יום שלישי, 19 באפריל 2022

החול והמועד והחול

 הרבה זמן לא כתבתי ולא תיעדתי לעצמו את ימי החול שלפני החג, את החג ואת הימים עד כה בחול המועד. 

לא התחשק לי לכתוב ולא הכרחתי את עצמי. מנסה להתמקד בעשייה של דברים שאני רוצה לעשות, ובאי עשייה של דברים שאינני רוצה לעשות. 

כרגע מרגישה שרוצה לתעד, אז כותבת. 

בשבוע שעבר החלטנו לצאת לטיול פריחה - כל עוד עדיין יש פריחה - אבל קצר, חצי יום, לא רחוק. 

החלטנו לנסוע למקורות הירקון ומצאנו המלצה למסלול שהתחיל דווקא בגן לאומי מגדל צדק, שתואר כמצודה מרהיבה מימי הביניים שהפכה לבית אחוזה ערבי בתקופה העות'מאנית. בפועל בילינו את הבוקר במצודה ולא המשכנו לשאר חלקי המסלול. 





לא ממש הלך לנו באותו יום. היתה תנועה רבה והנהגים בדרך היו פרועים, עצבניים ואלימים. אולי הם תמיד כאלה ואנחנו פשוט פחות מסתובבים בכבישי הארץ, ואולי בעקבות הפיגוע של סוף השבוע העצבים של כולם היו על הקצה. כך או אחרת אחד הנהגים שהשתולל בפראות בין המסלולים, חתך אותנו וגם מכוניות אחרות ובאופן כללי התנהג כבריון דרכים - הצליח בשלב כלשהו גם להיכנס בנו קלות ברכב. 

ראיתי ש-T קצת לחוץ ועצבני אז לא התערבתי ונתתי לו להתמודד לבד עם האידיוט, להחליף פרטי רישיונות וביטוח ולצלם את התאונה. רק אחר כך, כאשר הנהג הפרוע הזיז את רכבו לאחור והתנתק מהרכב שלנו, התברר לנו שבעצם לא רואים (כמעט) בכלל את הפגיעה. לא ברכב שלנו וכנראה גם לא ברכב שלו. אחר כך כשהצצתי בצילומי הביטוח והרישיון שקיבלנו ממנו, ראיתי שהרכב שלו מעוקל והביטוח פג בנובמבר האחרון. או שהמסמכים שהיו אצלו בתא הכפפות לא היו מעודכנים. כך או אחרת T החליט שהוא לא מדווח על התאונה הזאת בכלל לחברת הביטוח. אני לא בטוחה שזה חכם, בעיקר כי ההוא עשה קולות של לטעון ש-T בכלל אחראי על ההתנגשות. אבל נחכה ונראה. 

כשהמשכנו בנסיעה התברר של-WAZE אין מושג היכן הגן הלאומי הזה שאליו אנחנו נוסעים, והתברברנו בין המחצבות שסמוכות לראש העין עד שויתרנו ונכנסתי לאתר "טיולי" ושם היה כתוב באופן ברור שהכניסה למגדל צדק נמצאת בכניסה לראש העין הדרומית בכביש 444 לפנות מזרחה ומיד אחרי הרמזור לפנות ימינה. מרגע שפנינו לכיוון הזה הכל עבר חלק והגענו לשם תוך דקות. 

כאמור אחרי ביקור קצר במצודה עצמה התחלנו לטייל בשבילי הגן ונהנינו מהאוויר, מהפריחה ומהנוף. כבר לא המשכנו הלאה. משם חזרנו הביתה. אגב תוך כדי הליכה T החליט גם להתקשר לחברת ארקיע כדי להבין לאן נעלם חדר המלון שלנו החסר בדובאי (קיבלנו שובר לטיסות ורק לאחד מחדרי המלון). שעה ארוכה שמענו את מוזיקת ההמתנה של ארקיע עד שענה לנו בחור חביב, וכל הזמן הזה המוזיקה הזאת שימשה לנו רקע לטיול. זה היה קורע. 

בהתחלה כשנתנו לבחור את מספר ההזמנה שלנו בארקיע הוא הקליד אותה לא נכון או משהו ואמר "אין בכלל מלון על ההזמנה הזאת, רק טיסות". בשלב הזה אמרתי לו שאם ככה שיואיל לבטל את כל ההזמנה כי זה כבר עבר כל גבול. אבל אז הוא הבין שמשהו לא הגיוני או שראה שם שונה מזה שנתנו לו - כך או אחרת הוא הקליד את המספר שהכתבנו לו שוב, עלה על ההזמנה הנכונה, אמר ששני חדרי המלון אושרו לנו ושלח בנפרד בדוא"ל את השובר החסר. זהו. טסים לדובאי. זה קורה. 

בשאר השבוע לא היו אירועים מיוחדים. בהליכות הבוקר עדיין נהנים מהפריחה המקומית 





פעמיים או שלוש בשבוע גם הולכים לחדר הכושר. שם, על האליפטיקל, אני על הדרך משלימה צפייה בסדרות בסטינג טי וי או בנטפליקס. בין השאר סיימתי לצפות ב"עוזרת בית" המצוינת (גם אם מתסכלת מאד לעיתים) וגם הסידרה הישראלית / ספרדית המפתיעה לטובה "ילדים ביער". 

לליל הסדר התחלנו להתארגן כבר (או רק, תלוי את מי שואלים) ביום רביעי, אז קנינו את הדגים (שהזמנו מבעוד מועד), את הבשר ואת הירקות/פירות, התחלנו (כלומר T התחיל ואני עזרתי) לבשל, ואז בחמישי השלמות בסופר ועוד בישולים ובששי עוד......

ברור שאמרתי ל-T שלא צריך להתפרע ובבקשה להצטמצם בכמות ובמגוון האוכל, וכמובן שהוא לא ממש הקשיב. טוב, אם תשאלו אותו אז הוא הכין הרבה הרבה פחות סלטים מאשר בדרך כלל. אוקיי. 

אפשר לדלג לפיסקה הבאה כי עכשיו אספר מה הוכן: 

גם גפילטע פיש (לא מתוק, שזכה למחמאות מכל האורחים כולל נכדים וכולל יוצאי בוכרה ומרוקו) וגם חריימה (וקיבלתי הסבר סוף סוף מה בעצם ההבדל בין חריימה לבין דג מרוקאי).

גם עוף בתנור עם תפוחי אדמה ובטטות וגם בשר "אסאדו" בתנור עם שומר (שגדל בגינה) ואורז. לצורך העניין לא היינו אשכנזים.

היה גם מרק "קונסומה" (מרק בשר צלול) עם אטריות מקמח חומוס ש-T הכין בעצמו. לא היו קניידלעך. 

גם כבד קצוץ וגם טרין כבד עם ריבת קומקוואט (תפוז סיני שצמח ב"עציץ" בחצר שהיה פעם אסלה).

וחזרת תוצרת עצמית. מצוינת. וגם חרוסת תוצרת עצמית. 

וסלט חסה וסלט ירקות קצוץ. 

לקינוח היה גם קרם ברולה וגם מגוון עצום של הגלידות של T, שנוסף להן הפעם טעם חדש - זעפרן. וגם עוגת פסח כנראה מצוינת (לא טעמתי) שאמא של חתני הביאה. 

האורחים היו הורי, בתי והמשפחה, אחותו של חתני עם המשפחה ואמא של חתני עם בן זוגה. היה ממש נחמד וטעים ושמח וכולם קראו בהגדה וכולם שרו. הבנות של גיסתה של בתי מתוקות ומשחקות מאד יפה עם שרי ובאופן גורף כולם מעידים שהיה ערב מאד מוצלח. 

הנכדים הגדולים נשארו לישון אבל לא הספקנו לעשות הרבה ביחד. הם נרדמו מייד כשכולם הלכו (נשמותק עלה לישון עוד קודם, נרדם בלי להחליף לפיג'מה ובלי לצחצח שיניים) ובבוקר הספיקו בערך חצי סרט "ספיידרמן - מימד העכביש" לפני שחתני הגיע לקחת אותם כי לנו עוד היו הרבה תכניות. 

היינו מוזמנים לצהריים עם הורי לאחי וגיסתי ובין השאר היינו צריכים לנסוע למצוא מתנה כי אי אפשר לבוא להתארח בלי להביא משהו. מכה על חטא שלא הספקתי לחפש לה משהו בימים שלפני החג. נסענו לטירה אבל החנות האהובה עלינו סגורה מזה כמה זמן (לדעתי בלי קשר לראמאדן) ועוד חנות מתנות מולה גם היתה סגורה (נפתחה כנראה יותר מאוחר) אז בסוף נאלצנו לקנות מתנה הרבה פחות שווה והרבה יותר יקרה בסניף של "FOX HOME" בטירה, שאמנם היה פתוח אבל העובדות היו חסרות ידע וחסרות אונים ונתקענו בקופה המון זמן עד שהם הצליחו לחייב את כל מי שהגיע לקנות משהו. זה היה מתסכל אבל פשוט לא היתה לנו ברירה. התנחמתי במחשבה שגם אם המתנה לא תמצא חן בעיני גיסתי, היא תוכל להחליף אותה לפחות בכל סניף של FOX HOME. בסוף היא נראתה דווקא מרוצה.

משם עוד נסענו ליישוב סמוך לאסוף חבילה של אבא שלי שהגיעה בטעות ללוקר BOXIT של משפחה אחרת, שכאשר גילתה את הטעות (מאוחר מדי, אחרי שכבר הביאה את החבילה הביתה ופתחה אותה) טרחה ליצור קשר עם אבא (מזל שהטלפון על החבילה) ולתת לנו את הפרטים כדי לבוא לקחת. אחרי התקרית הזאת והקודמת (שבה BOXIT פתחו לי תא ריק ונאלצתי לחזור לשם כמה ימים אחרי כן עד שתיקנו את הטעות) הוחלט ברוב קולות שמפסיקים להשתמש בשירות הזה ומשלמים עוד כמה שקלים כדי לקבל את החבילה הביתה. או לחנות כלשהי. 

אחרי כל זה נסענו אל אחי וגיסתי והיה גם שם טעים ונעים, האחייניות היו שם (ללא בעלה של אחיינית1 ששומר כשרות פסח) וגם אמא של גיסתי. 

בחול המועד בינתיים חם ומגעיל ו-T עם אלרגיית אביב מטורפת אז לא עושים הרבה. הוא יצא לשייט עם מועדון השייט אבל לא היתה רוח והיה חם מאד, ואז הוא קיבל הודעה על בן דוד שנפטר ונסע גם ללווייה בחום הגדול. לא נעים.

בזמן הזה התלבשתי על ארון התרופות, שמאז מחלתו של T נהיה עמוס מדי בכל מיני תרופות ותוספי מזון שהוא התחיל לקחת והתחיל להיות בו בלגן. קניתי קופסאות פלסטיק גדולות ונוחות וסידרתי פחות או יותר לפי נושאים ומידת שימוש, ואני מקווה שהסדר הזה יחזיק כמה זמן לפני ששוב יתחיל להתבלגן. 

הבוקר נפגשתי עם 'מחברת' לבקשתה בכפר סבא הירוקה ושוב נוכחתי לדעת איזה שירות גרוע ויחס לא אכפתי יש בקפה לנדוור שם וכמה אין סיבה לחזור אליו. זכרתי את זה מהפעמים האחרונות שנפגשתי שם עם 'קלי' ו'שני' ובאמת לא נראה שלמישהו שם אכפת. הסניף מתמלא גם ככה. אין תודעת שירות, אין ניהול. כלום. חבל. 

מחר נשמור על הנכדים בבוקר ואולי ניקח אותם לבילוי כלשהו, ואז כבר נתחיל להתארגן לחופשה בדובאי - בדיקות קורונה וכו'. לא רוצה לחשוב על שדה התעופה ביום הטיסה אבל זה שלב הכרחי בדרך לחופשה הזאת ואני מקווה שבכל זאת נעבור את זה בלי יותר מדי דאגות ועצבים.

אז מועדים לשמחה והמשך שבוע טוב

יום שישי, 8 באפריל 2022

אפור

אפור בחוץ. לדעתי גם מזוהם. היתה לי אפס אנרגיה כשיצאתי הבוקר להליכה ואחר כך T דיווח שגם אצלו.

הלכתי "רק" שישה ק"מ. פשוט לא היו לי כוחות. 

נרדמתי אתמול תוך כדי המצוד אחר המרצח בדיזנגוף והתעוררתי הבוקר עדיין עם הדאגה שהאירוע ממשיך להתגלגל, אבל לפני שיצאתי להליכה הגיעה כבר הידיעה שהוא חוסל. ביפו. כלומר הצליח להגיע עד יפו. ואני חושבת לעצמי מה בעצם הבעייה למפגע יחיד לעשות מה שבא לו ואז להימלט....אין מודיעין שיתריע, אין קצה חוט שיוביל אליו. תחושת חוסר אונים מטורפת. 

גם בסוגייה האומללה של הממשלה אני מרגישה חוסר אונים משווע. ואולי זה מה שמאפיין את הימים האלה. תיסכול וחוסר אונים.

בתחום האישי, חזרו אלינו מארקיע עם אישור להזמנה לדובאי, אבל כשהגיע השובר עם כרטיסי הטיסה והמלון, התברר שחסר לנו חדר אחד. מופיע החדר של בתי, חתני ושרי אבל החדר שלי ושל T עם חכמוד ונשמותק לא מופיע בשובר. אז כתבנו לארקיע, גם במייל וגם בוואטסאפ וגם ניסינו להתקשר....כנראה שוב ייקח להם שלושה ימים לחזור אלינו.

ושוב התחושה היא שאולי עדיף ששום דבר מזה לא ייצא לפועל ונקבל (בתקווה) את כספנו בחזרה ושיעזבו אותנו באמא שלהם. 

בסוף נסעתי אל 'מחברת' לעזור לה עם המחשב אתמול, במקום שלשום, ונראה לי שזה הלך די טוב. מקווה שהיא תזכור את מה שהראיתי לה, בסך הכל ניסיתי שכל התהליך יהיה מאד פשוט. 

הרגשתו של אבא שלי ממשיכה להשתפר והורי אישרו הגעה הערב לארוחת ששי. גם משפחתה של בתי אישרו, אז T נסע עכשיו לקנות דגים, לאחר שווידא טלפונית שהגיע מוסר טרי ומשובח.

אני בינתיים השתלטתי על הכביסות וקצת שטיפת כלים (של מה שהוא כבר התחיל להכין) והאמת היא שאין לי מושג מה בא לי לעשות כרגע. סיימתי את "החיים הבלתי נראים של אדי לרו" שהיה מצוין וגם הסתיים מצוין (יש לי שריטה בכל מה שקשור לסיומים של ספרים, סרטים וסדרות) ואני מרגישה סוג של ריקנות שלא מאפשרת לי לצלול ישר לספר הבא. וזאת למרות שכבר הורדתי את הספר הבא - לא יודעת אם הייתי רוכשת אותו בכלל לולא כתבה אותו מישהי שאני מכירה. אי אז בעבר הרחוק נפגשו דרכנו אבל לא שמרנו על קשר בשנים שעברו מאז. כשראיתי בפייסבוק שהיא כתבה ספר מייד רכשתי גרסה מקוונת שלו - בכל זאת לפרגן. התחלתי לקרוא אבל עוד אין לי מושג אם אני אוהבת אותו או לא. אעדכן בהמשך. 

אז כל הפוסט הזה מאופיין במצב רוח ה"אפור" הזה (האמת שכרגע קצת יותר צהוב בחוץ מאשר אפור). 

מקווה שיהיה סופשבוע נחמד ויפיג את התחושה, אבל הכאב על מותם ופציעתם של כל הנפגעים אתמול בערב לא יעזוב אותי כל כך מהר..........

אולי אתיישב לי מול סידרה, אסקפיזם מושלם. 

יום שלישי, 5 באפריל 2022

עניינים שוטפים

בשיחת טלפון הבוקר עם בתי התברר שכל אחת מאיתנו בדקה האם החימום באמבטיה עובד בטעות עד שכל אחת מאיתנו הבינה שפשוט חם. חם ממש. לא זוכרת מתי היה כזה חם. 

וירוס הבטן שלי, או מה שזה לא היה, פשוט חלף לו כלעומת שבא. 

ל-T היה שוב התקף כואב בבטן העליונה - כזה שמעתיק את נשימתו. שעתיים לפני כן היתה לו סחרחורת. בדיוק כמו בפעם שעברה. הפרופסור אז אמר שזה לא מדאיג וגם בדיקות הדם היו תקינות אבל.....זה כן מדאיג. ולא יודעת מה לעשות עם זה. 

בחול המועד פסח בסוף הזמנו חופשה עם בתי והמשפחה בשארם אבל היינו מודעים לכך שעדיין אין אישור לטיסות, עוד לא סוכמו הסדרי הביטחון. בינתיים החברה הודיעה שאכן טרם התקבלו אישורים לטיסות ושבאפשרותנו להמתין בכל זאת - ולקבל את כספנו בחזרה אם זה לא ייצא לפועל - לבטל מייד ולקבל את הכסף בחזרה או לבחור יעד חלופי.

אני הייתי בעד לחכות. מקסימום לא ייצא כלום ונקבל את הכסף בחזרה. אבל T והילדים חשבו לחפש יעד חלופי, וכרגע יש הזמנה טנטטיבית לדובאי אבל עוד אין אישור סופי של המלון. לא ממש ששה לנסוע לנתב"ג עצמו בתקופה הזאת, הבנתי שחסרים עובדים ובלגן שלם. אבל זורמת. לפחות שמעתי מבעוד מועד מחברתי 'שושנה' שהיתה לאחרונה בדובאי שממש כיף שם ובטוח ויש הרבה מאד פעילויות לילדים. נראה. 

את ליל הסדר נקיים כאן יחד עם אחותו הקטנה של חתני ומשפחתה וגם עם אמא שלו - המחותנת שלנו. ואני מקווה שגם עם הורי. אבא מרגיש יותר טוב, עם הגב. עם הלב - נראה מה יהיה. וגם עם הערמונית. לפחות הבנתי שהוא חזר לחוג דרמה והיום יש להם הצגה לשאר הדיירים, והוא גם חזר להליכות קצרות בחוץ - לא רק הלוך ושוב בבית - אז זה בהחלט מעודד. 

אני מתקדמת מאד בספר "אדי לרו" וקצת לא רוצה שייגמר. מבאס אותי שהוא טרם תורגם ואני לא יכולה להמליץ עליו לחברות שלי. 

בימים שלא הרגשתי התחלתי לצפות בסידרה ישראלית עם יפתח קליין "ילדים ביער", סידרה לא רעה בכלל.

מחר אני אמורה לשבת עם 'מחברת' על המחשב שלה, ללמד אותה איך להעלות חומרים ל"ענן". כמו רבים בגילנו אין לה מושג, ולאחרונה קיבלה טאבלט חדש (מהחבר שלה, ממנו נפרדה אבל אליו חזרה שוב) והיא רוצה להיות מסוגלת לראות קבצים ומסמכים גם בטאבלט ובטלפון. 

ובנושא הטכנולוגי - הטלפון שלי שידרג את עצמו לאחרונה למערכת הפעלה אנדרויד 12 וזה ממש כמו לקבל טלפון חדש. פתאום כל מיני שיבושים ותקלות שהיו לי נפתרו והכל גם נראה יפה יותר. מקווה שזה לא יתקלקל בשדרוג הבא. 

ואגב שדרוג - T קיבל הודעה שהתוכנה בסיטרואן שלנו זקוקה לשדרוג. הוא קבע תור במוסך המורשה והיה בטוח שזה עניין של שעתיים גג אבל אמרו לו שזה ייקח כמה שעות ושעל הדרך כבר יעשו לו טיפול שנתי. הוא קיבל רכב חלופי ובא הביתה אבל נאמר לו להחזיר אותו בשלוש, והוא נסע ומאז עדיין שם.......

מזמן לא היו לי סיפורי נכדים אבל בתי סיפרה לי שאמרו לה בגן שהם מתכננים יום ניקיון - כהכנה לפסח - וביקשו לבוא לגן עם סמרטוט. כשבתי אמרה לשרי שהיא צריכה להביא סמרטוט לגן ושיהיה יום ניקיון, הילדה הלכה למרפסת וחזרה עם סמרטוט, דלי ומנקה אבק וככה הלכה לגן. הגננות התמוגגו ממנה. התברר שגם בבית היא אוהבת לעשות "ספונג'ה" והאמת שעושה את זה ממש טוב. אין סוף להפתעות של הילדה הזאת. 

יום ראשון, 3 באפריל 2022

קצת מקולקלת

 זה התחיל בחמישי אחר הצהריים. לא היה לי כוח לצאת להליכה השנייה עם T והוא יצא לבד.

בערב לא היה לי תיאבון כמעט ואז בלילה התהפכתי והתהפכתי והבטן עשתה לי תרגילים ורצתי לשירותים כמה פעמים...ומאז אני קצת מקולקלת. כנראה וירוס בטן, מצד אחד מתון - יכולה לתפקד ולא רצה כל היום לשירותים - מצד שני ארוך : זה עדיין לא עבר לי גם שלושה פלוס ימים אחרי. 

כן, עשיתי בדיקות קורונה. פעמיים. יצא שלילי. הבנתי שבאומיקרון יש תסמין של שלשולים אבל כנראה זה אף פעם לא "רק" שלשולים. 

במקור הנכדים היו אמורים לבוא לישון אצלנו בששי - ועוד לפני שביטלתי כי אני לא מרגישה מספיק טוב (ובאמת הדבר האחרון שהמשפחה שלהם צריכה זה להידבק מעוד וירוס ולהיות מושבתים שוב כמה ימים) הם הודיעו שחכמוד בכלל רוצה לישון אצל חבר, ונשמותק כנראה לא ירצה לבוא לבד. כאמור בסוף ביטלתי בעצמי אבל בהתחלה הם חשבו אולי בכל זאת להגיע לארוחה ורק אז חכמוד יילך לחבר לישון. כך או אחרת זה התבטל ואמרנו שאולי הם יבואו בשבת אם מצבי ישתפר.

אז מצבי לא השתפר ואמרתי להם לא לבוא. 

ניסיתי לצאת להליכה בשבת וחזרתי אחרי קילומטר עם בחילה קלה. הבוקר דווקא הצלחתי ללכת שישה קילומטר, אבל עכשיו יש לי קצת בחילה וצרבת....בקיצור משהו לא לגמרי תקין. מקווה שזה יעבור בקרוב, וליתר ביטחון קבעתי תור אצל 'רופאה חדשה' (הכי קרוב היה ביום רביעי) אם זה לא יעבור עד אז אז זו באמת סיבה לבירור נוסף.

בשבת בבוקר T קפץ לבד לבקר את הורי לגמרי ביוזמתו. הם כל כך שמחו.

אחר הצהריים גם אחי קפץ אליהם לביקור, אחרי שעשה אנטיגן ויצא שלילי (אחיינית2 עדיין חולה והוא וגיסתי נבדקים כל יום). מצבו של הגב של אבא שלי קצת יותר טוב. 

צחקתי לעצמי שבספר שאני קוראת הגיבורה (וגם הגיבור, זהירות - ספוילר) עשתה עיסקה עם השטן שכמובן סוג של התנקמה בה בסוף (בכל עיסקה תמיד צריך לקרוא את האותיות הקטנות, be careful what you wish for וכדומה) וגם אני - כשהתלוננתי על קילו/שניים מיותרים לא התכוונתי לחטוף וירוס בטן כדי שהם ירדו. 😔

ואני ממש ממש מקווה שלא הדבקתי את T שגם ככה יש לו עדיין בעיות במערכת העיכול בעקבות הניתוח...וזה ממש אבל ממש לא חסר לו. 

העיקר שאני נהנית מאד מהספר והוא מאד ארוך ולפחות יש לי הרבה זמן עכשיו כדי לקרוא בו. 

'שריתה' הבריאה מהקורונה (למרות שגם היא וגם שותפנו עדיין מעט מצוננים) ועכשיו 'המהנדס' ו'ביוכימיה' חטפו - אז בנוסף לעצם הכתף השבורה שלה הם גם בבידוד. 'המהנדס' חטף את זה יותר קשה ממנה עם כאבי ראש מפוצצים ושיעול, אצלה זה רק צינון בינתיים. ועייפות גדולה אצל שניהם. שניהם עברו את השבעים אז אני מקווה שיעברו את זה בשלום ובקלות. בכל זאת מחוסנים ארבע פעמים. 

למי שאוהבים את מלחמת הכוכבים ויצא להם לצפות בסידרת הבת "the mandalorian" (אני בעיקר התאהבתי ב"בייבי יודה" שמככב שם) סיימנו עכשיו עוד סידרת "אחות" בשם "the book of Boba Fett" שגם ממנה מאד נהנינו. לאוהבי הז'אנר. 

אסקפיזם במיטבו.

בתקווה לקצת יותר בריאות וכמובן לכולם וכמובן שקט ושלווה.