חולצנו

 כשהחלו טיסות החילוץ ולא שמענו כלום מחברת WIZZ הבנו שטיסתנו בשני בבוקר עומדת גם היא להתבטל, וזה רק עניין של זמן עד שנקבל את ההודעה. 

התחלנו לחפש טיסה באחת החברות הישראליות, והיה אף רגע שבו שקלנו לטוס לטאבה....אבל לשמחתנו הצלחנו להשיג טיסה בארקיע לשבת. 

במקור היא היתה מתוכננת לשעה שלוש אחר הצהריים, ואז הוקדמה לשלוש לפנות בוקר בין ששי לשבת, ורק כשהגענו לשדה התברר שהיא מתעכבת.....בהתחלה בשעה וחצי ובסופו של דבר בשלוש וחצי שעות. אבל האמת, תיארנו לעצמנו שזה יקרה והתאזרנו בהמווווווווון סבלנות. ולשמחתנו כך גם הגיבו שאר הנוסעים הישראלים סביבנו, שחלקם עברו דרך חתחתים כדי להגיע לאתונה לצורך טיסת החילוץ. היו שם אנשים שהגיעו מדובאי, מברצלונה, מפריס......ומי יודע היכן עוד. וכמובן גם כאלה שהיו כמונו ביוון עצמה. 

למזלנו לא היתה מתקפת טילים בשעה שנחתנו, וגם לא כשהיינו בדרך הביתה. השארנו את הרכב שלנו בשדה התעופה, בחניון של טרמינל 1, כך שהשאטל - שפעל יפה לשמחתנו - לקח אותנו אליו ובמהרה הגענו בשלום הביתה, אל בתי וחתני והנכדים האהובים ומיינקוני - ששמחו מאד שחזרנו. 

האיראנים גם מאד שמחו שחזרנו ומייד חווינו סידרה של התראות ואזעקות כדי שנבין בדיוק לאן חזרנו. 

אבל זה לא משנה. האושר להיות בבית ולהיות איתם, ובעיקר ההקלה העצומה שניכרה על פניה של בתי......שהיה לה קשה מאד בשבוע הזה, היה שווה הכל. 

אז עכשיו אנחנו כאן כבר כמה ימים, ולשמחתנו יש כאן פחות אזעקות מאשר במרכז ואפילו מאשר ברעננה או הרצליה....הרבה פעמים יש התראות ללא אזעקה אחריהן, מה שאומר שגם אם בזמן ההתראה יש חשש לנפילות באזורנו, עד לשלב האזעקה מתברר שאנחנו בכל זאת מחוץ לטווח. שזה נהדר. אנחנו לא יורדים לממ"ד בזמן ההתראה, רק בזמן האזעקה. 

כמובן ש-T מבלה הרבה במטבח וגם אני - בעקבותיו - אבל בסך הכל הם עוזרים ומשתדלים לא לעשות יותר מדי בלגן. עד כמה שהם מסוגלים. מאז תחילת השבוע שלושת הילדים בשיעורי זום, אפילו שרי - בכיתה א - ובין לבין יש עבודות יצירה, הרבה טלוויזיה (שרי), משחקי וידאו (הבנים) וגם משחקי טאקי ו"ארץ עיר" והרבה צחוקים (כולנו יחד). 

בלון וזר פרחים ליום הולדתה ה-44 של בתי

עוד בלונים ששרי ואני ניפחנו ותלינו לכבוד יום הולדתה של בתי

חיבוק של בתי ושרי רגע לפני שבתי נסעה לקבל את עיסוי יום ההולדת שהזמנתי לה

לפני כן, בשבוע שבו היינו "תקועים" עדיין ביוון, ניצלנו את הזמן לעוד קצת טיולים, כאשר בהדרגה אנחנו לומדים להכיר את הפלפונז....שמתגלה בפנינו במלוא יופיו. 

מאכילת חתולים בנפפליו

המרינה בנפפליו

פלמינגו על החוף

ספינת דייגים בעת זריחה מעוננת

אירוסים בהרים

מראה עצוב: יער שרוף

שלג על הפסגות

מנזר אלונה (Panagia Elona Monastery): ממוקם ליד לאונידיו על צלע הר פארנון. המנזר בנוי בתוך סלע אדום ותלול, מה שהופך אותו למראה מרהיב המזכיר את מנזרי מטאורה, וניתן לראותו ממרחק.

לנ

כלנית?

מנזר אלונה מבט מלמטה

ספינת דייגים ב"פס השמש" בעת זריחה צלולה

אני לא הכרתי את יוון בכלל לפני שנסענו לשם לראשונה ביולי 2025 כדי לחפש בית, אבל מאז ביקרנו שם - באזור הפלפונז - מספר פעמים, ובכל פעם מחדש אני נפעמת מהיופי. ממש מחכה לחזור לשם, בנסיבות נעימות, בעתיד הקרוב. 

לגבי המלחמה? לא מנסה אפילו להבין מה קורה, לאן זה הולך, מה תהיינה התוצאות ויותר מכך: מה תהיינה ההשלכות.