אנחנו מטיילים הרבה, בעיקר בשנים האחרונות, ואנחנו זוכים לבקר במקומות יפהפיים על פני הגלובוס, ולפעמים תוך כדי טיול יוצא לנו גם להיפגש עם בני משפחה או חברים. זה קורה לפעמים.
אבל אני לא חושבת שאי פעם זכינו לחוויה כל כך טובה וכל כך מיוחדת כמו זו שחווינו הפעם, בטיול שלנו באורגון עם בת דודי, בעלה, בתם הצעירה, ובאופן מפתיע בחציו השני של הטיול - גם עם בן דודי משיקגו, אחיה של בת דודי.
בדרך כלל אנחנו מטיילים לבד, כי גילינו במהלך השנים שהכי טוב לנו לבד, רק שנינו. אנחנו באותו הקצב, עם אותם טעמים, עם אותן העדפות...וכשמטיילים עם אחרים בדרך כלל זה כרוך בהרבה התאפקות והרבה התפשרות וזרימה משני הצדדים. זה עדיין בסדר, ברוב המקרים, אבל זה איכשהו פוגם קצת בחוויה.
לא כך היה הפעם.
החיבור המיידי בין T לבין בעלה של בת דודי - שאמנם פגשנו כבר ואף ארחנו בביתנו כשהיו בארץ בתקופת חתונתו של בני, אבל לא באמת זכינו להכירו מקרוב - היה יוצא דופן.
וכמו שתיארתי באזני בתי כששוחחנו הבוקר בטלפון - הקשר שלי עם בת דודי מרגיש לי הכי קרוב לאחיות. היא היתה יכולה להיות אחותי, לו היתה לי אחות. בין אם זה גנטי, בין אם זה "בית הגידול" המאד דומה של שתינו (בכל זאת, אבותנו היו אחים) ובין אם אלה ארבע השנים הבודדות בילדותנו בהן גדלנו יחד באותה שכונה ובילינו הרבה זמן משפחה וטיולים יחד בלוס אנג'לס - גילינו עכשיו שאנחנו לא רק אוהבות זו את זו (את זה תמיד ידענו) אלא שאנחנו גם מאד מאד דומות בהרבה מאד דברים.
ומעל לכל, הם גרמו לנו להרגיש כל כך רצויים ומפונקים, שזו היתה הרגשה מיוחדת במינה. בתי אמרה לי שכך אנחנו גורמים לאחרים תמיד להרגיש כשהם מתארחים אצלנו, ושהיא שמחה שגם אנחנו זכינו לזה.
עם בן דודי משיקגו יצא לי להיות לא מעט בשנים האחרונות. אירחנו אותו אצלנו בכל פעם שהוא הגיע עם אחד מילדיו לארץ לקראת בר/בת המצווה שלהם, ובילינו הרבה זמן איכות ביחד, ויצא שהתקרבנו מאד.
בתה של בת דודי היא פשוט מקסימה - עכשיו כבר אישה צעירה בת 23 - שהתאהבנו בה כבר כשביקרה אצלנו לפני שנתיים אחרי שהשתתפה ב"תגלית", ובטיול הזה האהבה וההערכה שלנו אליה רק העמיקו. היא פשוט נהדרת.
אני מנסה לומר שהחופשה הזו באורגון, מעבר ליופיו המדהים של הטבע שבו טיילנו, היתה זמן איכות יחיד ומיוחד עבור כולנו.
אז התחלנו את הטיול באזור מרכז אורגון
בפוסט ה"טעימות" מהטיול העליתי תמונה של אחד הגשרים מעל Crooked River ב-Terrebonne, אבל שכחתי להעלות את השלט הזה.
השלט הזה בעיני מזעזע בכל מיני אופנים, אבל בעיקר...תגביהו את הגדרות במקום לשים שלט כזה. לא?
זו השקיעה ממרפסת הצימר הראשון בו היינו. הבקתה (קראו לה בקתה - CABIN אבל היא היתה מרווחת ומאובזרת לגמרי כיאה לצימר ברמה גבוהה) עמדה על צוק מעל נחל Deschutes_River.
זכינו לראות שם נשרים, עטלפים ועוד מיני ציפורים שבת דודי ובעלה הצליחו לזהות.
על הבוקר נסענו ל-SMITH ROCK ויצאנו למסלול הליכה לאורך ה-Crooked River.
למחרת יצאנו למסלול הליכה סביב LITTLE CRATER LAKE עם מימיו הקפואים כל השנה (טמפרטורה כמעט 0 מעלות)
ומשם פנינו אל TIMOTHY LAKE, כאשר לאורך כל הטיול התנהל ויכוח בין בת דודי, בעלה והבת, מאיזו נקודה בדיוק יש נקודת תצפית מוצלחת יותר להר המפורסם של אורגון: MOUNT HOOD.
האמת ש- MOUNT HOOD באורגון הוא כמו מגדל אייפל בפריז: יש אזורים שכמעט מכל זווית אפשר לראות אותו.
ובסוף באמת נסענו אל ההר עצמו, שם אכלנו צהריים לפני ששמנו פעמנו חזרה לפורטלנד, אליהם הביתה.
ההר מושלג במשך כל השנה וגם עכשיו ביוני היה מלא גולשים.
חזרנו אליהם הביתה לסוף שבוע מהנה ומפנק.
ישנו אצלם במרתף בסוויטת אורחים שהם שיפצו לפני כמה שנים, שכללה חדר שינה, מקלחת מרווחת וסלון עם מחשב וטלוויזה....פשוט הרגשנו כמו מלכים.
בבקרים יצאנו להליכות הבוקר על "הר תבור" (פארק MOUNT TABOR) שצמוד לביתם.
יש על ההר שלושה מאגרי מים, שכיום כבר לא פעילים אבל לבקשת התושבים השאירו אותם מלאים במים.
בדיוק בסוף השבוע שהיינו בפורטלנד התקיימו שם אירועי פסטיבל הורד - ROSE FESTIVAL - ולמדנו שפורטלנד היא גם "עיר הוורדים" וקשורה לוורדים בכל מיני דרכים.
בשבת עשינו טיול רגלי ברחבי העיר ולאורך נהר Willamette (שממשיך צפונה וזורם אל נהר קולומביה, אותו פגשנו בשנה שעברה כשטיילנו ברוקיס הקנדיים.
העיר משתרעת משני צידי הנהר, ומעליו הרבה גשרים.
לאורך הגדה יושבים מאות אנשים וצופים ומעודדים את המתחרים ועורכים פיקניקים ויש ממש חגיגה.
בביתם של בת דודי ובעלה עשינו כמיטב יכולתנו לעזור ולתרום גם בבישולים (T כמובן) וגם בסדר וניקיון (אני) ולהקל עליהם את האירוח.
ביום ראשון בת דודי לקחה אותנו לגן היפני ולגן הוורדים - שם בדיוק התכוננו לטקס ההכתרה של "מלכת הוורדים" של שנת 2024.
הניחוח שבקע מחלק מן הוורדים (לא כולם נתנו ריח) היה משכר.
ראינו שלט שהצביע על holocaust memorial - אנדרטה לשואה - וירדנו בשביל לראות אותו.
באותו אחר צהריים של יום ראשון הפתיע בן דודי והגיע משיקגו, כדי להצטרף אלינו לחלקו השני של הטיול.
למחרת בבוקר יצאנו לדרך לכיוון חוף האוקיינוס השקט.
הפעם נסענו כבר בשתי מכוניות, כי היינו ששה - בת דודי, בעלה, בתה הצעירה ובן דודי משיקגו ואנחנו כמובן.
תחילה פרקנו את הכל הדברים בצימר המקסים שבת דודי שכרה לנו על גבעה מעל לחוף, ואז נסענו למסלול טיפוס על המצוק שמשקיף על הים ששמו Cape Falcon.
