יום חמישי, 17 בנובמבר 2016

עדכונים

חמישי שמשי ונעים. בבית אפילו קריר.
הקפצתי את החיילת לרכבת כי היא פספסה את האוטובוס.
הייתי פנויה כי ל-T היתה פגישה עסקית ודחינו את הסידורים (סופר וכו) ליותר מאוחר.

היא מתמידה בעבודה ולמרות שהיו שם כמה ימים של אי וודאות בינתיים הכל בסדר שם.
פיטרו מישהי, ניסו לקצר את המשמרות (בעידודנו היא הודיעה להם שהיא מוכנה לעבוד רק משרה מלאה אחרת זה לא משתלם לה בכלל).....אבל היא לא פוטרה ומשמרותיה לא קוצרו אז בינתיים הכל טוב.
עודדנו אותה גם להמשיך להתעניין במקומות עבודה אחרים למקרה הצורך.
היא טוענת שיש יותר ממקום אחד שמחכה לשמוע ממנה אם היא מעוניינת לבוא לעבוד. סבבה.

גם היחסים עם החבר שלה התייצבו בינתיים, נראה שכרגע יש שקט בחזית הזאת.
ביום ששי הקפצתי אותה לפגוש אותו, נסעתי להלוויה בחולון והיה לו יותר נוח לאסוף אותה משם מאשר לבוא לקחת אותה מהבית, אז יצא לנו לשוחח המון בדרך.

איכשהו דיברנו על אימון סאטיה ולצורך ההדגמה (כי אני לא אמורה לאמן אותה) עשיתי לה סוג של אימון על נושא הקנאה בידידה של החבר, על בגידות וכו'.

זו היתה הפעם הראשונה שהיא נחשפה לאימון שכזה - תחושות גוף, העלאת זיכרון, הפעלת הילדה, הבאת המבוגר המיטיב - ההחלטות שהילדה קיבלה, המסקנות שהיא הסיקה לגבי עצמה ולגבי העולם
זה היה מדהים מה שזה עשה לה
משהו כבד ביותר השתחרר לה מהגוף.
משהו נרגע מול החבר.

בינתיים בעקבות שינויים בעדות של אחותה, הוספו סעיפי אישום נוספים לכתב התביעה והעדות שלה, שהיתה אמורה להיות ביום ראשון, נדחתה. אנחנו לא קיבלנו כל מענה לתלונה ששלחנו לפרקליטות בעקבות ההברזה ששמו לה בשבוע שעבר, אבל הבנתי שהפרקליטה ספגה צעקות גם מעורכת הדין הפרטית שאמא שלה שכרה.

היא אמורה להתחיל טיפול פסיכולוגי אצל מישהי שמומחית בנושא פגיעה מינית ....אני מקווה שתהיה שם כימיה ושזה יעזור לה (ושהיא תתמיד). אימון סאטיה זה גם מעולה אבל לדעתי כרגע היא זקוקה למשהו יותר ייעודי עם מישהי שמוסמכת לנושא הספציפי הזה. נראה איך יילך.


בינתיים אתמול התחלנו את מפגשי ההשלמה בקבוצת המנטורינג. במחצית הראשונה של המפגש עבדנו כרגיל, העלינו סוגיות מהאימון וקיבלנו הדרכה. במחצית השנייה עשינו סבב - כל אחת התחילה לספר מה התפתח בה כמאמנת בתקופה הזאת של המנטורינג, מה התפתח בכל אחת מאיתנו בחיינו האישיים - זה היה מרגש.

המפגש הבא יהיה רק בעוד חודש, ואז אנחנו אמורות לומר איך כל אחת מהמשתתפות והמאמן תרמו לי בקבוצה. וזהו. נראה מה הלאה.
בינתיים התפנו שני מקומות בקבוצת מנטורינג ממש כאן ביישוב לידי, אבל אני לא נוטה מייד לקפוץ לקבוצה חדשה. נראה לי שאקח לי קצת זמן לעצמי לחשוב מה הלאה.
ובשלישי הבא מתחילה סדנת כתיבה למתחילים, כאן ביישוב.

הערב הנכדים ישנים אצלנו (בתי וחתני הולכים לחתונה). מזמן לא ישנו כאן, מאז הקיץ. אלך באמת להכין להם את המיטות...

וגם כאן

יום שלישי, 15 בנובמבר 2016

see yourself coming or going

אני אפילו לא זוכרת מאיפה המשפט הזה אבל לקח לי זמן להבין (אם באמת הבנתי נכון) הכוונה היא בדרך כלל לראות מישהי אחרת שלובשת משהו שגם לך יש.

כיון שאני לא ממש בקטע של אופנה ובגדים מעולם לא התייחסתי לסוגיה הזאת, אבל דווקא השבוע זה קרה לי פעמיים, בהחלט אירוע יוצא דופן.

בהלוויה (לא פחות ולא יותר) ביום ששי ראיתי מישהי לובשת סט (גם מכנסיים וגם חולצה) שגם לי יש (מקרייזי ליין, לפני שנתיים).
לא יודעת למה אבל זו היתה תחושה מאד מוזרה, לראות מישהי - שונה ממני, מבוגרת ממני, נמוכה ממני - לובשת את הבגד "שלי".

ולמחרת בחדר כושר אישה אחת לבשה חולצה "שלי" שזה בכלל הפתיע אותי כי קניתי אותה (לפני הרבה שנים) בחנות קטנה בהרצליה (לא רשת אופנה בכלל) ולא היה לי מושג שהתוצרת הזאת נמכרת גם בחנויות אחרות. "אופנת tiffanie's" נדמה לי שקוראים לזה.

מתברר שיש רשת חנויות של Tiffanie's ומוכרים את החולצות שלהם גם במשביר. נו, טוב, אני לא ממש נוהגת לעשות שופינג, כבר אמרתי.

איך אני יודעת? שאלתי אותה. היא שאלה אותי כמה זמן עוד יש לי על המכשיר שהתעמלתי עליו באותו הרגע, ואני ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי אותה היכן קנתה את החולצה - כי אלה שאני קניתי כבר מתחילות להתפורר מרוב שימוש, כביסות וכו.

ועכשיו הבנתי טוב יותר את הביטוי הזה, כי זה אכן לא ממש נעים לראות אחרים מסתובבים עם הבגדים "שלי"....

וגם כאן

יום שני, 14 בנובמבר 2016

ליאונרד כהן, מלחמת יום כיפור, גיטרה בסוכה

מותו של ליאונרד כהן העלה לכולנו זכרונות ואסוציאציות והנה הזכרון שלי

אוקטובר 1973, אני בכיתה ט'. בת 14 וחצי.
מלחמת יום כיפור פורצת ואין לימודים.
חג הסוכות מגיע, ולמרות ההאפלה אני מבקרת בסוכה בשכונה של חברתי פ'.

זוכרת ירח מלא, חבורה של ילדים שאת רובם לא הכרתי, יושבים בסוכה, אוכלים, שרים.
הבאתי גיטרה וגם י', השכן של חברתי פ', שגדול מאיתנו בשנה, הביא גיטרה.

הם לא קוראים לו י', הם קוראים לו פיצי. כך קוראים לו בבית וכך התרגלו לקרוא לו גם הילדים בשכונה.
הוא עולה חדש מארצות הברית ואנחנו מייד מוצאים הרבה מאד מן המשותף ביננו.

כמוני, פיצי מחבר שירים, ואנחנו שרים זה לזה ולכולם ממיטב שירינו.
הטכניקה שלו בגיטרה הרבה יותר טובה משלי - אחרי הכל הוא למד גיטרה, אני למדתי צ'לו, וידעתי לנגן בגיטרה כי אחי למד גיטרה ולימדתי את עצמי.

פיצי שר לנו שם את "סוזאן" וזו היתה הפעם הראשונה ששמעתי שיר של ליאונרד כהן. לקח עוד זמן עד ששמעתי את השיר הזה ואחרים במקור.

היה לי חבר באותה תקופה. מ', שלא הצטרף אלינו לסוכה ולא ראה בעין יפה את הידידות החדשה שלי עם פיצי.

וככה זה נגמר.

ולעולם לא אדע מה היה אילו.

ולעולם לא אשכח איך גיליתי את ליאונרד כהן, שם בסוכה בשכונה של פ' בזמן מלחמת יום כיפור.

וגם כאן

יום ראשון, 6 בנובמבר 2016

הלוך ושוב

אפשר להתלהם בלי סוף מכל מה שקורה סביבנו במדינה (והאמת - גם בעולם) ולהשתגע.
אבל גם אם אסיט את המבט מהמקרו אל המיקרו.

מהדמוקרטיה שלנו שהולכת ונעלמת, ולא רק בשנים האחרונות - בעצם בעשרים ואחת השנים האחרונות - כן אני די מאמינה שרצח רבין היה תחילתו של תהליך שאנחנו רואים את הבשלתו היום.
גם אם אתרכז בחלק האלוהים הקטנה שלי, אזכה לראות דוגמא ומופת לחוסר התפקוד, לזלזול באזרח הקטן, לציניות, לחוסר האחריות וחוסר ההתייחסות של בעלי תפקידים שאמורים לשרת את הציבור ובפועל מזניחים אותו או אף גורמים לו נזק.

היום החיילת שלנו זומנה לפרקליטות במחוז שבו מתנהל המשפט נגד אביה החורג - לצורך מעבר על העדות שלה עם הפרקליטה.

כבר שלושה ימים שהיא לא אוכלת ולא ישנה, בחרדה לקראת התדרוך הזה, שמעלה כמובן את כל מה שעבר עליה בילדות מחדש אל פני השטח.

הצענו להסיע אותה, מה שהרגיע אותה מאד, וכל הדרך (מרחק שעה וחצי נסיעה) ניסינו לעודד אותה ולהכין אותה ולהרגיע אותה.....
ואז הגענו.

בכניסה לפרקליטות השומר שואל אותה לשמה, בודק ברשימות ואומר "אה, כן - קומה X, חדר Y, אונס, בצד ימין - בתוך המשפחה" באותה נימה שעובד בסופר מנחה אותך "מעבר 2 בצד שמאל מוצרי אפייה".....

 ואז התברר ש...
הפרקליטה בכלל איננה במשרד היום.
המתמחה שזימנה אותה להיום נמצאת בחופשת מחלה ולא טרחה ליידע את הפרקליטה שהיא קבעה עם החיילת להיום.
איש לא טרח להתקשר לומר לה לא לבוא.

איש גם לא ממש התנצל על כך שהיא נסעה במיוחד, הפסידה יום עבודה (ולמי אכפת שהיא חייבת כל גרוש), נסעה מרחק שבאוטובוס היה עולה לה 60-70 ש"ח לכל כיוון וכמובן איש לא מפצה אותה על כך.

לא היה שם בפרקליטות אף אחד שמכיר את התיק ויכול לשבת איתה על העדות שלה.

וזהו. לכי הביתה, הלך יום, בעייה שלך.

וגם כאן