מנסה לכתוב פוסט בנייד. התחלתי באפליקציית BP (blogger pro) וזה היה נורא. עברתי לאפליקצית B (blogger) וזה דווקא בסדר. אין לי מושג איך זה ייראה ברגע שאלחץ על "פרסם".
בששי אירחנו את משפחתה של בתי ואת הורי וחגגנו יום הולדת לחתני והיה ממש כיף. נעים וטעים. הורי הגיעו למרות חששם מקורונה אבל שמרו מרחק ולא התחבקו עם אף אחד.
במוצ"ש הסעתי את T לאיכילוב, מעט חוששת מה יהיה עם ההתחייבות השגויה שקיבלנו ממכבי, אבל זה עבר בשלום.
בראשון התייצבתי אצלו מוקדם בבוקר. הוא היה כבר אחרי מנת אנטיביוטיקה (למניעה) ובצום כמובן. בתשע וחצי הורידו אותו למכון הגאסטרו לביצוע בדיקת ה ERCP.
כרגיל עקבתי אחר ההתקדמות של הטיפול דרך מסך העדכונים שעל הקיר. האמת, שאחרי שבפעם האחרונה (כשעשו לו את ה EUS - האולטרסאונד האנדוסקופי) לא עדכנו את המחשב בכלל, לא ממש ייחסתי חשיבות לעובדה שבמשך שעתיים היה רשום שהוא מחכה לבדיקה. אבל אחרי שעתיים פתאום הופיע שהוא התחיל את הבדיקה, אז הבנתי שבאמת המסכן חיכה עכשיו שעתיים (!?) ורק עכשיו נכנס לפרוצדורה הגאסטרוסקופית.
אבל אז חלפה שעה, שעה ורבע, שעה וחצי....ועדיין היה מסומן שהוא באמצע ההליך. זה כבר לא נשמע לי הגיוני.
סביבי בחדר ההמתנה מלווים נוספים התחילו לשאול מה קורה עם בני המשפחה שלהם, כי גם אצלם לא זז שום דבר בסטטוס.
הפקידות, שבדרך כלל אדיבות ומסבירות פנים, שיחקו אותה מטומטמות וטענו שמה שכתוב במחשב זה נכון, למרות שברור היה שגם הן כבר הבינו שזה לא הגיוני. בטח לא לבדיקות מסוג גאסטרוסקופיה פשוטה, למשל, שעל פי המסך ארכה יותר משעתיים. כשביקשו לגשת לתחנת האחיות, שהיא אמורה להיות מחוץ לתחום למלווים, נאמר להם שהכניסה לשם אסורה.
בקיצור, כמעט ארבע שעות אחרי שירד לבדיקה, פשוט התגנבתי בלי רשות לתחנת האחיות, שהיא גם בעצם אזור ההתאוששות, זיהיתי מרחוק את T, כבר אחרי ההליך כמובן, עדיין ישן. לפחות זה הרגיע אותי קצת.
הפעם לקח לו הרבה זמן להתעורר, וגם אז היה די אפוף. הוא קיבל אופטלגין כי סבל מכאבים חזקים כתוצאה מכל הפשפוש באבריו הפנימיים, בעיקר מכל האוויר שהם תמיד מחדירים פנימה כדי לשפר את הראייה.
למרות מצבו המנומנם הוא היה ערני מספיק כדי לבקש שהרופא ידבר איתו ויספר לו מה היה בבדיקה.
הרופא אכן הגיע ואמר שהוא ביצע ERCP עם ספייגלס (סיב אופטי שמחובר למצלמה שמאפשר גישה משודרגת וחדשנית גם לצרכי אבחון וגם לצרכי ביצוע פעולות). הוא החליף את הסטנט שהוא הכניס בחודש שעבר במהלך ה ERCP הקודם (לאכזבתנו גם הסטנט הזה הוא זמני ויהיה צורך להוציאו או להחליפו באחר בעוד שלושה חודשים 😟), הוא בדק ביסודיות את כל האזור על פי הוראותיו של הפרופסור ואמנם לקח דגימות לשלוח לביופסיה, אבל לטענתו הוא לא ראה שום דבר שדומה לגידול. אלה בעצם חדשות מצוינות, למרות שכמובן צריך להמתין לתוצאות הביופסיות האלה.
הוא חושב שהרקמות הדלקתיות והצלקתיות שנמצאו עד כה (ושחלקן גרמו לחסימות חלקיות של צינור המרה, מה שגרם לכאבים ולמדדים הגרועים בתפקודי הכבד) נגרמו כולן מאבנים שעברו שם. כלומר הכל קשור לאירוע הראשוני של הדלקת בכיס המרה. שוב, זו דעתו של הגאסטרואנטרולוג המומחה ל ERCP. נראה מה יהיה לפרופסור המומחה לכבד, לבלב ומרה לומר על כל זה.
T הוחזר למחלקה והמשיך לנמנם לסירוגין, היה חלש והרגיש מעט בחילה, ומהרגע הראשון היה לי ברור שמשהו לא לגמרי בסדר אתו. בפעמים האחרונות שהוא עבר את ההליכים האלה הוא לא פיתח שום דלקת ושוחרר למחרת הביתה, אבל כבר בשעות שאחרי הבדיקה היתה לי הרגשה ברורה שהפעם זה שונה.
ובאמת בלילה עלה לו החום והיתה לו בחילה, ועכשיו הוא על אנטיביוטיקה בעירוי שלוש פעמים ביום ועדיין בצום. מאז מוצאי שבת.
בבדיקות שהם עשו עלה שמדובר בדלקת "מכנית", שנגרמת הרבה פעמים במהלך ה ERCP. לשמחתנו אין דלקת בלבלב. לפחות זה.
בכל מקרה, רק אחרי שהדלקת הזאת תעבור הוא ישוחרר.
נקווה שיצליחו להשתלט על זה מהר ושהוא ירגיש טוב. ואז נחכה כמובן שוב לתוצאות הביופסיה. ומי יודע מה עוד.
ובינתיים הקורונה ממשיכה להתפשט ולא ברור לאן אנחנו (כמדינה) הולכים עם העניין הזה. וחמאס, וחיזבאללה, ו....אין לי באמת מושג כי אני לא כל כך מקשיבה לחדשות.
השכן (דלת ליד) של הורי חלה בקורונה ואושפז. לא יודעת אם הספיק (כמוהם) לקבל את החיסון השלישי בכלל. הם נבדקים כל שבוע ובינתיים הם שליליים. שימשיכו ככה.
נקווה לטוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה