השבוע נפגשתי עם מחברת, שבאמת עוברת תקופה לא פשוטה עם הבריאות של הבת שלה, ואני באמת מקווה שבסופו של דבר הכל יהיה בסדר. הן גיבורות, שתיהן. בנוסף לדאגות ולליווי ולתמיכה בבת, מחברת והבת שלה שותפות בקליניקה, וכל העומס של העבודה של הבת עכשיו גם נופל עליה. לא פשוט.
הפענוח של ה-MRI של בתי חזר ללא ממצאים, לשמחתנו, וכעת לדעתי נותרה לה עוד בדיקה לבצע לפני שהיא תחזור לרופת האף אוזן גרון לקבל את האבחון הסופי ואת ההמלצות להמשך.
בנוסף, ישבתי בוקר שלם עם אבא שלי על התוכנה TURBOTAX - להגשת דו"ח שנתי אמריקאי ל-IRS. אבא שלי מגיש את זה באופן עצמאי שנים, והוא באמת מבין בזה, אבל כבר יותר קשה לו, ומה שהתחיל לפני שלוש שנים כ"חפיפה" כדי שאתמצא ואוכל לתפוס פיקוד במקרה שהוא יפסיק לתפקד, הפך למסורת שאותה אנחנו מבצעים ביחד. אמרתי לו כבר בשנה שעברה שברגע שהוא כבר לא יוכל לעשות את זה אני פשוט אקח את החומר לרואה החשבון שלנו ואשלם לו שהוא יגיש את הכל. אין לי כוח להתעסק עם זה. אבל כל עוד הוא בעניינים, אני עוזרת ומשתפת פעולה.
גם את כל דיווחי המיסים שלנו בארה"ב וכמובן בארץ בצענו ושילמנו והשלמנו ועשינו V על הפעילות הביורוקרטית הזאת - וההוצאות האסטרונומיות. אני אוהבת כשאנחנו מסיימים עם מטלות ויכולים להתפנות לדברים אחרים. פעם מזמן קראתי ספר גרמני - לא זוכרת מי היה הסופר - שכתב על "תענוגות החובה". אותן מטלות שחייבים לבצע....ואין זה תענוג גדול אבל כיף והקלה עצומה כשמסיימים עם זה.
עוד השבוע, שותפנו ושריתה נסעו לסופ"ש ל"ארמון" - כך אנחנו מכנים את הבית ביוון (עוד לפני שרכשנו אותו.....האמת) לחגוג את יום הולדתה של שריתה.
שותפנו התבאס מכך שהם טסים רק לארבעה ימים - שזה בעצם יומיים וחצי כי מגיעים בחמישי אחר הצהריים ועוזבים ממש על הבוקר, אפילו לפנות בוקר, בראשון. זה גם מעט ימים וגם מייקר את הטיסה, אבל שריתה לא מוכנה להפסיד כל כך הרבה ימי עבודה - והיא צודקת מבחינתה. יש לה עסק עצמאי ולקוחות שבאים אליה כבר שנים, והיא עוד צעירה, לא מוכנה עדיין לפרוש.
שותפנו פשוט מאושר להיות שם. שם בבית, שם בכפר שלנו. הוא לא מפסיק לומר כמה שנהדר שם וכמה שהוא רגוע וכמה שהבית מושלם. זה כיף לשמוע. הוא גם אומר שהסוכנת שלקחנו כדי לנקות ולטפל בבית עשתה בינתיים עבודה ממש טובה, וזה שימח את כולנו מאד.
אנחנו מתכננים לטוס לשבוע, כנראה בשבוע הבא, ונראה לי ששותפנו ירצה להתלוות אלינו. אנחנו מתכננים בעיקר לטייל הפעם, להכיר את הפלפונז קצת יותר ולגלות עוד מסלולים ואטרקציות תיירות, וברור שיהיה אחלה אם הוא יבוא גם.
כששאלתי את הקט-סיטר אם הוא יוכל לטפל במיינקוני בתאריכים האלה ראיתי שהוא כלל לא קיבל את ההודעה שלי. למחרת התקשרתי אליו והמספר שלו לא היה זמין. תיארתי לעצמי שקרה משהו לטלפון שלו אבל גם קיויתי שהוא בסדר וכתבתי לאמא שלו - והיא אכן אישרה שהתקלקל לו הטלפון ושהוא מנוטרל עד שיגיע טלפון חדש שאבא שלו מזמין עבורו. אז גם כי אני נחמדה באופן כללי ואוהבת לעזור, אבל גם כי יש לי אינטרס שהילד יוכל לתקשר איתי ועם העולם, הצעתי להשאיל להם את הטלפון הישן של T - שנשאר פנוי לאחר שהחלפנו טלפונים בשנה שעברה. הם שמחו מאד, כמובן.
הערב ארוחת ששי עם הורי והמשפחה של בתי אך ללא שרי, שבפעם הראשונה בחייה קבעה להישאר לישון אצל חברה. אצל חברות, בעצם, תאומות, שהן שלושתן חברות עוד מהגן. עכשיו נותר לראות איך יהיה לה והאם באמת היא תחזיק מעמד כל הלילה או שיגיע הטלפון שמבקש מההורים לבוא לקחת אותה - כמו שקורה הרבה פעמים במקרים כאלה. כך או כך היא מאד מאד מתרגשת לקראת זה. מתוקה שלי.
לפי הזמנתם T הכין קציצות בקר ודגים, וגם קיש בצל ועוד כל מיני דברים טעימים, וגם הגדיל לעשות ואפה עוגיות אמסטרדם שהם סיפרו שהם מאד מאד אוהבים, ואנחנו כלל לא הכרנו. נראה איך זה ייצא. זו תמונה שהורדתי מהרשת אבל זה אמור להיראות ככה.
אז השולחן כבר ערוך ותיכף אצא להביא את הורי......שיהיה סוף שבוע שקט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה