מתבוננת על שנת 2020 ושואלת את עצמי - מה קרה השנה?
בלי להתמקד בטוב או ברע, מה קרה?
קרתה קורונה.
אחיינית1 התחתנה.
גיסתי חלתה בסרטן השד.
ה-OCD המשולב באגורפוביה של אמא שלי התחזק והתדרדר.
סידרי העדיפויות החברתיים, הכלכליים, המשפחתיים - התמקדו ודייקו את עצמם.
ירדתי במשקל ונכנסתי לכושר (ועל הדרך שמעתי המון המון פודקסטים).
השתתפתי בהפגנות לראשונה.
מה פיתחתי השנה?
אני לא יודעת אם זה דווקא השנה, אבל אני חושבת שפיתחתי יכולת לשחרר אחיזות. לוותר על דברים שאני רוצה אבל כרגע הם בלתי אפשריים.
אני חושבת שגם פיתחתי מעט יותר את היכולת שלי לסמוך (על עצמי וגם על T) שלא משנה מה יקרה, נתמודד.
ועל מה אני מכירה תודה?
על T ועל הזוגיות שלנו.
על הבית שלנו - שנעים ונוח ובטוח להיות בו, שנמצא באזור כפרי ושקט וירוק ונעים.
על הבריאות שלנו ועל מצבנו הכלכלי.
על ילדיי ועל נכדיי ולא פחות מזה על בני זוגם של ילדיי - לא מובן מאליו.
על שיש לי את כלי האימון במייל - ועל כל המתאמנים/ות שלי.
על כך שהתמדתי בפעילות הגופנית ובירידה במשקל.
על כך שגיסתי מחלימה מהסרטן ומתפללת שהיא תהיה בסדר.
ואת מה אני מוכנה לשחרר?
זו שאלה יותר מורכבת. כי כאשר אני מנסה להתבונן על מה אני מוכנה לשחרר, אני בעצם רוצה קודם להבין במה אני נאחזת. והאמת היא שבשלב זה של חיי, יש כבר הרבה פחות דברים שבהם אני נאחזת.
אז משהו קטן יחסית: אני מוכנה לשחרר שחלק ניכר מהיום יש סביבי רעש רקע של חדשות ברדיו או בטלוויזיה - כי זה חשוב ל-T. זה לא מה שהייתי בוחרת לעצמי אבל הבנתי שאני מצליחה להסתדר עם זה. מקסימום אני שמה אוזניות ושומעת מוסיקה קלאסית כדי שאוכל להתרכז במה שאני עושה, או כדי להפחית את רמת הזיהום. תגידו - לא עדיף ש-T יסתובב עם אוזניות כדי לשמוע את מה שהוא רוצה בלי להפריע? כן, אולי עדיף. אבל רוב הזמן זה לא קורה. אז במקום להיאחז בהתנגדות הזאת, אני פשוט משחררת. וכשזה ממש מפריע לי - אני מוצאת לי פתרונות יצירתיים.
משהו גדול יותר: אני מוכנה לשחרר את הרצון שלי שהורי ישתתפו יותר בחיי המשפחה שלי. חלק ניכר מחיי הבוגרים הורי לא ממש היו חלק מהמשפחה. הם חיו בחו"ל מאד מאד רחוק - גם גיאוגרפית וגם מבחינת הפרשי השעות - ועד לעידן האינטרנט ואחרי שנים גם הסקייפ, התקשורת איתם היתה די מינימלית. באמצע גם היו כמה שנים של נתק ממש, בגלל ריב שהתגלע ביננו. לא בכל שנה הם באו לביקור, ובחלק מהביקורים האווירה היתה מתוחה. בשנים האחרונות המצב התחיל להשתפר ולהתחמם, הם התחילו לבוא לביקור לעיתים קרובות יותר, והשיא היה כמובן לפני שנתיים וחצי כשהם חזרו ארצה, וכעת הם גרים במרחק 10 דקות נסיעה מכאן. הם התחילו לבוא באופן קבוע לארוחות ששי וחגים, מידי פעם יצאו איתנו לטיולים בטבע או בתל אביב, פעם או פעמיים באו איתי לנכדים - אבל זה מעולם לא באמת הגיע ליותר מזה. ואז פרצה הקורונה, ועוד לפני כן אמא שלי חלתה בדלקת ריאות ובודדה את עצמה מכולם. בדיעבד הבנתי שחודשים אחרי שהיא כבר החלימה היא עדיין לא נתנה לאבא שלי להתקרב אליה, מחשש שהוא יידבק ממנה. ובתוך כל זה הקורונה.
ולא מזמן היא אמרה במפורש שהיא לא עד כדי כך חששה לחטוף קורונה, פשוט מאד מאד התאים לה הבידוד הזה שלכאורה נכפה עליהם.
ואני חוששת שגם אחרי שכולנו נתחסן, לא בטוח שנקבל בחזרה את מה שהיה, מבחינת הנוכחות שלהם בחיי ובחיי אחי, ילדיי, אחייניותיי ונכדיי. אני מקווה שאתבדה, אבל למקרה שלא: כנראה שאצטרך לשחרר את הרצון הזה. כי אי אפשר להכריח. ואני גם לא מעוניינת לכפות שום דבר על אף אחד. גם אם זה לכאורה לטובתם.
מה הייתי רוצה לשמר משנת 2020?
וואו - שאלה טובה.
אז דבר ראשון ברור לי שאני רוצה לשמר את אורח החיים היותר בריא שהטמענו השנה, מבחינת אוכל ופעילות גופנית.
תמיד אהבנו לטייל בטבע, גם בארץ וגם בעולם, אז זה לאו דווקא משהו של 2020 ספציפית אבל אני רוצה לשמר את הטיולים בטבע.
אני רוצה גם שכל נושא התקשורת מרחוק שהתפתח מאד והתאפשר בלית ברירה בתקופת הקורונה יישמר. למשל ביקורים טלפונים אצל רופאים, כשלא חייבים בדיקה גופנית או הסתכלות מקרוב, והרי גם לזה יש היום פתרונות טכנולוגיים. או בנושא הלימודים - שלתלמידים תהיה נגישות לחומר הלימודי מכל מקום ושיתפתח יותר נושא הלמידה העצמית והקבוצתית ולא רק הפרונטלית, הנהוג במערכת החינוך הקונבנציונלית. השנה גם הקפדנו יותר על מפגשים בוידאו עם מי שלא יכולנו לפגוש פנים אל פנים, וזה קירב אותי עוד יותר לבני משפחתי שמעבר לים (עם בני וכלתי אני תמיד בקשר תדיר, אבל למשל בני דודים....נזכרנו שאפשר לשוחח בוידאו ובטלפון לעיתים יותר קרובות).
ולבסוף כמובן אני רוצה לשמר את האימון במייל, שאמנם התחלתי כבר לפני שנים אבל השנה הבנתי כמה זה נכון לי ולמתאמנים שלי שבחרו בדרך הזאת, כמה לא היה צורך לקטוע את הרצף למרות שסגרו את כולנו בבתים.
ובמבט קדימה ל-2021:
מה חשוב לי לפתח השנה? בעצמי, במערכות היחסים שלי, בתחום הכלכלי או כל תחום אחר?
אני רוצה לפתח את תחביב הנגינה בפסנתר שהתחלתי כבר השנה.
חשוב לי לפתח עוד יותר את החמלה שלי. את הסובלנות, את ההכלה, את הקבלה של האחר גם אם הוא לא חושב כמוני או לא רוצה את הדברים שאני רוצה - כל עוד הוא לא מאיים לפגוע כמובן.
מהי המתנה שאעניק לעצמי בשנת 2021?
וואו, שאלה קשה. שומרת לי את הזכות לענות עליה במועד מאוחר יותר.
מה החלום שחשוב לי להגשים?
זה יהיה מוגזם לומר שרוב חלומותי כבר התגשמו? כנראה שכן. יותר נכון יהיה לומר שאני לא מאלה שחולמים בגדול או מתכננים קדימה מי יודע מה. היה לי פעם חלום לכתוב. לכתוב ממש, ספר אולי. הבלוג הוא לא תחליף לזה, הוא אפילו לא מתקרב. בבלוג אני שופכת את חיי בלי לחשוב הרבה, בלי לנסח, בלי לנסות לרקום עלילה. בבלוג הכול גולמי ופשוט. לא נראה לי שיש בי את מה שנדרש כדי לכתוב ספר, אבל אם שואלים אותי על חלום - זה זה.
מהם שלושה דברים דברים שיקרו בשנת 2021?
וואו, בהמשך לפיסקה הקודמת, אני לא מאלה שחוזים או מתכננים קדימה. מה יקרה השנה? אולי סוף סוף יתחלף השלטון במדינת ישראל?
אולי כלתי תקבל את הויזה המיוחלת וחייהם של בני ומשפחתו המתוקה יוכלו להמשיך במסלול שהתוו לעצמם, הקורונה תיסוג מפאת החיסונים גם בארה"ב מוכת המגיפה, והם יוכלו להמשיך בקריירה שנקטעה באיבה, ואולי גם לעבוד על ילד שני?
ובאותו הקשר - השנה נראה אותם, את בני וכלתי ו'סביבוני' - בין אם הם יבקרו כאן בארץ או שאנחנו ניסע אליהם או שניפגש איתם במקום נופש כלשהו בעולם.....בתקווה שכל השלושה יתקיימו.
על מה אוקיר את עצמי בסוף שנת 2021?
אוי, כמה קשות לי שאלות חיזוי העתיד האלה.
כמה נדוש לומר שוב שאוקיר את עצמי על כך ששמרתי על אורח החיים הבריא, על המשקל, על הכושר?
ועכשיו עולה לי - באופן לא רצוני בכלל - לומר שאם חלילה כלתי לא תקבל את הויזה, ומסלול חייהם ישתנה באופן פתאומי וחד, ואולי הם יגיעו לכאן ועתידם המקצועי יצטרך לעבור חישוב מסלול מחדש - אולי בסוף 2021 אוכל להוקיר את עצמי על איך שהתמודדתי עם זה, איך שעזרתי להם על ידי תמיכה ועידוד, בלי להלחיץ או לשפוט או לנסות לפתור את מה שהם באמת אמורים לפתור בעצמם - בכל זאת הם כבר גדולים ועצמאיים.....
ובסוף תרגיל ה"השלמה ויצירה מחדש" הזה, התבקשתי לתת שם לשנת 2020:
ומבחינתי, שנת 2020 היתה שנת אי הוודאות.
וכותרת לשנת 2021 שבאה עלינו לטובה: מבחינתי - שנת שלווה, רוגע ובריאות.
הלוואי אמן
ומי שצלח את כל הפוסט הזה ומעונין לנסות לענות על התרגיל הזה בעצמו: הנה ריכוז השאלות
