השבוע בחר מוטי "כוחות על" כנושא למדור השרביט החם.
אני חייבת לומר שזה נושא סופר מדליק, שמאז ילדותי הרחוקה יצא לי להרהר בו לא פעם.
הרבה לפני שהתוודעתי לגיבורי העל השונים בספרות ובקולנוע, קינן בי הצורך - מגיל מאד צעיר - לכוחות על - בכל פעם שהרגשתי קטנה, מפוחדת, חלשה וחסרת אונים. ובילדותי זה קרה המון. וגם עם השנים כשבגרתי, יצא שייחלתי לכוחות על אשר כאלה, כאשר הייתי בתקופות של תסכול או כאב או אכזבה.
כשגדלתי מעט והתחלתי לקרוא ולצפות בסרטים ובסדרות על גיבורי על, תמיד הפריע לי שלכל גיבור על הייתה בכל זאת חולשה מסויימת או מגבלה כלשהי. כמו הקריפטונייט של סופרמן, או עצם האנושיות של בטמן, שהסתמך על טכנולוגיה וקצת עזרה מרובין (ומאלפרד, המשרת הנאמן).
זה לא מנע בעדי ליהנות ולצפות באדיקות - בסידרת בטמן בארה"ב בשנות הששים וגם בסרט שיצא במקביל - ואיכשהו בו בזמן התאהבתי ב-Adam West השחקן שגילם את בטמן אבל גם בג'ולי ניומר ששיחקה בתפקיד אשת החתול catwoman.
בהיותי תולעת ספרים מגיל מאד צעיר, קראתי כל ספר שהכיל דמויות עם כוחות על כלשהם. אני זוכרת במיוחד ספר שקראתי בסביבות גיל אחת עשרה או שתיים עשרה בשם A gift of Magic מאת סופרת בשם Lois Duncan. מה שמצחיק הוא, שכעת משחיפשתי את הספר ואת הסופרת, התברר לי שהספר הזה היה די יוצא דופן מבחינת סגנון הכתיבה שלה, ובהמשך היא בעיקר כתבה ספרי מתח ואימה לבני נוער....אבל הספר (בתרגום חופשי: מתנת הקסם) זכור לי כקסום באמת, וסיפר על ילדה בעלת כוחות על....שיותר מאוחר הורישה לילדיה ולנכדיה כוחות שונים....ובין השאר לנכדתה (או לנינה שלה, לא זוכרת בדיוק) הורישה את כשרון הכתיבה.....ושמה היה לואיס....כשם הסופרת.
כשילדיי היו קטנים יצאו סרטי סופרמן עם השחקן קריסטופר ריב לספריות הוידאו, ובני התמכר אליהם לחלוטין. כיון שלפני כן הוא נחשף רק לסרטים מצוירים של סופרמן, לסרטים האלה הוא קרא "סופרמן האמיתי", והדמות הפכה מהר מאד לגיבור העל הפרטי שלו. עד היום (כשהוא בן 39 ואב לשניים) יש לו חולצות של "סופרמן".
זוכרת כמובן את המונולוג האגדי של דיוויד קאראדין בסרטו המופתי של טרנטינו kill bill 2, שמסביר מדוע סופרמן הוא גיבור העל האמיתי, כי הוא היחיד שדמותו המקורית היא בעצם של חוצן, והדמות ה-alter ego שלו היא קלארק קנט בן האנוש, בעוד אצל שאר גיבורי העל זה בדיוק ההיפך וה-alter ego שלהם הוא דמות גיבור העל בעוד שהם במקור בני אנוש.
אבל השאלה של מוטי היתה איזה כוח על היינו רוצים לעצמנו, ולצערי או לשמחתי מוטי "גנב" לי את הרעיון: מגיל מאד מאד צעיר ועד גילאים מופלגים למדי, בכל פעם שחשקתי בכוחות על, בסוף הגעתי לכך שמה שאני רוצה זה להיות "כל יכולה".
כך גם בכל פעם שדמיינתי ג'יני או פייה טובה שמעניקים לי שלוש משאלות, המשאלה היחידה שלי היתה להיות "כל יכולה", ואחרי כן לא הייתי זקוקה לשום דבר אחר.
אז מוטי, GREAT MINDS THINK ALIKE.....
ובחזרה לחיים האמיתיים - די ברור לי, שאם בכל פעם שייחלתי לעצמי כוחות על כדי לפתור בעייה או לשפר את מצבי, זה אכן היה קורה - לא הייתי חווה את מה שחוויתי, לא הייתי לומדת את השיעורים שהחיים לימדו אותי, ולא הייתי בעצם האדם שאני היום.
