מדריך להרשמה לקבלת עדכונים מהבלוג החדש שלי

לפני שאתחיל אתן קרדיט לאליפל שהקים מערכת מופלאה של מדריכים למשתמש, הוראות והנחיות לשימוש באתר הבלוגים הזה...ובכל זאת אכתוב כאן בשפה שלי כמה הנחיות למי שרוצה להרשם לקבלת עדכונים לפוסטים שלי.
כאשר נכנסים לבלוג שלי רואים למעלה בצד ימין שתי אפשרויות רישום כמנוי:

העיגול והחץ הכחול מדגישים אחד מהם: מעקב באמצעות דוא"ל (אימייל).
כמו בישראבלוג, ממלאים את כתובת המייל שלכם, לוחצים submit
ואז מגיע אליכם לדוא"ל מייל לאישור בחירתכם, יש ללחוץ על הקישור בהודעת הדוא"ל שהתקבלה - ומכאן ואילך תקבלו הודעה על כל פוסט חדש שאפשרסם.
אגב - אם אינכם מוצאים את ההודעה בתיבת הדואר הנכנס, יש לחפש אותה בספאם או זבל או (למי שיש חשבון גוגל) ב-all mail - לפעמים זה מגיע לשם בהתחלה בטעות.

העיגול והחץ הירוק מדגישים את האופציה להרשם כחברים friend connect לאתר הבלוג שלי. האמת - אין לי מושג מה זה אומר ומה ההבדל...עוד לא שיחקתי עם זה (ועוד לא מצאתי התייחסות ישירה לזה בין כל המדריכים הנהדרים של אליפל) ואין לי מושג אם זה גורם לאתר לשלוח לכם הודעת מייל כשיש פוסט חדש או לא....

אבל בהחלט האופציה הראשונה קלה ועובדת. בהצלחה

יומן מסע בהמשכים - ממשיכים לתייר בניו יורק

את היום השני שלנו בניו יורק בילינו עם הבן. התעוררנו בבוקר ומיד יצאנו בתחתית אל סנטרל פארק ואל המוזיאון המטרופוליטן. בכוונה נסענו עד לתחנת West 85th ST כדי לחצות את הפארק (לרוחב) ברגל, בדרך למוזיאון. זה היה יום יפהפה והפארק קרץ לנו. כל הדרך דיברנו, השלמנו סיפורים - למרות שאנחנו מדברים כל שבוע בסקייפ, לפעמים יותר מפעם בשבוע, ולפעמים גם שיחות וואטסאפ בטלפון - זה לא אותו הדבר כמו להיות יחד פיסית ולשוחח על הכל. ובכל הזדמנות גם התחבקנו - לאגור כמה שיותר חיבוקים...עד לפרידה הבאה.
במטרופוליטן קרה לנו מה שתמיד קורה לנו. אנחנו מתעניינים אילו תערוכות מיוחדות יש, ובסוף חוזרים בכל זאת לאימפרסיוניסטים האהובים כל כך על שלושתנו. בשלב ההוא עדיין לא היו ל-T נעלים נוחות, אז משך הזמן במוזיאון נקבע כרגיל על ידי משך הזמן שהוא יכול היה לעמוד/ללכת. יחד עם זאת הספקנו לא מעט.
על המדרכה מחוץ למוזיאון עמדה להקה של נגני ג'אז ואנחנו פשוט התיישבנו שם בחוץ על המדרגות והקשבנו להם. אני חושבת שאחד הדברים שצבעו את כל החופשה הזאת שלנו בצבעים יותר עזים ושמחים היתה המוסיקה שליוותה אותה לכל מקום שאליו הלכנו.
משם נסענו בתחתית לבריינט פארק

אבל עוד בדרך לתחנת התחתית עברנו על פני חנות צעצועים גדולה בשם state news שבני הכיר, וכמובן שנכנסנו, וכמובן ששם התחלנו את הקניות עבור הנכדים. הדגש במתנות שלהם  היה הפעם על משחקי חשיבה - כמו קלפי רביעיות עם אותיות של האלף בית האנגלי (אותו בעיקרון הם כבר קצת מכירים, בזכות מתנות שהורי הביאו להם) או בנייה (כמו לגו) אבל עם דמויות שהם אוהבים - כמו צבי הנינג'ה או כלבוני כוח החילוץ - וגם אלת בייסבול (רכה ומרופדת, עם כדור רך ומרופד) וכפפה, לפתח את הקואורדינציה שלהם. וכמובן בגדים. ותחפושות - הם מאד אוהבים להתחפש ביום יום ולשחק בכאילו. אבל בחנות ההיא קנינו רק משחקים. 

בריינט פארק היה שטוף שמש ומלא אנשים. אסור היה לשבת על המדשאות כי הן בדיוק חודשו לגמרי, לאחר שבחורף שימשו להחלקה על הקרח. שתינו שם משהו בבית הקפה, והמשכנו לטייל. היה יום נהדר והיה כיף לטייל עם הבן ולשוחח. חזרנו למלון לנוח, וכשהוא יצא לכיוון האוטובוס שלו בחזרה לבוסטון, אנחנו הלכנו ברגל לטיימס סקוואר לתיאטרון יוג'ין אוניל, שם היו לנו כרטיסים להצגה book of mormon. 

את T אני כבר שני לא יכולה לסחוב למיוזיקלס, לא בלונדון ולא בניו יורק. אבל גיסתי נ' שכנעה אותי לקנות כרטיסים, הסבירה שזה לא באמת מוזיקל כמו מחזות הזמר שאנחנו מכירים, והיא צדקה ובגדול. זו היתה סאטירה מטורפת (התברר לי שהכותבים הם אותם כותבים של south park, לא שאני צופה בזה....אבל - בקיצור, אין להם אלוהים), שירה מעולה, מוזיקה טובה ובעיקר לא הפסקנו לצחוק. עד דמעות. הם ירדו שם רצח על הדת המורמונית (ואין לי מושג איך זה עבר בשלום) - איך שהיא נוסדה, איך שמפיצים אותה...אבל בעצם הם ניצלו את זה כדי לרדת על כל הדתות באשר הן. זה היה מעולה. שנון ומצחיק ומוצלח מאד. 

למחרת בבוקר טיילנו המון ברגל דווקא בדרום האי. חרשנו את אזור הסוהו, איטליה הקטנה, צ'יינהטאון...נחנו קצת בקולומבוס פארק - שזה ממש על הגבול הפייננצ'אל דיסטריקט. כל הסינים הזקנים שיחקו שם גו בפארק. 

אחר כך עלינו עם התחתית שוב לאזור המוזיאונים, נכנסנו למוזיאון העיצוב cooper hewitt smithsonian design museum

שדווקא היה קצת מאכזב. אבל היתה שמש נהדרת ורבצנו קצת על הדשא בחזית....לא זוכרת שהיה לי מזג אוויר כזה מושלם אי פעם בניו יורק. אכלנו צהריים מאוחרים באיזו מסעדה של יוונים שדווקא הגישה אוכל ביתי ממש טעים. לא ממש אוכל יווני. 

אחר הצהריים תפסנו מונית למשרד של בן דודו של T, פגשנו אותו ואת אשתו - ויחד איתם נסענו אליהם הביתה אל מעבר לנהר ההאדסון, בקליפסייד פארק, ניו ג'רזי.

זה הנוף שרואים מהמרפסת שלהם:

איתם בילינו את 3 הימים הבאים - כולל את ליל הסדר ועוד טיולים בסביבה ובמנהטן....אבל את זה אשאיר לפוסט הבא

מדריך לתגובות בבלוג החדש שלי: חלק שני: כיצד להגיב אצלי בבלוג החדש כאורח

כיצד להגיב אצלי בבלוג החדש כאורח

ההתחלה זהה כמובן :

לאחר שפותחים את הקישור לפוסט רואים בתחתית הפוסט את הפרטים הבאים: כפי שמראים החצים הירוקים שהוספתי כאן, יש כרגע על הפוסט הזה 0 תגובות (באדיבותם הם כתבו על זה גם בעברית וגם באנגלית)

בחלון הקטן למטה כתוב start the discussion ויש ציור עלום של איש אנונימי.

מי שלא רוצה להתחבר עם משתמש גוגל או פייסבוק או דיסקוס או טוויטר: מתעלם מאפשרות ל"התחבר"

מקליק יש על קופסת התגובה (היכן שכתוב join the discussion או start the discussion) ואז זה נראה ככה:

כותבים את התגובה היכן שמצביע החץ הכחול (כאמור – התגובה אינה מוגבלת באורך שלה, וניתן גם להוסיף תמונה אם רוצים)

היכן שמצביע החץ הירוק כותבים שם כלשהו – לא חייב להיות אמיתי. ברגע שכותבים משהו שם, נוספים השדות הבאים למילוי: כתובת אימייל, סיסמה, ויש קופסית קטנה (אליה מצביע עכשיו החץ הירוק) בה אורח יכול לציין שהוא מעדיף להיות אורח. 

ברגע שציינתם שאתם מעדיפים להיות אורח, נעלם השדה של הסיסמא, ובשדה של כתובת האימייל אפשר לכתוב גם משהו פיקטיבי, כל עוד הוא במבנה של כתובת לדוגמא: a@z.net

לוחצים על החץ  כדי לשלוח את התגובה. 

במקרה הזה, המערכת תחכה לאישור שלי לפרסם את התגובה (אני אקבל על כך דוא"ל), וברגע שאאשר היא תופיע עם כל שאר התגובות, בזהות השם שכתבתם

כמובן שהחיסרון של תגובה עם דוא"ל פיקטיבי הוא שלא תקבלו הודעה אם עניתי לכם. אם הכנסתם דוא"ל אמיתי, המענה שלי יגיע אליכם למייל.

ומה שיפה הוא שבפעם הבאה שתיכנסו מאותו דפדפן לבלוג שלי, הוא כבר יזכור אתכם....

בהצלחה ותודה על הסבלנות ☺

מדריך לתגובות בבלוג החדש שלי: חלק ראשון: כיצד להגיב אצלי בבלוג דרך גוגל

ראשית תודה ענקית לאליפל אשר כתב מדריך מפורט ומושקע בבלוג הנהדר שלו
לאחר שלמדתי ממנו ויישמתי כמיטב יכולתי אצלי בבלוג, בחרתי לנסח הסבר לתגובות במלים שלי.
בנוסף בחרתי להפריד את ההסברים לשלושה פוסטים: כיצד להגיב דרך גוגל, כיצד להגיב דרך משתמש דיסקוס והכי חשוב: איך להגיב כאורח (בלי צורך משתמש, סיסמא, הזדהות אמיתית אפילו).
אז הנה החלק הראשון: כיצד להגיב אצלי בבלוג החדש דרך גוגל:

לאחר שפותחים את הקישור לפוסט רואים בתחתית הפוסט את הפרטים הבאים: כפי שמראים החצים הירוקים שהוספתי כאן, יש כרגע על הפוסט הזה 0 תגובות (באדיבותם הם כתבו על זה גם בעברית וגם באנגלית)

בחלון הקטן למטה כתוב start the discussion ויש ציור עלום של איש אנונימי.

ישנן כמה דרכי תגובה, כל אחד לפי בחירתו:

אם לוחצים על המילה "התחבר" בצד שמאל למטה נפתח תפריט שמאפשר להתחבר דרך דיסקוס (אפרט בהמשך), פייסבוק, טוויטר או גוגל.

בוחרים להתחבר דרך גוגל, ואז ייפתח חלון הזדהות רגיל של גוגל. לאחר שאכניס את כתובת הדוא"ל שלי ואת הסיסמא, הוא יבקש רשות צפייה בכתובת הדוא"ל שלי ובפרופיל שלי בגוגל.

ייתכן שאצלכם זה יהיה בעברית . אם אני לוחצת allow (אני מאשרת) אז אני כבר מזוהה אצלו, והקופסא של ההערה כבר מזוהה. כעת אני יכולה לכתוב את התגובה שלי וגם אקבל חיווי לדוא"ל שלי כשיגיבו לי.

ברגע שאקליק בתוך הקופסא, יופיע כפתור "פרסם בתור...."  ולאחר שאכתוב את התגובה (והיא יכולה להיות ארוכה מאד) פשוט אלחץ על הכפתור והתגובה תישלח לבלוגר.

בנוסף ניתן גם להוסיף כאן תמונה

אם כבר יש כמה תגובות על הפוסט, זה ייראה ככה:

כאן ההזדהות היא זהה לקודם, רק שבתוך קופסת התגובה (שבה אתם כבר מזוהים) כתוב join the discussion. שם כותבים את התגובה החדשה לפוסט.

אני סידרתי כך שהתגובות החדשות תהיינה למעלה, והישנות למטה. נדמה לי שכל קורא יכול לסדר זאת לעצמו. 

לחיצה על "סדר לפי החדש ביותר" תפתח תפריט בו ניתן לשנות את הבחירה לפי העדפתכם.

אם רוצים להגיב לתגובה של מישהו אחר, לוחצים על המילה "צטט", ואז נפתחת קופסת תגובה במקום המתאים, וניתן לכתוב ולפרסם כמו קודם.

כאן ניתן גם לדרג את התגובות אם רוצים (חץ קטן ^ זה דירוג לטובה, והפוך זה לרעה) – אני לא השתמשתי בזה עד היום. אפשר גם לשתף כמובן באמצעות המילה "שתף". גם בזה לא השתמשתי עד היום.

אז זה היה ההסבר לגבי תגובה דרך חשבון הגוגל. עם facebook  זה דומה. טוויטר אני לא מכירה אבל אני מניחה שגם זה דומה. כעת אכתוב פוסטים נפרדים להסברים לתגובה כאורח בלי להזדהות ממש, או לחילופין אפשר גם להקים משתמש בדיסקוס עצמו.