ניו זילנד - וואנאקה Wanaka ומה שבדרך

שמחים ונרגשים מהסיור במסוק מעל לקרחונים FOX ו-FRANZ JOSEF שמנו פעמנו לכיוון  העיירה WANAKA, עם כמה עצירות יפות בדרך.

ההמלצות ברוב האתרים היו לעצור לארוחת צהריים ב-WANAKA ולהמשיך הלאה, אבל היתה לנו הרגשה שהעיירה הזאת וסביבתה שווים שהות קצת יותר ארוכה מזה. לא רק שצדקנו, אלא שאולי אפילו הצטערנו אחר כך שלא תכננו שני לילות בעיר המתוקה הזאת על שפת האגם. 

אבל לפני שהגענו אליה עוד היו לנו כמה נקודות תצפית וטיול בדרך. 

לאחר כשעה נסיעה הגענו אל KNIGHTS POINT LOOKOUT על החוף המערבי של האי הדרומי.

משם חתכנו מזרחה, ולאחר עצירת קפה בעיירה קטנה בשם HAAST, המשכנו אל מפלי  THUNDER CREEKS FALLS

עדיין לא שבענו מן המים הצלולים בטורקיז משכר שפגשנו שם. 

אגב היו שם כמה נערים שהתפשטו וקפצו לתוך המים הקפואים - אני מצטמררת עד עכשיו רק מהמחשבה. 

המפלים מוזנים ממי קרחונים שנמסים, וכל האזור כבר שייך לרכס הרים בשם ASPIRING RANGE אותו התעדנו לחרוש הרבה ביומיים הקרובים. 

אחרי הליכה קצרה אל המפלים האלה, המשכנו בנסיעה ועצרנו כדי לטייל גם אל מפלים בשם FANTAIL FALLS, אליהם כבר צעדנו מעט יותר - בסך הכל כשלושת רבעי שעה

בשעות אחר הצהריים המוקדמות הגענו אל WANAKA ואל האגם המרהיב שלה, אותו נהנינו להקיף בהליכה / ריצה גם לפנות ערב וגם מוקדם בבוקר. 

אגם WANAKA - 

בערב

בבוקר

המלון בו שהינו לא היה מהטובים שיצאו לנו בטיול הזה אבל המיקום שלו היה מצוין וארוחת הבוקר היתה טובה. 

בערב יצאנו למסעדה על שפת האגם בשם TROUT שהיתה טובה עם שירות טוב. 

כאמור שהינו רק לילה אחד ב-WANAKA וחבל, כי היה שם הרבה מה לעשות וזו היתה עיירה מתוקה מאד. 

בבוקר בצענו צ'ק אאוט מהמלון ומייד יצאנו למסלול ROB ROY - טיפוס על הר שממנו יש תצפית נהדרת של קצה קרחון ה-ROB ROY והמפל הנהדר שמתחתיו. 

נסענו לשם בדרך עפר מאתגרת תוך חציית נחלים - נו, טוב, פלגים - (ובירכנו על הרכב 4 על 4 שהיה לנו) ואז הגענו לתחילת מסלול די מאתגר - עלייה תלולה וקשה - במשך כארבעה וחצי קילומטרים עד לנקודת התצפית התחתונה. מי שבאמת רוצה להתאמץ עולה עוד כמה קילומטרים עד לנקודת התצפית העליונה אבל אנחנו ויתרנו על זה. 

גם ככה נותר רק לברך על הכושר הטוב בו היינו ועל נעלי ההליכה המצוינות שנעלנו.

הנסיעה בשביל העפר היתה איטית ויכולנו ליהנות מכל הצאן והבקר והאיילים של החווה בדרך לתחילת המסלול.

מזג האוויר, שחייך אלינו מאד יום קודם, התקדר מאד והחלה רוח חזקה, כזו שממש אפשר להישען עליה. אני ממש לא אוהבת רוח, אבל ברגע שהתחלנו את הטיפוס על ההר העצים הגנו עלינו מפניה. 

ללא ספק הנוף שזכינו לו ברגע שהגענו אל נקודת התצפית היה לגמרי שווה את המאמץ, ושמחנו לעודד את כל האנשים שפגשנו כשהיינו בדרך חזרה למטה, והם עוד היו בדרכם למעלה.

מכאן נסענו בחזרה דרך WANAKA אל קווינסטאון........אבל על זה בפוסט הבא

אז מה היה לנו השבוע?

אבא שלי ביקר אצל האונקולוג בתל השומר (אחי לקח אותו) וקיבל את תכנית הטיפולים המיועדת. הרופא, שהיה ממוצא וונצואלני והביקור התנהל חצי בעברית וחצי בספרדית (כאשר האונקולוג מתפעל מכך שגם אחי מבין את השפה), אמר לאבא שלי שהוא לא ימות מסרטן הערמונית, למרות שייתכן שהוא ימות עם סרטן הערמונית, אבל בשלב אחר של השיחה הוא אמר לו "אתה מתחיל את הטיפול אתמול" (או לפחות זה מה שהורי הבינו ממנו). 

הורמונים בכדורים במשך עשרים שמונה ימים וגם זריקת הורמונים (אחת לחצי שנה). אחר כך הוא צריך גם לעבור סידרה של עשרים הקרנות. האונקולוג הציע לו לקחת חדר במלון בבית החולים למשך התקופה הזאת, לפחות לאמצע השבוע, כדי לא להצטרך לנסוע הלוך ושוב כל יום. האמת שזה רעיון לא רע בכלל. 

בקיצור - לא פשוט. נראה איך הוא יעבור את זה ואילו תופעות לוואי הוא יסבול. 

היה קצת סיפור עם המרשמים - בתל השומר לא סיפקו לאבא מרשמים, אז הוא הלך עם סיכום הביקור אל הרופאה של האחוזה, כדי שתפיק לו מרשמים מהאתר של מכבי. הרופאה משום מה לא הצליחה להיכנס למערכת של מכבי (הסיסמא שלה לא עבדה או משהו דומה)  וזה כבר הכניס את אבא שלי ללחץ.

הרופאה אמנם הוציאה לו מרשם של 'האחוזה', אבל הזהירה אותו, שכיון שזה לא 'מכבי', הוא עלול לשלם על התרופות ביוקר, במיוחד עבור הזריקה. זה הכניס את אבא שלי עוד יותר ללחץ (כי כשאומרים שכאשר מדובר בבריאות אז לא חשוב הכסף, לא מכירים את אבא שלי, במיוחד כאשר הוא מבין שבמכבי זה לא יעלה לו או יעלה לו מחיר סמלי בלבד).

מעל לכל הוא רצה להתחיל עם הכדורים תיכף ומייד, כי אמנם לקח חודשים עד שהוא קיבל תור ל-MRI ועוד חודשים עד ה-PET CT ועוד שבועות עד התור אצל האונקולוג אבל עכשיו זה כמובן נהייה לו דחוף.  שיחת טלפון לסופר פארם ביישוב שלי וביישוב ליד העלתה שאין להם את התרופות האלה במלאי בכלל, ואבא התקשר אלי בפאניקה, ממש שמעתי את הפאניקה בקולו, וביקש שאבדוק בבית המרקחת הפרטי שלידי אם אצלם אולי זה נמצא. 

אז גם אצלם לא היה במלאי, ואבא התקשר למכבי פארם והם ביררו עבורו ואמרו לו שבאזור שלנו התרופות האלה במלאי רק בנתניה. אבל שהם צריכים את המרשם הפיזי, אם זה לא מרשם של מכבי. אז החלטתי לקפוץ ל'רופאהחדשה', שהיא גם רופאת המשפחה של הורי. לא ידעתי אם היא מקבלת וברור שלא היה לי תור, אבל יש לה שותפה לקליניקה שגם ממנה קבלתי שירות כמה פעמים. ניסיתי.

המזכירה שלה הקשיבה לי והסכימה להכניס אותי לרופאה בין לבין פציינטים אחרים, רק ביקשה שאעשה את זה זריז. ברור ש"זריז" היה תלוי יותר ב'רופאהחדשה' מאשר בי, אבל באמת שתקתקנו את זה. ברוב טובה היא קראה את כל סיכום הביקור מתל השומר בטלפון שלי (אבא שלי סרק ושלח) ורשמה את כל המרשמים שהיה בהם צורך כרגע (היו גם תרופות שיש לקחת במקביל להקרנות, שעדיין לא היו רלוונטיות) וגם הכניסה למערכת את הבדיקות שיצטרך לעשות בעוד כמה שבועות. היא היתה ממש בסדר. 

משם נסעתי לנתניה למכבי פארם, הבאתי גם את הכדורים וגם את הזריקה - והקפצתי את זה ל'אחוזה' בדרך הביתה. 

לשמחתי זה הוציא את אבא שלי מהלחץ, הוא כבר לקח כדור אחד ונרגע. לעת עתה. עד המשבר הבא. והמשבר הבא לא בושש להגיע. והוא בכלל בתחום הפיננסי ולא הבריאותי. אמא שלי קוראת לאבא שלי "פתרון בחיפוש אחר בעייה". 

בזמנו אבא שלי הגיע להסדר עם 'האחוזה' שהוא ישלם להם כל חודש באמצעות כרטיס אשראי אמריקאי (כל הכסף שלו, פרט למה שנכנס כל חודש מהביטוח הלאומי, יושב בבנק בארה"ב). לא ניתן היה לעשות הוראת קבע דרך הכרטיס הזה, והוא לא אהב את כל ההמרה והעמלות שהבנק הישראלי לקח ממני בכל פעם שהעביר דולרים משם לכאן - והמנכ"לית הקודמת של 'האחוזה' הסכימה להסדר הזה (אחרי הרבה ויכוחים). כעת התחלפה המנכ"לית, ולמרות שקודם היא היתה מנהלת הכספים של 'האחוזה' והיתה מודעת להסדר שלהם, היא טוענת שמהנהלת הרשת מסרבים להמשיך איתו.

בקיצור יש לאבא שלי פרויקט חדש להילחם בו, וזה תוך כדי שהוא בטיפולי סרטן הערמונית. נחמד, לא? אמרנו לו כמובן שאם צריך גם אנחנו ניכנס לתמונה ונתווכח עם מי שצריך ונדפוק על שולחנות - אבל בינתיים נראה שהוא מסתדר לבד. 

מה עוד? 

בששי לבתי וחתני היתה הזמנה למסעדה, אז אמור היה להיות ניסיון נוסף להשאיר את שרי לישון כאן עם אחיה הגדולים. אבל לפני הצהריים התקשר חתני שחכמוד חזר חולה באמצע היום מבית הספר, ושרי נחשפה לילדה חולת קורונה בגן.........בקיצור בהתייעצות משותפת הוחלט לוותר על ההגעה שלהם הפעם, בעיקר בגלל הורי והחשש לחשיפה.

הורי הגיעו ואכלנו ארבעתנו לבד וזה היה נחמד ורגוע וטעים ואחר כך הקפצתי אותם בחזרה ל'אחוזה'. 

עוד השבוע כבר סידרתי את החדרים עבור בני וכלתי והילדים - ההתרגשות לקראת הגעתם בשיאה. 

בששי בבוקר שוב היה ל-T התקף כאב, הפעם קצת פחות חזק, אבל כבר כמה ימים שהבטן שלו גם לא ממש בסדר.  

בעקבות ההתקף הוא סוף סוף כתב מייל נוסף לפרופסור, שלא הגיב לו למייל הקודם (בעקבות תוצאות הגסטרוסקופיה) והפעם הפרופסור הגיב מייד. שוב הוא אמר שאינו מכירה תופעה כזאת, והמליץ על עוד CT לבלב (עם שתיית חומר ניגוד) ואז להגיע אליו למרפאה. קבעתי ל-T תור אצל 'רופאהחדשה' כדי לעדכן אותה על המצב, לבקש הפנייה ל-CT ועל הדרך לעשות שוב בדיקות דם.....ונראה מה יהיה. 

בששי בבוקר הייתה לי הרבה אנרגיה ורצתי את רוב מסלול הבוקר, אבל בשבת זה התהפך והלכתי בקצב (איטי, מבחינתי) של 12 דקות לקילומטר. לא נורא, קורה. לפחות כבר כמה ימים לא "שמעתי" מכף רגלי השמאלית, אז אלה חדשות טובות מאד. 

בימים האחרונים קר לי רוב הזמן. גם יותר קר בבית מאשר בחוץ. התחלתי להתלבש חם יותר, ופעם אחת אפילו הדלקתי את הקמין (בסלון) ואת המזגן (בחדר שינה). 

רציתי לספר, למי שלא שם לב בעצמו, על שיפור שנעשה בתגובות בוורדפרס. כמי שקוראת הרבה בלוגים בפלטורמת WORDPRESS (אבל לא כותבת שם) התרגלתי לא לסמן שאני רוצה לקבל הודעה על תגובות לפוסטים שהגבתי אליהם, כי כאשר הייתי מסמנת שכן - הייתי ממשיכה לקבל את כל התגובות של כל המגיבים (אי פעם). 

הבנתי שקוראים רבים נמנעים מלסמן את הבקשה לקבל חיווי על מענה לתגובותיהם, והשיטה שפיתחו הבלוגרים היתה לעשות "לייק" לתגובה כאשר הם ענו לה, כדי שהקורא יידע שמחכה לו תגובה. לפני זמן מה (לא שמתי לב אפילו מתי) וורדפרס שיפרו את הממשק שלהם, וכעת כאשר עונים לתגובה שלי אני מקבלת על כך חיווי במייל (גם אם לא סימנתי בקשה לכך) ומה שחשוב יותר - אני לא מקבלת מייל כאשר אחרים מגיבים. סוף סוף עשו שם משהו טוב.

עוד מעט אתקשר אל בתי לבדוק איך כולם שם מרגישים. 

המשך שבת טובה. 

ניו זילנד - Fox Glacier & Franz Josef ביקור בקרחונים

למחרת כשקמנו בבוקר היה מעונן וערפילי וויתרנו על סיבוב נוסף בהוקיטיקה וביקור בחוף הים שלה, לטובת הנסיעה הלא קצרה לכיוון הקרחונים - FRANZ JOSEF ו- FOX. 

הזמנו מבעוד מועד סיור לקרחון במסוק, שהיה אמור להתקיים על הבוקר, אבל התקשרו אלינו להציע להגיע בצהריים - שאז היה סיכוי שהטיסה אכן תתקיים. מזג האוויר לא נראה מבטיח במיוחד. 

במקור התכנון היה לשהות בעיירה המתוקה FRANZ JOSEF - שעשתה רושם חמוד יותר מ-FOX וגם הוצעו בה פעילויות מגוונות (כולל טיולי המסוקים, אבל דווקא את זה היה ניתן לעשות בהרבה מאד מקומות באי הדרומי) - אבל פשוט לא מצאנו אף מקום פנוי אף לא ללילה אחד. אז הזמנו צימר בעיירה FOX, שלא היתה רחוקה מאד אבל גם לא נורא קרובה והדרך ביניהן היתה מפותלת ולא פשוטה. 

אני מתארת את נושא הכביש כי כאשר כבר הגענו ל-FOX והבנו שאין ממש מה לעשות שם, לא היה ל-T כוח לנהוג בחזרה את הדרך ל-FRANZ JOSEF. הבנתי אותו. 

כשהגענו למשרד טיולי המסוקים הודיעו לנו שסופית לא טסים בכלל באותו היום בגלל העננות והערפל שיירד על הפסגות, אבל הציעו באופטימיות שנקבע למחרת על הבוקר, אם אנחנו עדיין בסביבה (כן, היינו עדיין בסביבה) ושנראה שמזג האוויר עומד להאיר לנו פנים. הם גם אמרו שאם זה לא יקרה, אין להם בעייה לסדר לנו טיסה גם ביעדים הבאים שלנו - יש להם משרדים או לפחות עמיתים משתפי פעולה לאורך כל המסלול שלנו, ובסך הכל מדובר על אותן פסגות ואותם קרחונים, גם אם מגיעים אליהם ממערב (היכן שהיינו באותו הזמן) או ממזרח (מה שהיה מתוכנן להמשך). הסכמנו, וצחקנו לעצמו שהם יעשו הכל כדי לא להחזיר לנו את כספנו. 

בינתיים חיפשנו מה לעשות בסביבה והמסלול המתבקש היה לאגם MATHESON, אגם שניזון ממי הקרחונים, שהציע מסלול של כשלושה קילומטרים פחות או יותר והבטיח נוף מרהיב של MOUNT COOK / AORAKI וגם MOUNT TASMAN. 

היתה הליכה נהדרת והאגם היה נפלא אבל כמובן לא היה נוף ולא נעליים - כי ההרים כאמור היו עטויים בעננים. 

השלמנו עם "גורלנו" וקיווינו שאכן למחרת יהיה בהיר יותר עם ראות טובה יותר. 

בינתיים נסענו אל הצימר, שהיה אמנם די מצ'וקמק ומבולגן אבל כרגיל בעלי הבית היו מקסימים, והבונוס היה שהיו להם כבשים ותרנגולות בחצר, ולכבשים היו טליים, ואני פשוט התמוגגתי לי שם. 

כרגיל ניסינו להזמין מקום במסעדה הנורמלית הכמעט יחידה בעיירה הפצפונת והתברר שהם לא לוקחים הזמנות בטלפון, אלא צריך להגיע לשם ולהרשם לרשימת המתנה. 

ואז הבנו שהמסעדה נמצאת במרחק חמש דקות הליכה מהצימר שלנו. אז קפצנו אליה, נרשמנו, קיבלנו שעת הגעה משוערת וחזרנו לחדר.

השולחן שלנו היה מוכן כאשר הגענו בשעה היעודה, אבל המסעדה היתה מפוצצת אנשים והשירות, איך נאמר? לא עמד בלחץ. האוכל היה טעים אבל לקח לו שעות להגיע. נדמה לי שבכל הטיול שלנו בניו זילנד לא הלכנו לישון כל כך מאוחר כמו באותו הלילה, רק כי ארוחת הערב ארכה כל כך הרבה זמן. מילא. חוויות. 

בבוקר התעוררנו לשמים כחולים מהסרטים, ולאחר ארוחת בוקר זריזה (בה אכלנו בין היתר ביצי חופש של תרנגולות הבית)  התייצבנו במשרד טיולי המסוקים, שלשמחתנו היו הפעם ערוכים ומוכנים לטיסה.

איתנו היו עוד ארבעה אנשים. שתי נשים ניו זילנדיות מבוגרות חביבות מאד, ובעל ואישה ניו זילנדים, שכאשר שמעו שאנחנו מישראל סיפרו בהתרגשות שהם הכירו זה את זו בקבוץ ברעם כאשר התנדבו בארץ לפני שלושים וחמש שנים. זה היה צירוף מקרים מצמרר. 

קיבלנו את הוראות ה"עשו ואל תעשו" המתחייבות (במיוחד מעצם העובדה שאיש מאיתנו מעולם לא טס לפני כן במסוק), שקלו אותנו (באמת!) ואז התחילו להעלות אותנו אל המסוק. 

אותי ואת T הושיבו ליד הטייס - מה שאיפשר לנו מבט בלתי אמצעי על הנוף המרהיב שנשקף מבעד לחלונות הגדולים. 

המסוק עשה סיבוב באזור לפני שנחת על הקרחון עצמו, ויכולנו לראות את הקרח התכלכל, וממש לראות את תנועת הנהר שקפא באמצע זרימתו. זו היתה חוויה מאד עוצמתית. 

ירדנו להתהלך על הקרחון למשך כעשר דקות, רבע שעה. השלג שכיסה את הקרח היה רך וטרי וחלקנו שקעו בתוך בורות שהנעליים יצרו. בתחתית ה"בור" שנפער מהנעל, ניתן היה לראות מים כחולים. זה היה די מרהיב. 

גם הטיסה חזרה מהקרחון היתה יפהפיה ומרגשת, ומדהים היה לראות איך הקרחונים ממש כמעט נושקים לחוף הים...בעבר הם ממש הגיעו עד לשפת הים אבל הם כמובן נסוגים כל הזמן.....כל פעם עוד קצת. 

זה היה מאד מאד מרגש. 

משם יצאנו לכיוון WANAKA היפהפיה והמתוקה, אבל על זה כבר אספר בפוסט הבא. 

עדכונים שוטפים

כמובן שבין לבין המשך התיעוד של הטיול לניו זילנד חשוב לי לתעד לעצמי את מה שקורה ביום יום. 

נסעתי לתל אביב לקבל את המדרסים החדשים, בתקווה שיעזרו עם הכאבים בכף הרגל, ובאמת במשך יומיים לא הרגשתי כלום, אבל בשבת לפני הצהריים פתאום התחילו זרמי כאב שקצת הלחיצו אותי. בערך כל יומיים הכאבים תוקפים אותי - לפעמים במיטה באמצע הלילה, באמת בלי קשר לכלום - ואין לי מושג מה זה, מאיפה זה בא, ומה עלי לעשות עם זה. T אומר שרק עכשיו התחלתי עם המדרסים החדשים, ולחכות. הוא אלוף בלחכות. אני פחות. 

בששי עשינו ארוחה משפחתית גדולה והזמנתי גם את אחי ומשפחתו. היה ממש נחמד ושמח. 

T כמובן בישל אבל כאשר הוא אמר שבא לו להכין פאי תפוחים, הצעתי שבמקום זאת אאפה אני את עוגת התפוחים של סבתא שלי שכולם כל כך אוהבים (פרט לחכמוד, שבאופן כללי לא אוהב תפוחים). העוגה יצאה נהדרת. 

בסוף הערב הנכדים עלו לחדר שלנו לצפות בטלוויזיה במיטה שלנו, ושרי הכריזה שהיא רוצה להישאר לישון אצלנו עם אחיה הגדולים. אנחנו מזה זמן רב ציפינו שזה יקרה וכמובן הסכמנו, מתוך הבנה שעלול להיות לילה לבן אם היא תתעורר ותתחרט ותרצה את אמא. 

בתי וחתני היו די סקפטיים ושאלו אותה מה היא תעשה אם היא תתעורר באמצע הלילה ותרצה לחבק את אמא. היא ענתה "אני אחבק את סבתא". התמוגגתי כמובן. 

בסוף מה שהם עשו, זה להיפרד ממנה ולוודא שהיא אכן רוצה להישאר ומודעת לכך שהם הולכים הביתה, אבל בפועל, בזמן שחתני הקפיץ את הורי בחזרה ל'אחוזה', בתי התיישבה בסלון וחיכתה קצת.

ובאמת חתני עוד לא הספיק לחזור לאסוף אותה כאשר חכמוד קרא לי מלמעלה "סבתא, שרי רוצה את אמא והביתה". נו, טוב, לפחות היא הביעה רצון להישאר, ואולי בפעם הבאה.....

ישנו מצוין ובבוקר אחרי ההליכה/ריצה וארוחת הבוקר (כמובן ש-T הכין ופל בלגי לנשמותק ופרנץ' טוסט לחכמוד - כי....למה לא בעצם?) החלטנו ארבעתנו לשחק מונופול. היו הרבה צחוקים ועל הדרך T לימד אותם קצת להיות "כרישי נדל"ן", וגם כשחתני הגיע מאימון הקרוספיט שלו לאסוף אותם,  עדיין המשכנו לשחק. הוא הכין לעצמו קפה וזלל את שאריות הופלים שנשמותק לא סיים, ובסוף עצרנו את המשחק באמצע (צילמתי את הלוח ושמרנו את הרכוש של כל אחד בשקית נפרדת) ונמשיך בפעם הבאה. 

בנושא אחר, אני קוראת את "אל תכתבי את זה" מאת נופית לוי איתן, כמובן על פי המלצתה של תיאו - שבינתיים מככבת אצלי כאחת הבודדות שאני באמת יכולה לסמוך על ההמלצות שלה. הספר קליל אך כתוב היטב ונקרא מצוין, ומהווה דוגמא ומופת לכך שאפשר לכתוב ספר "מטוסים" (או "חוטר" כמו שביוכימיה קוראת לספר שאינו נמנה עם הספרות היפה) משובח, בשפה עשירה ותקינה ושגם יהיה מרתק. 

מה עוד? 

נראה לי שלא סיפרתי על טוחן האשפה שלנו שהתקלקל (נתקע והתעקם לגמרי) מתי שהוא בקיץ באחת מארוחות ששי, דווקא כאשר בתי - בצעד נדיר - החליטה לעזור עם שטיפת הכלים. לאחר שהזמנו טכנאי שקבע שהטוחן ז"ל לגמרי ולא ניתן להציל אותו, התקשרנו אז למי שפעם היה מלצר אצל T בעסק וכבר שנים יש לו חנות למוצרי מטבח, אמבטיה, אינסטלציה וכדומה - וביקשנו להזמין טוחן חדש. 

אני רציתי טוחן מאותה התוצרת שהיתה לנו ושירתה אותנו הרבה שנים (כמעט 12 שנה ללא תקלות) - אבל הוא טען שזה חסר, והמליץ לנו על טוחן אחר שהוא מצוין, לטענתו ומניסיונו, וגם זול יותר. לא ממש השתכנעתי, אבל בלית ברירה הסכמתי, ואז הגיע הטוחן והותקן ונהיה לי חושך בעיניים ובאוזניים - וכבר כמה חודשים אני מקטרת. 

הטוחן מרעיש ברמות אחרות, יש הרבה מאד דברים שהוא לא מצליח לטחון בכלל (וכאשר הוא מתאמץ אז הוא גורם לנזילה בארון הכיור מתחתיו) ובנוסף לכל - מחסום הפלסטיק שמותקן בכיור (לכאורה כדי לחסום חפצים אקראיים מליפול לתוך הטוחן בשגגה) לא חוסם שום דבר, וצריך להיזהר כל הזמן שלא תיפולנה כפיות ודברים אחרים פנימה בלי שנשים לב. בקיצור - סיוט. כן, אני יודעת, אלה "צרות של עשירים" אבל אם כבר קניתי מוצר, לא עדיף שיעבור כמו שצריך? 

ל-T לא היה נעים לפנות אל הבחור ולהתלונן, מה גם שההוא אמר מראש שהתוצרת שרצינו לא קיימת במלאי - ואני ניסיתי להשלים עם רוע הגזירה, אבל באמת שזה בלתי נסבל. השבוע סוף סוף גם ל-T נמאס מהעניין הזה, והוא הרים אליו טלפון ואמר שאי אפשר לעבוד עם הטוחן הזה, ותוך יומיים התקשרו אלינו בחזרה מהחנות שהוזמן עבורנו הטוחן המקורי שביקשנו, שהוא יגיע רק בסוף דצמבר, אבל שהוא יסופק ללא עלות מעבר לעלות ההתקנה. יפה מאד באמת. באמת. 

מה עוד? 

גם מחמם המים בגאז שלנו התחיל לזייף - מידי פעם הוא לא מופעל (הוא מופעל אוטומטית כאשר פותחים ברז של מים חמים) וביום ללא שמש אין לנו ברירה אלא להפעיל קצת את הדוד (שרוב השנים מושבת). אין ברירה, נצטרך להזמין טכנאי - למרות שיהיה מאד קשה לעלות על התקלה כי לפעמים זה קורה ורוב הזמן זה לא קורה.

התלבטתי אם לכתוב על זה, אבל החלטתי שאני מתכוונת להתעלם מראש מהתגובות המצקצקות ומדווחת, שכיון שבטיול עליתי עוד שני קילו מעל לאותם שני קילו מיותרים שכבר יושבים עלי במשך כמעט שנה - כלומר עודף של ארבעה קילו - החלטתי לחזור לפחות לזמן מה לקחת סקסנדה. 

מראש ההתוויה של התרופה היתה לשימוש אפשרי לכל החיים, כי בעצם ידוע שמי שיש לו נטייה להשמנה, הנטייה לא באמת נעלמת. חשבתי שאוכל להסתדר בלעדיה, ובאמת שמרתי על התזונה ועל הפעילות הגופנית, ובכל זאת כמו תמיד הגוף שלי עושה את מה שהוא רוצה, והתחלתי לעלות במשקל. 

אני מכירה את הגוף שלי ואני יודעת שכאשר הוא מתחיל בשיטת "הפיחות הזוחל" להעלות בכל פעם קילו או שניים, זה מהר מאד מתדרדר ובסוף אני מגיעה למשקלים שגם לא רצויים וגם קשה מאד לרדת מהם אחר כך. אז פניתי אל 'רופאהחדשה' דרך אתר מכבי וביקשתי מירשם. 

לא מצאתי לנכון לכתוב הסבר כי יש לי אישור לתרופה ואפשר לראות במערכת גם את 27 הקילוגרמים שירדתי בשנת 2020 וגם את המעקב הקבוע עם הדיאטנית ואת מכתב ההמלצה המקורי שלה לקבלת התרופה. אלא שכל זה קרה לפני שעברתי לטיפול אצל 'רופאהחדשה', והיא לא טרחה להתעדכן במערכת לפני שענתה לי שהמשקל שלי תקין ואין לי צורך בתרופה.

התלבטתי מה לעשות עם התשובה הלקונית הזאת ואז הבנתי - את מה שכתבתי כאן - שהיא לא טרחה להתעדכן בהיסטוריה כשקראה את בקשתי, ואין לי סיבה לצפות ממנה שהיא תזכור את השיחה שלנו כשעברנו אליה וסיפרנו על התהליך שעברנו עם המשקל, גם T וגם אני. אז כתבתי לה שוב (ובזבזתי עוד פנייה מתוך 4 הפניות שמותרות ברבעון.....מה העניין עם ההגבלה הזאת, לא ברור לי?) והפניתי אותה להיסטוריה. 

למחרת חיכה לי מירשם לשלושה חודשים לסקסנדה, ובא לציון גואל. עכשיו נותר רק לקוות שהיא תעזור לי. בינתיים אני כבר מרגישה גם את הירידה בתיאבון וגם מתמלאת מהר יותר בארוחות. נקווה לטוב. 

מה עוד? 

נפגשתי שוב עם 'מחברת' ואני שוב כל כך שמחה שאנחנו חברות ושיש לנו אפשרות להיפגש לעיתים קרובות. 

שוחחתי ארוכות עם 'החתולה' בטלפון, שבדיוק חזרה מטיול מוצלח מיפן (דרך העבודה, מקום עבודתי הקודם), ושוב הצטערתי שאנחנו רחוקות והיא עסוקה ולא יוצא לנו להיפגש מספיק. אולי נעשה משהו בששי הבא. ששי בבוקר זה הזמן היחיד שיש לה. 

לחתני נולד אחיין חדש (מאחותו הצעירה, בן אחרי שתי בנות) והשבוע תיערך מסיבת הברית בדיוק על היום והשעה של הביקור של אבא שלי בתל השומר במרפאה האונקולוגית, שם ייקבעו לו את תכנית הטיפולים המתוכננת לסרטן הערמונית, ממנו הוא סובל. אחי הודיע שהוא ייקח אותו, כך שיכולתי לאשר הגעתי לברית. 

בעוד כמעט שבועיים בני וכלתי וסביבוני וקיקה מגיעים לביקור בן שלושה שבועות וכולנו בהתרגשות שיא. 

לקראת הגעתה של קיקה השובבה (ומסתמנת כשובבה ביותר מכל נכדיי עד כה) הצטיידנו ב"תוחם פעילות" - גדר שיכולה לשמש כמחסום (למדרגות למשל) אבל גם כ"לול" אבל על הריצפה, או תוחם אזור שבו סביבוני יוכל למשל לשחק ולבנות בלי שהיא תפרק לו ו/או תכניס חלקים קטנים ומסוכנים לפה. 

קנינו גם שתילים חדשים (בעיקר רקפות ואמנון ותמר אבל גם דליות וחבצלות, וקצת טימין וצמחי תבלין נוספים. T כבר שתל אותם והגינה התחדשה יפה ופורחת ומוכנה לקבל את פני האורחים האהובים.

מעניין לעניין באותו עניין (לא של הביקור של בני וכלתי אבל כן קשור לבני וכלתי בסופו של דבר) : לפני יומיים קיבלנו מייל מאל על המבשר לנו ש"שובר הזיכוי שברשותך עומד לפוג בקרוב". 

לא היה ידוע לנו על שובר זיכוי שכזה. כן, היה לנו שובר זיכוי של אל על לטיסה המשפחתית להולנד שהיה מתוכנן לאוגוסט 2020 ונדחה עקב הקורונה לאוגוסט 2021. 

כזכור, מימשנו את השובר ורכשנו כרטיסי טיסה מחדש לנו ולמשפחתה של בתי, לחופשה של שבוע בפארק CENTER PARK, בתי ומשפחתה טסו ואנחנו ביטלנו את הטיסה עקב אשפוזו של T וכל מצבו הבריאותי באותה התקופה. 

עבור ביטול הטיסות שלנו קיבלנו את כספנו בחזרה במלואו. ולכן לא היה לנו מושג שנותרה לנו יתרה באותו שובר. 

לא האמנתי שהדבר הזה אמיתי, אבל נכנסתי לאתר של אל על ובדקתי את היתרה במספר השובר שסופק במייל, ואכן נותרה יתרה בת מעל ל-$1300. 

"יופי" אמר T שלא התבלבל לרגע. "תזמיני לנו טיסה לבוסטון ביוני, כפי שתכננו, לבקר את הילדים". 

לאורך כל תהליך ההזמנה וההקלדה של מספר השובר הייתי בטוחה שמשהו יעצור אותי ויאמר ש...אופס, היתה טעות. אבל זה לא קרה. השובר היה תקין ולגמרי בתוקף, בנוסף היו לנו די הרבה נקודות צבורות שלא מימשנו (מכרטיס אשראי ישן שכל קנייה בו זיכתה אותנו בנקודות במועדון הנוסע המתמיד) - בקיצור זוג כרטיסים לבוסטון ביוני עלו לנו כמאתיים דולר. וזהו, הביקור הבא אצל בני וכלתי כבר מסודר. אני עדיין די בהלם מכל העניין הזה. 

טוב, נראה לי זהו, עדכנתי את עצמי לעצמי. אפשר להמשיך עם ניו זילנד.