במדור השרביט החם ביקש מוטי השבוע לתאר את מאכלי חג השבועות האהובים עלינו או בעצם כל דבר הקשור בחג השבועות שעולה על רוחנו.
הזכרון הראשון שעלה לי כאשר הרהרתי בחג השבועות היה על השנים הרבות שבהן היינו נוסעים בשבועות להתארח בקיבוץ בגליל המערבי אצל חברים של המשפחה.
חג השבועות בקיבוץ הוא אולי אחד הדברים המקסימים שיש, לפחות בזיכרונותיי.
החגיגות, המיצגים, ההכנות והאווירה היו אחת החוויות המהנות שאני זוכרת כילדה.
אני לא זוכרת מה אכלנו, כי באותן השנים האוכל לא ממש עניין אותי אלא אם היה מדובר בממתקים. אבל זוכרת שהדגש היה על החקלאות כמובן, וגם הריקודים היו עם אלומות וזרים ושמלות לבנות וכיף גדול.
אחר כך נסענו לגור בלוס אנג'לס ובמשך כמה שנים לדעתי לא חגגנו את שבועות בכלל, ואם כן זה הסתכם בארוחה משפחתית אצל סבא וסבתא שלי מצד אבא או אצל דודים שלי. וגם פה, לא זוכרת מה אכלנו.
גם בחזרה לישראל אני לא זוכרת במיוחד את שבועות (פרט לשמחה שהיה חופש מבית הספר) ומזג האוויר היה כבר בדרך כלל טוב מספיק כדי ללכת לים.
רק אחרי שהתחתנתי עם T והתחילו ארוחות משפחתיות עם המשפחה שלו ועם המשפחה של גיס-טי, גיליתי לראשונה את העניין של ארוחות חלביות.
לאמא של גיס-טי היתה מנת דגל לשבועות - היא קראה לזה "רביולי" אבל בפועל אלה היו פשוט כיסוני גבינה, קרעפלך או כמו שסבתא שלי קרא להן: ורניקעס.
בינינו, הכיסונים שסבתא שלי היתה מכינה ברגיל (לא לכבוד חג מסוים) היו טעימים יותר מאלה של אמה של גיס-טי, אבל זוכרת שעשו מזה עניין גדול בכל שנה, בין אם היא אירחה את כולנו ובין אם התארחה והביאה את המנה איתה.
אצלי בבית מאד אוהבים פסטות עם רטבי שמנת למיניהם, לזניה וניוקי ומאפי גבינה עם ירקות וכמובן עוגות גבינה למיניהן אבל פחות מתלהבים מפשטידות, למשל.
אצל חתני בבית תמיד עשו "על האש" בשבועות והתעלמו לגמרי מהמוטיב החלבי של החג.
באמת שאין לי מושג איך ואיפה נחגוג השנה....אבל איך ואיפה שזה לא יהיה ובאיזה הרכב שזה יהיה בסוף, מאחלת שיהיה חג שמח ושקט ונעים וטעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה