כואב

בפוסט הזה תיארתי את הכאבים בכתף ואת ההבחנה.
בינתיים המצב החמיר. מאד.
בפועל אני לא יכולה כמעט לעשות כלום עם זרוע ימין, אלא אם היא צמודה לגוף (כמו עכשיו כשאני מקלידה, ויש לי הרגשה שגם זה לא רעיון כל כך טוב).
להסתרק, להתלבש, הפך להיות סיוט.
T אסף לי את השיער הבוקר לקוקו כדי שאוכל לצחצח שיניים ולרחוץ פנים.
בלילות אני מתעוררת בכאבים ולא מוצאת תנוחה.
אתמול לקחתי כמה פעמים אופטלגין, ושלשום חזרתי לקחת את ה-XEFO שלא עזר לי אז הפסקתי. נראה שהוא עדיין לא עוזר. מרגישה חסרת אונים.
יש לי תור לאורתופד בראשון, וגם עוד פיסיותרפיה.
יש לי הרגשה שהתרגילים והמתיחות שעשיתי רק החמירו את המצב, אז כרגע אני לא עושה כלום.
מלחיץ...........
זה ממש משבש לי את היום יום. מוצאת את עצמי נמנעת מלנהוג, למשל.
יש לי כל כך הרבה מה לעשות, וממש לא מתאים לי לכאוב ככה.
ובסוף החודש אנחנו טסים לחודש לחו"ל (דרום אפריקה, מאוריציוס) - איזה מין טיול זה יהיה אם אני ככה?

את מי זה מעניין איך את נראית?

באחת התגובות שקיבלתי על פוסט מסוג "התחבטות עם עודף המשקל שלי" עוד כשכתבתי בישראבלוג, כתב לי מישהו תגובה בסגנון "את סבתא בת חמישים ומשהו, את מי זה מעניין איך את נראית או כמה את שוקלת?" לא זוכרת את הנוסח בדיוק, זוכרת שזו היתה תגובה אנונימית.

התגובה הזאת העלתה בי חיוך, כי תכל'ס - הם צודקים. למה בגילי (עוד מעט ששים כבר) אני עדיין מתעסקת עם נושא המשקל שלי?

יש שיגידו שזה עניין של בריאות, וזה נכון, אבל אני לא במימדים כאלה שמסכנים את בריאותי.
ייתכן אמנם, שעודף המשקל משפיע על דברים שאני אפילו לא מודעת אליהם, אבל בואו נדבר גלויות: בגיל ששים כמו בגיל שתיים עשרה, כמו בגיל שמונה עשרה, אני מוצאת את עצמי מביטה במראה ומתוסכלת.

ומה שמתסכל עוד יותר, הוא שהיום אני יודעת, שבגיל שמונה עשרה לא הייתי במשקל של היום. לא קרוב אפילו.

כל כך הרבה פעמים אמרתי לעצמי לעזוב את זה כבר. ובכל פעם ש"עזבתי את זה כבר" - עליתי עוד כמה קילוגרמים.

זה כאילו שהגוף מאתגר אותי, מתגרה בי, אומר לי:
"וויתרת? אני אראה לך מה זה".
"את מוכנה להשלים עם משקלך הנוכחי?"

כמו במשחק פוקר הוא אומר לי:
"I'll see your weight and raise you a couple of kilos............"

"נראה אותך מתקפלת או ממשיכה לשחק".

אז מה עושים עכשיו?

שוב ננסה איזו דיאטה, משהו חדש או משהו שעבד עד שהפסיק לעבוד?
הרי כל (אבל כל!) מה שניסיתי עד כה, עבד עד שהפסיק לעבוד. ולא כי לא התמדתי.

הגוף כאילו "מתרגל", מפסיק להגיב, מפסיק לרדת במשקל....ואחרי כמה זמן מתחיל לעלות במשקל. ככה סתם.
וכן, אני מתעדת (עדיין) כל מה שאני אוכלת או שותה. כל פירור.

T - שנמצא בעודף משקל משמעותי בעצמו - הציע שננסה משהו חדש - שנקפיד לאכול ארוחת בוקר, צהריים, ואז אולי נוכל להקטין משמעותית את ארוחת הערב. נאמר, פרט לימי ששי כי יש ארוחה משפחתית.

כן, ממש. הצחקנו את עצמנו.

אף אחד מאיתנו לא באמת מצליח להכניס משהו לפה פרט לקפה לפני אחת עשרה בבוקר.
אפילו כשאנחנו בחופשות בבתי מלון אנחנו מתקשים עם ארוחת הבוקר מוקדם בבוקר.
לא רגילים לזה.

אז כרגע אנחנו מנסים להקטין את ארוחת הערב למינימום.
לכאורה כדי שנהיה יותר רעבים בבוקר. בפועל זה פשוט מוריד עוד יותר את כמות האוכל המועט שאנחנו אוכלים ממילא.

ואני, לפחות, מנסה לאכול משהו קטן באמצע הבוקר, רק כדי שארוחת הצהריים לא תהיה הדבר הראשון שנכנס לי לפה.

ואם אני מתחילה להיות רעבה לפנות ערב, אני מנסה לנשנש איזה ירק כדי לא להגיע רעבה מדי לארוחה.
או פשוט להקדים אותה.....


* את התמונה לקחתי מבלוג בשם to_be_continued באתר סלונה. אין לי מושג מאיפה היא לקחה אותה, ואם יש/אין עליה זכויות יוצרים. 

התנכלות?

בישוב שלנו יש שלושה ימים קבועים לאיסוף הזבל ויום אחד קבוע לאיסוף גזם וחפצים נוספים (כמו קרטונים וכו').
בערב שלפני יום האיסוף המיועד אפשר להוציא למדרכה את פחי האשפה או את הגזם/פסולת נוספת בהתאמה.

לעיתים קורה שלא חל איסוף ביום המיועד, ואנחנו לא באמת יודעים מדוע - כי המועצה לא טורחת ליידע את התושבים על כך מבעוד מועד.
אולי זה כתוב איפה שהוא - באתר של המועצה או בפייסבוק, אבל זה לא מגיע ישירות לתושבים, ולא לכולם יש פייסבוק או נכנסים כל יום לאתר של המועצה.

בתחילת ספטמבר הוצאנו כמה קרטונים לקראת יום האיסוף המיועד, והנחנו אותם על ערימת הגזם ששכנים אחרים כבר הוציאו.
באותו שבוע לא היה איסוף גזם משום מה.
הפסולת והגזם נותרו שם.

ואז בסוף ספטמבר קיבלנו דו"ח מהמועצה. על "איסור הנחת מכשול ברחוב ו/או מעל לרחוב".
T כתב מכתב ערעור והסביר שהוצאנו כמה קרטונים, ביום המיועד לאיסוף, והנחנו אותם על גזם של אחרים שכבר היה שם....ושזו לא אשמתנו שלא בוצע איסוף באותו שבוע.....
הוא מסר את מכתב הערעור אישית לפקחית שכתבה את הדו"ח והיא אמרה לו שהיא תפעל לבטל את הדו"ח.

לאחר כמה ימים קיבלנו הודעה בכלל מעורך דין של המועצה, שהערעור שלנו נדחה ושעלינו לשלם את הדו"ח וש"לפנים משורת הדין" הם מוותרים לנו על ריבית והצמדה.....
ריבית והצמדה? על דו"ח שנותרו לנו שלושה חודשים עד למועד התשלום המיועד? מגוחך.

T כתב לעורך הדין עם בקשה להישפט, מסרב לקבל את הערעור.
והיום הגיע דו"ח חדש.
על הנחת פסולת ברחוב שלא בתוך פח האשפה. זו בכלל האשמה מופרכת.
מעולם לא הנחנו זבל מחוץ לפח. אנחנו בין הבודדים ברחוב שמחזירים את הפח הביתה באותו יום שהוא מרוקן. תמיד אנחנו מוציאים אותו לרחוב בזמן, סגור ומסודר.

זה כבר מרגיש כמו התנכלות לשמה.
התקשרתי לפקחית כדי לקבוע פגישה.
היא לא ענתה לא לטלפון במועצה ולא לטלפון הנייד שלה.
כתבתי לה מסרון.

אני עדיין מחכה שתחזור אלי..............

מה, זה מדבק?

להלן תוצאות האולטרסאונד כתף ימין של אמפיארטי:

בגיד SUPRASPINATUS - הודגמה הסתיידות מסיבית בקוטר כ-1.8 ס"מ באספקט אמצעי קדמי של הגיד.
חדש לקרע חלקי באספקט מפרקי בוטר כ-0.9 ס"מ

בגיד INFRASPINATUS - בעובי ובצורה תקינים. אין עדות לקרע.
בגיד SUBSCAPULARIS - בעובי ובצורה תקינים. אין עדות לקרע.
ה-BURSA SA-SD - תקינה, ללא נוזל יתר.
ה- TENDON BICEPS - בלי ממצאים פתולוגיים.
מבנה גרמי - תקין.

בדיוק מה שהיה ל-T.
מה, זה קטע משפחתי? נדבקתי מהגנטיקה שלו?
זו אפילו לא היד הפעילה שלי, אני שמאלית.......

ומה עושים עכשיו?
ביום ראשון יש לי טיפול פיסיותרפיה ראשון. מסקרן אותי מה י/תגיד הפיסיותרפיסט/ית למקרא הממצאים.
בשבוע אחרי כן קבעתי מראש שוב תור לאורתופד.
עכשיו די ברור לי למה הכדורים נוגדי הדלקת לא עוזרים, לא מקלים.
האם זריקה בכלל תעזור? ואם כן, לכמה זמן?
האם זהו, אצטרך ללמוד לחיות עם זה?
ללכת לניתוח? אחרי כל מה ש-T עבר................לא ששה לזה. 😥