באין חדש אנחנו ממשיכים סוג של שיגרה.
ל-T לא היתה עוד אפיזודה כאובה מאז ראשון בבוקר, וטוב שכך.
מידי יום שוחחנו עם בני בבוסטון ועם בתי בכפר הנופש בהולנד, והם כולם בסדר.
סביבוני מראה סימנים של התפתחות והוא מנסה לבטא יותר ויותר מלים, והוא גם מחבק אותם פתאום ומנשק אותם - דבר שלא נהג לעשות קודם (ונחשב לאחד הסימנים לכך שהוא על הספקטרום).
אצל כלתי הבטן ההריוני יצאה לה בבת אחת, והיא כבר גם מרגישה את התינוקת כשהיא נעה לה ברחם - שמחה גדולה.
בכפר הנופש משפחתה של בתי נהנית מאד, בין פארק המים לארקייד לחץ וקשת ולעוד אטרקציות רבות שיש להם שם. הם נוסעים הרבה על האופניים, ואתמול כשהיו צריכים לעבור בדיקות קורונה לקראת הטיסה חזרה מחר, הם שטו לעברו השני של הנהר במעבורת עם האופניים וכבר טיילו בעיירה שבה עברו את הבדיקות ואכלו שם במסעדה ועשו מזה חצי יום טיול.
אצל שרי אוצר המילים והמושגים עולה באופן מעריכי ממש, וזה כיף גדול לראות ולשמוע.
אצל הורי ב'אחוזה' בכל שבוע עושים להם בדיקות קורונה יזומות ושוב ושוב הם יוצאים שליליים (גם הם כמובן מחוסנים שלוש פעמים) ושמחים על כך מאד. שכן אחד שלהם חלה בקורונה בדיוק בשבוע החיסונים, אפילו אושפז במשך כמה ימים, אבל הבריא וחזר לגמרי לאיתנו.
בתקופה הזו בשנה בדרך כלל אני עורכת אלבומי תמונות (בלופה) לנכדים, והחל מהשנה שעבר גם מכינה לוח שנה עם תמונות משפחתיות וכל תאריכי ימי ההולדת של בני המשפחה - אבל השנה אני רואה שאין לי סבלנות ומצב רוח לזה, ופשוט שחררתי. כשזה יבוא זה יבוא. אף אחד לא עומד לי עם סטופר לעשות את זה. קניתי לאמא לוח שנה בסטימצקי - זה מה שעשיתי ממילא בשנים שקדמו לשנה שעברה - היא מאד מאד אוהבת לוחות שנה - והשנה אסתפק בכך.
קניתי באותה הזדמנות עוד שני משחקי קופסא, שיהיה לי לחדש לנכדים. אם הם יהיו מוצלחים, אדווח בהמשך.
א פרו פו דיווח, לא רק שאני ממש ממש נהנית מהספר "אולי כדאי לך לדבר עם מישהו", והמלצתי עליו ל'מחברת' והיא ממש התלהבה ממנו ("כאילו כתוב עלי", היא כתבה לי בוואטסאפ, "ממש עלי. במדויק. מדהים"). שמחתי מאד.
בסדרות - המליצו לנו בחום לצפות בסידרה "הלוטוס הלבן" המשודרת ביס. ראינו כבר שני פרקים והאמת היא שזו סידרה די הזויה....עוד לא החלטתי מה דעתי עליה. עדכונים בהמשך.
בגזרת הבריאות -
כאמור אצל T אין חדש, אין תוצאות של ביופסיה ולא חזרו אלינו ממכבי לגבי ההתחייבות ל-MRI. כרגע נקבע תאריך לא רלוונטי (אם אנחנו באמת נטוס לבוסטון בספטמבר) כי זה נופל ביום שאנחנו חוזרים מארה"ב. אז צריך או להקדים מאד או לדחות קצת. לא בטוחה אם שמעתי שייתכן שיבטלו את חובת שבוע הבידוד למחוסני חיסון שלישי....אבל כדאי להיערך לבידוד בכל מקרה.
הוא עשה בדיקות : ספירת דם, תפקודי כבד וגם PSA חוזר. ספירת הדם מצוינת, אין סימנים לזיהום שהיה ויש גם שיפור במדדים שהיו מעט אדומים בחודשים האחרונים. בתפקודי הכבד חל שיפור מאז שהשתחרר מבית החולים, למרות שכמובן הם רחוקים מלהיות תקינים. ברור שעדיין מתחולל שם משהו, וכמובן עצם הימצאותו של הסטנט בצינור המרה וגם עצם הניתוח להסרת כיס מרה שעבר ביוני, גורמים לכך שהמדדים עוד לא תקינים לגמרי. ההפתעה הגדולה היתה בבדיקת ה-PSA (סמנים לסרטן הערמונית) שיצאה תקינה לגמרי. כנראה האורולוג צדק שבעת לקיחת הבדיקה הקודמת עדיין השתוללה בגופו של T הדלקת בדרכי השתן ושיבשה את התוצאות לגמרי. או שהאינטרנט צדק והבדיקה הזאת לגמרי לא מהימנה. כך או אחרת שני רופאים (כולל האורולוג ואחת הרופאות באיכילוב) שעשו לו בדיקה רקטלית הצהירו שהערמונית הרגישה תקינה ולא נורא מוגדלת, כך שבעזרת הכדורים שהוא מקבל כרגע הכל תקין ויציב.
ואולי זו הסיבה ש-T הזיז שוב את התור אצל האורולוג שהיתה מתוכנן לשבוע הבא, כי זה התנגש לו עם שייט במועדון.....😨
"זה לא דחוף" הוא פסק. מילא. כנראה שהוא צודק.
מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו סיפק לנו מספר פקס שצריך לשלוח אליו את כל החומר הרפואי שברשותנו, ואז דאג להשחיל את החומר שהגיע לערימה על שולחנו של הרב. כמה ימים אחרי שנשלח החומר, קיבל T טלפון מהעוזר של הרב, שווידא שמי שענה לטלפון הוא אכן T שמופיע במסמכים הרפואיים והאם הוא זמין לקבל שיחת טלפון מהרב. אכן זמין, ענה T, וכעבור כמה דקות נוספות צלצל הטלפון שוב, העוזר אמר להמתין, ו-T חיכה על הקו במשך זמן רב, תוך שהוא מקשיב למוזיקת רקע חסידית.
בסופו של דבר עלה הרב פירר בעצמו על הקו, שאל שאלות והפגין ידע רפואי מדהים (מישהו יודע בן כמה הוא כבר?), בנוסף להיכרות מלאה עם כל הרופאים ש-T הזכיר, כולל הפרופסור ושני רופאי הגאסטרו שביצעו את ה-ERCP וה-EUS. הוא שאל ספציפית לגבי האופציה לניתוח מעקף (החלפת צינור המרה, הוא קרא לזה) ו-T ענה שהפרופסור שוקל את זה, אבל שהוא אמר שזה ניתוח גדול והוא לא ממהר לבצע אותו בגלל הסיבוכיות וההתאוששות הארוכה והקשה.
"אז מה אתה רוצה בעצם?" שאל הרב, ו-T שאל מה נראה לרב שעוד אפשר לבדוק, ואולי כדאי להתייעץ עם רופא מומחה נוסף. וכאן הרב ענה שתמיד אפשר כמובן להתייעץ, אבל שלדעתו T בידיים מצוינות, שזה "צוות שקול" הוא קרא להם, ושכדאי לחכות בשלב זה. וסגר את הטלפון.
האמת, שעבור T זה די סגר את הפינה כרגע. הוא סמך על הפרופסור ועל הצוות באיכילוב והרגיש כל העת שהוא בידיים טובות, אבל שעה לכל הקולות סביבו שדאגו שמא יש צורך בדעה נוספת. ואולי יהיה צורך, בהמשך. אבל כרגע, בין תחושות הבטן שלו לבין עצתו של הרב - הוא שקט ושלם ומחכה לראות מה יהיה במסלול הנוכחי בו הוא נמצא.
בנושא הבריאות אצלי, החלטתי לבקר אצל רופא המשפחה - גם כדי לדבר סוף סוף פעם אחת עם מישהו מקצועי לגבי מספר הפעמים שאני קמה להשתין בלילה (יש לילות שזה כל שעה/שעתיים ממש), אבל גם כדי לדבר על התקפי החרדה שלי בתקופה הזאת. נכון שאני לוקחת את הטיפות שהמליצה לי 'שנטי', ונכון שכרגע רמת החרדה קצת ירדה - אבל רציתי לבדוק אם יש בכל זאת משהו שאני יכולה לקחת (שהוא לא ציפרלקס או משהו שצריך ליטול יום יום) במקרה של התקף רציני כזה שלופת את בית החזה שלי בצבת של אימה בשלוש לפנות בוקר והופך את הבטן כמו מערבל בטון.
ואז גיליתי שהתור הזמין הבא אצל הרופאה שלנו הוא באוקטובר, והוא טלפוני. זה נשמע לי ממש מוזר, אבל חשדנו שאולי היא בחופשת לידה או משהו כזה, וחיפשתי רופאה חלופית כאן ביישוב - ומצאתי רופאה צעירה ש'שריתה' המליצה עליה, וקבעתי. ואז כשהגעתי אליה התברר שהרופאה שלנו לא תחזור לקבל כאן ביישוב, יש לה מרפאה ברעננה (זה תמיד ידענו) והיא מפסיקה לעבוד אצלנו בסניף המקומי. "הממ..." חשבתי לעצמי. מעניין שאף אחד לא דיבר איתנו, הפציינטים המשוייכים אליה, על זה בכלל. גם הורי אצלה. מוזר מאד. חשבתי לעצמי שאתן צ'אנס לרופאה החדשה הזאת, ואם היא באמת טובה כפי ש'שריתה' טוענת, אעבור אליה בתור הרופאה הקבועה שלי. אולי נעביר גם את T.
בכל מקרה 'רופאהחדשה' עשתה עלי בינתיים רושם מצוין. היא הקשיבה לתלונותיי, ובגזרת הפיפי בלילה הסבירה שדבר ראשון נעשה תרבית שתן ונבדוק שלא מסתתר שם איזה חיידק שבכל זאת גורם לבעייה, גם אם זה לא מרגיש כמו דלקת בדרכי השתן. בנוסף, היא הסבירה, אפשר לתקוף את הבעייה בשתי דרכים. הראשונה היא כמובן תרופתית, ולצורך כך היא רשמה לי במערכת הפניה לאורולוג. השנייה היא אימון השלפוחית, שנשמעה לה כמו שלפוחית רגיזה (כי גם במהלך היום אני עושה פיפי כל שעה/שעתיים). מה זה אימון? בכל מקרה אימון מתבצע אך ורק בשעות העירות, היא אמרה, במהלך היום, אף פעם לא בלילה.
בכל פעם שאני צריכה להשתין היא ביקשה שאמתין עוד עשר דקות לפני שאלך לשירותים, וגם שאתעד לי את כל הפעמים שבהם אני עושה פיפי. אם אני מצליחה לדחות בעשר דקות, אחרי כמה ימים השלפוחית שלי אמורה להתרגל לזה, ואז היא מבקשת שאדחה בעוד רבע שעה וכן הלאה. כיוון שממילא ייקח לפחות חודש עד שאקבל תור לאורולוג - יש לי זמן לנסות לאמן את השלפוחית שלי מעט ולראות את האימון מניב תוצאות. ככל שהשלפוחית שלי תתרגל להכיל יותר שתן יותר זמן בלי שארוץ מיד לשירותים, כך זה אמור גם להקל עלי בלילות. ננסה, מה יכול להיות?
לגבי התקפי החרדה, אמרתי שלא בא לי להתחיל לקחת ציפרלקס או משהו כזה באופן קבוע, והיא שאלה אם יש לנו תמיכה סביב כל נושא הבריאות של T. סיפרתי לה על התמיכה של המשפחה והחברים הקרובים, סיפרתי לה על הספורט ועל המדיטציה והמיינדפולנס שאני עושה - וסיפרתי לה שלפעמים זה פשוט לא מספיק. לא אמרתי שאני שוקלת (כבר המון זמן אני שוקלת) להתחיל טיפול פסיכולוגי או אימון, ופשוט לא מצליחה להחליט ללכת על זה (או אצל מי) אבל היא אמרה שנשמע לה שאני באמת עושה הרבה, ושאם זה עדיין לא תמיד עוזר, אין בעייה לקחת קלונקס (אפילו חצי, לפחות בהתחלה) של 0.5 מ"ג כאשר אני חווה התקף חרדה משמעותי.
אז שוב, בשבועיים האחרונים לא חוויתי התקף כזה משתק ונוראי, אולי כי לא קרה שום דבר גדול ונוראי ואולי בזכות הטיפות ואולי כי אני בכל זאת מצליחה להתמודד עם המצב ועם הדאגות ועם אי הוודאות - אבל בסך הכל אני שמחה שיש לי במגירה נשק חדש שעשוי לעזור במקרה הצורך. ומאחלת לעצמי שלא אצטרך, ושבכל מקרה לא אצטרך לעיתים קרובות או באופן קבוע.
אז נפגשתי השבוע עם 'מחברת' בבית קפה (באוויר הפתוח) וזה היה ממש נחמד. וערב אחד ירדנו לים עם 'שותפנו' ו'שריתה' עם כסאות מתקפלים, בירה ואבטיח - וישבנו מול השקיעה וגם שחינו קצת במים הנהדרים (והסוחפים מאד, ממש היה צריך להיזהר לא להיסחף פנימה ללב ים) - וזה היה כיף ממש.
מחר בתי ומשפחתה יעשו את דרכם בחזרה לישראל, ואמנם ישהו שבוע בבידוד אבל יש מצב שבכל זאת נקפוץ לבקר אצלם. חשבנו על זה וככה נהגנו כאשר בני וכלתי הגיעו עם סביבוני, והרי לא רק שאנחנו מחוסנים שלוש פעמים, לא נסע אליהם לפני שיקבלו תשובה שלילית על הבדיקה שיעשו בנתב"ג, והם עשו בדיקה אתמול....ונקווה שזה יספיק. נראה.
כך או אחרת, זו בינתיים השיגרה שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה