בתאריך 29/08/2025 ביקש מוטי במדור השרביט החם לשמוע על היחסים שלנו עם צמחים.
אני מאד אוהבת צמחים. מכל הסוגים.
אוהבת עצים ופרחים ושיחים וכרי דשא ושדות מכל הסוגים ומטעים מכל הסוגים..אוהבת צמחים. אוהבת טבע. ואוהבת שגם במקום שבו אני גרה אני מוקפת בהרבה הרבה צמחים.
אני אוהבת לטייל בטבע ואני אוהבת גם שכאשר אני מביטה מחלון הבית שלי אני רואה עצים ושיחים ופרחים.
איכשהו, פרט לתקופה אחת קצרה של שלוש שנים בילדותי, תמיד חייתי בבית שהיו מוקפים בירוק, גם אם זה היה בניין דירות וגם אם זה היה בית צמוד קרקע. בעצם גם באותן שלוש שנים, היה דשא מסביב לבניין והיו כמה שיחים. זו לא היתה ממש שכונה ירוקה, אבל היו צמחים כלשהם, אפילו שם.
במקביל לצמחייה מחוץ לבית, תמיד היו לי גם עציצים בתוך הבית.
בילדותי סבתא שלי (חקלאית במקור, ממושבות הברון הירש בארגנטינה) דאגה לטפח את הצמחייה בבית. "היא היתה מדברת אליהם", אמא שלי תמיד אומרת. והם לבלבו ופרחו ושגשגו תחת השגחתה.
כשעברנו לגור בבית פרטי בהרצליה כשהייתי בתיכון, היתה לנו גינה עם דשא וגדר חיה ואפילו עץ אחד קטנטן, וזה היה תחום הטיפול של אבא שלי. איכשהו אני זוכרת את אותן השנים לרעה, כשאבא שלי בלי חולצה, אדום כולו (עור לבן עם נמשים) עובד בגינה ומכריח אותי או את אחי לעזור לו בחוסר חשק מובהק. השנים ההן איכשהו הוציאו לי את כל החשק לבית צמוד קרקע ולגינה.
אמא שלי היתה פחות מוצלחת בתחום הזה, אבל בכל השנים שבהן היא חיה בארה"ב היא טיפחה לעצמה גן גדול ויפה של קקטוסים שונים ומגוונים. אמא שלי פיתחה אהבה גדול לקקטוסים שלה ולקקטוסים בכלל - גם כי הם היו יפים בעיניה וגם כי הם דרשו מינימום של התעסקות וטיפול.
באותן שנים אבא שלי נסע הרבה מטעם העבודה והיא היתה מתלווה אליו לרוב הנסיעות, והקקטוסים הסתדרו יפה בלי להתלונן ובלי לקמול בהיעדרם.
וגם אני, מאז שאני מנהלת בית משלי תמיד היו לי עציצים.
לפעמים הצלחתי לטפח אותם לאורך זמן ולפעמים הם היו נובלים די מהר - כנראה בהתאם לתנאים שהיו לי עבורם בדירה וגם ברמת ה(חוסר) ידע שלי לגבי הטיפול הנכון בהם.
אני לא מבינה גדולה בצמחים ולא זוכרת את רוב השמות של מה שנסיתי לטפח בבית, אבל זוכרת שהתאמצתי מאד עם כמה שרכים תלויים, שהחזיקו זמן מה אבל מתו בסוף. זוכרת סחלב אחד שהתעקשתי לטפל בו הרבה אחרי שנעלמו כל פרחיו, בתקווה שבעוד שנה ייזכר לפרוח - ואם אינני טועה הוא אף הסכים לפרוח מחדש בסוף החורף פעם או פעמיים עד שהתייאשתי סופית.
אני זוכרת תקופה קצרה, כאשר קבלנו את החתול ג', שהוא התעקש לעשות את צרכיו בעציצים בנוסף לארגז החול שלו - ואחרי שניסיתי כל מיני חומרים שלכאורה היו אמורים להרתיע אותו (ולא השפיעו עליו בכלל), פשוט נכנעתי והעפתי את כל העציצים.
בדירה הקודמת שלנו ברעננה היה לנו גג עם הרבה מאד אדניות ענקיות, ובהן היה זה T בעיקר שגידל פרחים, צמחים, אפילו עצים ננסיים.
שנים התנגדתי לעבור לגור בבית פרטי - בין השאר כי לא הסכמתי בשום אופן לעבוד בגינה - והתנאי שלי, כאשר המעבר לבית הנוכחי כבר היה על הפרק - היה שמישהו אחר יטפל בגינה. בנוסף, מטעמי חיסכון אבל גם אסתטיקה - אין לנו בכלל דשא. כל החצר שלנו מרוצפת בבטון מוחלק עם "עיגולים" כמו גבינה שווייצרית, שבהם שתלנו עצים או שיחים או פרחים או צמחי תבלין...
אז יש לנו גנן שמגיע פעם בחודש לגזום ולנקות ולטפל קצת בגינה, ו-T הוא זה ששותל צמחים עונתיים ומטפל פה ושם בעצמו, ולי יש בכל רגע נתון בין עציץ אחד לשלושה בתוך הבית והם תחת אחריותי הבלעדית.
מה שלמדתי, הוא שכאשר אני רואה שפשוט לא הולך לי עם צמח כלשהו - אני פשוט זורקת אותו ובהזדמנות מביאה חדש. לפעמים T שותל צמח כלשהו בגינה לאחר שגדל מעבר לקיבולת העציץ שלו, אבל ברוב המקרים זה לא ממש מצליח.
נכון לעכשיו יש לי שלושה עציצים בסלון.
אחד מהם קבלתי ממי שהיתה המסאז'יסטית שלי ברעננה וגם הפכנו קצת לסוג של חברות - אבל משום מה לא הצלחנו לשמור על קשר מאז שעברתי לכאן (ובדקתי עכשיו ואפילו אין לה כינוי בבלוג). אלה אופניים מברזל שבמקום מושב יש תושבת לעציץ, ואני גאה לומר שהעציץ הזה כבר חי אצלי חמש עשרה שנה. נכון שכרגע הוא זקוק למעט טיפוח (הסרת העלים המתים, ליפוף של גבעולים סוררים) אבל בגדול הוא חי ונושם וזה נדיר מאד אצלי שעציץ מחזיק מעמד כל כך הרבה זמן.
