אז בסוף "חגגנו" יום נישואים בביקורת אצל הפרופסור. לא ממש הדרך שבה היינו מדמיינים יום חג.
כשהגענו אליו הוא מייד התנצל - עדיין אין תוצאות לביופסיה. הוא הבין, כך אמר, שקבענו ביקורת מוקדמת כי יש לנו נסיעה לחו"ל. אבל לא הגיעו התוצאות ולכן אין הרבה מה לחדש.
בעיה נוספת, כך אמר, היא שבכל מקרה, גם אם התוצאות שליליות - זה עדיין לא אומר כלום. גם לו דיווח רופא הגאסטרו (כפי שדיווח לנו מיד אחרי ה-ERCP) שהוא לא ראה שום דבר שנראה לו כמו גידול. אבל קיימת היצרות עדיין בצינור המרה, ולכן היה צורך להרחיב אותו שוב ולהכניס סטנט חדש. וכל הזמן מוצאים שם בפנים ריקמה דלקתית שלא ברור מה המקור שלה.
ועדיין הוא (הפרופסור) ראה ב-CT שבוצע אי אז ביולי משהו שנראה לו חשוד. וזה נכון שבינתיים לא מצאו כלום - לא ב-EUS ולא ב-ERCP (אם אכן הביופסיה תחזור שלילית). אבל הוא לא שקט.
בינתיים הוא יבקש שיזמנו אותנו ל-MRI כפי שסיכמנו בביקור הקודם. אבל גם על ה-MRI הוא מראש לא סומך, לא תולה בו הרבה תקוות. אז מה כן?
ייתכן שפשוט יוחלט לבצע מעקב - עוד ERCP בעוד כחודש/חודשיים.
ייתכן שבכל זאת יוחלט על ניתוח. כי אם מסתתר גידול היכן שהוא, הזמן שעובר בלי שמצאו אותו הוא לרעתנו. הבעייה היא שניתוח (שפותח את האזור הזה בבטן) הוא גדול ומסוכן, וההתאוששות ממנו קשה. לא נכנסים לניתוח כזה בקלות ראש.
בקיצור - אי וודאות ענקית שלא מסתיימת.
בהתייעצות איתו לגבי הטיסה לחו"ל הוא דווקא לא היה החלטי. אין מניעה, להרגשתו, לטוס. וחס וחלילה, בהולנד יש רפואה טובה. וגם אם יהיה משהו, לא נראה לו שזה יהיה משהו מסכן חיים.
אבל ברור שאם חלילה יקרה משהו זה יקלקל לנכדים את החופשה, זה עלול לתקוע אותנו בחו"ל בבית חולים זר, לעכב את החזרה ארצה...וכפר הנופש קצת רחוק מאמסטרדם, לא טריוויאלי.
האמת ש-T החליט לא לטוס עוד לפני שהגענו אל הפרופסור. ודווקא אז אני פתאום התחלתי להתלבט, אם זו באמת החלטה נכונה, ואם אנחנו לא מוותרים סתם על התאווררות, בילוי עם הנכדים....ביחוד לאור המשך הבדיקות והבירורים כאן שלא נראה שעומדים להסתיים. אבל בסוף החלטנו לא לטוס כרגע. לא לטוס להולנד. לגבי בוסטון....נראה.
הילדים כן מתכננים לטוס לחופשה הזאת בלעדינו, וטוב שכך. הם כל כך זקוקים לחופש, לשינוי אווירה, לזמן איכות ביחד בלי כל הלחצים שמסביב. נופש בוילה פרטית בתוך יער מלא פעילויות בחיק הטבע - דרך אידיאלית לנפוש בזמן קורונה. נקודות התורפה הן כמובן הטיסות עצמן, מקווה שהן תעבורנה בשלום.
בינתיים שרי עדיין חולה. החום עולה, לא ברור מה יש לה. בתי אמרה שממילא הם כולם יעשו בדיקות קורונה לקראת הנסיעה, אז לפחות יידעו בטוח שזה לא זה. אם זה לא זה.
היום הם אמורים לחגוג בבריכה לנשמותק יום הולדת עם כמה חברים. מקווה שזה ייצא לפועל, ושזה יעבור בשלום.
אז מה עוד היה לנו שם?
שיחה עם 'מחברת' על הבחירה בבן זוג לחיים.
בעקבות השיחה שלנו על יום הולדת השלושים לבתה, האקס שלה התקשר להזמין גם אותה, ואחרי התלבטות היא החליטה לנסוע, כדי לחגוג לבת עם כל המשפחה. מאד שמחתי שכך החליטה, למרות שעדיין קשה לה להיות עם האקס, ועוד שזה התקיים אצלו בדירה. שוחחנו אחרי כן, והיא הרהרה בקול רם על כל הדברים שהיא הבינה שהיא ממש לא אוהבת בו - באקס - ותהתה איך ייתכן שהיא בחרה בו כבן זוגה לחיים וחייה איתו במשך שלושים וחמש שנים.
חשבתי על זה לא מעט, בין היתר בהקשר של יום הנישואים ה-42 שלנו. האמת היא שכאשר מחליטים להתחתן עם מישהו, אי אפשר באמת לדעת איך זה יהיה. זה לא רק שלא באמת מכירים מישהו בשלבים ההם, זה גם שאנחנו מתפתחים ומשתנים כל הזמן. זה גם שהחיים מזמנים לנו כל מיני אירועים וכל מיני משברים ואי אפשר לדעת איך כל אחד מאיתנו יגיב להם. וזה נכון שזוגיות טובה מצריכה השקעה, ועבודה מתמדת, ורצון טוב, והתגמשות והתפשרות ובעיקר - הרבה אהבה. אבל מה לעשות, צריך כנראה גם מזל. פשוט מזל.
והזכרתי לה שגם כאשר לא היה לה מושג שהם יתגרשו, היו הרבה דברים שהרגיזו ותיסכלו אותה בו - אבל היא היתה מוכנה לחיות איתם. זה לא שהיא לא ראתה, זה לא שהיא לא ידעה. היא אהבה אותו באמת, והיא הסכימה לקבל אותו כמו שהוא. והיא היתה בטוחה שהוא אוהב אותה. וכנראה באיזה שהוא שלב הוא הפסיק לאהוב אותה, אבל הסתיר זאת. ממנה, מעצמו, מכולם. ושזה ארך כמה שנים טובות, הזוגיות הזאת ללא אהבה מצדו. עצוב.
בגזרת הספרים: אני קוראת (ומאד נהנית) מ"שריפות קטנות בכל מקום" של סלסט אינג. שמחה שגיליתי את הסופרת הזאת.
בגזרת הסדרות, בשיטוט אחרי סדרה לצפיה בנטפליקס, גיליתי את ברידג'רטון, שאני זוכרת שדיברו עליה בשנה שעברה אבל לא זוכרת מה אמרו (פרט לכך שאמרו ש"כולם צופים בזה עכשיו", וזה בדיוק מה שגרם לי לא לצפות בזה). אז התחלתי, בהסתייגות רבה, ואני ממשיכה, אבל משהו לגמרי לא ברור לי לגבי הסדרה הזאת, אז אם מישהו צפה בסידרה הזאת אשמח לשמוע דעות של אחרים עליה.
להבדיל אלף הבדלות, אנחנו צופים ב"פגע וברח" המצוינת עם ליאור רז וליאור אשכנזי ועוד צוות משובח של שחקנים. ממליצה בחום.
אתמול בערב, אחרי שכבר שוחחנו כמה וכמה פעמים במהלך היום, בתי התקשרה פתאום שוב. "אמא, יש לכם היום יום נישואים, נכון? פתאום שמתי לב לתאריך". אז כן, אפילו זכינו לברכה מהבת. אה, וגם מאמא שלי שסימסה לנו לפנות בוקר מזל טוב.
אז אלה החדשות להיום - בעיקר מנה גדושה של סימני שאלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה