חופשה בשוויץ - שיבושים קלים (ופחות קלים)

אז מה השתבש? לא הרבה, אבל בכל זאת.....
הגענו לדירה, וזה לא היה פשוט כי אין כאן מספר או כתובת כלשהי על הבניין, ובעלת הבית לא ממש תקשורתית. שאלנו אותה היכן לחנות וחנינו ליד הבית בצד הדרך לפי ההסברים שלה (האנגלית שלהם כאן על הפנים - וחלק גדול מהזמן חייבים להיעזר ב-GOOGLE TRANSLATE).

יומיים אחרי  כן צלצל בדלת שכן זועם, שטען שאנחנו חונים על החניה שלו.
אנחנו עם שתי מכוניות (כלתי הגיעה ממינכן עם רכב שכור) אז שאלנו איזה מהרכבים חונה לו בחניה, כדי שנזיז אותו.
BOSE CARS ARE IN MY PARKING SPACE
אמר במבטא שוייצרי כבד. (BOSE=BOTH)
ZE VOLVO UND  ZE BLACK GERMAN CAR
ואת המלים ZE BLACK GERMAN CAR הוא סינן בטון שהבהיר מעל לכל ספק כמה הוא שונא גרמנים.
אנחנו עם הוולוו, כלתי עם פורד פיאסטה.....לרגע תהיתי למה הוא מתכוון כשהוא אומר GERMAN CAR, אבל בסוף הבנתי שהוא מתכוון ללוחיות הגרמניות של הפורד.

בסופו של דבר הבטחנו לפנות את השטח, וביקשנו מבעלת הבית שתורה לנו היכן בכל זאת לחנות.
כרגיל לקח לה זמן לענות, ואז היא הסבירה שמאחורי הבניין, בתוך הגינה (שבמבט ראשון נראתה לנו לגמרי מגודרת, אבל במבט שני הבנו שיש קרש שמשמש כשער שניתן להסיט הצידה) שם החניה שלה.

לא יכולת לומר קודם?
כמובן שלמרות שזה נראה שטח גדול, אי אפשר לחנות כאן עם שתי המכוניות (בגלל זוויות תמרון מסובכות), אז העברנו בינתיים את הרכב השכור של כלתי למגרש חניה ציבורי ליד המלון. ממילא נוסעים בעיקר איתנו.

זוויות תמרון מסובכות כבר אמרתי?
בפניה לרחוב הקטן הזה בו נמצאת החניה יש מדרגות שבולטות אל הרחוב. אתמול בלילה כשחזרנו מהאזנה לבני במלון לדירה, T לא לקח טוב את הפניה לרחוב הזה, המדרגות האלה נתפסו בחלק התחתון של הרכב, וקרעו ממנו חתיכה (פלסטיק ארוך שמחובר לכל אורך הרכב). אוף.

אני לא מאלה שאוהבים לומר "אמרתי לך", אבל ממש לא נראה לי העניין כאשר T החליט לא לעשות ביטוח מקיף לרכב השכור. הוא גורס (ובצדק) שחברות ההשכרה עושות עלינו קופה עם הביטוחים האלה, שממילא בדרך כלל לא מנוצלים. בדרך כלל. עד שצריך אותם. ואז, אם אין, כשמחזירים רכב במצב כזה, הם מנקנקים אותך עד הסוף.

לא אמרתי "אמרתי לך".
לקחנו נשימה עמוקה. החלטנו לנסות לתקן את הרכב בעצמנו, כי זה בטוח יעלה פחות ממה שייקחו לנו בחברת ההשכרה.
פתחנו מחשב, התחלנו לחפש מוסכים של וולוו בסביבה. וראו זה פלא - יש כאן מוסך וולוו במרחק של 25 דקות נסיעה.
נסענו אליהם על הבוקר.
הם היו מאד נחמדים.
גם איתם תיקשרנו בעיקר דרך ה-GOOGLE TRANSLATE.

הם הזמינו את החלק ואמרו שהוא יגיע אליהם ביום שני בבוקר. בשלישי אנחנו כבר אמורים לנסוע ליער השחור.
כן, הם הבטיחו. בשלישי אחרי הצהריים הרכב יהיה מוכן. הם אפילו מוכנים לתת לנו רכב חלופי בעלות של 50 פרנקים ליום.
טוב. עכשיו צריך לקוות שהדיוק השווייצרי המפורסם לא יאכזב.

וגם כאן

חופשה בשווייץ - VALS והמפגש עם בני

למחרת על הבוקר יצאנו לכיוון VALS לפגישה המיוחלת עם הבן.
לא חושבת שצריכה להסביר איך זה לחיות רחוק מהילד שלך.
נכון שיש WHATSAPP ויש SKYPE והמרחקים התקצרו והיכולות גדלו ואנחנו מצליחים לראות אותו לפחות פעמיים בשנה.....ועדיין אין את זה בשוטף, ביום יום - כמו שיש לנו עם בתי - וזה חסר.
אז התרגשנו מאד לקראת בילוי שבוע שלם יחד, ומרגע שנפגשנו - בין השיחות והבילויים, הטיולים והארוחות, אנחנו מנצלים כל הזדמנות להתחבק.

 VALS היא עיירה קטנטונת בקנטון Graubünden השוכנת בעמק (גבוה) מוקף הרים (גבוהים עוד יותר) ומפלים,

באמצע העיירה זורם נהר מרהיב,

בגינות הבתים מגדלים מגדלים ירקות ופרחים.....בובה של מקום.

בכל האזור הזה נחצבת אבן מקומית מהממת, בה משתמשים כאן עבור כל דבר - ריצוף, רעפים, עיצוב....

נראה שכל תושביה של VALS קשורים איכשהו לכריית האבן הזו, או למפעל המים המינרלים VALSER

או למלון VALS 7132 בו יש SPA מרהיב של מים תרמאליים VALS THERME .

המלון הזה הוא בעצם הסיבה שאנחנו כאן.

אל המלון הזה הוזמן בני לנגן עם אחד מההרכבים שאליו הוא שייך. הם היו כאן כבר בחורף, ניגנו כאן ערב ערב בתקופה שבין חג המולד לסילבסטר, וזה היה כל כך מוצלח שכעת הזמינו אותם שוב -  לשלושה שבועות.

כל יום בין שש וחצי בערב לשבע וחצי ואז שוב בין תשע וחצי ועד חצות, הם מנגנים קטעי ג'אז (מקוריים וגם סטנדרטים) ליד הבר לאורחי המלון.

יש להם מגורים במלון וכן ארוחות בוקר וערב, וזכות להשתמש באופן חופשי בספא. ומשלמים להם יפה. ובמהלך היום הם חופשיים, ובני יכול להיות איתנו.

ברוב הערבים אנחנו גם יושבים קצת בבר של המלון כדי להקשיב לנגינה שלהם (וכמובן מתפוצצים מנחת כשמוחאים להם כפיים). 

ההרכב הספיק לארגן לעצמו הופעות על הדרך גם בלונדון וגם בפריז, ואז הם הגיעו הנה - ואנחנו החלטנו לנצל הזדמנות שהבן נמצא באירופה (ולא בארה"ב הרחוקה), לבוא להיות איתו שבוע ואז לטייל עוד קצת באירופה לפני שחוזרים הביתה.

לגמרי במקרה ובלי כל תיאום מראש, נמצאת כאן השבוע גם כלתי, שהיתה בביקור אצל אחותה (שגרה במינכן) ואחייניתה (שנולדה לפני שלושה חודשים). והשמחה רבה.

כהרגלנו שכרנו לנו דירה דרך AIRBNB בתוך העיירה, מרחק עשר דקות הליכה מהמלון בו בני עובד.

לפעמים הם ישנים איתנו בדירה (יש להם חדר וגם מקלחת משלהם) ולפעמים במלון.

אז לפעמים אנחנו מטיילים כאן בסביבה. 

שלשום נסענו לכיוון העיר CHUR (מבטאים חוּר), שטוענים שהיא העיר העתיקה ביותר באירופה.

בדרך עצרנו ליד אגמון קטן בעיירה חמודה בשם LAAX. הקפנו את האגם ונהנינו ממשפחות הברווזים ומהצעירים שהשתכשכו להם במים.

המשכנו הלאה לאזור אגם CAUMASEE (בעצם אגם קָאוּמַה כי see  זה כבר "אגם"), חנינו, ועשינו טרק קטן עד לתחתית ההר אל האגם.

במהלך כל הדרך חשבתי לעצמי איך אעשה את הטיפוס הזה בחזרה, במיוחד כשראיתי שככל שיורדים המדרון נעשה תלול יותר, אבל כשהגנו למטה התברר שיש מעלית (בחינם!) שאפשר לעלות איתה כמעט את כל המדרון בחזרה למעלה. 

אתמול בילינו את כל הבוקר והצהריים בספא המים התרמאלים.

בספא יש הרבה בריכות עם המים התרמאליים האלה בגדלים שונים ובטמפרטורות שונות.
בפנים יש בריכה מרכזית בסביבות 33 מעלות.
בנוסף יש בריכה של 42 מעלות ולידה בריכה של 14 מעלות - וכאשר עוברים מזו לזו זה ממריץ את הדם משהו פחד.

יש גם סאונת אדים בדרגות חום שונות. עוברים מאחת לשנייה דרך וילון.....אני לא הצלחתי לשהות אפילו שנייה בסאונה החמה ביותר אבל ישבתי קצת בזו שבדיוק לפניה.

בנוסף יש גם בריכה חיצונית שמשקיפה על ההרים המרהיבים של VALS. בני וכלתי ניסו לתאר בפנינו את החווייה של השהייה בתוך המים החמים בחורף כאשר הכל מסביב מושלג.

כך רבצנו לנו כמה שעות, טובלים בבריכות השונות, שוכבים לנוח או לקרוא. אני עכשיו קוראת את "סוס אחד נכנס לבר" של דוד גרוסמן. אני ממש בהתחלה. המים החמימים האלה השרו על כולנו עייפות עמוקה.....

בערב בין ההופעה הראשונה של הבן לבין השניה, אנחנו פוגשים אותו לארוחה באחת המסעדות (אין הרבה) בסביבה. הערב דווקא עשינו קנייה גדולה בסופר ונבשל ונאכל בדירה.

הכל נשמע מושלם ואידיאלי, ובכל זאת היו כמה "זיופים" כדי שבכל זאת נרגיש "נורמלים". אבל זה כבר בפוסט הבא....

וגם כאן

חופשה בשווייץ - היום הראשון

טיסה בחמש בבוקר משמעה לילה לבן לפניה ויום די אפוף אחריה.
בהתחלה היה נראה שכל מיני דברים עומדים להשתבש.
הטיסה היתה משותפת לאל על ול-Swiss Air, ולא הצלחנו בשום אופן לבצע צ'ק אין מוקדם באתר של אף אחת מהן.
שיחת טלפון עם אל על הניבה רק תסכול, והנחיה להגיע לשדה בין שלוש לשלוש וחצי שעות לפני הטיסה. אוף.
הזמנו מונית לאחת בלילה, והנהג התקשר שהדרך חסומה בגלל עבודות בכביש. בסוף הוא הגיע, והגענו בדיוק בזמן.
כאשר אנחנו לא נוסעים בעצמנו לשדה התעופה (וחונים בחניון לטווח ארוך) אנחנו נוסעים עם מונית "הדר" לשדה. בדרך לשדה הם הכי זולים. באחת בלילה עלה לנו 200 ש"ח מהיישוב שלנו בשרון. לא רע בכלל. בדרך חזרה מהשדה זה עולה כמעט פי שניים.

עמדנו בתור לצ'ק אין במשך שלושת רבעי שעה. יחסית ליולי זה דווקא היה בסדר.

מכאן ואילך הכל דווקא הלך חלק.
לשם שינוי הייתי צריכה משהו בדיוטי פרי - משום מה רק שם מוכרים את הדאודורנט שאני אוהבת.
כלומר בשום מקום אחר בארץ.
אם כבר, אז כבר, T קנה לעצמו אפטר שייב חדש. ואז נותר לנו זמן לקפה וכריך בארומה.

הטיסה היתה של Swiss וככזאת התנהלה למופת. נוחות, שירות, אדיבות.
הגענו לציריך בשמונה וחצי בבוקר. המזוודות שלנו יצאו מייד.
בביקורת הדרכונים הפקיד היה ידידותי וחייכן. בסך הכל הוא שאל את אותן השאלות שתמיד שואלים - מאיפה הגענו, היכן נשהה, מתי נעזוב - אבל איכשהו כשהוא שאל אותן זה לא נשמע כאילו שאנחנו חשודים במשהו אלא כאילו הוא פשוט מתעניין.

בהשכרת הרכב התברר שהרכב שלנו עוד לא מוכן ("הזמנתם אותו לעשר, עכשיו רבע לתשע, תחזרו בעשר") אז התיישבנו לקפה ומאפה במחיר מופקע.
מה שכן, שודרגנו לוולוו סטיישן אז לא התלוננו.

מערכת הניווט שהגיעה עם הרכב היתה מוזרה, אז השתמשנו בווייז. ליתר ביטחון הבאנו איתנו את ה-TOM TOM המצוין, למקרה שנעבור בהמשך באזורים ללא קליטה.

התכנית היתה לישון בלילה הראשון בעיירה קטנה על שפת אגם ציריך בדרך לבני שנמצא ב-VALS (עמק קסום בין ההרים בדרום מערב שווייץ), ולהמשיך למחרת.
היה לנו זמן לטייל קצת לפני שיכולנו להיכנס לחדר שהזמנו, והתלבטנו אם להישאר בציריך או לא.
החלטנו דווקא על לוצרן. זכרנו אותה כעיר חמודה ויפה, אמנם לא לגמרי בדרך ליעדנו, אבל המרחקים לא ממש גדולים והכבישים......הו, הכבישים מצוינים!

לוצרן לא איכזבה.
העיר היפה שבאמצעה עובר נהר, הגשרים ביופיים המגוון, הברווזים והברבורים במים..... וגם ארוחה טובה באיזו חצר אחורית מוקפת בניינים מכמה מאות אחורה....
היה רגע משעשע כאשר התלבטנו אם וכמה תשר להשאיר למלצר.
חקרנו מעט אצל ד"ר גוגל, ומה שקראנו אמר פחות או יותר שברוב המקרים בשווייץ הטיפ כבר כלול במחיר, אם אנחנו ממש מרוצים ניתן לעגל לפרנק הקרוב, אבל שבאופן כללי אנחנו יכולים להיות די בטוחים שהמלצר הזה מרוויח יותר מאיתנו ממילא...........

שבעים מהאוכל ומהנוף יצאנו מלוצרן ושמנו פעמינו אל Richte rswil, עיירה קטנה על שפת אגם ציריך
הזמנו כאן חדר במלון קטן, יותר נכון צימר שהוא חלק ממסעדה (שכמובן שהיתה סגורה ביום שהגענו...).

אין לי הרבה דברים טובים לומר על הצימר הזה, אבל גם המיקום שלו (לא רחוק משפת האגם) וגם המיטה היו מעולים. אה, כן, וגם ארוחת הבוקר היתה מצויינת. אז אולי יש לי דברים טובים לומר על הצימר הזה......

כמה מלים על מזג האוויר - בייחוד משום שעזבנו את הארץ במצב של כבשן לוהט שאמור היה רק להמשיך ולהתלהט עוד.....
הטמפרטורות נעות כאן בין 10 מעלות בלילה לבין עשרים וקצת מעלות ביום, כאשר שיא החום הוא בדרך כלל בסביבות שלוש-ארבע אחרי הצהריים.
ביום הראשון היו שתי סופות רעמים וגשם  - הראשונה תפסה אותנו כשאכלנו ארוחת ערב במסעדה הודית מצויינת על שפת האגם, והיא נרגעה כמה דקות לפני שסיימנו ועמדנו לחזור לחדר. השנייה החלה כמה דקות אחרי שחזרנו לחדר והסתיימה מתישהו במהלך הלילה....

למחרת על הבוקר יצאנו לכיוון VALS לפגישה המיוחלת עם הבן. אבל זה כבר בפוסט הבא.....

וגם כאן

בבריכה עם חכמוד ונשמותק

נגמרה שנת הלימודים ובגנים החלה קיטנה (שזה בעצם הצהרון לאורך כל היום), והסתיימו כל החוגים. כמעט.
וכיון שאין חוג כדורגל לחכמוד, החלטתי לאסוף אותם מהגן ביום חמישי ולקחת אותם לבריכה. בתי ארגנה להם בתיקי הגן את בגדי הים, משקפת ומגבת.
כשבאתי לגנים וסיפרתי להם את התכנית הם קפצו משימחה.
"הולכים ישר לבריכה, סבתא?" שאל חכמוד בהתרגשות "לא עוברים אפילו בבית?" ושמח מאד כשעניתי בחיוב.

בדרך לשם הם רקמו ביניהם תכנית כיצד יצילו בבריכה את החבר הדמיוני שלהם שנלכד על ידי ה"רעים". חלוקת התפקידים ביניהם נקבעה מראש - נשמותק יצלול למים ויציל את הילד, וחכמוד יילחם ברעים ויהרוג את כולם.

הגענו ומייד לקחתי אותם למלתחות הילדים להחליף לבגדי הים. פתרון גאוני למצבים כאלה, בהם אישה מגיעה עם שני בנים שכבר עברו את גיל 3 ולא ניתן להכניס אותם למלתחת הנשים. יצאנו מייד לכיוון הבריכה הגדולה, הנחנו את התיקים על כסאות הנוח, עזרתי להם להרכיב את המשקפות שלהם ומייד נכנסנו למים.

אחרי שסיימו בהצלחה את הצלת החבר הדימיוני התחלנו לשחק תופסת במים, כאשר לפעמים הם מנסים לתפוס אותי ולפעמים אני רודפת אחריהם. חכמוד כבר ממש שוחה וצולל, וכל הזמן הדגים לי כיצד הוא עושה גלגול קדימה או אחורה או מנסה עמידת ידיים במים, ונשמותק עדיין לא ממש מעז להרים את רגליו (נשארנו ברדודים) אבל כן צולל עם הראש במים.
לעיתים היה מאתגר לראות את שניהם בו זמנית, ולא העזתי להסיר מהם את עיני לשנייה (למרות שהיו גם מצילים), אבל בסך הכל היה מהנה והם התנהגו למופת.

באיזשהו שלב התעייפתי וגם נהיה לי קר (כבר היינו כמעט שעה במים, השמש הסתתרה מאחורי העננים, כבר היה חמש וחצי), והם הסכימו לצאת וכמובן ביקשו ארטיק.
יצאתי ראשונה כדי להביא להם מגבות, והלכנו לכיוון המזנון.
חכמוד מייד בחר במנגנום לבן, ונשמותק כמובן היה חייב להתלבט. "אני מתלבט כאן, סבתא" הוא קרא לי אל השלט שפירט סוגי ארטיקים וגלידות שונים. "מה כדאי לי, סבתא, את זה (שוקובו) או את זה (קסטה)?"
"שניהם טובים, נשמותק, שניהם טעימים מאד" לא הקלתי עליו.
הוא התחיל עם ה"אן-דן-דינו" שלו, באורך הגלות, אבל המוכר היה סבלני וגם לא היה תור של אנשים שילחיצו אותו.
הפור נפל על קסטה, וחכמוד ביקש גם פרעצל

וכמובן שגם נשמותק רצה כמוהו......

אני הזמנתי לי אייס קפה, למרות שזה מלא סוכר. בא לי, כמו שאומרים הילדים.

ישבנו שם ליד שולחן סמוך למזנון, והם אכלו בשקט ושקעו בהרהורים.

קוריוז קטן:

לידינו ישבה אמא עם שני ילדים, בן ובת. אין לי מושג בני כמה הם היו. הם היו גבוהים לפחות כמו חכמוד ונשמותק אבל משהו בפנים שלהם ובהתנהגות שלהם גרם לי לחשוב שהם צעירים יותר. 

האם קנתה להם צ'יפס, והם התפשטו לגמרי והתחילו לאכול. 

הילדה הלבישה על עצמה מן פונצ'ו-מגבת שכזה, אבל שחלקו הקדמי קצר יותר מהאחורי. בקיצור - ניתן היה בבירור לראות שהיא עירומה לגמרי. הילד לא טרח ללבוש דבר. הוא הסתובב לו עירום, ושמתי לב שזה בולט לי כי זה מאד יוצא דופן בארץ.

בעוד שבארצות אחרות, בעיקר באירופה, ילדים עד גיל די מבוגר (לפחות בית הספר היסודי) מסתובבים בחופשיות בעירום מלא, בארץ כבר לתינוקות מלבישים בגד ים. 

ראיתי איך אנשים עוברים לידם והמבט שלהם מתעכב. ראיתי שילדים שמים לב ונועצים עיניים.

היה איזה רגע שהבן ניגש אלינו, ושאל את חכמוד איך קוראים לארטיק שהוא אוכל. וראיתי שחכמוד ממש נבוך. 

הוא התקשה לומר את שם הארטיק, ואני עניתי לילד במקומו. הוא לא דיבר על זה אחר כך ולא שאל אותי, למשל, מדוע הילד הסתובב לו עירום לגמרי. אבל ראיתי שזה מוזר לו. 

אחר כך הלכנו לבריכה ה"בינונית" שבה גם שתי מגלשות מים. 

חכמוד ונשמותק התחילו במרתון של התגלשויות, פעם בכחולה ופעם באדומה, נהנים מכל רגע, ולמרבה הפלא לא התעייפו כלל. 

מטבע הדברים, היו שם שני מצילים. האחד ישב למעלה וניטר את סדר הגלישה, לוודא שאף ילד לא יגלוש או ינחת על אף ילד אחר. השני ישב למטה, לוודא שכל ילד שכבר נחת בבריכה, יפנה אותה מהר כדי שהגולש הבא לא ינחת עליו. הוא גם הנחה כל ילד לצאת מהבריכה בצד שקרוב למגלשה ממנה הגיע. 

נשמותק, בהלך רוחו הנוכחי, לא שעה להוראות המצילים, נשאר במים להשתכשך גם אחרי שסיים לגלוש, וכאשר כבר התקדם לשפת הבריכה כדי לצאת, עשה זאת בכיוון הלא נכון. המציל העיר לו כמה וכמה פעמים, וגם אני, והוא המשיך בשלו.

באחת הפעמים, כאשר המציל ממש גער בו לצאת כבר מהמים, הפנה אליו נשמותק את פניו המתוקות ואמר לו "אני מחליט עלי", בקול שגרם למציל להתאמץ מאד שלא לפרוץ בצחוק. הוא הצליח להתאפק, הרצין מאד את פניו, והזהיר את נשמותק שאם הוא לא ישמע בקולו, הוא ייאלץ לצאת מהבריכה ולשבת ליד סבתא. הפעם הזו המסר נקלט.

הם המשיכו להשתעשע במגלשות עד שקיבלתי הודעה מחתני שהוא בדרך לאסוף אותם, ובאורח פלא הם התרצו מייד, באו איתי למלתחת הילדים והחליפו בגדים בלי להשתהות יתר על המידה.

בתי וחתני התפלאו איך לקחתי על עצמי לקחת את שניהם לבריכה לבד בלי עזרה, אבל האמת היא שזה היה תענוג.

וגם כאן