להלן שיחה דמיונית בין החתולים שלי:
לפני חודשיים:
היא: "ראית? שוב היו צפצופים מעצבנים מהשירותים והם היו מלאים במים.
הוא: כן, שמעתי, ראיתי, אבל היא באה מהר מאד ועשתה כל מיני פעולות וטיפלה בזה. נראה שעכשיו זה בסדר.
היא: לא ממש בסדר, הגרגירים קצת לחים....אוף, זה לא נעים לי. נו, טוב, מה לעשות?
לפני חודש:
היא: טוב, אני כבר ממש לא יכולה לסבול את זה. לא רק שהגרגרים לחים, גם הקרקעית רטובה. אני לא מוכנה לעשות כאן פיפי וקקי.
הוא: אני מבין אותך, אבל מה אפשר לעשות?
היא: היא לא שמה לב כי זה נראה תקין ואין צפצופים. והוא בכלל לא מתעסק עם השירותים שלנו!
הוא: וגם אלה לא שמו לב, אלה שבאים לבקר אצלנו כשהם לא בבית כמה ימים.
היא: נכון, הם פשוט מציצים על השירותים שלנו אבל לא נוגעים בפנים.... חייבים להודיע לה איכשהו.
הוא: ניסיתי להסביר לה כשהם חזרו הלילה עם המזוודות שלהם.
יללתי, אבל היא חשבה שאני רוצה לשתות אז פתחה לי את הברז.
היא: טוב, השתנתי וחרבנתי על השיש במטבח, זה בטוח יתפוס את תשומת לבה.
לפני שלושה שבועות:
הוא: את רואה ששום דבר לא עזר? היא ניקתה את מה שעשית אבל לא הבינה.
היא: הנה יש לנו הזדמנות להעיר את תשומת לבה של הבת שלה שבאה לישון כאן. עשיתי עכשיו בחדר שבו הבת ישנה. בטוח היא תספר לה על זה ועכשיו סוף סוף היא תבין.
הוא: בסדר, ליתר ביטחון אעשה גם על הצד שלה של המיטה.
היא: מצוין, עכשיו היא תהיה חייבת להבין.
לפני שבועיים:
היא: טוב, שום דבר לא קורה כאן ואני לא מסוגלת להיכנס לשירותים האלה יותר. ממש רטוב שם ואני שונאת רטוב. איך היא לא רואה את זה?
הוא: מה אפשר לעשות? לא רואים כלום, הכל נראה תקין, ואין צפצופים. היא רגילה שכאשר יש בעיה במכשיר הוא מצפצף ומתריע.
היא: ובכל זאת מה נעשה?
הוא: יש לי רעיון, בואי נרד למרתף, שם מאחורי המדרגות יש משטח שאף פעם לא מגיעים אליו. בואי נתחיל לעשות שם.
היא: מיאו, רעיון טוב. קצת קשה להגיע לשם, ועוד יותר קשה לצאת משם, ואין חול כדי לחפור ולכסות.....אבל לפחות זה רחוק ומוסתר, ויבש. יאללה בוא נתחיל.
לפני שבוע:
היא: טוב, משהו היא קלטה כנראה, כי היא כל הבוקר ניקתה את מה שעשינו שם למטה במרתף, וגם הוציאה לנו שירותים חדשים ליד הישנים.
הוא: כן, סוף סוף. מיאו, איזה כיף להשתין ולחרבן בחול יבש.
היא: תענוג! מה שכן, הארגז הזה שונה ממה שאנחנו רגילים. הוא לא מנקה את עצמו.
הוא: בסדר, אבל היא מקפידה לנקות את הקקי לפחות פעם ביום...והפיפי מתגבש לו כך שלא דורכים על רטוב. בסך הכל זה סבבה וזה עדיף על מה שהיה כאן בזמן האחרון!
היא: לגמרי. אופס....פספסתי את הארגז ויצא לי פיפי על הריצפה......
הוא: חחחח לא נורא. את פשוט רגילה שיש לך גג וקירות.... אל תדאגי. היא תנקה צ'יק צ'ק.
ביום ראשון שעבר בערב:
הוא: את לא מאמינה מה היא עשתה.
היא: מה?
הוא: סוף סוף היא הכניסה יד לתוך השירותים למשש את החול ואת הקרקעית, וכנראה הבינה שהכל שם רטוב.
היא: באמת? מיאו, אולי סוף סוף היא תעשה משהו. לא שאכפת לי, עכשיו שיש את הארגז השני...........
ביום שני בבוקר:
היא: מיאו אתה לא מבין מה הולך שם למעלה.
הוא: מה?
היא: באתי לעשות קקי והיא היתה שם בחדר שלנו, של הכביסה, פירקה לגמרי את השירותים שלנו, קירצפה וקירצפה את כל החלקים....איכס אתה לא מבין כמה אבנית מעורבת בקקי הייתה שם. זה כנראה סתם חצי מפתחי הניקוז, ובגלל זה המכשיר לא התרוקן כמו שצריך. ובגלל זה הכל היה לח כל הזמן גם אחרי הניקוי האוטומטי. מעניין למה הוא לא מצפצף במצב כזה..........
הוא: אז לא עשית קקי בסוף?
היא: לא היה לי נעים לעשות שם בארגז לידה, וייללתי. והיא דווקא הבינה, והוציאה לי אותו החוצה למסדרון, שתהיה לי פרטיות. השארתי שם חבילה יפה דווקא.
הוא: טוב....נראה אם עכשיו הכל יסתדר.
היא: כן....נחכה ונראה.
ביום חמישי בבוקר:
היא: מיאו, תשמע משהו - היא כנראה לא בטוחה אם עשינו קקי או לא עשינו קקי בשירותים האוטומטיים, כי מאתמול ההפעלה האוטומטית הופסקה.
הוא: איכס, אני שונא כשזה לא מתנקה. אם היא רוצה שנשתמש בהם, היא חייבת להפעיל את הניקוי לפחות פעמיים ביום!
היא: טוב, אין ברירה, כנראה שנצטרך שוב להתריע לה שמשהו לא בסדר.....אני הולכת להשתין לה שוב על המיטה....
הוא: סבבה, ואני אחכה להזדמנות להיכנס לחדר למטה איפה שהוא עובד על המחשב, ואשתין שם על הכרית. הם יהיו חייבים לשים לב ולבדוק מה עדיין לא בסדר........
ביום שבת בצהריים:
היא: טוב, היא כבר יומיים בטירוף של כביסות - גם של כל הכריות וגם של כל המצעים שלכלנו להם, והיא כבר הפעילה את את הניקוי האוטומטי בשירותים שלנו שוב, אבל...אבל אני לא יודעת.... ממש לא בא לי על השירותים האלה שלנו. לא יודעת אם אני כבר לא רגילה אליהם או שעדיין החול לא יבש לגמרי.....
הוא: כן, אני יודעת למה את מתכוונת. אני עושה שם, אבל זה לא נעים לי.
היא: נראה לי שנצטרך שוב להתריע....
הוא: סבבה, אין בעיה. את תשתיני על הצד שלה של המיטה, ואני אחרבן על הצד שלו.........
אחרי שעתיים:
הוא: יש! היא שוב הוציאה לנו ארגז חלופי!
היא: יופי, אולי הפעם היא הבינה סוף סוף?
הוא: אבל משהו אחר מוזר כאן...
היא: מה עכשיו?
הוא: אני לא מצליח להיכנס לחדר השינה שלהם דרך הפשפש שלנו בקיר.
הדלת של החדר סגורה וגם המעבר שלנו חסום.
היא: אוי, נראה לי שנמאס להם שאנחנו "מסבירים" להם כל הזמן בעזרת פיפי וקקי על המיטה שלהם.......
הוא: אני לא מבין מה קורה עכשיו. איך אני אכנס לחדר?
היא: אוף, עוד חדר שאין לנו כניסה אליו!
בעצם עכשיו המרתף חסום לנו, חדר האורחים וחדר העבודה סגורים כל הזמן, אלא אם הם נמצאים שם...
ועכשיו גם חדר השינה.....
והאמבטיה. כל כך אהבנו לשכב בכיור להתקרר ביום חם....ועל כיסא המחשב לנמנום בצהריים....ועל הרמקולים בלילה....ועכשיו אי אפשר. מה יהיה?
בראשון בבוקר:
היא: טוב, זה לא נורא. כשהם בחדר הם כן נותנים לנו להיכנס.
הוא: כן, לפחות זה..........
היום בבוקר:
היא: מבחינתי הכל מושלם עכשיו. בלילה הפשפש שלנו פתוח למעבר, גם אם הדלת סגורה, יש ארגז חול נורמלי
הוא: נכון, והיא גם מנקה את הקקי אחרי שאנחנו עושים אותו..........הלוואי שיישאר ככה........
אני: אז בין פסיכולוגית החתולים לבין הוטרינר - כנראה שצדקה הפסיכולוגית. היתה בעייה בשירותים שלהם.
העניין הוא שהבעייה היתה סמויה מן העין, רק במישוש אפשר היה להבין שהגרגרים לחים והקרקעית רטובה...
הם כנראה לא עשו דווקא ולא קנאו אלא ניסו להתריע בפני כל מי שניתן היה - שיש בעייה. ולא הבנו.
הבעיה היא, שגם אחרי שהבנתי, וניקיתי ופתחתי את הסתימה וקרצפתי והשמשתי מחדש את השירותים האוטומטיים....הם לא רוצים להשתמש בהם. ו"מתריעים" לי גם כשהכל בטוח תקין.
אז חזרתי לארגז המיושן, שמעבר להתעסקות הפיסית הכרוכה בניקוי הפסולת הגסה והחלפת החול כל שבוע או שבועיים....זה יוצא הרבה הרבה יותר יקר מעלויות ה CAT GENIE, השירותים האוטומטיים. כמעט פי שניים.
אין לי מושג מה יהיה בהמשך....אני תשושה מההתעסקות הזאת. בינתיים השירותים פעילים (מנקים את עצמם פעמיים ביום למרות שכנראה אף אחד לא משתמש בהם) ולצידם יש גם ארגז חול "מיושן".
