טיול באוסטריה - היומיים הבאים - זלצבורג והדרך אליה

לא זוכרת את ציינתי שאת השבוע הזה באוסטריה הגדרנו מראש כטיול "טעימות". מראש היה לנו ברור שלא נראה הכל ולא נראה מספיק, ונחווה מה שנחווה וננסה פשוט ליהנות מהרגעים הקטנים. עכשיו כאשר אני עוברת על המסלול שעשינו ועל התמונות, אני רואה שכך בדיוק היה. בכל יעד ראינו מעט מאד, יחסית למה שהיה לו להציע. אבל לא היתה תחושה של החמצה או של להספיק "לעשות V" על יעדים ומשימות. וההנאה היתה שלמה. מהטיול עצמו. עם החברים היה מעט יותר מאתגר, אבל גם כאן - מהפגישות המעטות שיצא לנו להיפגש איתם בביקוריהם בארץ בשנים האחרונות ובעיקר מהימים בהם נפגשנו איתם במלבורן, ידענו מראש שלא יהיה פשוט, ממש עשינו לעצמנו הכנה נפשית ופיסית, והצלחנו לא רע לזרום עם כל מה שעלה. 

בבוקר הנסיעה לכיוון זלצבורג פצחנו תחילה בהליכת בוקר נמרצת ברחובות וינה המתעוררת ליום עבודה רגיל, וה'אוסטרלים' הצטרפו אלינו. זה הפך למנהג יום יומי כמעט במהלך כל השבוע שלנו ביחד באוסטריה - פרט לבוקר אחד שבו הם השלימו שעות שינה כי לא ישנו טוב בלילה. 

באופן כללי הבנו ששניהם לא ישנים טוב בלילה - כל אחד מסיבותיו. אצלו הלילה בדרך כלל מסתיים בשלוש לפנות בוקר, לפעמים עוד לפני כן - לא כל כך ברור למה. אולי הרגל של השנים בהן ניהל את העסק שלהם (מפעל מזון) והיה משכים בשתיים בלילה לעבודה, אולי איזו היפר אקטיביות שגרמה לכך שחמש שעות שינה בדרך כלל הספיקו לו, והיינו נוחתים גמורים מעייפות במלון בדרך כלל בתשע בערב, כך שהלכנו לישון כל ערב מוקדם. 

אצל ה'אוסטרלית' היו סיבות יותר מבאסות. משהו אצלה בגוף השתבש לגמרי, לאחר שלפני שנים רבות היא חטפה איזה זיהום כללי מחידק טורף ובקושי יצאה מזה לאחר אשפוז של ששה שבועות. אז יש מעט מאד מאכלים שהיא מסוגלת לאכול, וגם כשהיא מקפידה על התזונה עדיין לפעמים זה משתבש. בדרך כלל זה התבטא בגאזים וכאבי בטן ונפיחות, שהעירו אותה קבוע בלילות, ולעיתים זה גם לווה בכאבי ראש. בנוסף לבעיות הפיסיות, היא סובלת גם מרגישות לדברים רבים אחרים. רעשים, ריחות...כל מיני דברים שבן אדם רגיל לא מתייחס אליהם בכלל, גורמים לה לסבל גדול וגם למיגרנות. בקיצור - קשה להיות 'האוסטרלית', וכפועל ישיר, לפעמים קשה להיות במחיצתה. 

לזכותנו ייאמר שזרמנו לגמרי עם כל מה שהיא ביקשה ורצתה, וזה כלל לאיזה מקומות (לא) נכנסים, באיזה מקומות (לא) מסתובבים, היכן (לא) אוכלים ובעיקר - באילו שעות. לאחר שביומיים הראשונים הגענו לארוחת הערב בסביבות השעה שבע וחצי, לאחר מכן הם דרשו מאיתנו לאכול בשש בערב. גם עם זה זרמנו. לא שזה עזר לה לעבור בשלום את הלילות הבאים. מילא. 

לאחר ההליכה וארוחת הבוקר, עלינו 'אוסטרלית' ואני כל אחת לחדרה כדי לארוז, וה'בנים' נסעו לחברת השכרת הרכב.

בזמן שהמתנו בלובי, מצא חן בעיני משהו שראיתי על השולחן

ברושור שמצאנו בלובי שמצא חן בעיני. 

היינו מוכנות כבר ולאחר צ'ק אאוט כאשר הם הגיעו עם הרכב, ויצאנו לדרך. 

בדרך לזלצבורג עצרנו במנזר יפהפה עם נוף לא פחות יפהפה MELK ABBEY

הערת אגב: את התמונות צילמנו ארבעתנו - גם ה'אוסטרלים' וגם אנחנו, והעלנו לאלבום גוגל משותף. מהר מאד הבנו, שה'אוסטרלים' מעדיפים להצטלם בעצמם, על רקע נוף או אתר כזה או אחר, מאשר לצלם את האתר או את הנוף עצמו. לי אישית נמאס מהר מאד להצטלם, ואני גם אוהבת לתעד לעצמי את הטיולים שלנו נטו - בלי הפרצופים שלנו תקועים באמצע כל תמונה. סלפי אחד או שניים, תמונה משותפת כזו או אחרת - הספיקה לי לכל הטיול. הם מאד התפלאו כשאמרתי את זה, אבל בלית ברירה כמובן הסכימו, ואנחנו כמובן הסכמנו לצלם אותם ככל שביקשו. 

ממנזר MELK המשכנו לכיוון זלצבורג, ובדרך עצרנו ליד אגם יפהפה בשם אגם ATTERSEE

עם כל הכבוד לוינה ולערים היפות שעוד נראה, אין דבר שעושה לי טוב בנשמה יותר מנופים כאלה. 

כשהגענו לכאן כבר היינו כשעה לפני ההגעה לזלצבורג, וכבר היתה שעת אחר צהריים מאוחרת. אז כאשר נכנסנו לעיר מייד שמנו פעמינו למלון המשפחתי הקטן, שהיה ממוקם בשכונה שקטה קצת מחוץ לעיר. 

כאן נתקלנו לראשונה (אבל לא לאחרונה) במה שאיפיין את רוב המלונות בטיול שלנו: חדרים ללא מזגן, שיפועים בתקרת החדר ששוב ושוב נתקלנו בהם בטעות. מצד שני במלון הזה, בניגוד לאחרים, היתה מעלית. וארוחת הבוקר היתה מצויינת, לא פחות מהמלון הנהדר בוינה. 

בבקרים יצאנו גם כאן להליכות, וכיוון שהיינו מחוץ לעיר, אפשר היה לטייל בשדות ממש, לראות פרות רועות באחו וגידולים חקלאיים שונים, כמו דלעת ואחרים. 

הגענו והתמקמנו ויצאנו לארוחת הערב המוקדמת, ואת הסיורים בעיר עצמה השארנו ליום הבא. 

שניצל וינאי מצוין שלגמרי תיקן את הטעם של ההוא הפחות מוצלח בוינה

בלילה, למרות העדר המזגן ולמרות השיפועים המסוכנים בתקרת החדר, אנחנו דווקא ישנו מצוין. בבוקר הם ביקשו שנצא לבד להליכה, כי כאמור הם משלימים שעות שינה, והפרבר המתעורר בטמפרטורות האידיאליות של 13 מעלות עם השדות שלו והפרות שלו קיבלו את פנינו בשלווה ירוקה ומרעננת. 

לאחר ארוחת בוקר נהדרת, נסענו ליעדנו הראשון: טירת hohensalzburg. חנינו בחניון מחוץ לעיר העתיקה, ועלינו למעלה - קצת ברגל וקצת ברכבל.

הטירה נבנתה כנראה עוד בתקופת האימפריה הרומית, והיתה הרבה יותר קטנה וצנועה כמובן מכפי שהיא כיום. עם השנים נוספו עוד ועוד חלקים, שנועדו בראש ובראשונה לחזק מפני פולשים ותוקפים. למרות כל החיזוקים והתוספות, הבנו שכאשר הגיע נפוליאון, שוכני הטירה הבינה שהנשקים שלהם וההגנות שלהם מיושנות וחלשות לעומת התוקף, והם נכנעו ללא קרב. 

היופי של הטירה הוא כמובן בעיקר בנוף שנשקף ממנה אל זלצבורג הבארוקית, וגם לראות את הארכיטקטורה ואת שיטות הבנייה השונות מהתקופות ההיסטוריות השונות. 

היתה גם תצוגה של כלי נגינה מהתקופה

הכיכר למרגלות הטירה

מבט מלמטה

משם התהלכנו לכיוון מנזר Nonnberg שהיווה השראה לסרט "צלילי המוסיקה", ואומרים שאת סצינת החתונה של מריה עם הבארון צילמו כאן. 

בכיכר באחד הדוכנים מכרו את החולצות האלה...........בול מתאימות לחברינו מאוסטרליה 😉

אחר כך פשוט שוטטנו לאורכה ולרוחבה של העיר העתיקה של זלצבורג, נכנסנו לכנסיות ולבית בו גדל מוצרט, בעיקר נהנינו מהרחובות והבניינים היפים וגם חצינו את הנהר salzach.

אני לא מבינה גרמנית, ובהתחלה צחקתי מכל שלטי ה"שמוק" השונים, עד שטרחתי לחפש בגוגל והבנתי שמדובר ב....תכשיטים 😂

לא הספקנו את כל מה שתכננו בפוטנציה לראות בזלצבורג, אבל מראש ידענו שזה מה שכנראה יהיה. 

בערב (כלומר, בשש אחר הצהריים) אכלנו ארוחת ערב במסעדת בשרים נחמדה ושירותית מאד, והדבר היחיד שכמעט קלקל את החוויה היה שביציאה מהחניה (החשוכה ובלתי מוארת) בסוף הערב, T נכנס בלי לשים לב למן בור באספלט - שבאמת לא ניתן היה להבחין בו בחושך, ובטח לו בנסיעה לאחור..... היה קצת מלחיץ אבל בכוחות משותפים דחפנו אותו החוצה, ולמרות רעשים מוזרים שאבני חצץ קטנות עשו בתחילת הנסיעה (עד שנשרו להן מעצמן) התברר שהכל תקין. 

למחרת כבר יצאנו לכיוון HALLSTATT, אבל על זה כבר בפוסט אחר. 

טיול באוסטריה - היומיים הראשונים בוינה

הטיסה לוינה עם RYAN AIR היתה קלה והפתיעה לטובה. אכלנו בשדה התעופה לפני שעלינו למטוס (אין ארוחות בטיסות האלה, יש אוכל בתשלום שאנחנו בדרך כלל ממש לא אוהבים) והורדנו מבעוד מועד סרטים למחשב (שלי) ולטאבלט (של T) כך שגם היה לנו איך להעביר את הזמן (אין מדיה בטיסות האלה). 

במונית למלון היו כמה רגעים של עצבים של T, כי הוא פתח Google Maps בטלפון שלו, וראה שהנהג לא נסע לפי ההוראות (וחדש שהוא מעריך את הנסיעה בכוונה כדי לעקוץ אותנו), אבל כשהגענו פתאום למלון, התברר ש-T מנווט בכלל למלון אחר של אותה הרשת 🤣. מזל שהוא התעצבן רק "בלב" ולא אמר כלום לנהג, שבסך הכל הביא אותנו ליעד ביעילות ובזריזות. 

את הלילה והיום הראשון בוינה העברנו לבד, והחברים הצטרפו אלינו רק למחרת. 

בלי להתמהמה השארנו את הדברים בחדר ויצאנו לעיר. רצינו לתפוס קונצרט בארוק, והתברר שכבר באותו הערב מתקיים ב-Palais Auersperg, מרחק חמש דקות הליכה מהמלון שלנו. 

Auersperg Palace - התמונה מהאתר שלהם

הזמנו כרטיסים און ליין ובינתיים חיפשנו מקום לארוחת ערב זריזה.  

משום מה בשבת בערב רוב המסעדות באזור היו סגורות. לא היה ברור אם הן "עדיין" היו סגורות כי מוקדם מדי, או "כבר" סגורות כי פותחים רק עד חמש או משהו כזה, או שהן פשוט סגורות בשבת. 

בסוף מצאנו מסעדה איטלקית חביבה, והיה נעים מספיק לשבת בחוץ, מזג אוויר נעים וחמים שליווה אותנו אחר כך במהלך כל השבוע. לא חם מדי, לא קר מדי, ופרט לכמה טפטופים ביום שלמחרת הגעתנו, גם ללא גשם.

אני ביקשתי קולה זירו וקבלתי Fritz Kola ו-T הזמין בירה וקיבל "באסה" 🤣 שהיתה טובה מאד

האולם שבו נערך הקונצרט היה ערוך עם כסאות מאד לא נוחים שגם היו מחוברים זה לזה (סטייל "אמפי שוני" ללא כסאות פלסטיק ואזיקונים) אבל האקוסטיקה היתה פשוט מושלמת. הקונצרט כלל הרבה מאד קטעים של מוסיקה קלאסית קלה פופולרית, כולל קטעים של ויולדי, מוצרט, בטהובן, מונטי, וכמובן שטראוס ועוד כמה שלא זיהיתי. זו היתה תזמורת קאמרית - בסך הכל שבעה נגנים, והם היו וירטואוזים אחד אחד. בחלק מהקטעים הוכנסו גם קטעי בלט (עם שני רקדנים בסך הכל) או קטעי אופרה (עם שני זמרים), שאישית לא אהבתי (לא את הבלט ולא את האופרה) אבל המוסיקה היתה מושלמת מבחינתי, ונהניתי מכל רגע. היינו עייפים אבל החזקנו מעמד עד הסוף (בסך הכל שעה וחצי כולל הפסקה של רבע שעה באמצע), גם כי היה יפה מאד, וגם כי הנגנים שזרו הרבה הומור וקלילות בהופעה, והצחוק תרם לעירנות הקהל. 

המלון היה נוח מאד וארוחת הבוקר היתה מצוינת, ישנו מצוין בלילה, ועוד לפני ארוחת הבוקר למחר יצאנו להליכה קצרה (של 4 ק"מ) ברחובות וינה היפים. בטמפרטורה ממוצעת של 13 מעלות בבקרים, היה הרבה מרץ וחשק ללכת ברגל. וינה של יום ראשון בשש בבוקר שקטה לגמרי וכמעט ריקה מאנשים ומרכבים. 

בניין הפרלמנט ביום ראשון בשבע בבוקר

עברנו ליד פארקים יפהפיים ובאזור האורוות והמוזיאונים, וחזרנו למלון לארוחת בוקר מצויינת ומקלחת, וישר יצאנו ליעדנו הראשון. היה חשוב ל-T לראות את ארמון SCHÖNBRUNN PALACE, ובעיקר את הגנים היפהפיים שלו ואת הנוף מהגבעה שמאחוריו. 

החלטנו לצאת לשם ברגל - הליכה של למעלה משעה - שבדיעבד קצת הצטערנו, גם כי זה מחוץ למרכז העיר היפה ורוב ההליכה היתה באזורים ירודים יותר ולא מעניינים, וגם כי בשלב הזה כבר היה יותר חם (אמנם 27 מעלות אבל בשמש...).

סנדלריה של פעם   

הארמון היה באמת מרשים, ובעיקר אהבנו את הגנים שמאחוריו. 

הנוף ממעלה הגבעה אל העיר היה מרהיב

הביקור בארמון כולל ההליכה לשם ארכה בעצם בוקר שלם, ורצינו להספיק לראות עוד משהו בעיר לפני שה'אוסטרלים' הגיעו בטיסה מלונדון (שם הם שוהים בחודשים האחרונים מאז שבתם ילדה שם בת ראשונה), אז תפסנו מונית בחזרה למרכז העיר וביקרנו בביתו של זיגמונד פרויד, שהפך למוזיאון (לבקשתה של בתי, שמאד רצתה שנבקר שם).

עבור בתי, T תיעד כמעט את כל המוזיאון ויצר בגוגל "אלבום" במיוחד בשבילה, אביא כאן רק תמונה של הקליניקה שלו - עם הספה המפורסמת. 

זוהי בעצם תמונה של תמונה - הרהיטים המקוריים הוצאו משום מה מהקליניקה, לאכזבתנו הרבה. 

בתום הביקור בביתו של פרויד כבר התעייפנו קצת והיינו רעבים - בכל זאת כבר היה שלוש אחר הצהריים! אז התיישבנו במסעדה סתמית בדרכנו חזרה למלון, T אכל מרק ואני אכלתי שניצל (איך לא?) - ואני חייבת לציין שזה היה השניצל הפחות טעים מבין כל השניצלים שאכלנו בהמשך. 

בשלב הזה החברים כבר נחתו והגיעו למלון, וכתבו לנו שהם יצאו לשוטט קצת בעיר, אז חזרנו להתקלח ולנוח קצת, ואז נפגשנו ויצאנו ביחד, ונפלנו במקרה על פסטיבל סרטים שלידו הוקמו המון דוכנים של סוגים שונים של אוכל, והיתה להקה ששרה מאד יפה, ואווירה עליזה ונחמדה...וכך בילינו את הערב השני בוינה, לקראת היציאה לכיוון זלצבורג למחרת בבוקר.

לקראת הטיסה לוינה

יושבים בטרמינל 1 מחכים לטיסה לוינה עם כוס קפה הפוך לא רע בכלל מ"Bakery &Coffee" שעלה 10 ש"ח.

אז מה היה לנו השבוע?

זה התחיל מהכנסת הרכב למוסך כי (שוב) הלך המנוע של המתזים (של המגבים). הרכב עוד באחריות אבל משום מה בשביל התיקון יש להכניס להם את האוטו ליומיים. בסוף סיכמנו שנכניס בסוף יום העבודה והם יטפלו דבר ראשון בבוקר שלמחרת. אבל אז היתה להם הפסקת חשמל פתאומית בכל אזור התעשייה והרכב, שכבר היה כמעט מוכן, נותר תקוע על ה"ליפט". החשמל חזר רק באותו הערב, ונאלצנו לדחות (ובסוף לבטל בגלל לו"זים בלתי מתואמים) את בילוי הקיץ האחרון עם הנכדים.

בנוסף, בהעדר רכב, נאלץ T להביא את העוזרת על האופנוע. זה דווקא מצא חן בעיניה, למרבה המזל. 

עוד השבוע הרופאה הניאורולוגית רשמה לאבא שלי כדור חדש שאמור לעזור לו להירדם (הוא סובל מאיזו תופעה ניאורופתית של דקירות ברגליים לקראת ההירדמות). בביקור אצל 'רופאהחדשה', היא הסתייגה קצת מהוספת עוד כדור שעלול להתנגש עם כל הדאר ולייתר תופעות לוואי חדשות, והציעה לאבא לנסות דיקור סיני תחילה. 

אבא התקשר לקבוע ב"מכבי טבעי" וקיבל תור לייעוץ לאמצע נובמבר. אני הצעתי להיעזר במרפאה מצויינת שצמודה להם לדיור המוגן, עם תורים הרבה יותר קרובים, מומחים וכמובן בלי ורך להתנייד מחוץ ל'אחוזה'. אבל אבא כמובן מתקמצן. זה כבר הוליד מלחמת עולם בינו לבין אמא והיא (שוב) התחילה לאיים בגירושין. כן, בטח. 

כשהגענו לבקר אצלם יומיים לפני הטיסה שלנו, הוא התחיל לצעוד (עייף וחלשלשוש שכמותו) בסלון עם דגל ישראל מלווה בקריאות "דה-מו-קרט-יה" והאשים את אמא בדיקטטורה 😂. לא, אין איתם רגע דל.

בהמשך לנושא האוכל אצלם, התברר שלא רק את האוכל שלה הוא כבר לא רוצה לאכול, גם את ארוחת הבוקר המסורתית שכבר חמישים שנה הוא מכין לעצמו (ירקות חתוכים, פרוסה עם גבינה ויוגורט) נמאס לו לאכול, והוא מעדיף דגני בוקר. אמא הכריזה שאין לה כוח לחפש מתכונים חדשים בשלב זה של חייה,  וניצלתי את ההזדמנות לשכנע אותם (שוב) להזמין את ארוחות הצהריים שלהם מחדר האוכל של ה'אחוזה' ושאמא תפסיק לבשל בכלל. 

כך נביא להם אוכל חלק מהזמן ובשאר הזמן הם יאכלו שם. חששתי שגם על זה הוא יתקמצן אבל אז הוא אמר שהיא תחליט, כי הרי היא ממילא קובעת, כי זו דיקטטורה. בקיצור, קטעים איתם. נראה מה יהיה.

אחר הצהריים עדינו אזכרה לחמותי יחד עם גיסי וגיס-טי. היה חם, ובהומור השחור האופייני שנו, התבדחנו שלפחות להוריה של גיס-טי היה השכל למות בחורף, בניגוד להוריהם של T וגיסי 😔.

בערב נפגשנו עם שריתה ושותפנו בבר ברעננה שמשקיף על כל הנוף של רעננה והרצליה. מאד יפה שם, וגם האוכל היה סביר. העיקר לבלות ביחד, לא משנה איפה.

מצב הרוח שלהם לא היה משהו, בגלל תוצאות הבדיקות של בתם בת ה-23 לקראת ניסיון לשימור פוריות. היה לה סרטן בגיל 12 וייתכן שהטיפולים הקשים הרסו כל אפשרות להרות בעתיד. צפויות לה החלטות לא פשוטות בהמשך. 

בששי, מאחר שלא הסתדר בילוי השבוע עם הנכדים ובסוף סיכמנו על ארוח ערב אצלם יום לפני הטיסה שלנו. היה מאד מאד נחמד וטעים וזכינו לזמן איכות עם כולם, כולל עם שרי המתוקה.

חתני השקיע באוכל והנכדים סיפרו איך היה להם היום הראשון בגן החדש (שרי), בכיתה ו' ( נשמותק) ובחטיבה (חכמוד). האמת שלכולם זה היה יום די מאתגר. טוב שהיתה שבת אחר כך לנוח 😂.

אז עוד מעט מתחילה החופשה שלנו באוסטריה.

הערב ומחר עוד נהיה שנינו לבד ומחר בערב יצטרפו החברים ה"אוסטרלים" שלנו. אולי באמת הגיע הזמן למצוא גם להם כינויים בבלוג.....