כרגיל בתקופה האחרונה החתולה העירה אותי בארבע בבוקר. לא רציתי לקום וניסיתי להמשיך לישון אבל כל כמה דקות היללה המתפנקת שלה העירה אותי שוב.
בסוף קמתי סופית בעשרה לחמש, ובאופן אוטומטי התלבשתי להליכה או לחדר כושר ואז פתאום הבנתי שאני מדלגת הבוקר על הספורט ונוסעת ישר לבית החולים. ככה כמו שהייתי, בבגדי הספורט.
וכשעליתי במעלית אל המחלקה הכירורגית קיבלתי מ-T טלפון שמורידים אותו עכשיו להליך הגאסטרוסקופי. ממש עכשיו. ובדיוק הגעתי.
וזה הלך דווקא חלק. ולקח שעה. והוא אפילו התאושש לא רע מהטשטוש (הוא תמיד ממש רע בלהתעורר מהרדמה או טשטוש).
ועוד לפני שהוא התאפס על עצמו לגמרי שמעתי אותו פתאום מרים טלפון ומזמין שניצלים בבאגט עם צ'יפס וחמוצים וכל מיני דברים טובים לכל אנשי הצוות (איזה עשרים מנות הוא הזמין). רצה לפנק אותם, בגלל הטיפול המסור בו. הם כל כך נהנו וכל כך התרגשו.
ואז הגיעה רופאה לדווח לנו מה היה בטיפול.
התברר שהיתה חסימה אבל זו לא היתה אבן. הם מצאו "רקמה פוליפואידית" שצמחה לה בתוך צינור המרה. ולקחו ביופסיה. ולמרות שתוצאות הבדיקה הפתולוגית של כיס המרה עצמו חזרה תקינה לגמרי, עדיין אנחנו מאד מאד חרדים לתוצאות הביופסיה. וכבר אוכלים על זה סרטים.
בינתיים פתחו את החסימה עם סטנט זמני (מפלסטיק) שבעוד כחודש (ואחרי שכבר תגענה תוצאות הביופסיה) יהיה צורך להסיר, ומקסימום להחליף בסטנט עמיד יותר לאורך זמן. כלומר בכל מקרה יצטרכו להיכנס שוב.
אבל הביופסיה תיקח שבועיים שלושה וכרגע ההתמקדות היא בהחלמה מההליך, בתקווה שלא תתפתח דלקת בלבלב או דימום או דליפת מיצי מרה ועוד כל מיני תופעות חולירות שעלולות לקרות אחרי ההליך הזה. ואם זה הכל בסדר ותפקודי הכבד שלו מחר תקינים, הוא יוכל לצאת הביתה, ולחזור ולו זמנית לשיגרה כלשהי.
לא התוצאות שפיללנו להן. אבל זה מה שיש ועם זה צריך להתמודד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה