (והם לא מעדכנים את ה-WAZE!), אבל היי....נסענו בהמון דרכים צדדיות, בתוך היער השחור, והכל ירוק ושופע ויפה.....

עצרנו בחצי הדרך לשטרסבורג - עיירה קטנה וציורית בשם GENGENBACH (הכל הכל בזכות המלצותיה של JRB הנהדרת).

הסתובבנו ברחוב הראשי, התיישבנו לכרסם משהו, והמשכנו בדרכנו.

את הגבול בין גרמניה לשווייץ כלל לא ראינו. פתאום פשוט מצאנו את עצמנו בשטרסבורג היפהפיה, אזור אלזאס (שזכור לי בעיקר משיעורי ההיסטוריה, אזורי המריבה הנצחיים בין גרמניה לצרפת - אלזאס ולוריין).

שטרסבורג הפכה ליעד בטיול הזה בעיקר בגלל "דרך היין" - אזור מלא כרמים ויקבים, ש-T שמע עליו דברים טובים ומאד רצה לבקר בהם (בחלקם).

בדיעבד התגלתה העיר כפנינה, שמאד מאד נהנינו לבקר בה ולחרוש את רחובותיה השוקקים חיים, ודווקא דרך היין היתה אכזבה גדולה. רוב היקבים היו סגורים, חלקם היו פתוחים אך איש לא טרח לגשת אלינו, להראות לנו או למכור לנו יין....
באיזשהו שלב התחיל גם לזרזף גשם קיץ מעצבן....ובסוף חתכנו מוקדם מכפי שתכננו, ושמנו פעמינו בחזרה לשווייץ, למלון שליד שדה התעופה של ציריך - משם המראנו למחרת בבוקר ארצה.

את שטרסבורג חוצה נהר הריין, והיא מלאה גשרים קטנים ויפים שמתחתיהם תעלות שמתפצלות מהנהר הגדול.

יש לה כנסיית נוטר דאם משלה, אולי לא כמו של פריז אבל יפהפיה בפניה עצמה, שדרות יפות ומרשימות, כיכרות מקסימות הומות אדם.....
בקיצור - יופי של עיר.

ולנו היה גם די מרענן לשמוע צרפתית סביבנו במקום הגרמנית שקשה לנו על האוזניים....

המלון בשטרסבורג היה ברובע ה-ORANGERIE המקסים, שזור שדרות וגנים גדולים, וכל הרחובות בסביבתו (כולל שלנו) היו על שמם של מלחינים מפורסמים.

"דרך היין" אמנם אכזבה, אבל דווקא ביקור בקניון הגדול של שטרסבורג (כדי לקנות מתנות לנכדים) התברר כמוצלח מאד דווקא בזכות הסופרמקרט הגדול בו סיירנו כאילו היה מוזיאון בפני עצמו.

וזהו. תם הטיול.
הנסיעה לציריך היתה קלה ומהירה, יחסית, המלון ליד שדה התעופה היה מאד נוח (והיה בו מזגן!), וגם המסעדה האיטלקית החמודה Ristorante Romantica מרחק כמה דקות מהמלון היוותה סיום מוצלח לחופשה שלנו.

למחרת חזרנו הביתה לחום ולכל מיני תלאות....אבל זה כבר בפוסט הבא

וגם כאן