יום שני, 18 ביולי 2022

דברים טובים ודברים פחות טובים

כבר הבנתי שחיים רגילים ונורמטיבים הם תמהיל של דברים טובים עם דברים פחות טובים.

העובדה שאני מבינה את זה לא הופך את זה לקל יותר לקבלת הדברים הפחות טובים, אבל לי, לפחות, זה עוזר להכיר תודה על הדברים היותר טובים. קטנים כגדולים.

לשמוח שהמשפחה שלנו נפגשת כמעט כל שבוע, שבתי מגיעה עם בעלה והילדים והורי מגיעים ואנחנו מכינים ארוחה והם מתלקקים על המטעמים ש-T מכין ואני עוזרת לו.

להתבאס קצת על כך שבתי לא הקפידה שהילדים יגיעו רעבים לארוחה ולכן גם חכמוד וגם שרי לא התיישבו בכלל לשולחן, כי טרפו איזו עוגה שהם אפו ביחד כמה שעות קודם לכן. 

לשמוח שהמפגש משמח את כולם, שלבתי וחתני יש זמן לפטפט עם הורי ושלנכדים תמיד יש פה דברים כיפים לעשות - בין אם זה לנגן או לשחק או לצאת החוצה לעזור לקטוף מהליצי' שהבשיל השנה בכמויות מסחריות. 

להתבאס על היתושים והזבובים שאנחנו לא מצליחים להיפטר מהם ולכן פחות נעים להיות אצלנו בחוץ, ובשביל מה בכלל יש לנו חצר? 

להתמוגג כשבתי מבקשת לקחת הביתה קופסאות עם אוכל, כי זה לא קורה כל שבוע ובדרך כלל היא מבשלת בעצמה אבל זה משמח כשהאוכל שלנו טעים לה והיא מצטיידת ובכך חוסכת לעצמה עבודה. 

להתבאס כשאת רוב עבודה הפינוי והניקוי והאריזה בסוף אני עושה לבד, ואחר כך עוד יש מי שיבוא אלי בטענות שלא הייתי מספיק עם הנכדים (ע"ע חתני....או אולי זה רק בראש שלי אחרי המריבה האחרונה שהיתה לנו לפני כמה חודשים?).

באמת להתבאס על זה שזורם לי לגמרי לבלות עם חכמוד ועם נשמותק אבל אני לא באמת מצליחה עם שרי, ואני לא מצליחה להבין אם משהו לא בסדר אצלי ביחס אליה או שזו היא שלא מאפשרת כל כך גישה או שזו בכלל מערכת היחסים הסימביוטית שלה עם בתי שלא ממש נותנת לאף אחד אחר (פרט מאחיה הגדולים ולפעמים אבא שלה) להיכנס......

לשמוח שבתי מנסה לשתף איתי עוד תמונות מהגוגל פוטוס שלה כדי שגם האלבום שאכין להם יהיה עשיר ומלא בכל הפעילויות של השנה האחרונה, כמו באלבום של בני, אבל להתבאס מזה שהיא לא הצליחה או לא התאמצה מספיק ואני עדיין מחכה לשיתוף התמונות. 

לשמוח על מיינקוני והמתיקות שלו וההתפנקות שלו עלי לפחות פעם ביום על הספה בזמן שאני קוראת או צופה בטלוויזיה אבל להתבאס מזה שהוא לא ממש מאפשר לי לגזוז לו ציפורניים (מצליחה אולי ציפורן ביומיים) וכך נותרו לפחות עוד שלוש או ארבע ציפורניים לא גזוזות בטלף שמאל קדמי ועוד מעט כבר צריכה להתחיל את הסבב מההתחלה, ובעיקר להתבאס על הוטרינר שנלחץ ולא ניתח אותו בסוף - וכן, אני מבינה ומקבלת לגמרי מדוע - אבל בכל זאת מתאבסת מזה. ומתבאסת מזה שהחתולה ל' עדיין לא סובלת אותו וזה כנראה לא ישתנה לעולם.

לשמוח שהנכד של 'מחברת' יצא מכלל סכנה כנראה ואולי ישוחרר להמשך טיפול תרופתי בבית והשגחה וביקורת כמובן .....ולהתבאס מזה שהוא עדיין לא לגמרי בסדר, משלשל עדיין ומקבל מדללי דם עדיין כי עוד לא נמס לגמרי קריש הדם שיש לו בעורק הכבד...להתבאס ממה שהתינוק הזה חייב לעבור בחייו הקצרים ומהסבל של הוריו וכל המשפחה. 

להתבאס מסרטן הכבד שהתגלה אצל חברה טובה ועמיתה של גיסתי וגם מהעובדה שבעלה של החברה לא ממש יודע לתמוך בה ולהיות לצידה בימים הקשים האלה, ובמקום זאת מתגייסות חברות וקרובות משפחה...לכאוב את העצב של גיסתי על חברתה הטובה ואת תחושת חוסר האונים. 

לשמוח ש-T מתפקד, עושה ספורט, מבשל, עובד ומתכנן טיולים ושייט ומתקן דברים בבית ובגינה....ולהתבאס מזה שהוא לא מאה אחוז בסדר ולדאוג לו ועמוק בפנים לנסות להתמודד עם החרדות שמשהו ממש לא בסדר בפנים ושלא מצאו את זה עדיין ומה יהיה..........?

לחיות את החיים הקטנים שלי כמה שיותר טוב ולשמוח עם האנשים שסביבי, ולעזור למי שאני יכולה וליהנות עם מי שאני יכולה....ולהתבאס ממה שקורה בארץ ובעולם - האלימות, הפוליטיקה המחורבנת, ההתחממות הגלובלית שגם לעקשנים ביותר כבר מאד קשה להתכחש אליה.....

יום שישי, 15 ביולי 2022

עוד שבוע חלף

הימים חולפים ממש במהרה, ולמרות שאני מרגישה שירד הקצב אצלי ואני פחות או יותר חוזרת לשיגרה, עדיין אני מביטה אחורה אל השבוע הזה ומבינה שגם הוא היה רצוף פעילות. 

סוף סוף היתה ל-T ביקורת אצל הפרופסור - שבדק אותו ביסודיות (גם פיזית) ועבר על הבדיקות והקשיב לכל התופעות והמכאובים והחליט שהתקפי הכאב של T חייבים בירור מעמיק והפנה אותו בשלב ראשון ל-CT בטן. 

הוא לא מכיר כאבים מסוג זה - שמזכירים יותר כאבים חסימתיים, כמו אלה שהיו ל-T לפני הניתוח. אותי אישית זה מדאיג יותר, כמובן. אם הוא לא מכיר סימן שזה לא קשור לתופעות פוסט ניתוח ויש בעייה, והשאלה מה ואיפה ומה אפשר לעשות כדי לפתור אותה. 

בבדיקה הפיזית הוא אמר שהוא מרגיש איזו שהיא חולשה בחלק העליון של הצלקת, ותהה אם אולי יש שם בקע, אבל כאמור סוג הכאב מתאים יותר לחסימה. בכל מקרה אם ב-CT לא ניתן יהיה להבין מה קורה שם בפנים, הם יעשו שוב בדיקה אנדוסקופית. אוף, זה לא נגמר.

השבוע היו לי וגם ל-T תורים במכבידנט - בפעם הראשונה - לשיננית. התור שלי עבר בהצלחה רבה, הייתי אצל מישהי שהתחשבה מאד ברגישויות החניכיים שלי ובאזורים בהם יש לי נסיגה, ניקתה באופן יסודי, נראה לי, אבל השתדלה לא להתעלל יתר על המידה. המרפאה הזאת די חדשה והציוד הרבה יותר חדיש ותקין ומשוכלל - במרפאה הפרטית בה נהגנו לטפל עד עכשיו היה ציוד מיושן, למשל שאיבת הנוזלים מהפה לא עבדה כמו שצריך וזה הפריע לי מאד. במכבידנט אפילו כשטופלתי בסוף הניקוי בפלואוריד, היא שמה לי מכשיר שגם שאב את הנוזלים תוך כדי. עוד לא נתקלתי בכזה. בקיצור, הייתי מרוצה וכבר קבעתי את התור הבא. 

לעומת זאת אצל T, לאחר שמילא את טופס הפרטים הרפואיים, התרופות שהוא לוקח והניתוח שהוא עבר לפני שבעה חודשים - סירבו לקבל אותו לניקוי שיניים ללא אישור רופא המשפחה. וזאת למרות שאין בתרופות שלו מדללי דם או כל דבר שקשור ללב או משהו שאמור בכלל להשפיע על טיפול שיניים בכלל ושיננית בפרט. זה היה מאד מרגיז. 

T שקל לבטל בכלל ולחזור לשיננית הפרטית אבל הפקידה שם היתה נחמדה מאד וקבעה לו תור גם לרופאת השיניים שלהם וגם לשיננית שוב בפעם אחרת, ושלחה אותו ל'רופאהחדשה' לקבל אישור לטיפול. 

'רופאהחדשה' צחקה ואמרה שאלה שטויות ומיד הוציאה לו אישור, כך שבפעם הבאה שהוא יילך הכל אמור להתנהל בסדר. 

בנוסף היא הוציאה לו הפנייה ל-CT וצרפה גם את ההתחייבות שכבר התקבלה, והוא קבע תור לשבת בסוף החודש באסותא אשדוד - זה היה התור הקרוב ביותר שהיה זמין. 

T גם התלונן בפניה שכאשר הוא מרים את הראש הוא מקבל סחרחורת ומרגיש שהוא מאבד הכרה, והיא הפנתה אותו לבדיקת דופלר של העורק התרדמני (carotid artery), וגם לזה הוא הצליח לקבל תור רק בחודש הבא ובבית שמש. אנחנו מסתובבים בכל הארץ בגלל שבאזור המרכז אין תורים. 

בשבוע הבא נהיה במשרד הפנים בצפת כדי לחדש את הדרכונים שלנו. מזל שיש לנו ארץ קטנה.  

השבוע היתה לחכמוד הופעה ראשונה עם ההרכב שהוא מנגן איתם - המורה שלו לגיטרה עשה את ה"שידוך" והוא הכי צעיר בלהקה. לא הצלחנו לקנות כרטיסים להופעה, שהיתה בזאפה הרצליה. תוך חצי יום מרגע שבתי קיבלה את הקישור לרכוש כרטיסים הם כבר אזלו. מקווה שנוכל להגיע בפעם הבאה. הוא נהנה מאד ונשאר עם טעם של "עוד". 

עוד השבוע סוף סוף קניתי לי נעלי ריצה חדשות - שלי כבר היו בלויות לגמרי בארה"ב לא מצאתי כאלה במחיר שפוי. דווקא בארץ המחירים סבירים יותר ואנחנו מקבלים שם גם הנחה יפה. 

עוד "פרוייקט" שעשינו עליו V היה להחליף את הגומיות הבלויות במקלחון שלנו. T ואני קנינו את הגומיות במפעל בו הזמנו את המקלחון הזה בעת בניית הבית, ו-T עשה את רוב עבודת ההחלפה בעצמו, עם קצת עזרה שלי. עכשיו המקלחון נראה שוב חדש. 

אחר כך פגשנו לארוחת צהריים את שותפנו ושריתה, שמאוחר יותר השבוע טסו לשבועיים ליוון. היה ממש נחמד. שוב הלכנו למסעדת פראטלי, בה היינו לפני כמה שבועות עם הורי. היה טעים ולא נורא יקר והשירות היה טוב. 

השבוע בתי ביקשה שנעשה את ארוחת הערב במוצ"ש במקום בששי - היא עובדת כל היום בקליניקה וחוזרת ממש מאוחר הביתה ורוצה פשוט לנוח. מבחינתנו, וגם מבחינתם של הורי, זה באמת לא משנה אם זה ששי או שבת. ברור שהסכמנו. אז יש לנו היום ערב שקט. בהמשך השבוע אנחנו מתכננים לארח את נשמותק וחכמוד אצלנו שוב ואולי גם לקחת אותה לבריכה ביישוב לידנו. נקנה כרטיסיה וכך תהיה לנו עוד פעילות איתם, כעת כשממש לא מומלץ ללכת לים עם כל המדוזות. 

גם קנינו להם מטקות וערכת חץ וקשת - שיוכלו לשחק כאן בגינה. חופש גדול ורצוי שיעשו עוד דברים מעבר למסכים. יש להם חוג שחייה ואת המוזיקה (נשמותק פסנתר וחכמוד גיטרה) וחכמוד התחיל חוג חדש - אפילו לא שאלתי איזה - ובתי מתעקשת איתם שייפגשו עם חברים לפחות פעמיים בשבוע. 

בין לבין סיימתי את "איך מלטפים קיפוד" שהיה מצוין. הספר עורר בי הרבה מאד רגשות חזקים - של חמלה וכאב כלפי הגיבורה וגם כלפי גיבורי המשנה. 

עכשיו מחכים לי שני ספרים חדשים (שוב, בהמלצתה של תיאו התותחית) - אדווח בהמשך. 

בינתיים בבוסטון הגיעו הוריה של כלתי לביקור ו.........אמא של כלתי חולת קורונה. נראה שההיסטוריה חוזרת, למרות שאמא של כלתי הביאה את זה איתה מהארץ. היא כבר היתה מצוננת לפני שהם עלו על הטיסה אבל יצאה שלילית בבדיקה, ואילו כשנחתה ונבדקה שוב - יצאה חיובית. גם להם אמורה להיות טיסה לקנדה (לחברים או קרובי משפחה מבוגרים) וגם אצלם הטיסה בסימן שאלה - גם כי האמא לא מרגישה טוב ממש וגם כי הם לא ירצו לסכן את המארחים, אנשים מבוגרים ולא בריאים. איזה בלגן. 

אז אלה קורות השבוע החולף..........

סופ"ש נעים. 

יום שני, 11 ביולי 2022

ימי קיץ

 חם ולח ולא בא לי כמעט לצאת החוצה, ודווקא בגלל זה אני מקפידה להשכים קום וללכת/לרוץ גם בחוץ - ולא רק בחדר הכושר - כי את רוב שאר היום אני מבלה במזגן. 

הימים ממשיכים להיות די גדושים בפעילויות אבל בהדרגה אני מסמנת V על רוב המשימות ובסך הכל מתחילה לחזור לאיזושהי שיגרה.

בסוף השבוע בסוף לא הרגשתי טוב - קמתי מהשנ"צ של ששי עם סחרחורת קשה וקצת בחילה. לא ברור מה זה היה. בתי ארה שזה בדיוק מה שהיה לה, כנראה ויראלי, ושאצלה זה לקח כמה ימים עד שעבר והיה מלווה במיגרנות. לי לא כאב הראש וזה עבר תוך יום. 

בדיוק ברגע שגיליתי את הסחרחורת שלי, T עבר התקף כאבים - אמנם קצר ויחסית קל - אבל זה בעצם היה הראשון מאז ההתקף ההוא בחנות בארה"ב. מה שאומר שזה לא נגמר, בלי קשר להרכב ומינון התרופות שהוא לוקח. אוף. 

בכל מקרה זה גרם לנו לבטל את היציאה עם הורי למסעדה בששי בערב - והאמת שטוב שביטלנו כי תכננו לקחת אותם ליונס והתברר שבגלל החג המוסלמי המסעדה הזאת היתה בכלל סגורה בסופ"ש. 

במקום זאת קפצנו לבקר אצלם בשבת בבוקר - לא לפני שעשיתי בדיקת אנטיגן לוודא שזו לא קורונה - בהזדמנות זו גם ניקינו להם קצת קרח מהפריזר. לא ברור אם הוא לא היה סגור כמו שצריך או שיש חדירה של אוויר לח מבחוץ. לא היה הרבה קרח - אבל במדף הכי תחתון היה קרח "קשה" שתפס מקום. המסנו אותו עם מייבש שיער (שהבאתי במיוחד מהבית כי אמא שלי לא משתמשת) ופתאום התפנה להם הרבה מקום. 

לפני כל זה, בששי בבוקר הגיעה 'החתולה' לביקור. אנחנו בקושי מתראות - היא עדיין עובדת (במקום העבודה הקודם שלי) וגרה בגבעתיים - וגם לא מדברות הרבה בטלפון, אבל בכל מפגש אנחנו מגלות שוב כמה אנחנו קרובות וכמה אוהבות זו את זו - ולא פחות חשוב, היא מסוגלת לשבת כאן ולדבר איתי באופן חופשי גם כאשר T בסביבה, ואין לה בעייה עם זה. בכלל, מזמן כבר הבנו שהיא ו-T מאד דומים, ואולי גם זו אחת הסיבות שהחיבור בינינו עובד טוב כל כך. צחקתי שהיא הגיעה בכלל כדי לפגוש את מיינקוני - וזה די נכון. היא מתה על חתולים (ומכאן שמה) וגם הנסיך שלנו מייד התעניין בה והתחבר אליה. היה כיף ממש. 

בשבת אחר הצהריים הגיעו לביקור 'ביוכימיה' ו'המהנדס' - גם אותם לא ראינו המון המון זמן. דווקא איתם המינון המופחת הזה מתאים לנו. 

מזמן לא דיווחתי אבל כשהייתי בחו"ל הספקתי לקרוא שני ספרים (שניהם כרגיל בהמלצתה המצוינת של תיאו). הראשון, באנגלית, היה By any other name שמוגדר כרומן רומנטי אבל מבחינתי זה לא הוריד מערכו או מההנאה בקריאתו. בפועל הצטערתי שהוא הסתיים. השני, בעברית, היה "זה שהיה כאן קודם". לא הכרתי את הסופר, אורי לברון, ונהניתי מאד מהקריאה. 

מרוב שהייתי עסוקה לא התחלתי ספר חדש הרבה זמן, אבל לפני כמה ימים סוף סוף התחלתי את  "איך ללטף קיפוד" ובינתיים אפשר לומר שאני רק מחכה להתפנות קצת כדי לחזור אליו.  

השלמתי את אלבומי התמונות של בני, כלתי וסביבוני מהשנים 2020, 2021 וכבר קיבלתי הודעה שהם מחכים לי בחנות BOXIT הקרובה (הפסקתי להשתמש בתאי ה-BOXIT אחרי כמה וכמה טעויות מעצבנות). התחלתי את האלבום השנתי של המשפחה של בתי, אבל אני די מתבאסת על האיכות הנמוכה של התמונות שהם מצלמים. מצד שני אין להם הרבה תמונות אז אני מנסה לעבוד עם מה שיש (ובעיקר על מה שאנחנו צילמנו). בדרך כלל כאשר אני מקטינה את התמונה באלבום אני מצליחה להגיע לאיכויות סבירות. 

הפרויקט הבא בתחום הזה יהיה האלבום הראשון של קיקה....ואחר כך כבר די מהר צריך יהיה להתחיל שוב אלבום משפחתי - הפעם של ארבעתם.  

בסוגיית ויזת התיירים האמריקאית עבור משפחתה של בתי, השלמתי את כל הפרטים הנדרשים בבקשה של חתני, וכעת נותר להם רק להעלות תמונות פספורט, לשלם עבור כל ויזה ולקבוע תאריך לראיון. שלחתי להם את הקישורים הנדרשים והנחיות ושיהיה להם בהצלחה. אני סיימתי להתעסק עם זה. 

עוד השבוע עשינו, גם T וגם אני בדיקות דם. אני - כי חלפה שנה וגם הגניקולוג וגם הדיאטנית ביקשו שאעשה, ו-T לקראת הביקורת אצל הפרופסור. 

לשמחתנו שנינו קיבלנו תוצאות ממש מצוינות. מה זה אומר, מבחינתו, ומה יהיה עם הכאבים האלה? אולי נהיה חכמים יותר אחרי שייפגש עם הפרופסור. 

באחד הימים האלה גם נפגשתי סוף סוף עם 'מחברת'. היא גם היתה עסוקה מאד בעבודה ובלימודים אבל גם אחד הנכדים שלה מאושפז - דווקא התינוק בן השמונה חודשים - עם איזה חיידק אלים שלקח המון זמן עד שאבחנו אותו ועד שהתחילו טיפול. הוא היה כמה ימים בטיפול נמרץ וכעת מצבו מתחיל להשתפר אבל.....פחד אלוהים. מקווה שהוא יהיה בסדר ובעיקר שיבינו איך ולמה הגיע החיידק הזה (שכנראה חי בדרך כלל במעיים) למחזור הדם של הקטנצ'יק. 

השבוע יש גם לי וגם ל-T תור אצל שיננית - בפעם הראשונה במכבי דנט. החלטנו לנסות, בעקבות המלצתו של 'שותפנו' (ואחייניתו רופאת השיניים). השיננית שלנו רק מעלה ומעלה את המחיר בצורה מוגזמת. נראה אם אלה שבמכבי דנט מספיק טובות......

אולי נארח את הנכדים השבוע ואולי ננסה למצוא בסביבה בריכה כדי לקחת אותם (הים עכשיו שורץ מדוזות). 

כרגיל - אף מילה על פוליטיקה. המשך שבוע טוב. 

יום רביעי, 6 ביולי 2022

מאז שחזרנו

מרגיש לי כאילו חזרנו ונחתנו בריצה תוך שאינספור מטלות שהצטברו או נולדו תוך כדי תנועה מתנפלות עלינו. 

זה בסדר, אין לי צורך "לנוח" במובן הזה, אבל באמת שהימים גדושים וטסים ועדיין יש תחושה של "להספיק, להספיק". 

בסוף השבוע הראשון אחרי שחזרנו כבר הספקנו לארח כאן כבר בששי את בתי, חתני והנכדים ואת הורי. היה ממש כיף. הנכדים הגדולים גם נשארו לישון ושיחקנו וניגנו ודיברנו...היה טוב להיות שוב ביחד. 

פרט לכך השבוע הראשון שלנו בארץ התאפיין בעיקר בהרבה מאד מטלות. 

אחת המטלות היתה כרוכה בביורקרטיה ועורכי דין סביב הרצון של בתי וחתני לקנות דירה חדשה. 

באחד הפוסטים האחרונים קיטרתי על הנושא הזה אצלם, והנה דווקא כשהיינו בחו"ל הם מצאו עיסקה שכן נראתה להם. 

מדובר בבניין שאמור לעבור תמ"א מסוג "הריסה ובנייה מחדש", ואיכשהו מפה לאוזן הם שמעו על העניין עוד לפני שהדירות החדשות (לא אלה של דיירי הבניין עצמו)  הוצעו למכירה בשוק. כתוצאה מכך המחיר הרבה יותר שפוי (או קצת פחות מטורף, תלוי איך מתבוננים על זה) ממחירי הדירות שהם ראו עד כה באזורים שעניינו אותם בהרצליה. מצד שני עוד אין בכלל היתר בנייה, עוד לא נבחר קבלן, עוד אין בעצם מפרט טכני שהיזם מוכן להתחייב עליו....ועוד ועוד "חורים" שאנחנו די התפלצנו כאשר חתני שלח לנו את המסמכים לעיון. 

T הזהיר אותם מפני העיסקה והתחנן שייעזרו בעורך דין שמבין בענייני תמ"א, ואכן הם לקחו מישהו שעל פניו סגר להם חלק ניכר מן הפינות, אבל עדיין זו לא עיסקה שאנחנו היינו ממליצים להם לחתום עליה. ברם - לא אנחנו מחליטים, ובסוף הם חתמו על חוזה שהם די מרוצים ממנו. בכל מקרה מדובר במקרה הטוב על כניסה בעוד כארבע שנים. נקווה לטוב ושבאמת עורך הדין שלהם שריין להם בטחונות וערבונות כאלה שיוכלו לצאת ולקבל את כספם בחזרה בכל מיני שלבים שבדרך. 

החלק שלנו עסק בעלויות שנבעו מבעלות שהיתה לבתי על חצי דירה שהיא בעצם שלנו. לפני שנים רבות קנינו שתי דירות עם 'שותפנו' ברווחים מהעסק שהיה להם אז, ורשמנו חצי דירה על כל אחד מילדינו - שבאותם ימים עדיין חיו איתנו בבית. גם כשבתי וחתני קנו את הדירה שהם גרים בה כרגע הם נתקלו בבעייה הזאת של מס רכישה מוגדל כתוצאה מכך שהיתה לה חצי דירה על שמה. טיפלנו בזה אז בדרך מסוימת וטיפלנו בזה עכשיו בדרך אחרת. בכל מקרה - זה טופל. 

עוד אחת מן המטלות היתה למסור את הספה והכורסאות שלנו לחידוש אצל הרפד החביב ולבחור בד חדש עבור הכורסאות. את העור של הספה הוא הכריז שאין צורך להחליף, והאמת שאחרי שקיבלנו אותם בחזרה התברר שהוא צדק לגמרי. הוא שיפץ וניפח ומתח את העור ותיקן את הכריות היכן שמיינקוני קרע אותן והספה נראית כמו חדשה. הכורסאות יצאו לגמרי חדשות, עם בד קצת קטיפתי בגוון של ירוק כהה (שמתכתב עם הירקרק הבהיר של כסאות פינת האוכל) ו...אנחנו מאד מרוצים. 

הייתי גם בביקורת אצל כירורג שד ואצל רופאת העור ובמספרה. דיווחתי לקופת החולים על המחלה וההחלמה של T מקורונה בחו"ל (רצוי שיהיה רשום במשרד הבריאות שהוא גם מחוסן וגם מחלים, לא?). 

הגשתי לחברת הביטוח תביעה עבור הביטול של הטיול בקנדה עקב הקורונה של T. 

חייבת לציין שיחסית הופתעתי לטובה מכל התהליך של הביטולים עקב הקורונה. גם בחו"ל וגם מול חברת הביטוח. 

בחו"ל החברה להשכרת הרכב החזירה לנו את רוב מה ששולם, למעט איזה "קנס" מזערי על כך שהביטול חל יום לפני תחילת ההשכרה. המלון הראשון גבה לילה אחד, מאותה הסיבה, המלון השני גבה  רק 25 דולרים קנדיים קנס והשלישי והרביעי לא גבו כלום, היות שעדיין נותרו מספיק ימים לפני הגעתנו כאשר בוצע הביטול. 

סימן השאלה הגדול היוו כרטיסי הטיסה. זה היה הסכום המשמעותי. חברת התעופה הודיעה שהיא שומרת לנו את הזכות להשתמש בכרטיסים האלה (או שווה ערך ליעדים אחרים) עד פברואר 2023. זה היה יפה וטוב אבל אנחנו חושדים שלא ייצא לנו לממש את הזכאות הזאת עד אז. 

חברת הביטוח בארץ אישרה מיידית את התשלום על הרכב והמלונות, אבל בסוגיית כרטיסי הטיסה הם טוענים, ובצדק, שעד שלא נוכיח שהם לא מומשו, לא ניתן לקבל החזר עבורם. 

בצר לי פניתי לאתר שדרכו הזמנו את הכרטיסים מלכתחילה. אני מראש מסתייגת מאתרים כאלה של טיסות מוזלות (והן היו מוזלות משמעותית מאשר אותן טיסות ישירות בחברות התעופה). אבל כרגע נראה שהאתר הספציפי הזה דווקא שיחק אותה, וכנראה שנקבל את מלוא סכום כרטיסי הטיסה שלנו בחזרה בימים הקרובים. 

בקיצור, הייתי עסוקה.

היה עוד עניין קטן ביורוקרטי שממש עצבן אותי מול הבנק שלנו. כן כן אותו בנק שכבר הביא לנו את הקריזה כמה פעמים בשנה האחרונה. כן, היינו עוזבים לו היינו חושבים שבנק אחר ייתן לנו שירות ויחס טובים יותר. כבר היו לנו בעבר חשבונות גם בבנקים אחרים, וגם להורי ולבתי....בקיצור כולם דומים מהבחינה הזאת. כעת אנחנו ממתינים להיווסדו של בנק ONLINE בלבד....שהבנתי שהקמתו כבר בשלבים מתקדמים. 

בחזרה לסוגייה הנוכחית,  אנחנו מפקידים צ'קים של דיירים דרך האפליקציה ובדרך כלל זה עובד יפה. לקחתי איתי צ'קים לחו"ל להפקדה במועדם, ושמתי לב שאחד הצ'קים לא הופקד. הצ'ק לא הופיע כלל בפעולות העו"ש. בדקתי והוא גם לא הופיע ברשימת הצ'קים שחזרו. פניתי דרך האפליקציה ל"בנקאי שלי", שכבר הבנו בסוגיות אחרות בעבר, שהיא בחורה די מטומטמת ללא הרבה ידע או הבנה וגם בלי מוטיבציה להגדלת ראש כלשהי. כבר ביקשנו שהיא תוחלף אך זה לא קרה, ובינתיים התחלף גם מנהל הסניף. "הבנקאית שלנו" הציעה להפקיד את הצ'ק שנית, וכך עשיתי, ושוב הוא נעלם בתהום הנשייה. אגב, לו הצ'ק היה אכן מופיע היכן שהוא במאגרי הבנק, האפליקציה כלל לא הייתה מאפשרת לי להפקידו שנית. שוב הצ'ק לא הופיע אפילו ברשימת הצ'קים שחזרו. שוב פניתי ל"בנקאית שלי", שהפעם לא הייתה לה ברירה והיא ביררה את העניין וחזרה אלינו עם תשובה תמוהה. 

הדיירת שכתבה את הצ'ק היא קצת עצלנית, ובמקום לכתוב בשורת ה"לכבוד" את שמותיהם של T ושל שותפנו (זו דירה שמשותפת לשניהם) היא כותבת רק את שמו של שותפנו (שהוא גם קצר יותר). שיהיה ברור, מדובר בדיירת שעושה זאת כבר שמונה שנים. אבל אחרי שמונה שנים פתאום יום אחד החליט פקיד כלשהו בבנק שחייבים את שני השמות. בסדר, אז תחזיר את הצ'ק או תיצור קשר... למה להעלים את הצ'ק כלא היה? שוב? בעקבות זאת הודיעה לנו הבנקאית "שלנו" שעלינו להפקיד את הצ'ק פיזית בבנק. רק שהיינו בחו"ל....... זה פשוט לא ייאמן, ההתנהלות הזאת של הבנקים. 

אגב כשחזרנו והגעתי לסניף הבנק המקומי (אני צריכה להגיד תודה שעדיין לא סגרו את הסניף ביישוב הזה???) הודיע לי הפקיד בכניסה שאני לא יכולה להיכנס בלי לקבוע תור מראש. הרי אין בכלל כספרים ("טלר"ים) בסניף הזה. לא ברור בכלל למה הוא משמש. מזלו שאני לא אדם אלים. עמדתי ללכת (ולקבוע תור) ואז הוא אמר שאני יכולה להפקיד את הצ'ק במכונה. הוספתי את השם החסר והפקדתי את הצ'ק, ונכון לעכשיו נראה שהוא נקלט והכל בסדר. בא לציון גואל. 

מה עוד היה לי? אה, כן - היה לי תור לעיסוי שנקבע לפני חודשיים. בבוקרו של התור התקשרו מהספא שהם צריכים גם להזיז את התור וגם להעביר אותי למישהי אחרת, שעדיין לא הייתי אצלה. האמת, הם תמיד כל כך גמישים ובסדר איתי שלא עשיתי מזה עניין, והסכמתי. וטוב עשיתי. הבוקר הלכתי לעיסוי והבחורה היתה ממש מצוינת. כבר קבעתי אצלה שוב בעוד חודש. 

באותו השבוע שרי היתה חולה כל השבוע - מן מחלת חום גבוה שכל ילדי הגן חלו בה - וביום חמישי, למרות שכבר הבריאה, לא בא לה ללכת לגן. בתי שאלה אם נוכל לשמור עליה ולמרות שזה היה יום בישולים וסופר וכו' לקחנו אותה אלינו ופשוט שילבנו אותה בפעילויות שלנו. בסך הכל היה בסדר. היא היתה מתוקה וזרמה עם רוב הדברים שהיינו צריכים לעשות, ואני כמובן הקדשתי לה הרבה תשומת לב ובסך הכל נראה לי שהיה לה נחמד איתנו.

בשבוע שעבר גם נפגשנו עם שותפנו ושריתה, וביום ששי אספנו את הבת של בת דודתי מאורגון שהיתה בארץ עם קבוצה של "תגלית", והחליטה להישאר בארץ עוד כמה ימים כדי להיפגש עם כמה בני משפחה שיש לה כאן. בששי בערב כולם הגיעו לארוחה (כולל משפחתו של אחי כולל בני זוגם של האחייניות מלבד אחי שהיה בכנס בחו"ל). 

הילדה - בת עשרים ואחת כמעט - פשוט מקסימה. ילדה טובה, מנומסת וחביבה ומחונכת היטב והיה תענוג לארח אותה.

מהרגע שהגיעה הציע לעזור לנו בכל דבר, כיבסה את הכביסה שהצטברה לה לגמרי בעצמה, הודתה על כל דבר שהכנו בשבילה או עשינו יחד איתה והסתדרה מצוין עם הנכדים, למרות שלא ידעה מילה עברית והם עדיין לא ממש יודעים אנגלית. איכשהו הסתדרו. 

בנוסף לארוחה המשפחתית בששי גם טיילנו איתה קצת בטיילת של נתניה בשבת לקראת השקיעה, ישבנו איתה בבר יין ולמחרת לקחנו אותה לעכו העתיקה ואכלנו חומוס אצל סעיד בשוק...בקיצור עשינו איתה דברים שלא עשתה עם קבוצת "תגלית". 

השבוע היתה לנו אזכרה לחמי וגם ניחום אבלים - נפטר בעלה של בת דודה של T - ובאחד הימים הנכדים (שכבר נמצאים בחופש הגדול) ביקשו לבוא לישון אצלנו וביליתי איתם יומיים קסומים. 

בששי הקרוב לא תהיה ארוחה - יש לחכמוד מסיבת יום הולדת בששי אחר הצהריים - וממש התאים לי שבוע אחד פשוט לנוח ולא לבשל או לארח. אולי נקפוץ רק עם הורי למסעדה בששי בערב, אולי ניפגש עם חברים......משהו ברגוע. 

יש עוד הרבה דברים לכתוב ולתעד אבל הפוסט הזה כבר ממש ארוך אז........המשך יבוא