יום חמישי, 27 במרץ 2025

עדכוני בריאות ויצירה

בקטע של הבריאות, אתמול על הבוקר, לאחר לילה של שיעול הולך ומתגבר, הרמתי טלפון למזכירה של 'רופאהחדשה' והתחננתי שתקבל אותי למרות שהתור שלי רק ביום ראשון. היא אמרה לי להגיע עד עשר. יצאתי מייד.

'רופאהחדשה' קראה את ההיסטוריה של הברונכיט שלי בדצמבר (אז לא הצלחתי להגיע אליה ונבדקתי על ידי שתי רופאות משפחה אחרות מהקופה בשני מועדים שונים), בדקה לי את הריאות, ופסקה שאמנם כרגע הכל נקי, אבל שבואי ננסה למנוע את ההתדרדרות לברונכיט הפעם. 

היא רשמה לי גם היסטפד, להפסיק את הטפטוף לריאות, כך אמרה, וגם משאף שכולל בתוכו את כל הרכיבים שהרופאה הקודמת אז נתנה לי באינהלציות. את המשאף, היא אמרה, תקני רק אם את רואה שההיסטפד לא משפר את מצבך. ואם כלום לא עוזר, תבואי שוב שנקשיב לריאות. אז עדיין לא ביטלתי את התור של יום ראשון.......אבל מסתמן שמצבי אכן משתפר. יש לי הרבה פחות שיעול, עבר לילה יחסית שקט, ובמהלך היום הרגשתי לא רע בכלל. רק מההיסטפד. נראה אם בכל זאת ארכוש מחר את המשאף, ליתר בטחון. 

בינתיים T נדבק ממני, והוא ממש על הפנים. הוא גם מרגיש כמו שאני הרגשתי ביומיים הראשונים, וגם ממילא סובל מאלרגיית אביב קשה, ובעיקר בכל פעם שהוא מתעטש זה עושה לו כאב נוראי בבקע. כן, שילוב ממש קטלני. 

ככה כמו שהוא מרגיש הוא נסע לד"ר בקע ונתן לו את הדיסק של ה-CT, וביחד הם סיכמו על ניתוח בקע נוסף בעוד כשבועיים. ולא, אי אפשר לעשות אותו בלפרוסקופיה, בגלל הניתוח של דצמבר. כי גם עכשיו צריך להכניס רשת ביולוגית, ואסור שהרשתות תתנגשנה....בקיצור צריך לפתוח. אז זה הופך ניתוח קל, יחסית, לניתוח פחות קל. ועוד שלושה חודשים אחרי ניתוח קודם. ובכלל, אצל T שום דבר לא עובר לגמרי חלק. אז....נקווה לטוב. ונקווה שנוכל לטוס לחו"ל כמתוכנן. אני כבר צופה בעיות עם ביטוח הנסיעות, חודש אחרי ניתוח........אבל נקפוץ מהגשר הזה כשנגיע אליו. 

בינתיים T לא מוותר על התחביב החדש שלו, למרות הכל, והתחיל לייצר שני כדורי אפוקסי ... עם תאורה מלמטה. 



יש לו רעיונות לאיש הזה. וגם מאיפה הוא לוקח את הכוחות, במצבו? 

אגב עוד יצירתיות ששכחתי לספר עליה, היתה בששי האחרון, לפני שחלינו. 

הוא החליט להכין "שוקולד דובאי" - שעד אותו רגע כלל לא הכרתי. הבנתי ממנו שזה להיט. 

שוקולד ממולא בשערות קדאיף וטחינה ולא יודעת מה עוד.........פשוט מעדן. 


באמת שיצא להיט. 

סיימתי את "יצורים תבוניים להפליא" ונהניתי ממנו מאד. מה אקרא עכשיו? 

אז אלה העדכונים נכון לרגע זה. 

והמדינה הולכת לפח. 

ואנחנו רובצים לנו חולים בבית ולא מסוגלים להפגין. 

מה יהיה? 


יום שלישי, 25 במרץ 2025

חולה

ביום ראשון הבנתי שאני מתחילה להיות חולה.

זה התחיל כרגיל עם כאב גרון....שבמהלך היום עזב את הגרון ועלה לאף. והחשש הוא תמיד שזה יירד לחזה....

אבל בינתיים זה לא קרה. 

בראשון עוד תפקדתי איכשהו, אפילו ניסיתי להתעמל (וויתרתי אחרי כחצי שעה) ונפגשתי עם 'מחברת' - שנפרדה (שוב) מבן הזוג שלה והרגשתי שאין מצב שאני מבריזה לה בשלב זה. עשיתי טוב אבל כבר התחלתי לדעוך.......

למרות הרגשת הזיפת התעקשתי להצטרף אל T בנסיעה הלילית לבאר שבע לסקירת ה-CT שלו. 

לפני כן, לקראת סוף השבוע הוא דיבר שוב עם הרופא בטלפון והסביר לו שהמצב מחמיר ועכשיו פתאום יש בפירוש בליטה שיוצאת מידי פעם (במיוחד כשהוא מתעטש, למשל) - כך שדי ברור שיש שם בקע. הרופא ביקש שיגיע אליו השבוע עם הדיסק של ה-CT, והבטיח שהוא ידאג לו ויטפל בו ויפתור את זה עוד לפני שאנחנו אמורים לטוס לבוסטון בתחילת חודש מאי. נחכה ונראה, אבל מסתמן שצפוי עוד ניתוח.....הפעם קטן יותר אבל בכל זאת.....ניתוח. 

בינתיים T ניסה מידי פעם להתעמל אבל לא תמיד הוא מצליח. 

חזרנו מה-CT בשתיים בלילה, ופרט להפסקות קצרות (לשתות משהו, להתקלח, לצחצח שיניים, לאכול משהו קטן) פחות או יותר ישנתי מאז ועד היום בבוקר. כלומר יותר מיממה. לא ברצף אבל ישנתי המון. אולי זה עזר. הבוקר אני קצת יותר טוב. נחכה ונראה. 

בששי עוד הספקנו לארח את בתי עם המשפחה ואת הורי והיה מאד מאד טעים ונעים. אחרי שחתני החזיר את הורי הביתה (הם מתעייפים מוקדם יותר) הוא חזר והם נשארו אצלנו עוד, T וחתני שיחקו פוקר עם הבנים ובתי ושרי ואני צפינו במשחק וציירנו ביחד תוך כדי. היה ממש נחמד. בשלב כלשהו השיחה הגיעה לבר המצווה של נשמותק, והחלטנו שהגיע הזמן לבדוק את המסעדה שבחרנו לצורך האירוע - והזמנו לנו שולחן לשבת בצהריים. 

אז נפגשנו גם למחרת, במסעדה, והיה ממש נחמד. גם טעים וגם שירות טוב - וגם היינו שוב ביחד. הכי כיף. 

בגלל המחלה נאלצתי לבטל את הפיסיותרפיה השבוע, אבל בוודאות חל שיפור בדלקת גיד אכילס. מקווה שאהיה בסדר עד יום ראשון הבא, שבו קבעתי תור חלופי. 

התחלתי לקרוא בספר "יצורים נבונים להפליא" מאת שלבי ון פלט ואני ממש נהנית. 

בנוסף התחלנו לצפות בתכנית "ראיון מיוחד" בערוץ 12, שבו אוטיסטים מראיינים אנשים מפורסמים.........וזו פשוט תכנית סוכריה. בינתיים ראיינו את חנן בן ארי ואת שלמה ארצי, והיה מקסים ומרגש. וגם רותם סלע (כאשר היא לבד ובלי אסי עזר) התגלתה כמנחה ומלווה מקסימה וקשובה לאנשים המדהימים האותנטים האלה.....פשוט ממתק של תכנית. מומלץ בחום. 

אז בגלל מצבנו הפיסי (בעיקר T) אנחנו לא השתתפנו בהפגנות בשבוע האחרון, ודי מתבאסים מזה, אבל שמחים שיש הרבה כאלה שיצאו לרחובות. המצב פשוט ממשיך להתדרדר....ואני כבר באמת לא יודעת מה יהיה. 



יום שלישי, 18 במרץ 2025

מה יהיה?

בא לי לחזור ולכתוב על דברים "סתמיים". 

על העצים בגינה שלי שחלקם כבר מתחילים ללבלב, ועל העצבים שאני חוטפת בכל שנה מחדש על העצים שנותרים עדיין בעירומם, כאשר במפורש ביקשתי מהגנן שהקים לנו את הגינה לשתול לי רק ירוקי עד בנוסף ללימון ולרימון.

אבל איכשהו הדברים הקטנים האלה נדחקים הצידה מפאת "החיים". 

הבוקר שברנו את הכלים ולא משחקים, סיימנו לכאורה את הפסקת האש (ראיתי מבזק קצר אחד שאמר שישראל שוב "מנהלת משא ומתן תחת אש", מה זה בעצם אומר?). ויש כאלה שמברכים על זה, ויש אף שטוענים שזה מה שיחזיר את חמאס לשולחן המשא ומתן. ויש כמובן את כל אלה שבוכים שבפועל ויתרנו על החטופים שנשארו. 

ויש כמובן את הפיטורים המתוכננים של ראש השב"כ.... והאינסטינקט הוא לרוץ להפגין...ויש אפילו הפגנה הערב ב"הבימה". ואז אני שואלת את עצמי אם T בכלל יכול לעשות את זה במצבו.

אז מצבו הוא שהרופא בדק אותו מאד יסודית ולא מצא הלימה בין רמת הכאב וסוג הכאב לבין הבקע הקטן שאכן יש באזור המפשעה. אי לכך הוא שלח אותו ל-CT, והתור הכי קרוב שמצאנו היה בראשון הבא בבאר שבא. בעצם בבאר שבע מצאנו תור כבר למחרת היום, אבל כיון שהוא היה חייב קודם לעשות בדיקת דם לתפקודי כליות (קראטינין ועוד) אז לא יכולנו לקחת אותו. חבל. אז ראשון הבא באמצע הלילה. בבאר שבע. כי ברמת החייל התור הקרוב באוקטובר, בחיפה ובאשדוד באוגוסט......כן. זה מה שקורה בארץ ברפואה. כמובן שניתן היה לקבוע תור פרטי בתשלום ב"רפאל". לולא השגנו את התור בבאר שבע ודאי היינו שוקלים לעשות זאת. 

בינתיים בימים האחרונים הכאבים (סוג של צריבה, כמו כוויה) רק התגברו, והוא גילה שהוא כבר לא מסוגלת ללכת. הכאב נרגע רק בישיבה או בשכיבה, וגם אז - לא מייד. זה מייאש מאד. 

דווקא הבוקר פתאום היתה איזו רגיעה והוא הצליח להתעמל, אבל זה יוצא הדופן בימים אלה. 

בששי בתי ומשפחתה היו מוזמנים אל חמותה אז הזמנו רק את הורי והם נהנו מאד. היה נחמד. אבא טוען שעדיין כואב הגב אבל כבר לא ברמה שהוא זקוק למשככים. הוא הוסיף עכשיו גם קצת הליכה במים, בבריכה, על רוטינת הפעילות הגופנית שלו. כל הכבוד לו, באמת. גם חדר כושר, גם הליכות בחוץ, גם התעמלות/יוגה כסאות. ועכשיו גם הליכה במים. לא מוותר האיש הזה. 

לפחות פתרו לו את בעייה חוסר הטעם שהיתה לו כשגילו (קלינאית התקשורת גילתה) פטריה על הלשון שגרמה לכך. כמה ימים של טיפות וזה נפתר. הוא שוב נהנה מאוכל. אני חושבת שזה דיכא אותו יותר מהכל. 

עשיתי שוב פיסיותרפיה השבוע ומצבי באמת הולך ומשתפר. הלוואי שאפטר מהדלקת הזאת בגיד כבר. 

מה שלפחות מציל את T מדכאון לגמרי עמוק, גם ממצבו וגם מהמצב במדינה (שכל הזמן רק הולך ומתדרדר ואנחנו לא רואים זה עומד להפסיק להתדרדר) הוא התחביב החדש שלו: העבודה עם אפוקסי.

הנה שתי יצירות שהוא כבר הספיק לסיים.........



באמת מזל שיש לו את המוטיבציה ואת הדרייב לדברים האלה, וכמובן גם את הכשרון. 

אני ממשיכה לקרוא - סיימתי את GREEN DOT שהיה עוד יותר "ספר מטוסים" ממה שהתכוונתי, והאמת היא שבהתחלת הקריאה אפילו שקלתי להפסיק. בסוף סיימתי אותו. לא נורא. 

אני ממשיכה לראות סדרות וסרטים, חלקם עם T וחלקם לבד.

ובאופן מאד יוצא דופן לעצמי, אני צופה ב"חתונה ממבט ראשון". זה התחיל כי 'מחברת' אמרה שהיא לא מפספסת אף פרק, שזה כמובן מסקרן אותה בתור פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית, והייתי חייבת להבין מה היא מוצאת בזה. אז הבנתי באמת את הזווית הטיפולית........ואני נהנית לעקוב אחר העבודה שהפסיכולוגים עושים עם הזוגות האלה, שלא לגמרי ברור איך ולמה הם החליטו לשדך אלה לאלה. זו בהחלט חווייה אנתרופולוגית מעניינת. 

יש עוד סדרות מצוינות עכשיו כמו "מגרש הרוסים" בערוץ 11. לשמחתי T מוותר יותר ויותר על מהדורות חדשות לטובת סדרות וסרטים. זה לא שאנחנו לא מעודכנים בכל (אבל בכל!) מה שקורה, אבל להקשיב ולצפות במלל האינסופי הזה.........ולראות את מציאות חיינו הולכת לעזאזל.........זה יותר מדי. מה יהיה? 


 

יום שישי, 14 במרץ 2025

טיול פריחות - שמורת נחל תבור ונוף הגליל

למרות או בגלל המצב ולמרות הכאב החדש המדאיג של T, החלטנו גם השבוע לטייל, כל עוד מזג האוויר מספיק נעים ועדיין יש פריחות.

בגלל מצבו של T וחוסר הוודאות לגבי הגורם לכאב המוזר והנימלול במפשעה, בחרנו מסלולים קצרים ופחות מאתגרים מהרגיל. 

בהתחלה שמנו פעמינו לשמורת נחל תבור, המסלול הקל "למשפחות", שבעצם מטייל מעל לנחל עצמו. 

נסענו לקיבוץ גזית ובכניסה לשמורה פגש אותנו קיבוצניק חביב שהסביר לנו את המסלול במבטא ארגנטינאי חביב עוד יותר (כבת לארגנטינאים וגם קיבוצניקים לשעבר, יש ביחיבה עמוקה למבטא הזה) בדיוק במסלול ההפוך לזה שקיבלנו מאתר רשות הטבע והגנים, אבל זרמנו איתו ובאמת עשינו את המסלול "הפוך". 

מזג האוויר היה מושלם, אפילו מעט חם (לא חם כמו בימים הנוכחיים) אבל השמש לא נכחה כל הזמן והיה נעים ללכת שוב בטבע, לנשום אוויר צח ולראות את כל הירוק שמסביב. 



נוף להר תבור מהשמורה

את שמות הפרחים שלא הייתי בטוחה שאני מזהה מצאתי דרך google lens, ויש סיכוי שהוא או אני טעינו - אז מוזמנים לתקן אותי כמובן. 

כלך מצוי (ותודה למוטי שתיקן אותי שזו לא נירית הקמה כמו שגוגל נתן לי להבין)

תלתן תרסני

רכפה צהובה

פרחי חרדל

המסלול ארך כשעה, ונהננו מאד, אלא שהיה חסר לנו פרח אחד ספציפי שעבורו בכלל נסענו לאזור נחל תבור: התורמוס. זכרנו שלפני שנים רבות, באמצע מלחמת המפרץ, לקחנו את הילדים ונסענו עם משפחה של חברים לנחל תבור וראינו מיליוני תורמוסים מרהיבים.

ובכן - אולי באמת למטה לאורך הנחל היו (כבר? עדיין?) תורמוסים, אבל במסלול בו בחרנו לא היה אף לא אחד. 

לשמחתנו, כשנכנסנו כבר לרכב והתחלנו לצאת מקיבוץ גזית, מצאנו המון תורמוסים בשטח הקיבוץ עצמו 😂.

משם נסענו אל נוף הגליל (לשעבר נצרת עילית), לחפש שדה פרחים שצמוד לבית הקברות של העיר. 


ואכן יש להיכנס ממש אל בית הקברות, לנסוע פנימה, ושם יש שביל כניסה לשדה הפרחים הנהדר הזה. 

המטרה העיקרית שלנו כאן היתה האירוס הנצרתי, ולא התאכזבנו הפעם. היו המון אירוסים והם היו מרהיבים ביופיים. 

אירוס נצרתי

בנוסף מצאנו המון פרחים נהדרים אחרים.

מרגנית כחולה

פשתה שעירה

דמומית

צפרני החתול

כלנית

צפרנית דמשקאית

קוציץ סורי

בנוסף לפרחים, אהבתי מאד גם חלק מהסלעים.

ואהבתי את הנוף אל הר תבור מצפון....

הר תבור מנוף הגליל


גם בשדה הזה הסתובבנו כשעה, ובסופה נסענו לנצרת, למסעדת דיאנא לארוחת צהריים מצויינת. 


אני שמחה שהצלחנו לטייל למרות הכאב של T.......שעדיין נמצא בבירורים.
מקווה שנזכה לטייל עוד הרבה