בחמישי נסענו T ואני לנכדים ביחד.
בסופו של דבר התפצלנו, כי בתי התקשרה שצלצלו אליה מצהרון בית הספר לומר, שלחכמוד כאבה השן שמתנדנדת כבר כמה שבועות והוא מוותר על חוג כדורגל. אז לקחנו את שניהם הביתה ישר מהצהרונים השונים, ונשארתי עפ חכמוד בבית בזמן ש-T לקח את נשמותק לחוג שלו.
"למרבה הפלא" שכח חכמוד מהר מאד מכאב השן, וגם אכל כריך בלי בעייה, וגם שיחק איתי במרץ רב. עשינו קרבות ביי בלייד, שיחקנו כדורגל בסלון, לא היתה לו שום בעייה מיוחדת.
הקטע המצחיק היה כאשר בתי התקשרה בין טיפול לטיפול (בימי חמישי היא מקבלת בקליניקה בראשון לציון) לשאול מה שלומו, ומייד השתנה קולו והוא נהיה חלש ומסכן וכאוב. אוי אוי אוי אילו הצגות אנחנו עושים לאמא!
אגב כשהייתי אצלם חיפשתי את הקופסא של הגלקסי שלי, אותה השארתי שם עם כל האביזרים (מטען, אוזנייה וכו) כדי להחזיר לגיס של חתני. משלא מצאתי אותה התקשרתי לגיסי ושאלתי היכן היא, והוא צחק שהגיס שלו די אסטרונאוט והקופסא הוחזרה לו כבר מזמן.
בסופו של דבר חתני לקח מהגיס שלו קופסא חדשה של גלקסי (בלי הטלפון כמובן, שכבר קיבלתי). ובזאת סיימנו את הסיפור הזה.
כש-T חזר מהחוג עם נשמותק עוד הספקתי להקריא להם את "טפיטי" החדש:
היום אני אתה. חביב ביותר.
בששי הם באו לארוחה (בתי, גיסי והנכדים) וכמובן שהנכדים ביקשו כרגיל להישאר לישון. אנחנו כבר ערוכים לזה, הכנו את המיטות שלהם בחדר השינה שלנו, וכשההורים הלכו, נתנו להם לראות סרט במיטה שלנו, והעברנו אותם אחר כך למיטותיהם.
לפנות בוקר חכמוד קם לשירותים ואגב כך זרק לי "סבתא ממש כיף לישון אצלכם" וחזר לישון.
האמת שכן. כיף גדול גם לנו.
אחרי ארוחת בוקר דשנה, בנייה יצירתית בלגו ועוד חצי סרט - לקחנו אותם הביתה. היה גשם שוטף והם באו רק בנעלי בית, אז היינו צריכים לקחת אותם על הידיים (לא פשוט - הם כבר ממש כבדים) עד הרכב, ואחר כך מהרכב לבניין שלהם.
אמנם הלכנו מייד אחרי כן לחדר כושר, אבל עדיין אני מרגישה את הגב מה "שק קמח" של חכמוד (למה באמת לקחתי את חכמוד ולא את נשמותק, הקל יותר? לא ברור!).
בגלל מזג האוויר הגשום לא ישבנו בדשא בקאנטרי אחרי האימון, חזרנו לצהריים בבית ושקענו בשנ"צ רציני.
אחר הצהריים הגיעו '
שותפנו' ו'שריתה' וישבנו יחד על תכנון הטיול שלהם בארה"ב המתוכנן לקיץ.
הם נוחתים בסן פרנסיסקו וחוזרים מלאס ווגאס, כך שתכננו להם ביחד מסלול שעובר גם בקליפורניה וגם בנבאדה....אולי אפילו טיפה באריזונה (הגרנד קניון) למרות שלדעתי יהיה להם שם חם מדי באוגוסט.
בגדול הקפדנו שיהיה להם קצת מכל דבר - עיר (סן פרנסיסקו, לאס ווגאס), טבע (שמורות כמו יוסמיטי וסקויה), נופים יפים בדרך (מונטריי, כרמל, 17 מייל דרייב) , פארקי נושא (כמו יוניברסל סטודיוז, דיסני לנד, סי וורלד בסן דיאגו) וקצת חוף ים וסטאלבט (ווניס ביץ' וסנטה מוניקה בלוס אנג'לס).
ושלא יהיה אינטנסיבי מדי - לא יותר מדי נסיעות כל יום, במיוחד עבור הבת שלהם (זו שעברה והחלימה מסרטן העצמות ויש לה ברך מלאכותית וצליעה רצינית ולא מסוגלת ללכת יותר מדי אבל גם לא לשבת ברכב יותר מדי שעות).
לאט לאט מתגבש להם טיול נהדר.
בראשון לפני הצהריים נפגשתי עם 'מחברת' וניצלתי גם את ההזדמנות לרחוץ את האוטו - אחרי יותר מחודשיים לדעתי שלא עשיתי זאת. עכשיו (לזמן קצר) הוא מבריק.
א פרו פו מבריק - בתי לקחה את נשמותק לאבחון "מחוננים" מתוך הכרה שהוא כנראה כזה, ושאולי יהיה לו כיף להשתלב בחוגים מתאימים, לספק את הצורך שלו ואת הסקרנות שלו בעוד ידע והרחבת אופקים, וגם אולי לפגוש ילדים כמוהו.
באבחון יצא שהוא באמת מחונן, IQ גבוה על סף הגאונות, אבל המראיינת (בתום האבחון) פשוט לא מצאה חן בעיניו (וכנראה גם לא כל כך בעיני בתי וחתני), והוא אמר שהוא לא רוצה כרגע להשתתף בחוג הזה.
שמחתי מאד לשמוע שבתי וחתני לא לחצו עליו, הבינו שמשהו בכימיה שבינו לבין המראיינת לא עבד טוב (כאשר דווקא היתה כימיה מצוינת בינו לבין המאבחנת), והסכימו שכרגע עדיין לא.
בעוד חצי שנה או שנה הם יבדקו את העניין שוב (בלי צורך באבחון נוסף או אפילו ראיון נוסף).
ועוד בענייני "מבריק"...
בערב שוחחתי בטלפון עם מנקה (עוזר בית) שאת הטלפון שלו קיבלתי מחברה של 'שריתה'.
לא דיווחתי כאן על סיפורי "עוזרות בית" בזמן האחרון, אבל היתה לי עוזרת נהדרת במשך כשנה וחצי שעזבה. בטוב לבה היא הפנתה אלי חברה שלה, ואפילו טרחה ועשתה לה 'חפיפה' לפני שהיא עזבה, אבל עם כל הרצון הטוב, החברה הזאת לא באמת יודעת לנקות.
זה לא שהיא לא רוצה. יש לה המון רצון טוב ומוטיבציה. היא פשוט לא רואה דברים. אני אולי מתקשה לבטא זאת באופן ברור, אבל כדי לנקות בית צריך מיומנות מסוימת - לראות מה מלוכלך, מה נקי ואין צורך לנקות. ויש גם טכניקות ניקוי, שהן פשוטות למדי אבל אם לא יודעים אותן אז הניקיון אינו באמת ניקיון.
בקיצור - אני מנסה ללמד אותה, להעיר לה בעדינות בכל פעם על משהו אחר, לא בצורת תלונה אלא בצורת בקשה - פה אני מבקשת ככה, וכאן חשוב לא לדלג על....
וגם אם נראה שהיא הבינה ומיישמת....אחרי שבוע או שבועיים זה נשכח.
בצר לי התחלתי להפיץ את השמועה בין החברים באזור שאני מחפשת חלופה, וקיבלתי טלפון של "עוזר בית" מיישוב שכן. לקח זמן עד שהוא ענה לי (בסוף זה הסתדר עם סמסים, עד השיחה אתמול). ועכשיו אני בהתלבטות.
הבחור לוקח תעריף כמו כולם, ומובן שאני משלמת תמיד פנסיה, ביטוח לאומי, נסיעות, הבראה וחופש..... זה מובן ומקובל. אבל.
כאשר אני בחופשה, הוא מתעקש להמשיך לבוא כרגיל. ואני לא מעוניינת שהוא יהיה כאן כאשר אנחנו לא כאן. וגם אין טעם לנקות כאשר אנחנו לא בבית. ואני מבינה שגם אם אומר לו לא לבוא לעבוד באותה תקופה, הוא ידרוש את התשלום בעכל מקרה. כנ"ל לגבי ימים שבהם נופל חג על יום הניקיון שלו. הוא מתעקש לקבל עליו תשלום כרגיל.
הוא טוען, שאם בכל פעם שאנשים יסעו לחופש הוא לא יעבוד, אז לא תהיה לו כמעט משכורת. אולי זה הגיוני מבחינתו, אבל זה לא רלוונטי לי.
מה שכן, הוא אמר ש"זה החוק" ולדעתי זה בכלל לא נכון.
עובד יומי או שעתי בעצם, זה מה שהוא, מקבל כסף רק על המשמרות בהן הוא עובד בפועל. זה לא כמו עובד "חודשי", שמקבל סכום קבוע כל חודש, וכאשר הוא לא נמצא זה יורד לו ממכסת "ימי חופשה" או "מחלה".
עובד חודשי, אגב, מרוויח פחות לשעה מאשר עובד יומי או שעתי.
בכל מקרה הוא אמר שהוא יכול להגיע בשלישי הבא לניסיון, ואני מתלבטת אם בכלל להגיד לו לבוא. או להתמקח איתו עוד יותר על העניין הזה של החופשות שלנו, כי אנחנו נוסעים הרבה לחו"ל יחסית.
נראה.
בינתיים אמשיך לחפש, או שפשוט אמשיך להסביר לעוזרת הנוכחית איך אני צריכה שהדברים ייעשו. כי לנקות לבד את הבית אני כבר לא מעוניינת והאמת שגם לא באמת מסוגלת.
