אחרי האינטנסיביות של הטיולים והחוויות בדרום אפריקה, נועדה החופשה במאוריציוס להיות נופש, בטן-גב, מנוחה.
ערכנו גם רשימה של שמורות טבע ופעילויות שאולי נרצה לעשות, יותר כדי "לצאת לידי חובה" מבחינתי.
T גם תכנן לצלול, לשוט ולדוג. אני בעיקר תכננתי על ים, חוף, הליכות, 'סתלבט'.... קריאה.
מקייפטאון טסנו ליוהנסבורג, ומשם תפסנו טיסה של אייר מאוריציוס למַהֶבּוּרְג (MAHEBOURG), בדרום מזרח האי.
בהערת אגב - בשלוש וחצי שעות טיסה מיוהנסבורג למאוריציוס, קיבלנו יותר שירות ונוחות וסרטים ותנאים מאשר בשמונה וחצי שעות הטיסה באל על.
כאשר T הזמין רכב שכור במאוריציוס, נאמר לו שנציג החברה ימתין לו ביציאה משדה התעופה.
הבנו שמדובר בשדה תעופה קטן ושאין שם משרדים של חברות השכרת רכב כמו במקומות אחרים.
כשנחתנו עברנו את ביקורת הדרכונים ואיסוף המזוודות מהר ובקלות יחסית.
יצאנו מאולם הנוסעים וחיפשנו סביבנו אם יש מי שממתין לנו עם שלט.
מניסיון קודם, בויאטנם למשל, לא תמיד יש קשר בין מה שכתוב על השלט לבין השם האמיתי שלנו.
הרבה פעמים מסלפים את זה.
בסוף מצאנו שלט עם שם משפחתנו מונח, נשען על קיר, בלי בן אדם שממתין איתו.
אנשים שעמדו בסביבה ידעו לומר לנו, שנציג חברת ההשכרה הלך לטפל בלקוח אחר.
חיכינו.
וחיכינו.
בזמן שחיכינו הלכתי לחפש שירותים (כמובן), וגם זה לקח הרבה זמן.
בשום מקום באולם הנוסעים הנכנסים לא מצאתי שירותים.
וגם לא מצאתי מעלית כדי להגיע לאולם הנוסעים היוצאים, שם הובטח לי שיש שירותים.
ולקח זמן עד שמצאתי מדרגות כדי לעלות לאולם הנוסעים היוצאים.
ועדיין לא מצאתי שירותים.
וירדתי בחזרה לאולם הנוסעים הנכסים, אל T הממתין כדי לוודא שנציג החברה לא חזר פתאום ושניהם לא ממתינים לי, חלילה.
ולא, הוא עדיין המתין.
ושוב עליתי לחפש שירותים. וחוזר חלילה.
בסוף באחת הפעמים מצאתי גם מעלית (במקום הכי לא צפוי או הגיוני, אבל המידע הזה שימש אותי היטב ביומנו האחרון כשהיינו צריכים לעלות לאולם הנוסעים היוצאים עם המזוודות), הלכתי לשירותים סוף סוף, וכשחזרתי נציג חברת ההשכרה כבר חזר.
זה לקח יותר משלושת רבעי שעה.
כבר הייתי רטובה מזיעה מכף רגל ועד ראש - חם במאורציוס, ובקומת הנוסעים היוצאים החליטו שמיותר להתקין מזגן.
אגב זה היה מוטיב חוזר במאוריציוס - גם במקומות בהם היה מזגן, הוא לא היה בכל החדרים. אבל עוד אגיע לזה בהמשך.
נציג חברת ההשכרה יצא איתנו למגרש החניה מחוץ לאולם הטרמינל, והציג בפנינו את הרכב שלנו:
יונדאי i20 חבוטה מכל הכיוונים.
לא היה אפילו מה לצלם (למרות שצילמתי, ליתר ביטחון) כדי לוודא שלא יחייבו אותנו בהחזרה על המכות והדפיקות, על מכסה המנוע שחציו חסר צבע, והפגוש המתדלדל...החצי תלוי.....
מה שכן, הרכב החבוט הזה נסע טוב יותר משני רכבי הניסן שהיו לנו בדרום אפריקה.
וידאנו מראש שעם הרכב הגיע מכשיר GPS, כי לחברת הטלפונים שלנו לא היו חבילות שיחה או גלישה במאוריציוס ולא היינו בטוחים שנוכל להשתמש בטלפונים לניווט. תכננו לקנות כרטיסי סים מקומיים אבל ליתר ביטחון הזמנו את המכונית עם מכשיר GPS, וכגיבוי הורדתי מבעוד מועד את מפת מאוריציוס ל"מפות הלא מקוונות" של "מפות גוגל".
בסופו של דבר השתמשנו בעיקר ב"מפות גוגל" באמת. מכשיר ה-GPS נשאר בתא הכפפות.
וגם לא רכשנו כרטיסי סים.
בכל מקום לינה היה לנו wifi, וכשהיינו בחוץ היינו מנותקים. דווקא אהבנו את זה.
והתברר ששיחות וסמסים דווקא כן היו לנו - רק לא במסגרת חבילה.
זאת אומרת שעבור סמסים נכנסים לא שילמנו, אבל אם התקשרו אלינו או רצינו להוציא שיחות - זה עלה עשרה שקלים לדקת שיחה. בקיצור - נמנענו משיחות.
שמחים וטובי לב יצאנו לדרכנו (שוב, כמו בדרום אפריקה, בצד שמאל של הכביש עם הגה בצד ימין של המכונית) לכיוון המלון הראשון במפרץ גרנד ביי (GRAND BAIE) בצפון האי.
זו היתה אמורה להיות נסיעה של כשעה ורבע.
בתחילת הנסיעה התרשמנו לטובה מאיכות הכביש המהיר והתאורה.
ואז, כש"מפות גוגל" הראה לנו שנותרה כרבע שעה עד להגעה למלון, הכביש המפואר נחסם לפתע, ושלט גדול הורה לנו על עבודות בכביש וסגירתו בין שמונה בערב לשש בבוקר. בקיצור - סע בדרכים חלופיות.
למותר לציין - לא היתה לנו מפה מנייר. רק GPS ותוכנת ניווט.
בניגוד ל-WAZE, "מפות גוגל" לוקח את זה די קשה כאשר אתה סוטה מהמסלול שהוא מתווה לך.
מרגע שירדנו מהכביש המהיר, במשך יותר מרבע שעה, ניסתה תוכנת הניווט להחזיר אותנו לאותו כביש חסום.
הכבישים הפכו צרים, ללא שוליים, כאשר בחלק ניכר מהזמן היתה גם תעלה תלולה בצד הדרך, כך שכל סטייה היתה גורמת לרכב ליפול באופן שלא נוכל לעלות בחזרה על הכביש.
לא היתה תאורה בכלל.
לא יכולנו לראות מה יש סביבנו, בדרך כלל היו אלה שדות (לאור היום התברר שרובם שדות קני סוכר) או יער, לעיתים עיירה קטנטונת כזו או אחרת, שנראתה חשוכה, עלובה ודי מפחידה.
T נוהג בלי לדעת לאן הוא בעצם נוסע, אני מדריכה אותו על פי התוכנה, תוך שאני מורה לו להתעלם מניסיונותיה להחזיר אותנו לדרך ללא מוצא.
אין לנו מושג איפה הצפון - כי ללא נתונים גם תוכנת מצפן בטלפון לא פועלת, והאמת היא שתוכנת המצפן שהיתה לי בטלפון לא פעלה תקין בחצי הדרומי של כדור הארץ. ניסיתי אותה כבר בדרום אפריקה, ולא היה לה מושג היכן הצפון.
לאחר כרבע שעה תוכנת הניווט "נכנעת" ומתחילה להורות לנו על כיוון הגיוני - עדיין בכבישים צרים וחשוכים ללא שוליים אבל לפחות זמן ההגעה המשוער למלון הולך ומתקצר.
בסוף הגענו בשלום.
המלון לא נראה כמו משהו מרשים מבחוץ, אבל פקיד הקבלה יצא לקראתנו בחביבות גדולה כשחנינו, עזר עם המזוודות, הגיש לנו תה קר וטעים, לקח אותנו לחדר מרווח ומקסים - עם מטבחון ופינת ישיבה וחדר אמבטיה גדול (שהיתה בו גם מקלחת נהדרת וגם אמבטיה גדולה) ומזגן מצוין..........
המקלחת היתה תיקון רציני אחרי הזרזיף של קייפטאון, והמיטה היתה גדולה ונוחה.......
ההקלה היתה עצומה. היינו גמורים מעייפות. צנחנו למיטה גמורים.
למחרת בבוקר התעוררנו בגן עדן..........
מים צלולים וחמימים, חול רך, שלווה אינסופית..........
שקיעות מרהיבות
צל טבעי של עצים שמגיעים עד קו המים
קוקוסים
יצירות אמנות בחול
המשך יבוא...........
