יום חמישי, 27 בפברואר 2020

ועוד כמה קצרים

לשמחתי הרבה הטיפול הסיני אצל 'שנטי' עשה לאחיינית2 ממש טוב.
לא שהיא יצאה מזה כבר, ממש לא, אבל חל שיפור קטן מורגש, וזה המון.
היא קבעה איתה עוד פעמיים בשבוע הבא, ויש לה גם את התור אצל ההומיאופת....
אז אולי אולי היא תצליח להגיע לחתונה של אחותה, ואולי אולי היא תצליח לאט לאט גם ללמוד משהו, לא רק לרבוץ עם בחילה וחולשה מטורפת כל היום בבית. נראה. נקווה לטוב.

בסוף הגיעה היום המדפסת המשולבת, ונלקחה בחזרה המדפסת שסופקה בטעות, ואני מקווה שהיא באמת טובה ותשרת אותנו לפחות כמה שנים טובות. כמו שכתב לי קוץ בתגובה שלו, המדפסות של Epson יקרות יותר מאלו של HP, אבל הדיו שלהן זול יותר, ולפחות "על הנייר" אמור להחזיק יותר זמן. נחיה ונראה.

ביומיים האחרונים מציק לי אזור השתל, כאב עמום בייחוד בלילה, ותחושת פעימות (דפיקות לב) כאלה....אז אמרתי לרופא והוא קרא לי לבדיקה, עשה צילום, עשה טיפול חיטוי כלשהו מקומי, ואמר להמשיך להקפיד על השטיפות (גם מי פה ייעודיים וגם מי מלח). האמת שפרט לשטיפה במי הפה שלוש פעמים ביום לא הקפדתי גם על השטיפות במי מלח (חשבתי שאחרי שבוע זה כבר פחות קריטי, וכנראה טעיתי). אז עכשיו חזרתי להקפיד על זה, והוא גם נתן לי מרשם לעוד אנטיביוטיקה, כדי שאם הטיפול המקומי שבוצע היום לא יעזור, אתחיל לקחת. מקווה שלא אצטרך. הוא אמר לדבר איתו לפני שאני מתחילה לקחת.
לפחות הוא הוריד לי את התפרים כבר.

אתמול בערב פגשנו בתל אביב בנו הרופא של בן דוד של T שהגיע מאנגליה לכנס חידושים בטכנולוגיה קרדיולוגית (קוצבי לב וכדומה). נפגשנו בשרונה, וגם אחיו של T ובנו הצעיר הצטרפו אלינו לארוחת ערב.
בלגן גדול בתל אביב עם הבנייה של הרכבת הקלה.....
בנוסף כל הקורקינטים והאופניים החשמליים שמזגזגים בין המכוניות בלי קשר לחוקי התנועה או הפיסיקה היוו סכנת נפשות ממש, בעיקר לעצמם.
אבל המפגש עצמו היה נחמד מאד. הבחור הזה ממש גדל אצלנו, התארח אצלנו בחופשות ובתקופות שעשה תכניות שונות בארץ (כמו "מרווה" או "שראל")

בשבת, במסגרת החגיגות שמסביב לחתונה של אחיינית1, מתקיימת ארוחת בוקר חגיגית לנשות המשפחה וחברות קרובות במלון בתל אביב, וכל אחת (שתרצה בכך) תקבל גם עיסוי. פינוק אמיתי.
למסיבת הרווקות שלה לא הוזמנו (היו רק חברות) - וטוב שכך.
חינה היא לא עושה - וטוב שכך.
ל"שבת חתן" שאמו של החבר שלה עורכת, לא הוזמנו - וטוב שכך.
אז מה שנשאר, פרט לחתונה עצמה, זה מפגש נשים נוסף, בערב אחרי המקווה (שאז גם ניתן לה את האלבום שהכנו, ונקריא לה את הברכות).
אני רוצה לקנות לה משהו - או למפגש בשבת או לערב המקווה - משהו סמלי בלי קשר למתנת החתונה. ומתלבטת.
יש רעיונות? הצעות? 

יום רביעי, 26 בפברואר 2020

קצרים

איך שהתחילו דיווחים על נסיגת הקורונה בסין, השבחים על אופן ההתמודדות שלהם עם המגיפה והתחושה שהם בדרך החוצה - היא התחילה להופיע ולהתפשט בקצב מדהים במקומות אחרים בעולם.
הזוי? צפוי? לא ברור בכלל מה קורה עם המגיפה הזאת.

בששי, תוך כדי שאנחנו עסוקים עם הגשת ארוחת ערב והתעסקות עם נכדים, אבא שלי החליט שהוא צריך להדפיס משהו עכשיו, עלה לחדר שלנו והתחיל להתקשר אלי משם שמשהו לא עובד לו. מהבחינה הזאת הוא קצת על הספקטרום, אבא שלי. הוא צריך להדפיס ולא מעניין אותו שאנחנו מארחים, שלפני שעה חזרנו מאירוע אחר ולא הספקנו לנוח בכלל, שצריך גם להתייחס לנכדים הגדולים, גם לעזור לקלח את התינוקת וגם להגיש את האוכל.
ראיתי שהמדפסת לא נדלקת ואמרתי לו שאני לא מתעסקת עם זה עכשיו.
למחרת התברר שהלכה המדפסת.
(בסוגריים - ומדוע אין לאבא שלי מדפסת משלו, תשאלו? סגור סוגריים)

כיון ש-T זקוק לסריקה ולהדפסה לצורכי עבודתו, הוא לא התמהמה ומיהר להזמין מדפסת משולבת חדשה (ידוע שלא מתקנים מדפסות, זה עולה יותר מאשר מדפסת חדשה). הוא ניסה כמובן להשיג מדפסת שמשתמשת באותו סוג דיו שכבר יש לנו (שהרי גם ידוע שמה שעולה ביוקר בכל העסק הזה הוא הדיו, ולא המכשיר עצמו). הוא לא מצא. כמובן. עוד קנוניה בין יצרני המדפסות לספקי הדיו (בעצם - זה אותו הדבר, לא?).
אז הוא ביצע הזמנה למדפסת משולבת אחרת, שקיבלה ביקורות טובות מאד ברשת. ואז תוך כדי נסיעה התקשרו אליו לומר שהדגם שהוא הזמין חסר, ושבמקום זאת ישלחו לו דגם חדש יותר. דגש על "הוא היה תוך כדי נסיעה" ולא בדק על מה הם מדברים והסכים.
כשהגיעה המדפסת מיד מילאנו את הוראות ההתקנה, הזנו את הדיו, חיברנו אותה - ואז גילינו שקיבלנו במדפסת פשוטה ללא סורק.
עכשיו מתנהלים הטלפונים הלוך ושוב לחברה, להבין מי בעצם טעה - הפקידה שהתקשרה והציעה ל-T "דגם חדש יותר" בלי לשים לב שלא מדובר באותה פונקציונליות בכלל, או הספק ששלח דגם לא נכון........... כך או אחרת עדיין אין לנו מדפסת/סורק.

בסוף אתמול בבוקר הסתובבתי עם בתי בחנויות אבל לא מצאנו לה בגד שהיא היתה שלמה איתו, לחתונה של אחיינית1.
לא נורא. יש עוד קצת זמן עד החתונה.
בינתיים הרווחתי מארוחת צהריים עם הנכדים הגדולים. זה תמיד בונוס. הם הציגו בפני את התחפושות שלהם (נינג'ה ו"שאזאם") בגאווה רבה, ואפילו התעקשו להישאר בהן בזמן הארוחה. את נוקת לא זכיתי לראות אתמול - היא עדיין הייתה בגן כשנסעתי הביתה.

אין חדש אצל אחיינית2. מניחה שזה ייקח עוד הרבה זמן עד שיתחיל איזשהו שיפור במצבה.........

יום שלישי, 25 בפברואר 2020

נכדים, מפגשים חברתיים ומשפחתיים וענייני בריאות

הימים האחרונים של השבוע שעבר היו מלאי נכדים.
נוקת לא הרגישה טוב ובתי נשארה איתה בבית.
T קפץ אל בתי ברביעי אחרי הצהריים לעזור להקפיץ את הגדולים לחוגים ולחברים, וגם עזר לה קצת במטבח.
אני נסעתי לשם בחמישי לפני הצהריים, הגשתי לגדולים ארוחת צהריים ושיחקתי איתם ב"טאבו" - משחק ממש נחמד, שקנינו לנשמותק "מתנת ניחומים" ביום הולדתו של חכמוד.
זה אמנם מתאים לגילאי 12 ומעלה אבל הנכדים שלי מזמן הוכיחו שהם מסוגלים לשחק משחקים כאלה.
כל שחקן לוקח כרטיס ומנסה לתאר את המילה הכתובה על הכרטיס לקבוצה שלו, כאשר הוא חייב להמנע מלהשתמש במלות ה"טאבו" שמופיעות לו על הכרטיס.
לדוגמא צריך לתאר "מקלחת" בלי לומר מילים כמו "נקיון", "סבון", "מלוכלך" או "ספוג".

מה שאהבתי, הוא לא רק שהם נהנו מהמשחק והצליחו, אלא שהם גם מאד הקפידו לא לומר את מילות ה"טאבו" ואם בטעות זה קרה, הם היו מאד ספורטיביים לגבי זה ולקחו אחריות.
בונוס בלתי צפוי נוסף, היה כשהם ניסו לתאר מילים שהם בעצם לא הכירו, כמו "שובר קופות" - ותיארו את זה באופן מילולי. יש במשחק באמת הרבה מאד מילים או שמות שהם לא מכירים - מההיסטוריה או הפוליטיקה - ועל זה כמובן דילגנו.
בתי, שנוקת היתה צמודה אליה ו/או לציצי שלה במהלך כל הימים האלה, הצטרפה בשמחה למשחק, והזמן עבר לנו בנעימים.

בששי בצהריים היינו מוזמנים ליום הולדתה החמישים של 'שריתה', שארגנה לעצמה אירוע בסוף העולם שמאלה (איזשהו מושב קטן ודי מסכן בעמק האלה, אבל הנוף ירוק ומהמם), בבית מיוחד של אנשים מיוחדים שגם מספרים את סיפור חייהם הלא שגרתי, וגם מנגנים על כלי נגינה שונים מהעולם....זה היה קצת ארוך (הקטע של הסיפור חיים) וקצת מתיש, אבל המוסיקה היתה טובה, וגם הקייטרינג שהיא ארגנה (שלא קשור לבית) היה מוצלח.

שעה ורבע נסיעה לכל כיוון (וזה רק בזכות העובדה שהיה ששי ולא היתה תנועה) ועוד כארבע שעות באירוע עצמו - ועדיין T התעקש לארח את המשפחה לארוחת ערב (הוא בישל את הרוב יום קודם, כשהייתי אצל בתי).
הגענו הביתה שעה לפני שכולם התחילו להגיע.
לא היה מה לדבר על להספיק לנוח, אבל כן התקלחתי לפני שהם הגיעו, והיה ערב נעים וטעים.

הנכדים נשארו לישון וזה היה תענוג, כרגיל.
אחרי ארוחת הבוקר המסורתית (קרפים עם נוטלה ושוקו חם) לקחנו אותם להורי, והלכנו להתעמל בחדר כושר.
גם אצל הורי הם שיחקו ב"טאבו" ונהנו מאד, גילו בשמחה את כורסאות ה"lazy boy" בחדר העבודה שלהם (זוכרת שהורי התלבטו אם להביא אותם ארצה בכלל) ואז גררו את הורי לגן השעשועים וכשחתני הגיע לקחת אותם היה קשה מאד להפריד בינם לבין הנדנדות.

כל הזמן הזה (מחמישי בעצם) תפוס לי הגב. בדרגה כזו או אחרת.
גם עכשיו לא מצליחה לגמרי להיפטר מזה. לא ברור.

בראשון בערב נפגשנו סוף סוף 'קלי', 'שני' ואני - אחרי שקבענו והזזנו את המפגש שלנו כמה וכמה פעמים בגלל אילוצים שונים.
השאיפה שלנו היא להיפגש כל כמה חודשים - אבל בפועל נראה לי שבמהלך 2019 לא הצלחנו להיפגש בכלל 😟.
וזה חבל, כי המפגשים האלה עושים לשלושתנו כל כך טוב.....עם כל זה (או דווקא משום ש) בחיי היום יום אין לנו בכלל קשר זו לזו.

בשני נפגשתי עם 'מחברת', שאיתה אני דווקא מצליחה להיפגש כמעט כל שבוע, לשמחתי (ולשמחתה) הרבה.
אגב בתה הצעירה של 'מחברת' נמצאת ב"בידוד בית" מאז שחזרה מויאטנם (דרך תאילנד....).
הבת יצרה קשר עם משרד הבריאות עקב שיעול, ונשלחה להיבדק בעמדה ייעודית בבית חולים באזור, ונמצאה שלילית מבחינת נגיף הקורונה. בינתיים היא מתבודדת לה בדירתו של אביה, שעבר למשך השבועיים האלה לדירה של חברתו.

גם זה חלק מהמציאות ההזויה שלנו. בנוסף לעוד סבב טילים בדרום, וכמובן הבחירות המוזרות הקרבות והולכות......

אחיינית2 עם מחלת הנשיקה מסוג קשה במיוחד, עדיין מרגישה על הפנים, כל יומיים במיון עם עירוי מלחים ופראמין נגד הבחילות הנוראיות שמהם היא סובלת, וגיסתי לא הצליחה עדיין לקבוע תור לרופא ההומיאופת שבאורח פלא הרים את T על רגליו מהיום למחר כשהוא חלה במחלת הנשיקה לפני כמה שנים. התורים אליו נקבעים לפחות לעוד חודש, ולמרות שהיא מתקשרת כל יום לשאול אם אולי התבטל משהו ואפשר להשתחל לפני.....היא כל הזמן נענית בשלילה.
כלומר, תור לפני החתונה.

בינתיים היא קבעה לה טיפול אצל 'שנטי', לדיקור. אולי שנטי גם תוכל לתת לה צמחי מרפא סיניים......כל דבר שעשוי לעזור להתגבר על האופן הקשה במיוחד שהיא עוברת את המחלה הזאת בעיתוי הכה-לא-מוצלח הזה.
היכולת להשתתף בחתונה של אחותה או לגשת ליתרת המבחנים במכללה (בארבעת המבחנים שהיא כן הספיקה לגשת אליהם, אחד מהם כבר כשהתחילה להיות חולה, קיבלה ציונים מצטיינים ממש) ובכלל הלימודים בסמסטר הקרוב.........הכל מוטל בספק לשבועות הקרובים.

אמא עברה CT ריאות אבל עדיין לא נשלחו אליה התוצאות. השיעול שלה מוזר ומדאיג....אך פרט לכך היא טוענת שהיא מרגישה מצוין.

בינתיים נוקת כבר מרגישה טוב וחזרה לגן, אז שוב קבענו, בתי ואני להיפגש הבוקר - אולי נמצא לה בגד לחתונה של אחיינית1, ואם כן, כבר אקנה לה אותו כמתנת יום הולדת (שיחול יומיים לפני החתונה).

החתול ד' שוב עבר יומיים של הקאות אבל נראה שהוא התאושש.
great healers כינה הוטרינר שלנו את החתולים. מתרפאים גדולים. אכן כך.

שבוע טוב ושקט. 

יום רביעי, 19 בפברואר 2020

קמתי, התלבשתי, צחצחתי (חלק מה-) שיניים

אני שמה לב שלאחרונה כך נראים הפוסטים שלי.
ממש רשומות ביומן מסוג "קמתי, התלבשתי".

וכן, אני מצחצחת את כל השיניים פרט לאזור המושתל.
ועדיין אוכלת אוכל רך. ומעט מאד ממנו.
הוצאת התפרים רק בעוד שבועיים. למה כל כך הרבה זמן? אין לי מושג.

לא שאני מתלוננת - כי באמת ציפיתי שבשלב זה עוד אסבול מכאבי השתל ומהבחינה הזאת הכל די בסדר - אבל די נמאס לי לאכול אוכל רך ומרוסק. לולא הייתי בשמירה (מבחינת דיאטה) הייתי חוגגת על דייסות וכדומה, אבל אם בתפריט הרגיל שלי אין כמעט פחמימות, אז עכשיו שאני גם מנסה במיוחד להשיל כמה קילוגרמים מיותרים, יש עוד פחות. אז לא שאני רעבה, אבל לא כיף כל עניין האוכל.

בצירוף מקרים מוזר, קיבלתי הודעה מ"מכבי" שהתרופה שהדיאטנית והרופאה רצו לתת לי לסיוע בירידה במשקל יורדת מן המדפים ומפסיק השיווק שלה.
איזה שהוא מחקר בארה"ב קבע שהיא עלולה לגרום ל 0.6 סיכוי לסרטן .... וה-FDA אסר על השימוש בה בארה"ב. על נאמר so that's that. ממשיכה לנסות בכוחות עצמי ......בלי הרבה אופטימיות.

וגם: באופן לגמרי מפתיע (ומבורך) T קיבל אישור ל-MRI וגם תאריך קרוב יחסית - בתחילת מרץ (באחת בלילה כמובן) בבית חולים קרוב אלינו.

אחיינית2 שוחררה מבית החולים אחרי ששללו "דברים רעים" (כך ניסחה זאת גיסתי, ואני מניחה שהיא התכוונה לסרטן, ITP וכדומה). יש חשד למחלת נשיקה חריפה במיוחד (למרות שיש תסמינים שלא תואמים, כגון בחילות בלתי פוסקות וכאבים מוזרים). היום עשתה כמה בדיקות - ונחכה לתוצאות להחכים קצת יותר. דואגת לה.

אתמול עשיתי לי בוקר של כיף עם בתי - ככה סתם בלי שום סיבה מיוחדת מעבר לכך שלשתינו היה זמן פנוי, ורצינו להמשיך את הכיף שעשינו יחד בבוקר יום הולדתי. אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה, היא קנתה כמה דברים שהיתה צריכה לבית. העיקר שהסתובבנו ביחד ופטפטנו לנו והיה ממש כיף.
רציתי לעזור לה לקנות בגד לחתונה של אחיינית1 אבל כבר לא היה זמן. ככה זה כשהילדים חוזרים ברבע לאחת מבית הספר.

האמת, שהזמן הזה שיש לבתי עם הגדולים כשהם חוזרים מבית הספר, ולפני שהיא אוספת את נוקת מהגן - הוא זמן איכות יקר מפז.

מחר תורי להיות איתם, לתת להם ארוחת צהריים ולאסוף את נוקת מהגן. מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב ושיהיה לנו כיף ביחד עד שחתני יגיע.

קוראת עדיין את "צבע החלב" (הולך לי לאט)...

והחורף צפוי לחזור בגדול....