בניגוד לכלתי, שממש לא הצליחה להתאפק וסיפרה לנו על ההריון יום אחרי שגילתה אותו בעצמה, בתי בחרה לחכות עם הבשורה, "ישבה" על החדשות די הרבה זמן.
אם הבנתי אותה נכון, היא בעיקר לא רצתה לקלקל לאחיה ולגיסתה, לא להיות זאת שנדחפת עם הריון משלה, לא להיות זאת גונבת את ההצגה.
מהר מאד התברר שבני וכלתי כלל לא קיבלו כך את החדשות הטובות, אלא להיפך.
הם התלהבו מאד והתרגשו מכך ששני התינוקות יוולדו בסמוך זה לזה, ושתי הנשים תעבורנה את חוויית ההריון במקביל.....
באסה שהן כל כך רחוקות פיסית זו מזו - אחת בהרצליה והשניה בבוסטון - אבל הקשר בין שני הזוגות טוב ורציף וחם ואוהב ו........זה נפלא בעיני.
אז בתי וחתני התלבטו איך ומתי לספר לנו (עוד לפני שסיפרו לאחיה ולאחיותיו), ובזמן שהם התלבטו ואנחנו לא ידענו דבר על מה שמתבשל אצלם, ורקמנו לנו תכניות לטייל איתם בפסח - באיטליה או בתאילנד ועוד כהנה וכהנה רעיונות שכאלה.....
ואז הם הבינו, שכדאי שיאמרו כבר משהו, לפני שנזמין כרטיסים או משהו כזה.
וסיפרו על ההריון (לכל אחד מאיתנו בנפרד) בטלפון.
שמחתנו היתה גדולה, וגם התרגשותנו. זאת למרות שאני מודה שאני לא מאלה שחושבים שחייבים ילד שלישי (או רביעי, כפי שרבים עושים היום), במיוחד כששני ההורים מטפחים גם קריירה רצינית. אני בדעה, שכל ילד זקוק לתשומת לב וזמן איכות אמיתי, ושככל שיש יותר ילדים במשפחה, קיימת סכנה, שכל המוסיף גורע.
מצד שני, מהיכרותי עם בתי וחתני ועם האופן שבו הם מגדלים ומחנכים את נכדיי, אני מוכנה להודות שייתכן מאד שאני טועה בהסתייגות שלי. אפילו סביר להניח שאני טועה הפעם.
כך או אחרת, הם כמובן לא התחשבו בדעתי, וטוב שכך, זה עניינם המשפחתי הפנימי, וגם עשו הכל כדי שהפעם תצא להם בת (מסתבר שיש "שיטה", שאמנם לא תמיד עובדת, אבל עבדה אצלם כנראה), ואחרי שני בנים זה לגמרי מובן.
גם אחרי שאנחנו כבר ידענו, וכל המשפחה המורחבת ידעה, עדיין התבקשנו לא לספר לאחרים, והם עדיין לא סיפרו לילדים - והבנתי שבתי ממתינה לבדיקת מי השפיר ולתוצאותיה. בכל זאת הילדה עוד מעט בת 37, והיו לה כל מיני חששות ודאגות.
אבל אז, לפני כמה שבועות (עוד לפני שיצאנו לחו"ל ולפני בדיקת מי השפיר), התפרץ חכמוד ערב אחד לחדר השינה שלהם כדי לספר לה משהו בדיוק כשהתפשטה ועמדה להיכנס למקלחת, שם לב לבטן, שכבר יצאה, ונבהל נורא.
"אמא, מה קרה לך? השמנת נורא!" הוא ממש נלחץ.
ובזמן שניסתה להרגיע אותו ולהסביר לו שהיא לא באמת השמינה ושהכול בסדר, הוא לבד הבין שזה בעצם הריון.
ואז נלחץ עוד יותר.
"אני לא מאמין שזה קורה לי!" רץ בכל הבית וחזר על המשפט הזה. ובכה. בדמעות.
"אמרתי לך שאני לא רוצה עוד אח! הרי אין סיכוי שיצא עוד אח כמו נשמותק, אין דברים כאלה, אחים טובים כמו נשמותק! הוא בטח יצא כמוני! וייקח את כל תשומת הלב שלכם!"
כשהיא סיפרה לי את זה, הייתי צריכה לצבוט את עצמי ולהזכיר לעצמי שהילד רק בן שמונה. כמה מודעות עצמית יש לו, ומצד שני איזה דרמה קווין!
נשמותק דווקא קיבל את הבשורה ברוגע, וביקש לגעת בבטן ולבדוק אם אפשר כבר להרגיש משהו, בירר אם אמו מרגישה טוב ובעיקר התעסק עם פרטים טכניים, עם הצילום של האולטרסאונד, היכן הראש והיכן הידיים.....וכו'.
כשבתי סיפרה להם שזה לא עוד אח אלא אחות, נכנס חכמוד לעוד יותר לחץ.
"אז עכשיו נצטרך להפוך כל הבית לצבע וורוד!" הוא המשיך לבכות.
"ואת תאהבי רק אותה, וזה יהיה הבנות נגד הבנים, ולא תרצי אותנו ואת אבא, ואתם תתגרשו..."
לא ייאמן לאן הלך הילד עם הפחדים שלו ועם הדימיון שלו..........
בתי, וגם חתני עשו כמיטב יכולתם להרגיע ולפייס ולהבטיח ולהסביר.
לא הכל יהפוך לוורוד, הם יאהבו את כולם במידה שווה, הם ישתפו את הילדים בכל ההחלטות, הכול יהיה בסדר.
לקח זמן אבל הילד נרגע, ואז דבר ראשון היה לו מאד חשוב להתקשר אלי לספר לי.
בתי מיהרה לשלוח לי הודעת טקסט כדי להכין אותי מראש, וכמובן שהייתי מאד מופתעת ונרגשת ושמחה כשחכמוד התקשר אלי והכריז בגאווה רבה, "סבתא, לבת שלך יש בת בבטן!"
גם בששי בארוחה אצלנו באותו שבוע, היו אלה הילדים שביקשו לבשר להורי (חכמוד) ולאחי (נשמותק - ביקש לספר רק לאחי, התבייש לספר לגיסתי ואחייניותי) על התינוקת המתבשלת בבטן אמם. כמובן שכולם כבר ידעו אבל העמידו פנים שהם מופתעים ומתרגשים.
התקשרנו גם לבני, נשמותק רצה לספר לו, אבל כשכלתי ענתה לטלפון ואמרה שהדוד תיכף יבוא לטלפון, כי הוא הלך רגע לשירותים, לא היתה לנשמותק סבלנות לחכות לו ואמר "ספרי לו שלאחותו יש תינוקת בבטן" וניתק את השיחה.
כמה צחקנו, כולנו, משני צידי האוקיינוס.
מאז עוד צצים לו לחכמוד מדי פעם פחדים או חששות לקראת הלידה, ובתי וחתני עושים הכל כדי להרגיע ולשתף את שני הבנים בכל התהליך.
והלא אי אפשר בלי לדסקס שמות.....
חכמוד רצה לקרוא לה הילה, ונשמותק פסק שיקראו לה מאיה, "אבל", הוא אמר, "אם יהיו לה משקפיים, צריך לקרוא לה אמילי"...........
קורע הילד הזה.........
בתי הסבירה בעדינות שאין הרבה סיכויים שהיא תיוולד עם משקפיים, ובינתיים צריך יהיה לתת לה שם.
בינתיים קוראים לה נוֹקֶת - שם זמני.
