בריאה. באמת בריאה. יאללה שימשיך ככה עד סוף החורף הזה!
מצד שני, ממתין לי שתל נוסף - עוד טיפול שורש עתיק שפג תוקפו (כלומר השן גמורה ולא מחזיקה את הכתר....).
לא סימפטי. אבל נעבור גם את זה. זה יקרה בעוד שבועיים.
בגיזרת הנכדים:
נשמותק הוזמן לשלב הבא ב"מבחן המחוננים".
בתי ממש לא מרוצה מבית הספר שלהם, בעיקר מהמורות של חכמוד. גיסתי (שהיא מורה בתיכון ורכזת אנגלית) בוכה כבר כמה שנים שאין מורים והיא נאלצת להעסיק מורים שאין להם באמת את הכישורים הנדרשים.
וזה בתיכון.
ביסודי אני שומעת מה מורים אומרים לתלמידים ולהורים, ואיך הם מתנהגים בשיעור - ואני מתחלחלת. גם כשילדיי היו במערכת החינוך לא הייתי מרוצה, אבל לא ברמות שאני שומעת עכשיו.
בתי מתחילה להבין למה אנשים שולחים את הילדים שלהם למסגרות פרטיות.........
והתינוקות.........
התלבטתי אם לכנות את 'תינוקי' בשם חדש: 'ספידי' - כי פשוט אצה לו הדרך לבחורצ'יק החמוד הזה. הוא עומד כל הזמן, הולך לאורך רהיטים, יודע "לשבת" "לקום" וכששואלים איפה מיטה, וילון, אור...הוא מסובב את ראשו ומביט לכיוון.
הוא עכשיו בגיל של בכי בכל פעם שבני וכלתי הולכים, גם אם רק אחד מהם הולך, ולמרות שהוא מאד נהנה עם הבייבי סיטר, הוא מצליח לשמוע כשהם חוזרים (עוד לפני שנכנסו לדירה) ופורץ בבכי, ואחר כך עובר ממנה אליו וממנו אליה להשלים את הזמן שהיו בנפרד.
הוא אוהב להקשיב לסיפורים ומדפדף בעצמו בספרים כשהוא משחק לבד, הוא מת על שקיות (בד או קרטון) ומשחק איתן תוך כדי שהוא מדבר אליהן. בכלל הוא אוהב לדבר אל חפצים ואל אנשים, ולטפס על כל מה שאפשר (במיוחד הרגליים של הוריו).
אוכל לא מעניין אותו בכלל, וגם כשהוא רעב, הוא אוכל עד שהוא כבר לא לגמרי רעב ואז דברים אחרים מסיחים את דעתו. עד כדי כך שהם התחילו להאכיל אותו לפני השינה (שהבנתי שזה NO NO גדול, לא יודעת בדיוק למה), כי אז הוא רגוע והחדר שקט וחשוך ואין הסחות דעת.
בינתיים תזונאים ורופאים לא יודעים לעזור להם עם זה, פרט ל"הוא חייב לעלות במשקל". יופי. את זה גם הם יודעים.
אז הם מעבים את הפורמולה כמה שאפשר (יותר אבקה על אותה כמות מים), נותנים לו מזון שהוא יכול להחזיק ולהכניס לפה לבד (כי הוא מסרב למחית עם כפית), אז הוא מתעניין כי גם ככה הוא מכניס כל דבר לפה, אבל זה לא עושה עליו שום רושם ולא נראה שמשהו נבלע בכלל.
מצד שני - גם בתי לא אהבה לאכול וגם חכמוד, וכל הטריקים שבעולם לא עזרו. גם בני עצמו לא היה אכלן גדול, אבל זה היה מאוחר יותר. כתינוק הוא אכל בסדר גמור.
'נוקת' לעומת זאת רוצה לאכול הכל, גם דברים שהיא עדיין לא יכולה - שלשום בתי שלחה לנו סרטון שבו הקטנה מוצצת בתאווה סטייק של בתי (מספיק גדול כדי להחזיק ביד ולמצוץ בלי שחלילה תבלע או תיחנק). היא אוכלת מרק, פירות, וכמובן את הפורמולה שלה בתיאבון רב.
בגיזרת ההתפתחות היא זוחלת יפה על הגחון, יושבת (עדיין לא יציבה לגמרי על הריצפה אבל יושבת יפה בכיסא או על הספה), מתקשרת עם כולם - במיוחד מאוהבת באחים שלה.
כשאומרים לה "תודה" היא נותנת את מה שיש לה ביד, וכששרים לה "ידיים למעלה" היא נותנת "כיף"ים קטנים לעצמה בקטע של 1-2-3. היא אוהבת לשבת על הספה ליד הראש של חכמוד כשהוא צופה בטלוויזיה ומלטפת לו את הראש. בטלוויזיה עצמה היא לא מתעניינת. אבל אם מישהו מחזיק טלפון ביד היא מנסה לתפוס אותו. בכלל, צריך להרחיק ממנה דברים (כמו כלי המים של החתולה) כי, למרות שהיא יודעת שאסור, זה מושך אותה מאד.......
אז נכון להיום נוקת בריאה וגם אני ואפילו אמא חזרה לרוטינת הפעילות שלה וסיימה את האנטיביוטיקה - עכשיו היא רק מחכה לצילום ריאות חוזר בתחילת פברואר כדי לדעת מה הולך שם בפנים, האם הסיפור נגמר סוף סוף. זה די מלחיץ את כולנו הסיפור הזה.
אז ביום ששי הקרוב סוף סוף (טפו חמסה עיגולים) נחגוג יום הולדת מאוחר לחכמוד בן התשע, ועל הדרך גם את יום הולדתה ה-88 של אמי (שחגגה שלשום).
אני קוראת את The hate U give וזה תפס אותי, נראה איך זה יתפתח.
נכנסתי גם למשטר אכילה הדוק יותר, לא שאני אופטימית אבל הייתי מאד מאד רוצה להשיל כמה גרמים. אפילו קבעתי תור אצל דיאטנית (אבל זה קורה רק מתי שהוא בפברואר...אוי התורים התורים).
ולסיום בלי קשר לכלום - מה אני לא אוהבת בפייסבוק?
- שהפיד מתמלא כל כך מהר בכל כך הרבה שאין סיכוי שאספיק לראות את כל מה שכתבו החברים שלי או מידע מהפורומים שחשובים לי או אנשים שאני עוקבת אחריהם. אפילו לא אלה שמסומנים כ"ראה ראשון".
- שאין שום סיכוי לחפש ולמצוא פוסט שמישהו כתב לפני כמה ימים.
- שגם אם אני מגבילה את עצמי לחברים שאני מכירה וקרובי משפחה, או פורומים לכאורה שימושיים (של היישוב למשל) עדיין איחשף לפוסטים של שנאה והסתה.
ואני לא רואה שיש לי אפשרות לסנן תכנים - כי זה או שאני לא אקרא שום דבר מאותם אנשים או ששוב ושוב יקפצו לי פוסטים מלאי שנאה ובוז ופוליטיקה בין שלל הפוסטים האינפורמטיביים המעניינים כמו עדכוני נכדים (אם זה קרובי משפחה) או תמונות ממפגשים משפחתיים או טיולים........ או מידע שימושי (אם אלה פורומים שנרשמתי אליהם).
בגלל זה (בין היתר) אני די מדירה את רגלי מפייסבוק.
לפחות השמש זורחת ויש כמה ימים נעימים......
מצד שני, ממתין לי שתל נוסף - עוד טיפול שורש עתיק שפג תוקפו (כלומר השן גמורה ולא מחזיקה את הכתר....).
לא סימפטי. אבל נעבור גם את זה. זה יקרה בעוד שבועיים.
בגיזרת הנכדים:
נשמותק הוזמן לשלב הבא ב"מבחן המחוננים".
בתי ממש לא מרוצה מבית הספר שלהם, בעיקר מהמורות של חכמוד. גיסתי (שהיא מורה בתיכון ורכזת אנגלית) בוכה כבר כמה שנים שאין מורים והיא נאלצת להעסיק מורים שאין להם באמת את הכישורים הנדרשים.
וזה בתיכון.
ביסודי אני שומעת מה מורים אומרים לתלמידים ולהורים, ואיך הם מתנהגים בשיעור - ואני מתחלחלת. גם כשילדיי היו במערכת החינוך לא הייתי מרוצה, אבל לא ברמות שאני שומעת עכשיו.
בתי מתחילה להבין למה אנשים שולחים את הילדים שלהם למסגרות פרטיות.........
והתינוקות.........
התלבטתי אם לכנות את 'תינוקי' בשם חדש: 'ספידי' - כי פשוט אצה לו הדרך לבחורצ'יק החמוד הזה. הוא עומד כל הזמן, הולך לאורך רהיטים, יודע "לשבת" "לקום" וכששואלים איפה מיטה, וילון, אור...הוא מסובב את ראשו ומביט לכיוון.
הוא עכשיו בגיל של בכי בכל פעם שבני וכלתי הולכים, גם אם רק אחד מהם הולך, ולמרות שהוא מאד נהנה עם הבייבי סיטר, הוא מצליח לשמוע כשהם חוזרים (עוד לפני שנכנסו לדירה) ופורץ בבכי, ואחר כך עובר ממנה אליו וממנו אליה להשלים את הזמן שהיו בנפרד.
הוא אוהב להקשיב לסיפורים ומדפדף בעצמו בספרים כשהוא משחק לבד, הוא מת על שקיות (בד או קרטון) ומשחק איתן תוך כדי שהוא מדבר אליהן. בכלל הוא אוהב לדבר אל חפצים ואל אנשים, ולטפס על כל מה שאפשר (במיוחד הרגליים של הוריו).
אוכל לא מעניין אותו בכלל, וגם כשהוא רעב, הוא אוכל עד שהוא כבר לא לגמרי רעב ואז דברים אחרים מסיחים את דעתו. עד כדי כך שהם התחילו להאכיל אותו לפני השינה (שהבנתי שזה NO NO גדול, לא יודעת בדיוק למה), כי אז הוא רגוע והחדר שקט וחשוך ואין הסחות דעת.
בינתיים תזונאים ורופאים לא יודעים לעזור להם עם זה, פרט ל"הוא חייב לעלות במשקל". יופי. את זה גם הם יודעים.
אז הם מעבים את הפורמולה כמה שאפשר (יותר אבקה על אותה כמות מים), נותנים לו מזון שהוא יכול להחזיק ולהכניס לפה לבד (כי הוא מסרב למחית עם כפית), אז הוא מתעניין כי גם ככה הוא מכניס כל דבר לפה, אבל זה לא עושה עליו שום רושם ולא נראה שמשהו נבלע בכלל.
מצד שני - גם בתי לא אהבה לאכול וגם חכמוד, וכל הטריקים שבעולם לא עזרו. גם בני עצמו לא היה אכלן גדול, אבל זה היה מאוחר יותר. כתינוק הוא אכל בסדר גמור.
'נוקת' לעומת זאת רוצה לאכול הכל, גם דברים שהיא עדיין לא יכולה - שלשום בתי שלחה לנו סרטון שבו הקטנה מוצצת בתאווה סטייק של בתי (מספיק גדול כדי להחזיק ביד ולמצוץ בלי שחלילה תבלע או תיחנק). היא אוכלת מרק, פירות, וכמובן את הפורמולה שלה בתיאבון רב.
בגיזרת ההתפתחות היא זוחלת יפה על הגחון, יושבת (עדיין לא יציבה לגמרי על הריצפה אבל יושבת יפה בכיסא או על הספה), מתקשרת עם כולם - במיוחד מאוהבת באחים שלה.
כשאומרים לה "תודה" היא נותנת את מה שיש לה ביד, וכששרים לה "ידיים למעלה" היא נותנת "כיף"ים קטנים לעצמה בקטע של 1-2-3. היא אוהבת לשבת על הספה ליד הראש של חכמוד כשהוא צופה בטלוויזיה ומלטפת לו את הראש. בטלוויזיה עצמה היא לא מתעניינת. אבל אם מישהו מחזיק טלפון ביד היא מנסה לתפוס אותו. בכלל, צריך להרחיק ממנה דברים (כמו כלי המים של החתולה) כי, למרות שהיא יודעת שאסור, זה מושך אותה מאד.......
אז נכון להיום נוקת בריאה וגם אני ואפילו אמא חזרה לרוטינת הפעילות שלה וסיימה את האנטיביוטיקה - עכשיו היא רק מחכה לצילום ריאות חוזר בתחילת פברואר כדי לדעת מה הולך שם בפנים, האם הסיפור נגמר סוף סוף. זה די מלחיץ את כולנו הסיפור הזה.
אז ביום ששי הקרוב סוף סוף (טפו חמסה עיגולים) נחגוג יום הולדת מאוחר לחכמוד בן התשע, ועל הדרך גם את יום הולדתה ה-88 של אמי (שחגגה שלשום).
אני קוראת את The hate U give וזה תפס אותי, נראה איך זה יתפתח.
נכנסתי גם למשטר אכילה הדוק יותר, לא שאני אופטימית אבל הייתי מאד מאד רוצה להשיל כמה גרמים. אפילו קבעתי תור אצל דיאטנית (אבל זה קורה רק מתי שהוא בפברואר...אוי התורים התורים).
ולסיום בלי קשר לכלום - מה אני לא אוהבת בפייסבוק?
- שהפיד מתמלא כל כך מהר בכל כך הרבה שאין סיכוי שאספיק לראות את כל מה שכתבו החברים שלי או מידע מהפורומים שחשובים לי או אנשים שאני עוקבת אחריהם. אפילו לא אלה שמסומנים כ"ראה ראשון".
- שאין שום סיכוי לחפש ולמצוא פוסט שמישהו כתב לפני כמה ימים.
- שגם אם אני מגבילה את עצמי לחברים שאני מכירה וקרובי משפחה, או פורומים לכאורה שימושיים (של היישוב למשל) עדיין איחשף לפוסטים של שנאה והסתה.
ואני לא רואה שיש לי אפשרות לסנן תכנים - כי זה או שאני לא אקרא שום דבר מאותם אנשים או ששוב ושוב יקפצו לי פוסטים מלאי שנאה ובוז ופוליטיקה בין שלל הפוסטים האינפורמטיביים המעניינים כמו עדכוני נכדים (אם זה קרובי משפחה) או תמונות ממפגשים משפחתיים או טיולים........ או מידע שימושי (אם אלה פורומים שנרשמתי אליהם).
בגלל זה (בין היתר) אני די מדירה את רגלי מפייסבוק.
לפחות השמש זורחת ויש כמה ימים נעימים......
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה