טיול באוסטריה - היומיים הראשונים בוינה

הטיסה לוינה עם RYAN AIR היתה קלה והפתיעה לטובה. אכלנו בשדה התעופה לפני שעלינו למטוס (אין ארוחות בטיסות האלה, יש אוכל בתשלום שאנחנו בדרך כלל ממש לא אוהבים) והורדנו מבעוד מועד סרטים למחשב (שלי) ולטאבלט (של T) כך שגם היה לנו איך להעביר את הזמן (אין מדיה בטיסות האלה). 

במונית למלון היו כמה רגעים של עצבים של T, כי הוא פתח Google Maps בטלפון שלו, וראה שהנהג לא נסע לפי ההוראות (וחדש שהוא מעריך את הנסיעה בכוונה כדי לעקוץ אותנו), אבל כשהגענו פתאום למלון, התברר ש-T מנווט בכלל למלון אחר של אותה הרשת 🤣. מזל שהוא התעצבן רק "בלב" ולא אמר כלום לנהג, שבסך הכל הביא אותנו ליעד ביעילות ובזריזות. 

את הלילה והיום הראשון בוינה העברנו לבד, והחברים הצטרפו אלינו רק למחרת. 

בלי להתמהמה השארנו את הדברים בחדר ויצאנו לעיר. רצינו לתפוס קונצרט בארוק, והתברר שכבר באותו הערב מתקיים ב-Palais Auersperg, מרחק חמש דקות הליכה מהמלון שלנו. 

Auersperg Palace - התמונה מהאתר שלהם

הזמנו כרטיסים און ליין ובינתיים חיפשנו מקום לארוחת ערב זריזה.  

משום מה בשבת בערב רוב המסעדות באזור היו סגורות. לא היה ברור אם הן "עדיין" היו סגורות כי מוקדם מדי, או "כבר" סגורות כי פותחים רק עד חמש או משהו כזה, או שהן פשוט סגורות בשבת. 

בסוף מצאנו מסעדה איטלקית חביבה, והיה נעים מספיק לשבת בחוץ, מזג אוויר נעים וחמים שליווה אותנו אחר כך במהלך כל השבוע. לא חם מדי, לא קר מדי, ופרט לכמה טפטופים ביום שלמחרת הגעתנו, גם ללא גשם.

אני ביקשתי קולה זירו וקבלתי Fritz Kola ו-T הזמין בירה וקיבל "באסה" 🤣 שהיתה טובה מאד

האולם שבו נערך הקונצרט היה ערוך עם כסאות מאד לא נוחים שגם היו מחוברים זה לזה (סטייל "אמפי שוני" ללא כסאות פלסטיק ואזיקונים) אבל האקוסטיקה היתה פשוט מושלמת. הקונצרט כלל הרבה מאד קטעים של מוסיקה קלאסית קלה פופולרית, כולל קטעים של ויולדי, מוצרט, בטהובן, מונטי, וכמובן שטראוס ועוד כמה שלא זיהיתי. זו היתה תזמורת קאמרית - בסך הכל שבעה נגנים, והם היו וירטואוזים אחד אחד. בחלק מהקטעים הוכנסו גם קטעי בלט (עם שני רקדנים בסך הכל) או קטעי אופרה (עם שני זמרים), שאישית לא אהבתי (לא את הבלט ולא את האופרה) אבל המוסיקה היתה מושלמת מבחינתי, ונהניתי מכל רגע. היינו עייפים אבל החזקנו מעמד עד הסוף (בסך הכל שעה וחצי כולל הפסקה של רבע שעה באמצע), גם כי היה יפה מאד, וגם כי הנגנים שזרו הרבה הומור וקלילות בהופעה, והצחוק תרם לעירנות הקהל. 

המלון היה נוח מאד וארוחת הבוקר היתה מצוינת, ישנו מצוין בלילה, ועוד לפני ארוחת הבוקר למחר יצאנו להליכה קצרה (של 4 ק"מ) ברחובות וינה היפים. בטמפרטורה ממוצעת של 13 מעלות בבקרים, היה הרבה מרץ וחשק ללכת ברגל. וינה של יום ראשון בשש בבוקר שקטה לגמרי וכמעט ריקה מאנשים ומרכבים. 

בניין הפרלמנט ביום ראשון בשבע בבוקר

עברנו ליד פארקים יפהפיים ובאזור האורוות והמוזיאונים, וחזרנו למלון לארוחת בוקר מצויינת ומקלחת, וישר יצאנו ליעדנו הראשון. היה חשוב ל-T לראות את ארמון SCHÖNBRUNN PALACE, ובעיקר את הגנים היפהפיים שלו ואת הנוף מהגבעה שמאחוריו. 

החלטנו לצאת לשם ברגל - הליכה של למעלה משעה - שבדיעבד קצת הצטערנו, גם כי זה מחוץ למרכז העיר היפה ורוב ההליכה היתה באזורים ירודים יותר ולא מעניינים, וגם כי בשלב הזה כבר היה יותר חם (אמנם 27 מעלות אבל בשמש...).

סנדלריה של פעם   

הארמון היה באמת מרשים, ובעיקר אהבנו את הגנים שמאחוריו. 

הנוף ממעלה הגבעה אל העיר היה מרהיב

הביקור בארמון כולל ההליכה לשם ארכה בעצם בוקר שלם, ורצינו להספיק לראות עוד משהו בעיר לפני שה'אוסטרלים' הגיעו בטיסה מלונדון (שם הם שוהים בחודשים האחרונים מאז שבתם ילדה שם בת ראשונה), אז תפסנו מונית בחזרה למרכז העיר וביקרנו בביתו של זיגמונד פרויד, שהפך למוזיאון (לבקשתה של בתי, שמאד רצתה שנבקר שם).

עבור בתי, T תיעד כמעט את כל המוזיאון ויצר בגוגל "אלבום" במיוחד בשבילה, אביא כאן רק תמונה של הקליניקה שלו - עם הספה המפורסמת. 

זוהי בעצם תמונה של תמונה - הרהיטים המקוריים הוצאו משום מה מהקליניקה, לאכזבתנו הרבה. 

בתום הביקור בביתו של פרויד כבר התעייפנו קצת והיינו רעבים - בכל זאת כבר היה שלוש אחר הצהריים! אז התיישבנו במסעדה סתמית בדרכנו חזרה למלון, T אכל מרק ואני אכלתי שניצל (איך לא?) - ואני חייבת לציין שזה היה השניצל הפחות טעים מבין כל השניצלים שאכלנו בהמשך. 

בשלב הזה החברים כבר נחתו והגיעו למלון, וכתבו לנו שהם יצאו לשוטט קצת בעיר, אז חזרנו להתקלח ולנוח קצת, ואז נפגשנו ויצאנו ביחד, ונפלנו במקרה על פסטיבל סרטים שלידו הוקמו המון דוכנים של סוגים שונים של אוכל, והיתה להקה ששרה מאד יפה, ואווירה עליזה ונחמדה...וכך בילינו את הערב השני בוינה, לקראת היציאה לכיוון זלצבורג למחרת בבוקר.

לקראת הטיסה לוינה

יושבים בטרמינל 1 מחכים לטיסה לוינה עם כוס קפה הפוך לא רע בכלל מ"Bakery &Coffee" שעלה 10 ש"ח.

אז מה היה לנו השבוע?

זה התחיל מהכנסת הרכב למוסך כי (שוב) הלך המנוע של המתזים (של המגבים). הרכב עוד באחריות אבל משום מה בשביל התיקון יש להכניס להם את האוטו ליומיים. בסוף סיכמנו שנכניס בסוף יום העבודה והם יטפלו דבר ראשון בבוקר שלמחרת. אבל אז היתה להם הפסקת חשמל פתאומית בכל אזור התעשייה והרכב, שכבר היה כמעט מוכן, נותר תקוע על ה"ליפט". החשמל חזר רק באותו הערב, ונאלצנו לדחות (ובסוף לבטל בגלל לו"זים בלתי מתואמים) את בילוי הקיץ האחרון עם הנכדים.

בנוסף, בהעדר רכב, נאלץ T להביא את העוזרת על האופנוע. זה דווקא מצא חן בעיניה, למרבה המזל. 

עוד השבוע הרופאה הניאורולוגית רשמה לאבא שלי כדור חדש שאמור לעזור לו להירדם (הוא סובל מאיזו תופעה ניאורופתית של דקירות ברגליים לקראת ההירדמות). בביקור אצל 'רופאהחדשה', היא הסתייגה קצת מהוספת עוד כדור שעלול להתנגש עם כל הדאר ולייתר תופעות לוואי חדשות, והציעה לאבא לנסות דיקור סיני תחילה. 

אבא התקשר לקבוע ב"מכבי טבעי" וקיבל תור לייעוץ לאמצע נובמבר. אני הצעתי להיעזר במרפאה מצויינת שצמודה להם לדיור המוגן, עם תורים הרבה יותר קרובים, מומחים וכמובן בלי ורך להתנייד מחוץ ל'אחוזה'. אבל אבא כמובן מתקמצן. זה כבר הוליד מלחמת עולם בינו לבין אמא והיא (שוב) התחילה לאיים בגירושין. כן, בטח. 

כשהגענו לבקר אצלם יומיים לפני הטיסה שלנו, הוא התחיל לצעוד (עייף וחלשלשוש שכמותו) בסלון עם דגל ישראל מלווה בקריאות "דה-מו-קרט-יה" והאשים את אמא בדיקטטורה 😂. לא, אין איתם רגע דל.

בהמשך לנושא האוכל אצלם, התברר שלא רק את האוכל שלה הוא כבר לא רוצה לאכול, גם את ארוחת הבוקר המסורתית שכבר חמישים שנה הוא מכין לעצמו (ירקות חתוכים, פרוסה עם גבינה ויוגורט) נמאס לו לאכול, והוא מעדיף דגני בוקר. אמא הכריזה שאין לה כוח לחפש מתכונים חדשים בשלב זה של חייה,  וניצלתי את ההזדמנות לשכנע אותם (שוב) להזמין את ארוחות הצהריים שלהם מחדר האוכל של ה'אחוזה' ושאמא תפסיק לבשל בכלל. 

כך נביא להם אוכל חלק מהזמן ובשאר הזמן הם יאכלו שם. חששתי שגם על זה הוא יתקמצן אבל אז הוא אמר שהיא תחליט, כי הרי היא ממילא קובעת, כי זו דיקטטורה. בקיצור, קטעים איתם. נראה מה יהיה.

אחר הצהריים עדינו אזכרה לחמותי יחד עם גיסי וגיס-טי. היה חם, ובהומור השחור האופייני שנו, התבדחנו שלפחות להוריה של גיס-טי היה השכל למות בחורף, בניגוד להוריהם של T וגיסי 😔.

בערב נפגשנו עם שריתה ושותפנו בבר ברעננה שמשקיף על כל הנוף של רעננה והרצליה. מאד יפה שם, וגם האוכל היה סביר. העיקר לבלות ביחד, לא משנה איפה.

מצב הרוח שלהם לא היה משהו, בגלל תוצאות הבדיקות של בתם בת ה-23 לקראת ניסיון לשימור פוריות. היה לה סרטן בגיל 12 וייתכן שהטיפולים הקשים הרסו כל אפשרות להרות בעתיד. צפויות לה החלטות לא פשוטות בהמשך. 

בששי, מאחר שלא הסתדר בילוי השבוע עם הנכדים ובסוף סיכמנו על ארוח ערב אצלם יום לפני הטיסה שלנו. היה מאד מאד נחמד וטעים וזכינו לזמן איכות עם כולם, כולל עם שרי המתוקה.

חתני השקיע באוכל והנכדים סיפרו איך היה להם היום הראשון בגן החדש (שרי), בכיתה ו' ( נשמותק) ובחטיבה (חכמוד). האמת שלכולם זה היה יום די מאתגר. טוב שהיתה שבת אחר כך לנוח 😂.

אז עוד מעט מתחילה החופשה שלנו באוסטריה.

הערב ומחר עוד נהיה שנינו לבד ומחר בערב יצטרפו החברים ה"אוסטרלים" שלנו. אולי באמת הגיע הזמן למצוא גם להם כינויים בבלוג.....

יומולדת לנשמותק, מוסיקה טובה ועוד עניינים

בשבת אירחנו את המשפחה לארוחת צהריים, לשם שינוי, כי בתי חגגה לנשמותק את יום הולדתו האחד עשר עם כמה חברים בששי בערב. הם נסעו ל"לייזר טאג" ואכלו המבורגרים ובסך הכל נשמע שהם היו מאד מרוצים. 😀

יום ההולדת עצמו חל בשבת, כך שבשבת בבוקר בתי וחתני והאח והאחות חגגו לנשמותק עם ה"בוקרהולדת" המסורתי - ארוחת פנקייקים ובלונים וברכות. לכן T הכין ארוחה פשוטה, יחסית, במחשבה שכולם לא יהיו נורא רעבים כשהם יגיעו אלינו. מצד שני הוא הביא בחשבון ששני המתבגרים מפתחים תיאבון בריא די מהר בין ארוחה לארוחה.

בקיצור היתה ארוחה "רק" של סטייקים ושניצלים, עם צ'יפס (ש-T הכין בעצמו מתפוחי אדמה ובטטות ב"AIR FRYER" - גם טעים וגם בריא), פסטה בולונייז, שני סלטים (ירקות רגיל ו"פנצנלה" עם מוצרלה טרייה), והעיקר: שתי עוגות יום הולדת. 

נשמותק ביקש גם את עוגת השוקולד של סבתא שלי, וגם עוגת RED VELVET שהוא אכל במלון כשהיה איתנו בים המלח. כמובן שבמלון העוגה היתה 'פרווה', ואצלנו היתה מסקרפונה אמיתית. 

בנוסף היו המון גלידות - כולל גלידת "מקופלת" וסורבה מנגו (ממנגו טרי שהשכן שלנו נתן לנו מהמטע שלו) ש-T הכין השבוע. 

הילד שמח מאד בחגיגה, גם באוכל ובקינוחים, ובעיקר במתנה שלו - מחשב נייד "גיימרים" שקנינו לו ביחד, הוריו ואנחנו. 

גם הורי היו ונהנו מאד, למרות שאבא מאד עייף בימים האלה וביקש לנסוע הביתה מוקדם. בתי הקפיצה את הורי הביתה והסיעה אותם ממש עד הדלת, בין השבילים של הדיור המוגן. 

בנושאים אחרים, השבוע נזכרתי פתאום במוסיקה משנות התשעים שמאד מאד אהבתי ולא זכרתי איך קראו לאלבום. חיפושים שונים ברשת ובאמצעות הבינה המלאכותית העלו חרס (הבינה המלאכותית במיוחד הגדילה לעשות וסיפקה תוצאות מופרכות, כהרגלה בקודש), וגם אפליקציית "SHAZAM", שתכליתה להקשיב לקטע מוסיקה ולזהות מהו, לא הצליחה במשימה.

פתאום חשבתי על כך שאולי אולי יש לי עדיין בבית את הדיסק המקורי. בחדר של בני (חדר המוסיקה) יש לנו את כל הדיסקים שלו ושלנו מימים ימימה. חיפוש יסודי אך מהיר פתר את התעלומה. מצאתי את הדיסק. 

קוראים לזה: ADIEMUS by Karl Jenkins

ואני זוכרת שכאשר זה רק יצא, האזנתי לזה ב"לופ" שוב ושוב במשך שבועות. או חודשים אפילו. מוסיקה יפהפיה שלא נמאס לי ממנה. עכשיו כבר הוספתי אותה לפלייליסט שלי בספוטיפיי ואני נהנית מכל רגע. 

סיימתי לקרוא את "שנים טובות" מאת מאיה ערד והתחלתי ספר עיון, לשם שינוי, בשם "מהפיכת הקשב" מאת מיכה גודמן, ש'מחברת' המליצה לי עליו. בינתיים הוא מעניין מאד, עוד לא גיבשתי דעה לכאן או לכאן על הרעיונות או הדעות שלו. אעדכן בהמשך. 

עוד השבוע נאלצתי להכניס את הרכב שלי למוסך לתקן (שוב!) את המתזים שהפסיקו (שוב!) לעבוד. הרכב עוד באחריות, וזו הפעם השנייה שהמתזים הפסיקו לעבוד. כנראה זו נקודת תורפה של הרכב הזה. כרגיל המוסך דרשו שנשאיר את האוטו אצלם במשך יומיים (הכנסנו היום ונקבל אותו מחר), מה שתמיד מרגיז אותנו מאד. מה הבעייה לקבוע שעה לכל רכב, לטפל בו באותו היום ולהחזיר? במיוחד שאתם יודעים מראש איזה חלק אתם צריכים. מוזר מאד. בסוף צמצנו את הזמן שבו אין לנו רכב, הכנסנו אותו לקראת סוף יום העבודה שלהם, בהבטחה שהם יטפלו בו דבר ראשון על הבוקר מחר. נקווה שזה נכון ושנקבל אותו מוקדם, יחסית, כי אחר הצהריים אנחנו מתכננים לאסוף את הנכדים הגדולים, לבילוי אחרון אצל סבתא וסבא של החופש הגדול הזה, לפני תחילת שנת הלימודים. 

הטיול באוסטריה מתקרב ושוחחנו עם החברים שלנו "האוסטרלים" שמתרגשים לקראת המפגש שלנו בוינה. מסתבר שהם חוגגים, בדיוק חזרו משייט בין איסלנד, נורבגיה והולנד. כנראה הבת זקוקה פחות לעזרתם עם התינוקת החדשה, והם מחפשים לעצמם בילויים וטיולים בזמן הזה שהם ממילא רחוקים מהבית. קבענו את הטיול בשבוע הראשון של ספטמבר כי היה חשוב להם להיות איתה בראש השנה. 

לגבי ראש השנה באמת אין לנו כרגע תוכניות. בתי מוזמנת לגיסתה עם המשפחה, ועדיין לא דיברתי עם בני המשפחה האחרים לגבי התכניות שלהם. לא באמת משנה לנו מה לעשות, עם מי לחגוג וכיצד. יותר מטריד מה יהיה במדינה הזאת, במיוחד שראש השנה יחול שלושה ימים אחרי הדיון בבג"ץ על עילת הסבירות.............

למדור השרביט החם - אני והמכונית שלי

 במדור השרביט החם השבוע ביקר מוטי לשמוע על הנושא: אני והמכונית שלי.

האמת שכבר היה נושא כזה במדור השרביט החם בינואר 2022, ואז כתבתי ושייכתי את הפוסט הזה.

אז כל שנותר לי הוא לעדכן מה קרה בתחום הזה מאז אצלי. 

באמת בסופו של דבר הבנו שאנחנו מסתפקים ברכב אחד (פלוס אופנוע) ועד כה הסתדרנו עם זה מצוין. מכרנו את היונדאי החמודה כמה חודשים אחרי כתיבת הפוסט ההוא ונשארנו עם הסיטרואן, שהיתרונות הבולטים שלה הם הנוחות הקיצונית שלה - פשוט בחיים לא נסעתי ברכב כל כך נוח - והעובדה שהוא היברידי מסוג PLUG IN, שגורם לכך שאת הרוב המוחלט של הנסיעות שלנו אנחנו עושים על המנוע החשמלי - מה שגם תורם לאיכות הסביבה וגם כמובן חוסך לנו המון כסף על הדלק. 

אגב אוהבת מאד את האלבום A NIGHT AT THE OPERA  של קווין שמתוכו הביא מוטי את השיר I'M IN LOVE WITH MY CAR.